שאלה לגולשים: כשאתם מתכננים מסיבת יומולדת לעצמכם, לאהובכם, לחבריכם או לילדים שלכם – מה אתם רואים בעיני רוחכם? בר חופשי? בידור? הפעלה לקהל עם ליצנים ופעלולים ופן רגשי עם איזה סבא חביב? בדיוק כך תכננה את מסיבת היומולדת שלה הגולשת שלי יחימוביץ', יום הולדת שציין גם עשור למעבר שלה מהתקשורת למגרש הפוליטי. הבר החופשי כלל יין ובירות לצד פיצוחים וממתקים, על הסטנדאפ הייתה אחראית חברת המפלגה החדשה (מהיום) הדר לוי, ואת תפקיד הסבא החביב לקח על עצמו נשיא המדינה רובי ריבלין. לגבי ההפעלות לקהל, ובכן, בהיעדר ליצנים ופעלולנים, החליטה יחימוביץ' לבדר את הקהל בהרצאות של פרופ' ירון זליכה ופרופ' דני גוטוויין, משל היתה היא עצמה מגש הכסף עליו הוגשה לנו וגו'.
המסתנן מגיש: מדריך חירום למלחמה בחרם
הכל מוכן וערוך. צילומים: דגן ואלד
התדמית של מפלגת העבודה, מפלגה אשכנזית לבנה, די נשברה על הדשא של סמינר הקיבוצים. היו שם אשכנזים, מזרחים, וערבים בכלל לא, אבל לזה גם התרגלנו וגם עוד נגיע. מצד שני, זה הרי לא היה אירוע של המפלגה, לא העבודה ולא המחנ"צ, ואפילו לא פקדו שם אנשים, וטוב שכך: בין בכירי העבודה נכחו שם אנשים בולטים מהצד הימני של המפה, כמו השר לביטחון פנים גלעד ארדן וחברו מהליכוד מיקי זוהר, השר אבי גבאי (כולנו), ח"כ יעקב בן מרגי (ש"ס) ואף יו"ר יש"ע לשעבר והקונסול בניו יורק לעתיד, דני דיין (שכזכור לשתי שניות היה חלק ממפלגת הבית היהודי). מצד שלישי, מפוצץ לא היה, לא משנה מאיזה עדה.
סלפי עם דני דיין
הבטחנו ערבים. האויב הגדול ביותר של מפלגת העבודה, מתברר, הוא לא ראש הממשלה אלא כזה שבא דווקא מבפנים: ח"כ זוהיר בהלול. מאז שהתבטא בגל"צ על כך שהפלסטיני שאיים על החייל אינו מחבל, ולמעשה הראה את פרצופו האמיתי כמי שתומך בשחרור ערביי ישראל מהדיכוי של הכיבוש הציוני והישראלי, מתחרים במהלך הסופשבוע האחרון חברי מפלגת העבודה, מהרצוג שבראש דרך יחימוביץ' ועד לקצה השמאלני של מירב מיכאלי, מי יתנער בהערותיו מהפיל הבהלולי שבחדר. היעדרותו של בהלול מהאירוע הייתה בולטת, בטח כשיריבה הגדול של יחימוביץ', יצחק בוז'י הרצוג, הגיע לאירוע נרגש כחתן ביום חגו. כמו כן הגיעו מהעבודה חברות וחברי הכנסת עמיר פרץ, איתן כבל, סתיו שפיר, רויטל סוויד, נחמן שי, קסניה סבטלובה, איתן ברושי, מיקי רוזנטל, אנשי המפלגה אלון פילץ, אלדד יניב, משה מזרחי ויריב אופנהיימר, כיבדה בנוכחותה יעל דיין, נצר לשושלת המפא"יניקית ההיא, וכמובן הרכש החדש, יו"ר ההסתדרות אבי ניסנקורן. ציפי לבני לא היתה.
שלי יחימוביץ' עם יעל דיין
את המיקרופון נעביר אל חיה, חוגגת: "זו היתה שנה איומה שאני מאוד מתחרטת וכמעט רציתי לעזוב את המפלגה בגלל העומד בראשה. בוז'י הזה זה פשוט אסון, של אדם חסר אישיות, דם בורידים, ושכל כלשהו". חיה, מורה למתמטיקה, כבר סבתא, בתחילת שנות השישים לחייה, מתגוררת בהרצליה ומאז תחילת שנות ה-80 מעולם לא עזבה את מפלגת העבודה, אבל לאור הפרסומים סביב הרצוג והחשדות לשחיתויות בפריימריז לפני כשלוש שנים (מול יריבתו יחימוביץ'), וכן הטיוטות שהחליף עם ראש ממשלה על הצטרפות לממשלת אחדות, חיה פזלה שמאלה למרצ וימינה ליש עתיד. "לשלי לפחות יש חוט שידרה, מצפון, לה יש מה למכור. אני אומרת לך, אני לא רוצה את הרצוג במפלגה הזו יותר. מה הוא כבר מביא? מבחינתי זה כמו פואד רק אשכנזי".
אחרי שאני מברך את הקונסול העתידי דיין על מינויו אני משוחח עם שלמה, במקור מנתניה וכיום גר בגבעתיים, עובד כנהג אוטובוס, שהחליט לעזוב את הבית המשפחתי של מצביעי מח"ל לטובת המחנה הציוני: "אנחנו עדיין לא אלטרנטיבה. אף אחד לא יורק לכיוון הזה של להצביע למפלגה הזו. אני מדבר עם הרבה חברים מהשכונה שבה גדלתי, שהם לא רוצים להצביע הליכוד, ובמקום להצביע אולי למפלגת שלטון אלטרנטיבית, הם העדיפו לברוח לכחלון וכיום הם דווקא מעדיפים לחזק את נפתלי בנט כמשהו פרקטי. אף אחד לא רוצה להיות עם אנשים נוראים כמו בוז'י".
כלת השמחה נואמת
אני מציע לו אופציה מופרכת לחלוטין שבה בוגי יעלון, בעקבות איומים על חייו והפצת פוסט עם מטרה מסומנת על ראשו, יעבור לצד השני של הפוליטיקה ויעמוד בראש המחנה הציוני או העבודה מול נתניהו. אם ראיתי נכון, שלמה הזיל ריר. "הלוואי, דגן! עם כל ההתמהמהות שאנחנו מחכים לאשכנזי או גנץ, אז הדבר הכי טוב שיקרה לנו, זה הלוחם מחברון. תראה איך הוא מפרק להם את הצורה, ומדרדר את הממשלה הזו. ותראה איך הוא משגע את הפעילים מהליכוד. בעזרת השם, נקבל את בוגי, ונזרוק את זוהיר הזה. עד היום אני זוכר את סבא וסבתא נרגשים כשמשה דיין עבר ממפא"י למנחם בגין. אם ההיסטוריה תחזור, אז מה טוב".
אחרי מרתון ממושך של מיטב שירי שלמה ארצי, שמשתלבים להפליא עם המחצלות על המדשאות, עולות להנחות את האירוע שתי עוזרותיה של יחימוביץ' בשנים האחרונות, אוריה כספי ולורה טלינובסקי. הן מציגות את כלת השמחה כגרסה המזרח התיכונית של ברני סנדרס ואלוהי הסוציאליזם בזירה הפוליטית. יחימוביץ' מגיעה מלווה בהוריה המאמצים, הנשיא ורעייתו, רובי ונחמה ריבלין, שכל הנוכחים באירוע מתחרים על עמידה כמה שיותר קרוב אליהם בצילום.
מלך ומלכת הכיתה
ילדת היומולדת עולה לבמה ונואמת על חזון לשלום, חופש ביטוי, דו קיום, מתבטאת נגד גזענות, שמחה על ביטול מתווה הגז, ותומכת הגבלת שכר הבכירים. אבל לא היא, ולא שאר הדוברים באירוע, מתבטאים בעניין זוהיר בהלול. אני משוטט בינתיים ברחבי המדשאות, לעוד ריפיל לבירה, אחר כך גם מערבב ריפיל ליין, רק כדי לתהות, על צלוחית פיצוחים או שתיים, על קנקנם של חברי מפלגת העבודה המבוגרים שהגיעו לאירוע. ההזייה שלי ממשיכה לצבור תאוצה. בסקר הפרטי שלי, קראו לי מינה צלח(ת בוטנים), מי שמנצח פה אחד הוא בוגי יעלון, את בוז'י וגם את שלי. אופס. במו ידי הפכתי את מפלגת העבודה להליכוד ב'. בעצם, ברק ובוז'י עשו את זה לפני.
ממוצע הגיל של הקהל מתחיל לרדת, מגיע קהל צעיר וסטודנטיאלי יותר, אולם לי יש עין חדה ואני מאבחן שהם באו כי שמעו שיש בירה ויין חינם. אני מרים גם איתם כוסית. אורח הכבוד, ראובן ריבלין, עולה לבמה ומרעיף שבחים על יחימוביץ', אותה הכיר כשהיתה עיתונאית צעירה בקול ישראל, והוא מוסיף ומקלס הן את השידור הציבורי והן את הפעילות הפרלמנטרית של יחימוביץ'. היא ולא אחרת הרי התחילה את גל העיתונאים שעברו למחנה הפוליטי, כעשרים עד היום, ביניהם מיכאלי, רוזנטל, שפיר, ציפי חוטובלי, ינון מגל, יאיר לפיד, עופר שלח, ניצן הורוביץ, שרון גל ואורי אורבך ז"ל.
מתברר שריבלין הוא באמת מסמר הערב ומלכת הכיתה הבלתי מעורערעת, כי כשהוא עוזב את מתחם סמינר הקיבוצים, נוטשים גם הפוליטיקאים בזה אחר זה. ליבי יוצא פתאום אל יחימוביץ', שגם נשארה מאחור כמו קאיפו כהן ב"קיץ של אביה", וגם לא מודעת עדיין לזרמים התת קרקעיים בין חבריה הבוגדניים, שהמליכו בהמלצתי כיורש להרצוג דווקא את יעלון. סוויד ורוזנטל מתחבקים עם יחימוביץ' עד סוף האירוע, מאזינים לפרק בונוס בנאומי יום ההולדת של זליכה (מעודד נוכח זריקת אהוד אולמרט לכלא וכישלון מתווה הגז) וגוטווין (שכחבר מפלגת העבודה, קורא שהמפלגה צריכה לשנות את פניה הישנים ועדיין לא סיימה זאת).
ירון זליכה, מעודד
האם מסיבת יום ההולדת היתה הצגה חגיגית של האלטרניטיבה הטבעית, קודם למנהיג החסר של המפלגה, ואז לנתניהו? קשה מאד להגיד שכן. יחימוביץ' הובילה בשנת 2013 את המפלגה לכישלון של 15 מנדטים, בין היתר כי לא הצליחה להגיד את המילים המפורשות, שהיא מועמדת לראשות הממשלה ויכולה להנהיג. גם אתמול בערב, למרות רמזים בנאומה, שבשנה הקרובה יצטרכו להיות שינויים מסוימים במפלגה, היא לא אמרה את המילים החסרות.
האירוע מגיע לקיצו עם פסקול של זוהר ארגוב ואתניקס, שלא משנה את התחושה שכל זה יצא מהאולפנים של הערוץ הראשון בשנות השמונים, ורק דן אלמגור על ערימת קש חסר. אני תופס טרמפ למרכז העיר עם דניאלה, שממהרת לשחרר את הבייביסיטר. עד מהרה אני משכנע גם אותה לתת את קולה לבוגי בראשות המפלגה, ומיד היא מרגישה הרבה יותר מעודדת: "שלי היא לא מנהיגה, אבל היא יכולה להיות נכס", היא מסכמת, "אני מקווה שמתישהו באופן טבעי היא תהיה שרת האוצר, ותהיה הרבה יותר טובה מלפיד, ביבי, כחלון ושטייניץ. אני לא רוצה להיות כמו אהוד יערי ולקרוא לה יעכנע, אבל כשהיא מתבטאת בנושאים שאינם קשורים לעניינים כלכליים, כמו ביטחון או דברים ממלכתיים וציונים, זה לא אמין. אבל לזכותה אומר שהיא לא בוז'י. יש לה כריזמה, פייטריות, ביטחון עצמי, חוזק, אומץ. אני ממש סופרת את הימים שהרצוג הזה יעזוב את המפלגה הזו, ויבין כמה הוא מיותר. אם הוא ימשיך להוביל אותה, אני עוזבת את הארץ".