בת-אל (השם המלא שמור במערכת), בת 23, חיה בתל אביב מזה שנה וחצי. לעיר עברה מהמושב בדרום בו גדלה, היא חולקת דירה עם אחותה הקטנה ועובדת כקופאית. לפני כחודש ישבה בת-אל עם חברותיה בגן צ'ארלס קלור בסיומו של יום עבודה, עם שתיה קלה ופיצוחים, כשלפתע הגיעו למקום שוטרים וערכו בדיקה על האנשים במקום. המקום היה מלא במבלים, רובם ערבים. בשלב מסוים פנתה אחת השוטרות לבת-אל וביקשה ממנה את תעודת הזהות שלה. ממה שקרה אחר כך בת-אל לא מצליחה להתאושש עד היום.
גן צ'ארלס קלור. צילום: deror_avi CC BY-SA 3.0
"לא הייתה עליי תעודת זהות", היא מספרת, "לכן ביקשתי שתבדוק אותי במסוף לפי המספר. אז היא החליטה שאני צריכה לבוא איתה לתחנה. כמובן שסירבתי, אבל לפני שהבנתי מה קורה, כבר הייתי על הרצפה כששלושה שוטרים מעליי, דוחפים אותי, מושכים לי בשיער".
כשפקחה את עיניה, מספרת בת-אל, היא ראתה רק שלולית של דם על המדרכה. היא ביקשה שיזמינו עבורה אמבולנס, אך במקום זאת נזרקה עם פניה על הספסל האחורי של ניידת המשטרה, ללא נעליה שנותרו על הספסל. "אחותי ראתה שהשוטרים דוחפים אותי על הרצפה, היא באה לעזור לי ושוטר חנק אותה והכניס גם אותה לניידת. תוך כדי, הם צעקו, 'פזרו את ההפגנה' ודברים בסגנון. נלקחנו לתחנה".
לשתי הצעירות נאמר שהן נעצרו על רקע תקיפת שוטרים, אבל בת-אל מספרת שהיא לא הרימה יד על אף אחד מהם. "אני לא מבינה למה, השוטרים בעצמם הפילו אותי לאדמה, אני לא הרמתי יד על אף אחד. פשוט הייתי שרועה שם כמו כלב, אני עד עכשיו לא מאמינה שזה קרה לי".
אחותה של בת-אל הקיאה בתחנת המשטרה, ובת-אל עצמה, שנותרה ללא נעליים, אזוקה וחסרת אונים, ביקשה מהשוטרת, בעודה בניידת, לעצור ולקחת את הנעליים. בקשתה לא נענתה והיא נאזקה בידיה וברגליה לאורך הנסיעה. "אני יודעת ששוטרים מרביצים סתם, ואני יודעת שיש לא מעט סיפורים כאלה, אבל לא חשבתי שזה יפגע בי, לא כישראלית ולא כבחורה. אולי הם חשבו שאני ערבייה, אולי משהו בחזות שלי הטריד אותם. אני יודעת שאנשים ממוצאים שונים מותקפים על ידי המשטרה בלי הרבה סיבות. שמעתי גם על הבחור הערבי מ'סופר יודה' שחטף סתם מכות… אני לא מבינה מה משנה צבע העור בכלל, למה אנחנו מגיעים למצב בו שוטרים תוקפים אזרחית?"
פניה של בת-אל נותרו נפוחות וחבולות עד אור הבוקר, אז הגיע דודן של הצעירות לשחרר אותן בערבות. מיד עם השחרור מבית המעצר הן נסעו למיון, שם חבשו את החבלות ושחררו אותן הביתה עם ימי מחלה עבור העבודה. "שוטר שהיה בתחנה אמר לנו לטוס ישר לבית החולים, זה היה ממש מבהיל", מספרת בת-אל. הדוד הפנה אותן לעורך דין שמטפל במקרים דומים, דרך 'הוועד הציבורי נגד עינויים', שכיום מלווים את בת-אל.
'הוועד הציבורי נגד עינויים' מטפלים בעשרות מקרים כאלה בשנה; הארגון הקים פרויקט מיוחד לסיוע משפטי לקורבנות אלימות משטרתית ובו מתקיים תיעוד של אלימות שוטרים בהפגנות, גביית עדויות מאנשים שחוו יחס בלתי הולם בהפגנות ומעצרים והגשת תלונות למח"ש. על פי דו"ח מבקר המדינה מדצמבר 2014, מח"ש נוקטת הליך פלילי או משמעתי רק בכ-10% מהתלונות.
המקרה של בת-אל הוא רק אחד מ-15 מקרים מתועדים מהחצי השנה האחרונה בלבד, ומאז תחילת העבודה על הפרויקט, החלו להצטבר תלונות רבות של אזרחים ותושבים הזקוקים לסיוע, עקב פגיעת שוטרים במקרים כמו ישיבה תמימה בגן או הליכה ברחוב.
בת-אל סבלה מכאבים פיזיים קשים אחרי הפגיעה. היא נעדרה ממקום עבודתה במשך שבוע, ולאחרונה היא שבה לשם. בעקבות המקרה, היא קיבלה דו"ח של 250 ₪ (בגין פיצוח גרעינים באזור) ובנוסף, נפתח לה תיק על תקיפת שוטר, והיא ממתינה להזמנה לחקירה. "אני נורא חוששת מהעניין, אם יראו את זה בקורות חיים שלי, הרבה דברים יכולים להיהרס לי. אומרים לי שתקפתי שוטר אבל זה לחלוטין ההיפך. תמיד כיבדתי שוטרים, האמנתי בצדק ובשמירה על החוק.
"פתאום, כמו אגרוף בבטן, את מבינה שהם חושבים שהמדים מאפשרים להם לעשות הכל – יתנו להם אזהרה, אולי, וגם זה לא בטוח. אין צדק, זה ברור. אני גם לא חושבת להתקשר למשטרה עכשיו אם יקרה משהו, לכי תדעי איך הם יגיבו אם נקרא להם".
כמו בסיפורים רבים של אלימות משטרתית, גם הפעם, מתברר שאם יצאת לבלות ולפצח גרעינים על ספסל ברחוב, אף פעם אי אפשר להיות בטוחים שהערב יסתיים בשלום.
—
ממשטרת ישראל נמסר בתגובה:
"הצעירה נעצרה לאחר שסירבה להזדהות בפני שוטרים, התנגדה לעיכובה לתחנה ותקפה שוטרים.
חומר החקירה וטענותיה הועברו לבדיקת מח"ש".
—
לתמיכה בפרויקט סיוע לקורבנות אלימות משטרתית של 'הוועד הציבורי נגד עינויים', תרמו להדסטארט של הפרויקט.