לצלילי פעמונים, מואזין ושולי נתן, המסתנן נכנס לכנס הרפובליקנים בירושלים לכבוד המועמד דונלד טראמפ. הערב-רב של כוכבי הפופ של התקשורת הימין, אקטיביסטים אמריקאים עם ריח גוף רע, וקייטרינג זול, הציג עוד שלב בקריסת הקמפיין של איש העסקים העמום.
התוכנית: דונלד טראמפ בכותל המערבי
הבחירה במקום, "נבל דוד", מקום שאפילו חבריי הירושלמים לא הכירו, הנמצא בתוככי העיר העתיקה, במרחק נגיעה מהרובע הארמני, לאירוח כנס הרפובליקנים למען דונלד טראמפ, אינה מקרית. מדובר במקום שעדיין תקוע בשנות השמונים – וכך גם הקייטרינג הזול שבא איתו – עם יודאיקות מיושנות, עיצוב ארכאי אפרורי, וטאצ'ים של העיר העתיקה. או במילה אחת: מכוער.
הפנטזיה המקורית של האירוע – או ליתר דיוק של מארגניו, מפעילי עמוד הפייסבוק "טראמפ כחול לבן" – הייתה להקרין את וידאו התמיכה של טראמפ בעם הישראלי והיהודי על גבי הכותל המערבי. אך פנטזיות לחוד ומציאות לחוד: האנשים שמנהלים את העמוד הנ"ל עסוקים בעיקר בלהעלות ממים מביכים כלפי היריבה הדמוקרטית ולנסות להאדיר את איש העסקים הידוע לשמצה, וזאת למרות שורת הקלטות המביכות, ועדויות על הטרדות מיניות שמתאספות נגדו מדי יום. כך קרה, שיום לפני הכנס המדובר, התפצלו הכוחות: מפעילי העמוד הודיעו שהם לא מתכוונים לשתף פעולה עם המפלגה הרפובליקנית, והחליטו לדחות את המפגן הפנטזיונרי, ליממה לפני הבחירות. נציגי המפלגה בישראל החליטו להמשיך בשלהם, ולקיים את האירוע ב"נבל דוד".
"אונסק"ו שקרנים" היה המסר הרווח בכנס
קבלת הפנים: סלט גבינה מצהיב ופסטלים עבשים
כשעה לפני האירוע נדחסים באולם ההארחה, 200 איש, החולשים על סלט גבינה מוזר ואף מעט מצהיב , ולצידו פסטלים, קוראסונים עבשים ושתייה קלה. מסתנן זה, שכבר התנסה בעבר באירועים שהיו קשורים לרפובליקנים או אנשי ימין עשירים במיוחד, ציפה למשהו קצת יותר משכר, כזה שיכול "לתפוס אותך ב…" טוב, לא משנה.
כשאני משוטט באירוע, אני רואה ערימת חולצות עליהן מתנוססת הסיסמא "Make America Great Again". נראה שהן גדולות עלי בכעשר מידות, אבל אני בכל זאת מתפתה לקחת אחת. איזשהו פעיל דתי עוצר אותי בדקה התשעים, ומונע ממני לקחת את האוצר הנפלא (אז טל שניידר, תביאי לי תריסר, בכל הצבעים) . אהרון שעצר אותי, אומר שהחולצות הן בשביל פעילים צעירים, והוא לא קונה את זה שאני אוהב את טראמפ, בשל חליפתי האלגנטית. אהרון, חובש כיפה בן 32, חי בשכונת עמק רפאים, עם אשתו אותה הכיר במהלך שירותו הצבאי כחייל בודד מארצות הברית, ושלושת ילדיהם הצעירים. הוא נראה אדם ערכי, ואני חייב לשאול אותו כיצד מסתדרים הסטנדרטים המוסרים שלו עם הצבעה למועמד שהודה כי כפה עצמו על מגישת טלוויזיה. "זה לא היה פשוט לשמוע את ההקלטה, כשהילדים היו בסלון", הוא מודה, "אבל כולנו בני אדם ערכיים ונועדנו להשתנות. יש כאן מולדת, והיא חשובה מערכים כאלו ואחרים. כשהילדים שלי ילכו לצבא, אני מאמין שהם יעשו דברים כמו דונלד, כמו רבים אחרים, למען המדינה". "מה זה אומר, דברים כמו דונלד?", אני שואל את אהרון. "לכבוש את החלשים, לבנות מחדש אימפריה ולהחזיר עטרה ליושנה". אני מנסה לשאול אם הוא מתכוון שילדיו, החיילים העתידיים, מתכוונים "לתפוס את הפלסטינים ב…", אבל הוא נעלם לי באמצע השאלה.
לחלק האמנותי בכנס נבחרה שולי נתן, שעל ראשה מתנוסס התואר הלא מחמיא "הזמרת בעלת הלהיט הבודד הגדול ביותר בתולדות המוזיקה הישראלית". אני מגיע כשהיא עושה סאונד צ'ק, בסופה אני שואל אותה אם היא מזדהה עם האג'נדה של טראמפ. "אני שרה לאנשים. את מה שאני מצביעה בחיי הפרטיים אני שומרת לעצמי". כשהאירוע מתקדם והיא מגחכת לנאומים, אני די מבין מה האג'נדה שלה, אבל זה נשאיר להמשך.
ליד נתן נמצא מנחה האירוע, יו"ר נציגות הרפובליקנים בישראל, עו"ד מארק צל. כרבע שעה לפני תחילת הכנס, צל מתראיין לשלל עיתונאים כשהוא מחליף בין עברית, אנגלית וגרמנית. לפני כמעט שלושה עשורים החליט צל לעזוב את ארצות הברית ולעלות עם משפחתו להתיישב באלון שבות, וכיום הוא מתגורר בתקוע. צל מפמפם את מיטב הלהיטים מבית היוצר של הפזמונאי דונלד טראמפ: "הילרי מושחתת", "עסקה נוראית עם איראן", "הבריטים עשו רעיון טוב כשבחרו בBREXIT", "ישראל היא בעלת הברית החשובה ביותר" וכן הלאה. אני מכניס שאלה כיצד הוא רואה את מנהיגות העולם החופשי ב-2017, וצל עונה לי "אני אופטימי. במידה ואנחנו נצליח – למרות הכל ולמרות הקמפיין הקשה שלנו – שהבית הלבן יגיע לידיים הנכונות, אנחנו נדחק החוצה את השליטה של רוסיה, נשתיק את האיראנים, ונגרום לכך שכל העולם יכיר את ישראל כמדינת היהודים, ואת ירושלים כבירתה הנצחית. אובמה גרם לקריסה הזו, והילרי עדיין שותפה לזה. היא תחסל את העולם המערבי, תוך שנה".
"כשהילדים שלי ילכו לצבא הם יעשו דברים כמו טראמפ", אמר אהרון
אני פוגש בכנס את אייב, בשנות ה-70 לחייו, שעלה לארץ עם רעייתו לפני שמונה שנים לשכונת גילה, אחרי שגילה את הברסלבים. הוא מסתובב באירוע עם כובע בוקרים, ומשתף אותי בדעותיו המעניינות כלפי היהודים האמריקאים. "אם אתה יהודי ודמוקרטי, אתה לא באמת יהודי. אתה לא אוהב את עמך ואתה שונא את עצמך. ת'אמת אומר לך גם טראמפ לא משהו, אבל הוא אדם סימפטי בעיניי. אני לא מאמין באמת שהוא יצליח במשהו, וגם לא פול ראיין. רק אחד יכול לעשות זאת, וזה השם". אני מנסה לשאול את אייב כיצד ואיפה הוא מנסה "לתפוס" את העולם, אבל צריך לשבת כי האירוע מתחיל.
הנאומים: מסיבת כוכבי ערוץ 20
הכנס מתחיל. בנאום הפתיחה שלו, מנסה צל לומר כי לא מדובר בעצרת בחירות, אלא באירוע שמטרתו לחזק את היחסים הרעועים בין ישראל לארצות הברית, אותם הרס הממשל הנוכחי של אובמה. הוא מפריח לאוויר הירושלמי שלל קלישאות על ההיסטוריה והחשיבות של העם היהודי, אבל לא מזכיר ולו במילה את האדם שעליו להחזיר את העטרה ליושנה: דונלד טראמפ. לצדי יושב אריק, אמריקאי בן 25, שכבר שלח את הצבעתו לטובת טראמפ. הוא מאמין שאופיו של טראמפ יחזיר את תורת מאיר כהנא למרכז הציבור בישראל. הבחור הצעיר יליד פיטסבורג, לובש חולצה סגולה המזוהה עם תנועות ימין קיצוניות, ומודה בפניי ש"מדי פעם אני מצטרף לפעילויות עם תנועתו של בנצי גופשטיין, ואני מקווה שנעשה אותו דבר גם בפיטסבורג. העולם צריך להקשיב לנו, ולא ההפך". סוזן, אישה עבת משקל בעלת קול צווחני שיושבת לצדי, צועקת בגסות ליעקב אחימאיר (שליח הערוץ הראשון לכנס) שמסתיר לה את הבמה: "Yo big boy, get down".
"היה קמפיין קשה", הודה מארק צל בפני העיתונאים. צל
בינתיים צל מציג את הליינאפ: אמריקאים המעורבים בקמפיין של טראמפ, וגם אישי ציבור ישראלים הכוללים את … אהמ… אהממ- שרון גל, קרוליין גליק, ד"ר חיים שיין ומאי גולן. המסיבה הגדולה של כוכבי ערוץ 20. אחרי שנתן שרה את הלהיט הבודד שלה, עולה הפוליטיקאית הבכירה ביותר שטרחה להגיע לאירוע הזה – סגנית ראש עיריית ירושלים, חגית משה. כמו אלו שיעלו אחריה, משה התעסקה בהחלטת אונסק"ו שלא להכיר בקשר שבין הר הבית לעם היהודי, תוך שהיא תוקפת את הארגון, האו"ם, הממשל הנוכחי וכל העולם ואשתו. צלצולי הפעמונים מהכנסייה הארמנית וקולות המואזין מסמנים למשה שתרד מהבמה, כי נאומה ארוך ומשעמם.
משה הייתה היחידה שדיברה בעברית באירוע, ובזה אחר זה עלו נואמים באנגלית רצוצה למדי. הראשון לעשות זאת היה שרון גל, שהתפנה לרגע מלעזור באופן כושל למשפחתו של אלאור עזריה, והצליח לשלהב את 200 הנוכחים בצעקות בוז לאובמה. העיתונאי לשעבר הפך למעודדת עם אנגלית במבטא גרוע, ודיבר גם הוא, כמובן, על אונסק"ו, ירושלים והעברת השגרירות האמריקאית לבירה. סוזן, צועקת לעברו של גל "אנחנו ייצרנו את ירושלים!". מיד אחריו, עולה לבמה העיתונאית והסופרת קרוליין גליק. גם היא מגנה את אונסק"ו, איראן, אובמה, דעאש והפליטים שמסכנים את העולם המערבי. היא משלהבת את הקהל בצעקות בוז להילרי, וקוראת ל-340 מיליון אמריקאים להצביע לדונלד טראמפ.
צל טען שטראמפ הבטיח שפרידמן יהיה שגריר ארה"ב בישראל. דיויד פרידמן ומארק צל
קטע הוידאו המדובר של טראמפ, זה שהיה אמור להיות הפיק של הערב המקורי, משודר (אורכו פחות מדקה), ובמהלכו הוא מבטיח תמיכה וסיוע לעם היהודי. בינתיים עולה לבמה דיוויד פרידמן, יועצו האישי של המועמד הרפובליקני לענייני ישראל והמזרח התיכון. בנאומו הארוך למדי, (כעשרים דקות), הוא מגנה בהרחבה ובשמם של פנס (המועמד לתפקיד סגן הנשיא) וטראמפ את החלטת אונסק"ו, וחוזר לימי התנ"ך, אז ירושלים הייתה הבירה של העם היהודי בידיו של המלך דוד, ועמים אחרים – מהבבלים ועד הבריטים – ניסו להפר זאת. "שומר ישראל לא יישן", הכריז פרידמן על עצמו, כשהוא מטיח האשמות חמורות בממשל אובמה, "האנטישמי" לדבריו, שלא מימש את החלטת הקונגרס מ-1995, לפיה תכיר ארה"ב בירושלים כבירת ישראל הנצחית, ותעביר את השגרירות לירושלים. פרידמן שיבח את טראמפ, והבטיח שכשיהיה נשיא, יקדם את השלום, ואת עם ישראל, וילחם בטרור המוסלמי. עכשיו הוא כבר תוקף את קלינטון, ומבקש מהקהל לצעוק את שמות תומכיה, כאילו היו המן הרשע. גם שמה של סוהא ערפאת הוזכר, כמי שהתחבקה עם הילרי. "אין דבר כזה עם פלסטיני!", צועקת סוזן מהקהל. פרידמן מודה לצה"ל ולקהל, וצל מכריז שפרידמן יהיה השגריר האמריקאי הבא בישראל, אם טראמפ ייבחר. נתן עולה לשיר בטון קצת מזייף את שיר העם "Dreaming Of A City", והקהל, בתגובה, מתחיל לנטוש.
עכשיו הגיע תורה של הכוכבת העולה של הימין הישראלי, מאי גולן, לנאום. גולן, המוכרת כפני המאבק לגירוש הפליטים מדרום תל אביב, הפכה גם ככל הנראה לפאנליסטית ואשת ציבור (מה?) שמבינה את האג'נדה של טראמפ. כמי שהפכה להיות שם דבר ברשתות החברתיות, גולן מצביעה על בעיית ה-BDS, הכשל ההסברתי של הישראלים והאנטישמיות הגוברת באינטרנט ובקמפוסים. אחרי שהיא מגנה גם את אונסק"ו והאו"ם, היא יוצאת נגד ארגוני השמאל בישראל. תכלס, די מובן למה קיבלה גולן מצל את הבמה הזו: כמו טראמפ, גם היא נמצאת במאבק חם ובוטה במסתננים ופליטים, וככל הנראה, אם תראה את המסתנן שכותב את הטקסט שאתם קוראים, "תתפוס אותי ב…".. רגע! שולי נתן עושה את "מעל פסגת הר הצופים"! בוא נאזין!
בתום שירתה של נתן, מוקרן קטע וידאו נוסף, באיכות גרועה וסאונד צורם יותר מהזמרת, ובו ניצול שואה מדבר על האחים והאחיות שאיבד במלחמת העולם השנייה. לצדו עומד דונלד טראמפ, ואומר שהוא האיש הנכון שימנע את השואה הבאה, שתגיע מכיוונם של איראן והילרי קלינטון. בתום הקטע, עולה המטיף דיוויד פרסונס, וקורא ליהודים משתתפי הכנס לשים במשרדים הראשיים של אונסק"ו את ספרי התנ"ך עם סימון המילה ירושלים. מנגד, הוא קורא למוסלמים לעשות אותו דבר עם הקוראן. הוא מתחיל לדבר על השקר הפלסטיני, ובתזמון מושלם נשמע שוב המואזין, מסמן לפרסונס שהנאום שלו נגמר. אני רואה את מבטה של נתן למול נאומו של המטיף – מבט צוחק, מלגלג ומגחך – ומבין שהיא לא "נתפסה" למסריו של טראמפ.
המואזין קטע את נאומו על "השקר הפלסטיני". המטיף דיויד פרסונס
ואז עולה המבטא הגרוע ביותר של הכנס. בעליו, ד"ר חיים שיין, כותב את טוריו המגוחכים ופרו-ישראלים ב"ישראל היום". מדובר בבן אדם היחיד בכנס הזה, שנתמך כלכלית על ידי מי שתומך גם במועמד לנשיאות. שיין, בן לניצולי שואה ונשוי לאמריקאית, מדבר באנגלית שבורה לחלוטין. שכניי החדשים סוזן ואריק לא יכולים שלא להתפקע מצחוק כשהוא אומר "sex day war". האנגלית שלו ממשיכה להישמע נוראית כשהוא תוקף את אונסק"ו והאו"ם, עד שהוא נכנע לעברית ונואם חזון אפוקליפטי מוזר: "מלחמת גוג ומגוג תהיה כאשר שבעים מדינות יבואו להילחם במדינת ישראל. לא מזמן, נשיא מדינה לשעבר נפטר, ושבעים אומות – כולל הנשיאים אובמה וקלינטון – באו לירושלים. הם באו לבכות – לא על פרס אלא על זה שהם לא הולכים לקבל חלקים מירושלים!"
בתום נאומו של נוסטרדמוס מהחינמון של שלדון, עולים נתן וצל לשיר את המנוני ישראל וארצות הברית. אני בינתיים משתיק את משה, דוד ואבי – פעילים חרדים בגיל הנעורים שהחליפו את הכובע השחור שלהם בכובע האדום של טראמפ – שיפסיקו לצעוק בזמן ההמנונים. הם מנפנפים בדגלים האמריקאים והישראלים, ומחזיקים בשלטים של פנס וטראמפ והסיסמה "Make America great again". גם כאשר אני מטייל לצדם בעיר העתיקה, בואכה הכניסה בממילא, הם ממשיכים לנופף ולהקניט הומלס ערבי מגמגם, "איזה עם חכם אתם משהו", אומר משה ופותח עם חבריו בשירת "מי שמאמין לא מפחד". אני בוחר לסיים את הכנס בטיול לצדם, המעריצים של טראמפ ושל שאר כוכבי הערב, שכמו המנהיג שלהם יודעים לדבר בטון גבוה וגס, במסרים פשוטים וקצרים.
גם זה סוג של קללה – להאמין למסרים שחוזרים עליהם אלפי פעמים. אם אתם לא חושבים שזו קללה, תשאלו מה קרה בסוף למי שכתבה שיר עמוס מסרים על ירושלים על פי לחן באסקי.
המסתנן וידיד, והנה בא ידיד ישראל האמיתי, עם נאום של פחות מדקה:
