ד"ר אורלי אינס לא התלוננה עד שנודע לה כי אורי בר-לב מועמד לתפקיד המפכ"ל.
אושרת קוטלר לא התלוננה עד שגל הסיפורים של #MeToo גרם לה להוציא את מה שהיה לה בבטן 25 שנים.
ה', קצינה ששירתה במשרד ראש הממשלה, לא התלוננה נגד חיים רמון אבל סיפרה למפקדת שלה, שהתלוננה כי חשה אחריות כמפקדת.
ר', עובדת בלשכת ראש הממשלה, לא התלוננה על נתן אשל. היא סיפרה על כך ליועז הנדל, שעבד גם הוא בלשכה, בנסיעה לחו"ל. הנדל חלק את המידע עם המזכיר הצבאי יוחנן לוקר ומזכיר הממשלה צבי האוזר – ביחד הם פנו ליועץ המשפטי לממשלה.
הן, ואלפי נשים אחרות, לא התלוננו אבל פרצו את הדרך בעבור נשים רבות. בזכותן, ובזכות עוד נשים אמיצות (וגם גברים אמיצים), אנחנו לא מפחדות לדבר. לספר. להוציא.
במקום לשאול "למה לא התלוננת?", ראוי לשאול "למה תקפת אותה?" – כשזה יקרה, נדע שהעולם השתנה.
[mc4wp_form id="1006521"]
שיחה על זה post