היה זה יום סגריר והקבוצה שלי, הפועל, הפסידה. הדיכאון הוביל אותי לשיטוט בפייסבוק, כשלפתע נתקלתי באחת הקבוצות שאני חבר בהן, בפוסט שהעלתה שפי פז, מובילת המחאה לגירוש מבקשי המקלט ("המסתננים", כלשונה) מדרום תל אביב. פז שיתפה שתנועת אם תרצו החליטה להתגייס למאבקה, ולקיים מנגל חגיגי ליום העצמאות בגן התקווה.
גן התקווה, כמו הרבה פארקים ברחבי ישראל אתמול, היה אפוף עשן ומשפחות קולניות, כך שהיה קשה לאתר את המנגל המדובר. למזלי, על הפסל לזכרה של עפרה חזה נתלו דגלים של "אם תרצו" ו"תשוחרר דרום תל אביב", וכך יכולתי לאתר את המנגל אליו כיוונתי.
על השולחן של 'אם תרצו' יש סלטים, פיתות, בגטים וצלחת פלסטיק עליה מונחות נקניקיות זולות וקצת כבד עוף. "לא הביאו לי איכות חזקה של אוכל", אומר ישראל, הטבח של 'אם תרצו', "אבל אנסה כמה שיותר להכין כמו שצריך". אם יש דבר אחד שידוע על ארגוני ימין, הוא שיש להם מספיק כסף כדי לממן אירועים לאוכלי חינם.
"אני לא ממש בקיאה במה שקורה בדרום תל אביב, אבל מה שמזיק אז צריך לסלק אותו מפה"
בזמן שאני נוגס בפיתה של שתי נקניקיות וסלטים, מתחיל לדבר מתן פלג, מנכ"ל אם תרצו. הוא מכריז שהאירוע יפתח בהקראה משותפת של מגילת העצמאות, ונותן את הכבוד – ואת הפסקה הראשונה – לשפי. האג'נדה שלה – גירוש מבקשי המקלט מדרום ת"א, כאמור – לא תוזכר יותר במהלך האירוע. בתום ההקראה, מברך פלג את אורח הכבוד, עזרא יכין, מהשרידים האחרונים של הלח"י. כשהוא מספר על המערכות לשחרור תל אביב מהערבים הוא זוכה לכבוד מלכים מכל ארבעים האנשים שהגיעו לאירוע (כמות עלובה ביחס לאירועים של אם תרצו, וגם ביחס לשאר המשפחות בפארק).
"אפילו הפקקים היו יותר מעניינים". רגע מתוך התכנית האמנותית של המנגל החגיגי
"אני לא ממש בקיאה במה שקורה בדרום תל אביב, אבל מה שמזיק אז צריך לסלק אותו מפה", אומרת הארייט, פעילת 'אם תרצו' ואחת מהארבעים. בזמן שהיא מתלווה אליי לסיבוב שני של נקניקיות, אני קורא דיווחים על בן 19 מפסגת זאב שנורה למוות אחרי שרץ לעבר חיילת עם סכין בידו. "זה ראש ממשלה חלש שיש פה, הוא לא באמת עושה משהו חזק על מנת להרוג את הטרוריסטים, כך שאני לא מופתעת ופחות מזדעזעת כשיש את התקיפות האלו".
בדיוק כשאני מתחיל להירגע מדבריה של הארייט, מגיע האירוע המרכזי – והמבאס – בחגיגת העצמאות של אם תרצו, "סדר הציונות". ד"ר אלדד קולנשר, חבוש בכובע בוקרים כחול-לבן, מציג את עצמו כעורך הראשי של הסדר ומנהל את העיניים במיקרופון עם סאונד גרוע. "הגדת העצמאות", היא סוג של גרסא עדכנית לזו של פסח, ומתארת את המסע הציוני של שיבת העם היהודי לארץ ישראל אחרי השואה והמלחמות עם שירים ופעילויות תמוהות.
צלחת סדר העצמאות: לא מלהיבה אבל חוסלה במהרה
אנחנו שותים כוס יין ראשונה, שמוקדשת ליציאת ישראל ממצרים, וזו בעצם הכוס היחידה שאנחנו שותים במהלך סדר העצמאות המשונה הזה. הפעילויות של הילדים דווקא יותר מגוונות: הכנת דגם של עיר דוד, הכנת ריבת אתרוגים, לנסות לשכנע ליהודי שחי בגולה לעלות לארץ ולמצוא את דגל ישראל המשמש כאפיקומן.
מתוך "הגדת העצמאות" המתארת את המסע הציוני של שיבת העם היהודי לארץ ישראל אחרי השואה
סדר העצמאות מגיע לשיאי הביזאר, כאשר במערכת הסאונד הגרועה, מתעקש קולנשר שנשיר בציבור את "חי", "שיר השיירה", "ירושלים של זהב", והכי תמוהים – "שיר הפרטיזנים" ו"הרעות". אני מתפתה לעזוב את האירוע לטובת אירועים אחרים בסביבה שמהרמקולים שלהם בוקע קולה של שרית חדד, אבל בדיוק אז מוגשת צלחת הסדר עצמאות. היא כוללת זיתים גרועים, כדורי פלאפל קרים, צימוקים וכל מיני פירורים תמוהים, מה שלא מפריע ליושבי האירוע לחסל את הצלחת במהרה.
הפסל לזכרה של עפרה חזה מקושט בדגל "אם תרצו"
אחרי שנגמר סופסוף הסדר, עולה להופיע להקת הקאברים "אין כמוה", שגם עכשיו, 24 שעות אחרי, אני לא בטוח אם היא פארודיה גמורה או לא. על רקע פלייבק גנרי של ביט אחד, היא מבצעת קאברים ל"כשאת בוכה את לא יפה", "זהב", "מי שמאמין" ו-"נאחז באוויר". יכין, למרות גילו המתקדם מאד, פוצח בריקודים משונים. אוראל צברי, סטנדאפיסט שבעיקר מתמחה בחיקויים מיושנים למנחי חדשות ("מכירים את ברהנו טגניה ופוראת נאסר מהחדשות? אז הם מדברים ככה"), מדגים גרסה פרסית תמוהה ל"תירס חם", שהופכת לחיקוי של ריטה, בליווי להקת הקאברים האיומה.
"ת'אמת היה די משעמם" אומר רמי, פעיל 'אם תרצו'. "חשבתי שאולי יהיה יותר חגיגי, אבל אי אפשר לעשות את הסדר העצמאות כשכולם שמחים ורוצים להירגע מפוליטיקה. אולי זה היה עדיף". ברכה, שלובשת חולצה של 'החזית לשחרור דרום תל אביב', מסכימה איתו: "עדיף היה להיות בלטרון מאשר באירוע המשעמם הזה. אפילו הפקקים היו יותר מעניינים".