מתנדב מצטיין: המסתנן במטות קלינטון וטראמפ

---

תוויות ובקבוקי מים מיניאטוריים במטה הילרי

דלעות, הרבה דלעות, נצפו בבתים בפילדלפיה, שתושביה התעצלו להסיר את קישוטי ליל כל הקדושים שנחגג בסוף השבוע שעבר. מכשפות, קורי עכביש, מפלצות ומה לא עדיין נמצאים בחזיתות הבתים ובתי העסק שבשדרות וושינגטון בעיר. אבל ממבנה אחד הם דווקא כן הוסרו, או ליתר דיוק הושלכו לאחורי החלל, מטה המתנדבים של הילרי קלינטון. ג'ודית מקבלת אותי בכניסה, וכבר שולחת אותי לעשות עבודה משרדית.

עוד באותו נושא: 

• גם טל שניידר נסעה לפנסילבניה ומצאה שם בעיקר דכדוך ותסכול 
• איפה נפגשו שרון גל, קרוליין גליק ומאי גולן? 
• חוותה בגידה מתוקשרת, נמנעת ממצלמות ובעיקר יודעת הכל: האישה הטובה מאחורי קלינטון

בכתב היד הגרוע ביותר בעולם המערבי הכנתי תוויות, לכל מיני שכונות הנמצאות ברחבי העיר. אבל אל תדאגו, אני לא לבד בעסק: מי שמכשיר אותי לבצע את העבודה המורכבת הזאת, שבשבילה טסתי 14 שעות, הוא מייקל, יועץ עסקי בן 60 מאוסטרליה, שבעשרים השנים האחרונות, מדי מערכת בחירות לנשיאות, מתגייס למען המפלגה הדמוקרטית, אפילו שאין לו זכות הצבעה.

"אני רואה שהאמריקאים לא מבינים כמה חשוב החלק שהם תופסים בעולם", מספר מייקל במבטא אוסטרלי כבד, "כשאני נשאל למה אני מתגייס לעזור למועמד הדמוקרטי – אובמה, הילרי, ביל, ג'ון קרי או אל גור – אני פשוט אומר 'אתם עושים עבודה כל כך גרועה בעצמכם, אז הגיוני שנעזור לכם'". מייקל, שהשאיר את אישתו החולה בשלבקת חוגרת בבריסביין, בעיקר מבקר את הפעילים הצעירים שעושים דברים לא בזהירות. בהמשך מצטרפים אלינו אָשָה, מלצרית מוורשה, ונואל וג'וזף, שהגיעו מלונדון ונוטינגהם, ובזכות האנגלית השגורה בפיהם נשלחים לערוך שיחות טלפון ולדרבן את האזרחים האמריקאים, במבטא בריטי בולט, לצאת ולהצביע הילרי.

השאיר את אישתו החולה בבריסביין. מייקל

מסתבר, אם כך, שהמסתנן הוא לא היחיד שחצה אוקיינוסים כדי לסייע להילרי בקמפיין. "אני מנסה לקדם כמה שאפשר שנשים יהיו חלק מראשות מדינה". מצהירה אָשָה. "כשבישראל זה יקרה דבר כזה, אני אהיה הראשונה לעזור". אני מנסה לשאול אותה איפה היא הייתה כשציפי לבני ושלי יחימוביץ' רצו לממשלת ישראל, אבל היא כבר חזרה לתוויות.

הזהות הישראלית שלי קורצת למולינה, בחורה בת 25, חצי ישראלית וחצי אפרו-אמריקאית, המדברת במבטא מדהים בעברית. היא חיה בדרום פילדלפיה, ולומדת תאטרון בשדרת האמנות הראשית של העיר. מולינה היא מהפעילות החרוצות והוותיקות של הילרי בעיר, מאז שזו נבחרה רשמית למועמדת. קודם היא הייתה במחנה סנדרס, והיא לא מסתירה את אכזבתה מאי-בחירתו של ברני הסוציאליסט. "הוא היה יכול לקרב את הממשלות המסוכסכות בעולם, יותר מכל המועמדים האחרים בכל המפלגות", אמרה בעצב.

לא היחיד שחצה אוקיינוסים כדי לסייע להילרי בקמפיין. המסתנן

כשאני מסיים עם התוויות מצוותים אותי לדניס, מחזאית ובמאית תאטרון בתחילת שנות השישים לחייה, כדי שיחד נסייר בשכונות דרום העיר, ונשכנע אנשים להצביע הילרי. דניס הגיעה כל הדרך מווסטצ'סטר, העיירה של הילרי וביל קלינטון, על מנת להזיז דברים בפילדלפיה המתנדנדת. "אני באמת מפחדת שאנשים יבחרו באופציה המטומטמת של להצביע טראמפ", היא אומרת. אנחנו מקבלים את התסריט למבצע מדלת לדלת: "האם תצביעו להילרי? אם כן, מעולה. אם לא החלטתם, אולי תנסו לקדם שארצות הברית תבחר את הנשיאה הראשונה בהיסטוריה שלה? אתם הולכים לבחור טראמפ? חבל מאוד, אז למה אתם רשומים במפלגה הדמוקרטית? האם אתם יודעים היכן הקלפי שלכם?".

בעיקר דלתות סגורות, דלעות, קורי עכביש ומכשפות

אנחנו מסתובבים בצהריי שישי בשכונות דרום פילדלפיה, ונתקלים בעיקר בדלתות סגורות, דלעות, קורי עכביש ומכשפות. כשאין אנשים בבית מתחזק הרצון לפרוץ פנימה, ולראות כיצד חיים אנשים באוטופיה אמריקאית מושלמת עד כדי הקאה. המעטים שכן פותחים לנו את הדלת, בעיקר אדישים. "כן כן אני אצביע לה, עכשיו לכו מפה". אין להם מצב רוח לראות אותנו, או בכלל להתעסק בבחירות האלו. מנגד, היו כאלה שצעקו לנו שנלך להזדיין, "ושהילרי תלך להזדיין, לא הייתי מצביעה לה אם היא הייתה האישה האחרונה עלי אדמות".

אנחנו חוזרים למפקדה, ומקבלים בקבוקי מים קטנים, סוכריות ג'לי מוזרות עם השם "סוכריות למועמדים", ודונאטס.

בלי סטארבקס, אבל עם בקבוקי מים לא מעליבים

לפני שבוע, פתחה ספטה (SEPTA), חברת התחבורה הציבורית השולטת באופן מונופולי ברכבות ובאוטובוסים בפניסלבניה, בשביתה. הפקקים שנוצרו אומנם לא משתקים את פילדלפיה, אבל נראה שהם מכבידים על הפעילים, בעיקר תושבי דרום העיר.

מי שהצליח להתגבר על הקשיים התחבורתיים הוא וואזיה, פעיל אפרו-אמריקאי כבד גוף במטה הדרומי של דונלד טראמפ. הוא בן 30, רווק, לומד משפטים באוניברסיטת טמפל. וואזיה הוא פעיל יחסית טרי בכל הנוגע לקמפיינים הרפובליקנים, והוא עדיין רדוף טראומה מהקמפיין של מיט רומני בבחירות הקודמות. "הוא פשוט לא רצה לנצח, הוא לא היה לוחם. טראמפ שלא מגיע מהפוליטיקה, הוא לוחם, אמיץ, שאינו מפחד מכלום ובאמת נועד להיות מנהיג".

עם היפות שלי בפניסלבניה? המסתנן וחבריו ממטה טראמפ

במטה של טראמפ אני מחליט להיות אנדרקאבר. קוראים לי ג'ייקוב דגלאס, ואני גר במקום הנפלא "אלון מורה", כדי לא לעורר חשד שאני ישראלי יפה נפש. מבחינת הפעילים – ובראשם וותיקת הסניף ברברה, שפעילה בקמפיינים של הרפובליקנים מאז רייגן – כל מה שמריח יחסית ליברלי, הוא פסול. כך למשל אסור להכניס למקום כוסות של סטארבאקס. במטה קלינטון, אגב, אסור להגיד "Grab".

מיד עם הגעתי, אני מקבל בקבוק מים קצת יותר גדול. גם כאן לא חושדים בי כשאני מגיע ומצהיר שאני מעוניין להתנדב. מי שרוצה לעזור – אהלן וסהלן, ומי שרוצה לעשות דאחקות, הביתה. לשעה אחת קסומה אני מצלצל לאזרחים ומזכיר להם להצביע, לפי התסריט הרגיל. התגובות שאני מקבל הן בעיקר מבדרות: "בטוח אצביע לאדם שיכבוש את העולם!", "רק טראמפ יביס את רוסיה, היהודים וכל המוסלמים" ו-"תקדם שכל האיטלקים-אמריקאים יצביעו רק לדונלד טראמפ. הוא יידע מה לעשות עם כל הנוצרים הרכרוכיים האלה".

"שלושה ימים עד שהילארי המפוקפקת תיכנס לכלא" הלוח הלבן במטה טראמפ, פניסלבניה

למחרת אני חוזר למטה טראמפ, ופוגש שוב את וואזיה הפעלתני. רוזי, פעילה אחרת, מלמדת כעשרה מתנדבים את התסריט שאני כבר מכיר מאתמול, ומתדרכת אותם איך יש לייעץ לבוחרים המתנדנדים של פנסילבניה בטלפון. אני, וואזיה, ג'קסון וג'סי נשלחים יחד להפיץ את הבשורה של טראמפ מדלת לדלת. בניגוד לשיטת הדפיקה על הדלת של מטה הילרי, אצל טראמפ פשוט מבזבזים תחמושת, ושמים פתקים על ידיות של הדלתות, כמו שליחים של סושי. ג'קסון מתווכח עם אישה שצועקת עליו שלא ישים את השלטים האלו והזבלים האלה על דלתה, והוא, כעונש, מצמיד לה לדלת חמישה פליירים של טראמפ.

אנחנו מסיימים את סבב חלוקת הפליירים הראשון, וחוזרים למטה הריק מפעילים, רק כדי לאכול פיצה על חשבון הברון טראמפ. השלווה שבהמתנה לפיצה, נפגמה פעמיים. בתקרית הראשונה מתנדב שיכור, שכנראה הגיע לעשות צחוקים, סוטה מתסריט הטלתרום הרגיל, ומרחיב בנאומים ומשפטים ארוכים, המלווים במילים גסות. הוא גם דואג לסיים כל שיחה ב"אוהב אותך". ברברה דורשת מוואזיה לגרום ל"פעיל" השיכור לעזוב את המטה. בתקרית השנייה, מגיע בחור יאפי וישר שאוסף סיכות, כדי לבקש בחינם סיכת טראמפ. כשהוא נשאל באיזה קלפי הוא יצביע לו, הוא מעדיף לא לשקר, ואומר שהוא יצביע לפוליטיקאית המנוסה ביותר, לעומת אדם ללא אידיאולוגיות. הוא חוטף מטר של קללות והשמצות, מקבל איזו מדבקה מסכנה ומגורש בבושת פנים. הפעילים במטה לא מפסיקים לרדת עליו, תוך כדי שהם זוללים פיצת בייקון.

פיצה על חשבון הברון

ג'קסון, וואזיה ואנוכי דאגלס (תתרגלו), מסתובבים בצפון העיר, על מנת פשוט לשפוך הררי שלטים של טראמפ על כל דלת ודלת, ולזהם כאילו כלום. הם מגחכים ומחליפים בדיחות גסות על מתנגד שסימן אגודל למטה ("Dirty faggot", הם אומרים) ועל אמא שכינתה אותם מפלצות. הם מספרים לי שאני הלא אמריקאי היחיד שהסכים להתנדב איתם, ושזה תמוה בעיניהם שלא הגיעו ממדינות אחרות.

בדרך הביתה אני פוגש תושב אחת השכונות בדרום, שאומר כמה שהוא שמח שטראמפ ינצח, לדבריו כי התושבים של דרום פילדלפיה, ובעיקר הוותיקים שבהם, צאצים למשפחות ממוצא איטלקי, עדיין סוגדים לפרנק ריזו, ראש העיר המיתולוגי של פילדלפיה בשנות השבעים.

הגאווה הגדולה של בני העיר האיטלקים, קצת פחות של השאר. פרנק ריזו

ריזו , שפניו מעטרות את אחת מסמטאות העיר המצוירות ופסלו מוצג בגאווה למרגלות העירייה, היה הגאווה הגדולה של בני העיר האיטלקים (הלוויתו הייתה הגדולה ביותר בתולדות פילדלפיה). השוטר שהפך לראש עיר לא הסתיר את סלידתו מאזרחים אפרו-אמריקאים והומוסקסואלים. לאחרונה הלבישו פעילי תנועת black lives matter את הפסל של ריזו בכובע של פעילי קו-קלוקס-קלאן, וגרמו למהומה שפלגה בין הקהילות בעיר.

למרות שמרבית פנסילבניה מסומנת כדמוקרטית, פילדלפיה עדיין נמצאת במצב התנדנדות, כשעיקר המאבק מתרחש בדרום העיר, בין אלה ששומרים אמונים לריזו וליורשו הרוחני טראמפ, למי שאולי מסמלת נורמליות כלשהי, קלינטון. בעיני מסתנן זה, היתרון ניתן למועמד שהביא למתנדבים שלו פיצות, פחיות ד"ר פפר ובקבוקי מים גדולים על פני אלו שקיבלו דונאטס, בקבוקי מים קטנים וסוכריות יבשות של צבעי הדגל.

בקטגוריה אחת לפחות טראמפ כבר רשם ניצחון