פעם בחמש שנים מתכנסת מפלגת "ישראל ביתנו" לוועידה שבה היא מחליטה על המשך דרכה. הוועידה הקודמת נערכה כשמפלגתו של ליברמן הייתה בשיא כוחה – המפלגה השלישית בגודלה בכנסת עם 15 מנדטים, 6 שרים והמון כוח.
חמש שנים עברו. אם הייתם אומרים לשר החוץ ליברמן שיבלה את ימיו באופוזיציה בין זהבה גלאון לחנין זועבי הוא בוודאי היה אומר שמדובר בחלום בלהות. מאז התבוסה בבחירות האחרונות, שבהן הצטמצמה "ישראל ביתנו" ל-6 מנדטים בלבד, ליברמן מבלה את זמנו בעיקר בלתקוף את נתניהו בתקשורת.
ועדיין הוא יכול להתנחם בכך שמפלגתו הצמיחה יותר ח"כים צבעוניים מכל מפלגה אחרת. נזכיר רק את השר הבליין חובב המסיבות סטאס מיסז'ניקוב, את סגנית השר הפעילה והנדיבה פאינה קירשנבאום, את שופכת המים אנסטסיה מיכאלי ואת מנחה הטלוויזיה שעשה הרבה רעש ואז פרש לעשות לביתו שבערוץ 20, שרון גל.
את כל האנשים המעניינים האלה ועוד רבים אחרים דאג ליברמן לאוורר ולהוציא ממפלגתו. כך הסתיימו להן קריירות פוליטיות מבטיחות, גם של אנשים ששמם לא התערבב בשחיתויות (כמו עוזי לנדאו ויצחק אהרונוביץ') – ואנחנו נותרנו רק עם ח"כ אורלי לוי-אבקסיס שעדיין נאבקת על דיור ציבורי.
במלאת 25 שנה לעלייה הגדולה מרוסיה, תהיתי ביני לבין עצמי מה – אם בכלל – יש לליברמן למכור לעולים. אני שואל את העיתונאית מרינה קיגל. "בשביל דור ההורים שלי – הדור שהתחנך ברוסיה ועלה לארץ, שמזדהה פוליטית עם הימין ואפילו אוהד את פוטין – הדור הזה אוהב את המסרים של ליברמן", היא אומרת.
"המסרים של ליברמן מדברים במילה אחת, חד וחלק, לא מטשטשים כמו במפלגות האחרות הגדולות יותר: נאמנות! דה-ליברמן! תכלס ליברמן! גם "נאש קונטרול" מהקמפיין של שרנסקי ו'ישראל בעלייה'. הדור שבא אחרי דור ההורים – הדור שלי – העדיף לנטוש את ליברמן וללכת לאופציה מרכזית יותר, לפיד, כחלון או המחנה הציוני (למשל, ח"כית קסניה סבלטובה הצליחה למתג ולייבא איתה מצביעים). המעורבות של פאינה קירשנבאום בפרשיות השחיתות הטילה צל שחור והרחיקה מצביעים מהמפלגה. אבל יש עניין קומוניקטיבי, ורק המפלגה של ליברמן פונה בכלל לקהל העולים. אף מפלגה אחרת לא מנצלת זאת. אפילו זהבה גלאון, ילידת וילנה ודוברת רוסית, לא מצליחה לקרב את קהל המצביעים".
הכוריאוגרף הקפדן והדגלנים
מיד כשהגעתי לאירוע בבנייני האומה בירושלים הבחנתי שלא הגיעה לכאן כמות היסטרית במיוחד של אנשים. בניגוד לוועידות הגדולות של העבודה והליכוד, אין חיכוכים וריבים. המינגלינג בין איש לרעהו דווקא נינוח.
הראשון שאני רואה בכניסה הוא שר לשעבר לביטחון פנים, יצחק אהרונוביץ', שהחליט לעת עתה לפרוש מפוליטיקה. נראה שהפרישה עשתה לו טוב. הוא נראה רזה יותר, מרשים וחטוב, והוא מסרב לשוחח עם התקשורת על תפקוד המשטרה בימים טרופים אלה.
בצד השני של האולם אני מבחין באורלי לוי-אבקסיס ליד שולחן סגור עם עוזריה ויועציה, עובדים על ענייני דיומא. אני מתגנב כדי לגנוב כמה מילים איתה ואבל מצליח להרוויח רק סלפי. בינתיים, יו"ר מרכז המפלגה, דימי אפרצב, קורא לנוכחים להיכנס לאולם. לוי-אבקסיס ועמיתיה ממהרים לשמוע בקולו ולהיכנס לאולם. הכל מוכן לקראת ליברמן.
בצד מתארגנת לה שיירה של צעירי "ישראל ביתנו" אוחזים בדגלים. כוריאוגרף קפדן, שלא לומר אובססיבי, מסדר אותם כאילו עמדו להשתתף במפגן הדגלים בטקס יום העצמאות בהר הרצל. וכך נפתחת ועידת "ישראל ביתנו" באווירה קאמפית לצלילי "האמיני יום יבוא" ודגלנים צעירים שמלווים לבמה את שר החוץ שלעבר אביגדור ליברמן, ואתו שורת מאבטחים. אני חושד שאפילו דונלד טראמפ היה חושב שזה מוגזם.
תיהנו בעצמכם:
היי! גם סטאס פה!
ליברמן תופס את מקומו במרכז, ויו"ר המרכז אפרצב פותח את הוועידה ומברך שורה של אנשים אלמונים למדי, חברי נשיאות הוועידה של "ישראל ביתנו", שיושבים על הבמה. תשננו את השמות, זהו דור העתיד שנכיר או לא נכיר, הכל כפוף כמובן להחלטתו של הראיס ליברמן: הילה ידיד ברזילי, סרגיי אוקלנדר, ד"ר אמיל זידאן, יעקב אפריימוב , עו"ד קלי בלקר, ויו"ר הוועידה, שאול כמיסה רז, שפעם היה קרוב להתמנות לשגריר במצרים תחת שר החוץ ליברמן, למרות שאינו יודע ערבית ואין לו רקע בדיפלומטיה.
אני מתיישב לצדן של מרינה ואינה, שתי חברות בעשור השביעי לחייהן, תושבות שכונת ארמון הנציב ומצביעות ליברמן נאמנות. "אני לא ממש מכירה את נתניהו", מודה אנה, "ואין לי מושג מי זה הרצוג. אני רק מכירה את ליברמן, והאמת שהוא עשה עבודה לא רעה". היא מבקשת שאעזור לה עם ההגדרות של האינטרנט בטלפון שלה. אני עושה כמיטב יכולתי.
ליברמן עולה לבמה לנאום ואני מתקדם כמה שורות קדימה כדי לשמוע יותר טוב. אני מתיישב לצד זוג שנראה לי בשכבת הגיל שלי, אולגה ומיכאל המתגוררים במעלה אדומים. במהלך הנאום שנמשך שעה – כן! שעה! – בעוד אני מנסה להאזין לליברמן, הם לא הפסיקו לצחוק תוך שהם מסתכלים בסטטוסים ברוסית בפייסבוק.
אם אפשר לומר מילה אחת על נאומו של ליברמן ועל האדם עצמו אני אבחר במילה – מתיש. בליינאפ הבטיחו שליברמן ינאם חצי שעה. למעשה הוא נאם שעה ש-ל-מ-ה. זה לא היה מקרי. מתברר כי שר החוץ לשעבר עומד לחבור לשר האוצר לשעבר יאיר לפיד. ביחד הם עומדים להתייצב בחזית אחידה נגד ארגונים שמחרימים את ישראל ונגד המדיניות הכושלת של נתניהו במאבקו ב-BDS.
האחד והיחיד בנאום של שעה שלמה
את הנאום פתח ליברמן בברכות לקהל ולחברי כנסת בעבר ובהווה. היי! גם סטאס פה! נוכחותו של שר התיירות לשעבר, שהחשדות נגדו קיימים ועומדים, גרמה לי להרהר בשאלה האם הוא עדיין דבק באורח חייו הקודם. בטרם הצלחתי לרדת לפתור את התעלומה, שמתי לב שמיסז'ניקוב נעלם, ככל הנראה זמן קצר אחרי שליברמן הכריז על נוכחותו.
דקת דומייה לחברי המפלגה ישראל ביתנו שהלכו לעולמם, וליברמן פוצח בנאום "10 הנקודות למלחמה בטרור". אם אתם רוצים לדעת איך מכריעים את הטרור אחת ולתמיד אתם מוזמנים לחפש במקום אחר. אני רק אציין שהנושא הזה גזל רק חלק קטן מנאום המנהיג, אולי 10 דקות. את שאר הזמן הוא הקדיש כדי לשלוח חיצים כלפי מפלגות שאינן "ישראל ביתנו". בין המטרות: נתניהו ובוגי יעלון, שמובילים מדיניות של "ישראבלוף". נסו לדמיין את ליברמן מנסה לשעשע את הקהל עם פאנצ'ים של הגשש ("היה מנוע?") זה לא עבד טוב.
הבאים בתור: חברי הכנסת הערבים, ובראשם חנין זועבי. ליברמן כיבד בהשמצות גם את אחמד טיבי, איימן עודה וג'מאל זחאלקה. כל אלה זכו לכינוי "בוגדים", "גיס חמישי" ושאר הברכות הרגילות. כשליברמן דרש להחזיר את גופותיהם של החיילים הדר גולדין ואורון שאול ז"ל למשפחותיהם הקהל מחא כפיים בהתרגשות. מנגד, כשהוא דרש להחזיר את אברה מנגיסטו, רק הפעילים האתיופים מחאו כפיים. שאר האולם דמם באופן מביך. עוד קצת מנטרות נגד נתניהו וזועבי, קצת ירידות על אבו-מאזן – והנאום הארוך נגמר.
"ליברמן לא נחמד ולא מרחם"
השעה שמונה ובאולם מוקרן קליפ לזכרו של יורי שטרן ז"ל, הכולל גם תיעוד מפגשים עם שועי עולם כמו ארנולד שוורצנגר והשתולה גילה אלמגור לצלילי "מי האיש" בביצוע חוה אלברשטיין ו"אני ואתה נשנה את העולם" של איינשטיין. בתום הקליפ עולים חברי הכנסת של "ישראל ביתנו" בזה אחר זה לנאומים קצרים.
הראשונה היא ח"כית אורלי לוי-אבקסיס, שנראית לי מעט עייפה. במקום להתיש את הקהל במשך שעה כמו ראש המפלגה שלה, היא נושאת נאום קצר ותקיף המתמקד בנושא המרכזי שבו היא מטפלת – הדיור הציבורי. היא שולחת חצים לכיוון משרד האוצר, השיכון והקליטה. אישית, אני מאמין שאפשר להרגיש צער רב שהיא לא נמצאת במפלגה ערכית יותר. יש משהו בכריזמה שלה מזכיר את ברק אובמה, בעיקר הלהט.
הקהל לא מגלה התעניינות ערה במיוחד
אני עובר לשורה קרובה יותר לבמה ומתיישב ליד עמי מתל אביב. בעבר הוא הצביע לליכוד ולקדימה וליש עתיד. רק בבחירות האחרונות החליט להצביע ליברמן. "בינתיים הוא האופציה הפחות גרועה", הוא מספר לי, "אני הבנתי שאני אוהב את מדינת ישראל וכנראה שאני ימני, ולא בא לי כבר להיות נחמד. תראה את ליברמן, הוא לא נחמד והוא לא מרחם על אף אחד. אני לא חושב שליברמן יהיה ראש הממשלה, אבל אנחנו צריכים מדיניות יותר חזקה וקשוחה יותר". העובדה שליברמן השתחרר מהצבא ללא דרגות קצונה לא עושה רושם על עמי.
לדוכן הנואמים עולה סופה לנדבר, שמספרת איך עלתה לישראל ואיך פגשה את ליברמן לראשונה. היא נזכרת ומזכירה לכולנו את פעילותה הענפה בתור שרת הקליטה. אני אומר כולנו, אבל האמת היא שבשלב הזה שליש מהאולם כבר התרוקן. כנראה נאום ההתשה של ליברמן עשה את שלו. וזה חבל, כי מי שעזב מוקדם לא שמע את לנדבר נואמת באנרגטיות משעשעת תוך שהיא חותמת כל משפט במלים "תודה לך אביגדור ליברמן!"
אולי הגיע הזמן לפריימריז?
חצי אולם כבר התרוקן ועסוק במינגלינג בחוץ. גם המצגת של ח"כ לשעבר לאון ליטינצקי על הצעה לרפורמה בתכניות הפנסיה לא משיבה אותם פנימה. ד"ר דימה שיגליק, נציג המפלגה בצפון אמריקה, מדבר לקהל באולם ברוסית ומספר על נאמנות היהודים שהוא פוגש ברחבי העולם ועל אהבתם לישראל. מיד לאחר מכן עולה מנכ"לית המפלגה אינה זילברגלץ, שנכנסת לנעליה הגדולות מאוד של פאינה קירשנבאום. על פי הנתונים שלה, חלה עלייה מסחררת במספר המתפקדים למפלגה.
הגענו לשלב התכלס: יו"ר המרכז אפרצב חוזר לבמה כדי לערוך בחירות למוסדות המפלגה, והקהל נוהר בחזרה לאולם. בזו אחר זו מוקרנות בפנינו שקופיות של המועמדים לכהן בשלל מוסדות: החל ממזכירות המפלגה, דרך בית הדין ועד לגזברים. אני מממש את זכותי הדמוקרטי להשפיע ומצביע בעד המועמדים, נזהר מאוד לא לעורר את כעסו של הבוס. אפרצב מסיים את הבחירות בהקראת מכתב אישי שבו הוא מסביר מדוע החליט לעזוב את הליכוד לטובת "ישראל ביתנו". דמעות חונקות את גרונו.
מיד לאחר מכן אנחנו מתכנסים בפורומים שונים ברחבי הבניין ודנים בנושאים כמו צעירים, תקשורת ועניינים מוניציפליים. הדיונים קצת משמימים וכוללים בעיקר הכרזות כמו: כן, צריך לפנות לקהל דרך פייסבוק! צריך לדבר בתקשורת כמה שאפשר!
אני מנהל בינתיים שיחה עם דנה, צעירה בשנות ה-30 של חייה שהגיעה מחולון. אני שואל אותה איך לדעתה כדאי להחיות את המפלגה, ולראשונה בערב בארוך הזה שומע מישהו שמעז לצאת נגד המנהיג. "אני חושבת שהגיע הזמן שליברמן יבין שאולי צריך לעשות פריימריז", היא מצהירה ללא היסוס. "ככה אולי אפשר לשנות, לעשות איזה סוויץ' לפי מה שהציבור יחליט. אולי זה יתורגם חזרה למנדטים. ליברמן חזק ומנוסה פוליטית", היא מסיימת במחמאה לבוס, "הוא יודע איזה אנשים לגייס ומאיזה אנשים להירתע".
אנחנו מסיימים עם שירת ההמנון. לצערי לא עלה בידי לקבוע האם ליברמן עבד על פיתוח הקול מאז הביצוע המפורסם ההוא ל"תקווה". אני חוזר לתל אביב מבולבל. האם כך נראית מפלגה אחרי התרסקות בבחירות? האם מדובר פה בעוד תרגיל גאוני של ליברמן, שמצליח להרחיק את עצמו מהממשלה שמתקשה להתמודד עם גל הטרור? האם ייתכן שהוא באמת חכם יותר מכולנו? ושל מי היה הרעיון המבריק לחלק שקיות בד נפלאות עם לוגו של המפלגה?
