דגן: כשאתם חושבים על המילה "אושר", מה אתם מדמיינים? אהבה? עושר? זוגיות? חברות? ניסיתי לחשוב על כל הדברים האלו, אבל המציאות הישראלית היומיומית לא הפסיקה להכות בי: אינתיפאדת היחידים, יוקר המחיה, הגזענות המשתוללת, שירותי הרווחה והבריאות הקורסים, האטימות והאדישות כלפי האחר. לקחתי את מיטל, והלכנו לחפש פתרון.
מיטל: כשדגן שאל אותי מה אני עושה ביום רביעי חשבתי ששוב הוא מזמין אותי לקריוקי בשעת ליל מאוחרת שבה אני כבר נוחרת בחלום השמיני. מה רבה הייתה הפתעתי כשהוא הזמין אותי לאחת מההסתננויות המפורסמות שלו, ועוד למקום שמבחינתי הוא בין המצחיקים ביקום – מרכז הסיינטולוגיה.
תמיד שמעתי שיש משהו כזה "סיינטולוגיה" וכל מני קוקואים וויאז'ות בהוליווד סוגדים לו. זה עניין לי את התחת. עד הפרק הגאוני של סאות'פארק. בפרק הוצגו עיקרי האמונה הסיינטולוגית (זינו הרג את בני עמו, ארז אותם בקופסאות ושלח אותם לחלל, הגופות הפכו למפציצים גרעיניים, נשלחו לכדור הארץ, הוצנחו לתוך הרי געש – זה ממשיך, אבל הבנתם) כשכל הזמן רץ למטה הכיתוב "זה באמת מה שהסיינטולוגים מאמינים בו!" מאז זרמה הרבה לבה בהרי הגעש של החייזרים.
צילום מסך מתוך "סאות'פארק"
דגן: בישראל פועלות כיום כ-100 כתות עם כ-15 אלף חסידים. הסיינטולוגיה, כך על פי המרכז לנפגעי כתות, דווקא נמצאת במגמת ירידה: פחות מ-2,000 חברים נכון להיום לעומת כ-7,000 שהיו בעבר.
לקראת היציאה למבצע צפיתי בסרט התיעודי Going Clear. למדתי שהכנסייה הסיינטולוגית, שאותה ייסד רון ל' הבארד, משופעת בכסף רב ומצוידת בעורכי דין שמוכנים לתבוע את כל מי שמעז להשמיץ. החיילים הנאמנים מסייעים למנהיגים לשנורר מיליונים מאנשים תמימים ברחבי העולם ולא מהססים להטריד את מי שנטשו את הכנסייה. וישנם גם ניימדרופינג, של הרבה מאוד סלבז אבל בעיקר של שני נערי הפוסטר של הסיינטולוגיה: טום קרוז וג'ון טרבולטה.
טריילר לסרט "הקרב על כדור הארץ", על פי ספריו של רון ל' הבארד ובכיכובו של ג'ון טרבולטה:
מיטל: גם אני התכוננתי. יום לפני "מבצע זינו" קראתי עדויות על המבנה המרשים שאנו מתעתדים להסתנן אליו. בעודי מגגלת נחשפו לפני מאות תלונות על סחיטה וסיפורים על אנשים נורמטיביים שנסחפו לכת, נכנסו לחובות כבדים, התרוששו ואיבדו משפחה וילדים. מה פאקינג גורם לאדם נורמלי לעשות דבר כזה? דגן ואני נראה עוד מעט.
הקריין לא גיחך לרגע
דגן: קשה להתעלם מהמבנה הלבן והמפלצתי הממוקם באמצע שדרות ירושלים ביפו ומצליח להאפיל על כל המאפיות והמעדניות מסביבו ואפילו על אצטדיון בלומפילד. "המרכז לסיינטולוגיה ישראל" נפתח בשנת 2012 על חורבותיו של תאטרון "אלהמברה" בניהול המפיק האגדי גיורא גודיק. פעם עמדו כאן בתור כדי לראות שלאגרים כמו "קזבלן" ו"גברתי הנאווה". עכשיו אין פה תור.
"המרכז לסיינטולוגיה ישראל", יפו. צילום: Google Street View
מיטל: נפגשנו מול תיאטרון "גשר". אני הלכתי על לוק "יש לי כסף נסו להוציא אותו ממני!" שזעק למרחקים. דגן הלך על לוק "אני איש פשוט ודיכאוני לאללה – פליז תעבדו עלי".
דגן: המרכז המפואר הוא כמו עולם משל עצמו שמתכחש למציאות שמתחוללת בחוץ. רק יממה לפני נרצח טיילר פורס קילומטר מכאן. הרוצח נוטרל על ידי גיטרה.
מיטל: מיד בכניסה אני מבינה למה הסיינטולוגיה מושכת כוכבי קולנוע. הכניסה למשכנם נראית כמו שטיח אדום והמבקר מתקבל בשמחה. אנשים ונשים חביבים בחליפות ומדים ניגשים אלינו: "במה נוכל לעזור?" באנו להתעניין, אנו משיבים. "מישהו סיפר לכם על המקום?" ראינו חבר בפייסבוק, אנחנו מתרצים באמינות.
דגן: מיטל ואני מחליטים להתחזות לצמד אחים: היא יועצת מאושרת המאורסת לבן זוגה וחיה ברמת אביב. אני אחיה הגדול, הומו שעובד כטבח ומזניח את עצמי כבר שנתיים מאז הפרידה מבן זוגי האחרון. למה התחזיתי להומו? הייתה לי סיבה.
מיטל: אז למי שלא מכיר: נעים מאוד, אני איה מילר, יועצת השקעות בת 29 שעומדת להתחתן עם בחיר ליבה בקיץ וגרה ברמת אביב ליד מרכז שוסטר.
דגן: אנחנו נכנסים ללובי. בצד אחד – עמדות מידע, בצד השני – עמדות טלוויזיה לצפייה בסרטי ההדרכה. את פנינו מקבלת אישה מבוגרת, באמצע שנות ה-60 לחייה. נקרא לה ויקי. מתברר שבדרך אל האושר אנחנו צריכים קודם לצפות בכמה סרטים.
מיטל: ניגשת אלינו מבוגרת חביבה כבת 60 ומחווה לנו בידה שניגש לאזור סרטי ההסברה. הספות נוחות אך קרובות מדי למסך. כאילו מפחדים שנפספס איזה מסר. איך הסרטים? לא פלא שרון ל' הבארד היה סופר מדע בדיוני. מהסרט הביוגרפי על חייו אנחנו לומדים שבכל ההיסטוריה הענפה של תנועת הצופים לא היה חניך מעוטר יותר ממנו. הוא ניצח את הצי הנאצי במחי יד כשפיקד על משחתת, הוא הוציא 800 ספרים תחת שמות בדויים וכל כתביו היו להיטי ענק בהוליווד! המדהים הוא שהקריין לא גיחך אף לרגע. אני לא הייתי מסוגלת. כל הכבוד לו!
ביוגרפיה מקוצרת של רון ל' הבארד
כמו בת מצווש רוחני במלון "בראשית"
דגן: בשנת 1950 פרסם ל' הבארד את ספרו "דיאנטיקה: המדע המודרני של בריאות הנפש". לפחות לפי הסרט שהוקרן בפנינו, הספר העוסק בתולדות הנפש הוא הנמכר ביותר בהיסטוריה. מותו של ל' הבארד ב-1986 לא פגע בהתלהבות ובמסירות של מעריציו.
מיטל: הסרטון הבא מסביר לנו מה הבעיה שלנו בחיים: הגוף הגשמי מול הנשמה והחיבור ביניהם. ממבו ג'מבו. אפילו לי – בת לדת שמאמינה בחבר דמיוני – זה נראה מופרך מדי. מסתבר שאנחנו אוגרים הכל בראש. עד כאן סבבה. ואז יש את 8 "התמות". לי הן הזכירו את המנעד הרגשי של פקאצה בת 12 שחולמת לעשות בת מצווש רוחני במלון "בראשית".
זה נראה כאילו רצו להגיע למספר 8 כדי לשחק עם סמל האינסוף, אבל לא היה להם משהו באמת חשוב או נכון להגיד – אז הם חזרו על אותם דברים בצורה אחרת. מי האהבל שלא רואה את זה? הדחף לשרוד כאדם, ואז הדחף לשרוד כצורת חיים, ואז הדחף להישרדות החיים עצמם – אתם רציניים? אתם חושבים שאני עד כדי כך מטומטמת?
סרטון 8 התמות:
דגן: כיבוד, אגב, לא מציעים לנו. בשלב הזה נכנס לחיינו גבר בשנות ה-50 לחייו, איש משפחה בעל שלושה עסקים, לדבריו. נקרא לו מנחם. הוא מספר לנו שדאג להכניס את בתו הבכורה לבית ספר של "תבונה" (רשת בתי ספר פרטיים שעוזרים לילדים עם הפרעת קשב באמצעות שיטות ותכנים סיינטולוגיים). הוא מספר לנו שהמרכז מנהל מו"מ עם משרד החינוך להכנסת תכניו של ל' הבארד לתוכנית הלימודים. אני דווקא מאמין לו, כי משרד החינוך תחת השרה לימור לבנת תמך בעבר בחלוקת חוברות "הדרך אל האושר" של הסיינטולוגיה לתלמידים. אני פחות מאמין לו כשהוא מספר שכל מי שנמצא במרכז עובד בהתנדבות ושהוא עצמו מגיע לכאן כל יום מ-17:00 עד 22:00 לגמרי בהתנדבות. בינתיים אני מציץ בחוברת "הדרך אל האושר".
מיטל: אחרי מגוון סרטים באיכות הפקה של פורנו רך, ניגש אלינו בחור חביב בשם מנחם והתחיל לסובב אותנו במרכז, תוך שהוא מלהג את שטיפת המוח שעבר:
הידעתם שהסיינטולוגים יכולים לעזור לכם להיגמל מסמים בעזרת סאונה? הידעתם שלסיינטולוגים יש 100 אחוזי הצלחה בשיקום אסירים רק כי הם נותנים להם ללמוד ואומרים להם "כפרה לא כדאי לך לגנוב, יותר שווה לעבוד מלא"? הידעתם שבכל מבצעי החילוץ ההרואיים בעולם – מ-11.9 ועד רעידת האדמה בנפאל – צוותי החילוץ היו של סיינטולוגים? ידעתם שג'ון טרבולטה תרם מטוס לטובת מחלצים סיינטולוגים שטסו למשימות חילוץ? הידעתם כי השיטה הכלכלית של רון ל' הבארד כל כך מצוינת שקוקה קולה העולמית עובדת על פיה וגם זוגלובק הישראלית שלנו?
וואו!! תודו שזה מרשים! לא ידעתי! תודה ל' רון!
מה הסיבה האמתית לשואה?
דגן: בין סרט לסרט ויקי מספרת לנו על שלל האירועים שמתקיימים במרכז, בהם גם מופע לכבוד יום האישה עם ננסי ברנדס (ברנדס עצמו מכחיש בחירוף נפש: "ממש לא"). מיטל ואני שומרים על פוקר פייס ומתאמצים לא לצחוק. בגדול, מה שלמדנו מהסרטים המיושנים זה שהפסיכיאטריה היא הדבר הכי מסוכן בעולם. היא הסיבה האמתית לשואה, לשלל אסונות טבע ולפיגועי ה-11.9. עוד מסרים שקלטתי: אל תשתמש בסמים ובאלכוהול, שמור על נאמנות בזוגיות ותנסה להיות מאושר. והסעיף הכי מצחיק: "תמוך בממשלה שמיועדת לעם כולו ומנוהלת למענו".
החייזר זינו, זה שהתחיל את הכל
מיטל: המשכנו למבחן אישיות שכלל 200 שאלות. ידעתי מראש שהסיפור שלי ושל דגן הוא שאנחנו אחים ופלוס מינוס נגיד אותו דבר: דיכאונות ואוי אוי אוי. אבל כשמנחם הסביר על גרף האושר החלטתי מיד לשקר במצח נחושה שאני האדם הנפלא והמאושר ביותר עלי אדמות.
דגן: האם אתה שמח לאיד? האם אתה מתכנן שני ילדים או פחות בהתאם להכנסה שלך? האם אתה מעיר לאנשים ומרגיש אשם? האם אנשים מעניינים אותך? האם אתה שר או שורק? האם בתי כלא ללא סורגים זה דבר שנועד לכישלון? האם אתה מרגיש זקן או צעיר לגילך? האם אתה מספר לחבריך שמועות? האם אתה מדבר לאט? האם קל לך לבטא רגשות? האם יש לך מספיק חברים קרובים? האם חייך הם מאבק מתמיד על מנת לשרוד? האם אתה מחייך הרבה? האם אתה ישן טוב? האם אתה פטפטן?
מיטל: מדובר במבחן אמריקאי, על כל משפט נדרשנו לענות: כן, לא או אולי. בכל פעם שרציתי לתת תשובה שידעתי שעלולה להתפרש כלא חיובית – עניתי את ההפך הגמור. שכשנשאלתי האם אני עייפה, עניתי שאני ערנית כדבורה זמזמנית למרות שהייתי כל כך תשושה שכבר רציתי להירדם בסרטון ההסברה הראשון. איך ידעתי לענות בצורה שתשקף אותי כאדם מושלם? בואו נאמר שהמבחן היה ברמת מורכבות מנטלית של הציור השבועי לילד.
דגן הלך על ההיפוך המוחלט: דיכאוני, ממורמר, בעייתי ושונא אדם. כצפוי המבחן שלי היה כל כך מצוין שיש רק כמה אופציות – נעשה את זה אמריקאי כמו שהם אוהבים:
א. אני האדם הכי מאושר בעולם ויש לי הילה מעל הראש, רון ל' הבארד צריך לקבל קורסים ממני.
ב. אני על סמים – במקרה הזה תביאו לי חלוק ואקפוץ לסאונה שלכם
ג. אני משקרת לכם במצח נחושה ואתם אהבלים.
ד. אני חולת נפש, אבל אתם נגד כדורים, מה שמחזיר אותנו לסעיף א'
הגרף שלי מראה שפל גדול
דגן: מהצד אני רואה שמיטל כבר גמרה עם השאלון שלה, בעוד שאני יושב ומתאמץ לשדר חזות דיכאונית. התשובות שלי מוזנות למכונה שנראית כאילו היא בודקת טפסים של לוטו – ומיד יוצא הגרף. והוא מראה שפל גדול מאוד. מתברר שאני טיפוס מפוזר, לא עקבי, בדיכאון, לא פעיל, עצבני, עם חוש ביקורת נמוך וחסר מוטיבציה. בקיצור: אין ספק שאני המועמד המושלם להצטרפות לכנסייה הסיינטולוגית.
מיטל: מנחם יושב איתי ומסביר לי שהגרף שלי מצוין. לכאורה, אני לא צריכה שום קורס. אך לא אלמן רון ל' הבארד. מנחם מסביר לי שיש לי בעיה עם "הוקרה". הוא מנסה בכוח להוציא ממני משהו, ולו הקטן ביותר, שיצדיק את הצטרפותי. אני אומרת לו: "תבין מנחם, אני בסדר גמור. אני הגעתי בשביל אחי, הוא מלא בעיות. ומה לא עשינו, מנחם. שילמנו הון על טיפולים פסיכיאטריים! הוא ככה מאז שבן זוגו עזב אותו". מנחם עונה לי: "הוא בידיים טובות. טליה, זו שמדברת אתו, היא מומחית בלהוציא את השדים והיא תיקח אותו בידיים! יש לה אחוזי הצלחה מדהימים".
דגן: נעים מאוד, אני מאיר ואני הומו. זה מה שאמרתי לטליה שיושבת לנתח אתי את הגרף שלי, כי שמעתי שהסיינטולוגים הומופובים. העדויות מספרות על טיפולי המרה ועל הטרדת להט"בים. החלטתי לבחון את הנקודה. אני מספר לטליה שחיי אינם חיים מאז שנפרדתי מבן זוגי לפני שנתיים. מאז אני לא יוצא מהבית ובקושי רואה אנשים.
אני מצליח להציג את עצמי כאדם חסר כריזמה, דיכאוני, מבואס, שבור לב, דחוי – בקיצור כזה שאפשר ללחוץ עליו. אבל אני לא מצליח להוציא ממנה שום התייחסות הומופובית. טליה ממשיכה בשלה: ניסיון נואש למכור לי קורסים. היא לא יודעת שאין לי כרטיס אשראי, שיש לי מעט מאוד מזומן ושאין שום סיכוי שארשם לקורס ושהיא תזכה לקבל עמלה.
"שמע מאיר", היא אומרת לי בקשיחות גם כשאני על סף דמעות, "אתה מבין מה אתה עושה? אתה מבין שכל ההשתהות שלך בשנתיים מאז שנפרדת מתומי בן זוגך רק מזיקה לך? תסתכל על עצמך ותראה מה אתה צריך".
היא אומרת הרבה פעמים את המלים "תסתכל על עצמך" ו"הזמן זה האויב שלך". תוך כדי היא מצביעה על ספר שכדאי לי לקנות ולקרוא וממליצה על שלל קורסים שכדאי לי מאוד להירשם אליהם. מזל שהיא יוצאת להפסקת עישון ואני יכול לחמוק בחשאי.
מיטל: מנחם לא נכנע. לא יתכן שבאתי בשביל אחי, הוא מסביר, משהו פנימי בטח הוביל אותי לכאן מתוך צורך עמוק. לא יכולתי לעמוד בתחנוניו, אז המצאתי לו סיפור על הבוס הקשוח וחולה הנפש שלי (באמת היה לי כזה לפני מיליון שנה). מנחם מתנפל על המידע כמוצא שלל רב. יש לך בעיה בתקשורת, הוא מפרש, כי את לא מבינה את הבוס ומה עובר עליו.
וכך, בזמן שדגן עובר חקירה צולבת, מנחם ממליץ לי לראות עוד סרט הסברה – אולי האווילי ביותר שראיתי מאז שנכנסתי למרכז – על "תקשורת". אנחנו נכנסים לאודיטוריום קטן והוא מתיישב כמה כסאות מאחורי, כדי לא לפגום לי בחוויה. וטוב שכך. כך הוא לא רואה איך הפרצוף שלי מזדעזע מהטמטום הצרוף שאני רואה על המסך.
טום קרוז מאבד את זה בתוכנית של אופרה ווינפרי
זה מתחיל בקריין שמסביר – כמו לילדי כיתה טיפולית – מה הן בעיות בתקשורת. אנחנו עוברים לשני תאורנים, אחד על הבמה והשני בעמדת הבקרה. הקריין מסביר: אנדי חייב לתת תשובה לג'ון על פני המרחק ביניהם כדי שתיווצר תקשורת! וואו! חשבתם על זה לבד? קוראים לזה שיחה, דבילים.
אני קמה בסיום הסרט עם חיוך ומודה למנחם. הוא מבין שלא הצליח לתפוס אותי ומבקש ממני לצפות בסרט נוסף. כבולה לדמות המתוקה והמאושרת שלי, אני נאלצת להסכים. הפעם זה סרטון על משולש התקשורת, או משולש האמת: אהדה, ממשות, תקשורת.
העיקרון הוא שהמשולש יהיה שווה כאשר כל אחת מהפינות בתפקוד טוב. אפילו אם רק פינה אחת משתפרת – האחרות הולכות בעקבותיה. העיקרון מודגם באמצעות תזוזה גרפית של משולש שמזכירה לי את התכנית בחינוכית "חשבון פשוט".
זה עוד לא נגמר. עכשיו אני צופה באנשים שחוזרים על עצמם שוב ושוב כדי להדגיש את הנקודה המטופשת ביותר ביקום: אם יש לכם נושא משותף עם מישהו ("הממשות") אתם יכולים לדבר עליו ("התקשורת") וזה יוצר "אהדה". איפה הייתם כל חיי?
תמו הסרטונים ומנחם ממליץ לי על קורס ב"תקשורת". הוא מציין שגם בתו בת ה-12 עברה את הקורס ועכשיו היא מלכת הכיתה. כן, זו דוגמה מצוינת ורלוונטית מאוד לחיים שלי, כי מה שמעניין אותי בגילי זה להיות מלכת הכיתה ושהחתיך של השכבה יזמין אותי לסלואו צמוד.
אני חוברת שוב לדגן. הוא אכן מקרה קשה. מתברר שהוא צריך לא פחות מארבעה קורסים, כי הגרף שלו כולו מתחת לאפס. מה הקורס הכי מומלץ עבורו? תקשורת!
לעולם לא אוכל לחזור לכאן
דגן: מתברר שהפיתוי הסיינטולוגי לא עבד עלי. אני מאוד סקפטי ביחס לאנשי מכירות באשר הם. אולי לא התייחסתי מספיק ברצינות לסרטים. אני יודע שזייפתי תוצאות מאוד שליליות, ואני מבין שלעולם לא אוכל לחזור למרכז הסיינטולוגי. יש מצב שאפילו איאלץ לעקוף בעתיד את האזור הזה של שדרות ירושלים. החשש העיקרי שלי הוא שיתפסו אותי וינסו להכניס בי חייזרים מטעם "זינו" על מנת שאשתכנע לרכוש קורסים שבהם אוכל ליהנות מתרגילים של הליכות רגליות, צעקות לרוח או כל מיני תרגילי משחק גרועים שאפילו בחוגי מתנ"ס לגיל הרך כבר הפסיקו לעשות.
טליה יוצאת לעשן עם מנחם ואני מרגיש מספיק חופשי ומאושר כדי לצאת משם בלי לקנות שום לוקש ולא להירשם לאף קורס. לא אלך אחרי ל' הבארד, כמו שלא הלכתי אחרי יהוה, ישו ומוחמד. הבטחתי לטליה שאחזור מחר בשש ואולי ארכוש ספרים וארשם לקורסים. יכול להיות שהיא עוד מחכה לי שם כמו אהובת הספן בשיר של ריטה.
מיטל: מנחם וטליה ממשיכים לשווק בהתלהבות קורסים והרצאות, אבל אנחנו מנופפים להם לשלום. האגדה מספרת שרון ל' הבארד טען פעם באוזני חבר באוניברסיטה שכל מה שצריך כדי להרוויח מיליונים זה להמציא דת וטכניקות שיהפכו את המאמינים לעבדים. ואכן, כל הסיינטולוגיה נראית כמו דת של אנשי מכירות מדלת לדלת שיצאה משליטה. רק עצוב לי על האנשים החביבים במרכז ששיקרנו להם. לא מספיק שהם סיינטולוגים אז גם אנחנו באנו לעבוד עליהם?
סיינטולוגים שרים יום הולדת שמח לרון ל' הבארד המנוח, 26 שנה אחרי מותו:
