את הריאיון עם ד' ערכנו לפני שבוע. לא ידענו שתלמיד ישיבה ייפצע כתוצאה מאלימות שוטרים בירושלים, אבל צריך להודות שלא מדובר באירוע מפתיע או יוצא דופן. קשה להתחמק מהתחושה שהשוטרים הפכו אלימים יותר ושהמשטרה הפכה מגורם אכיפה לגורם הרתעה – ספק אם יש יותר מדי אנשים שאומרים לילדים שאם לא יאכלו "יבוא שוטר". במציאות שבה אנחנו חיים, זה נשמע כמו איום להרביץ לאותו ילד סרבן.
ד' עזב את היס"מ, יחידת הסיור המיוחדת, לפני כמה שנים. הוא התגייס אליה מיד אחרי שסיים שלוש שנות שירות כלוחם באחת מחטיבות החי"ר. "רציתי פשוט להמשיך בלוחמה בטרור", הוא מספר, "אבל לא רציתי להיות שוטר 'כחול'. הציעו לי או יס"מ או בילוש וסיור – אמרתי להם יס"מ. אמרתי שאהיה שוטר אפור (במדים אפורים, חה"ז) ואלחם במחבלים ואמשיך במה שעשיתי בצבא.
"יש הרבה חבר'ה כמוני שמקבלים זימון מיד אחרי השחרור, כמו הזימונים שמקבלים להצטרף לשב"כ. בשביל רוב המתגייסים בזמני, להצטרף ליס"מ היה הגשמת חלום, כי הם כנראה לא הגיעו לסיפוק בסדיר. אני כמעט עזבתי את היחידה, אבל אז פרצה האינתיפאדה השנייה והיס"מ עמד בחזית העשייה בירושלים והחלטתי להישאר".
באתר הרשמי של המשטרה מוגדרת היס"מ כיחידה לשמירת הסדר הציבורי ומשימות מבצעיות. בעבור עשרות אלפי מפגינים מכל הזרמים במדינת ישראל הם מוכרים בפשטות בתור "השוטרים שמרביצים".
המפגינים צריכים שנפנה אותם בכוח כי בלי זה הם לא יקבלו תקשורת
"זה ברור שמטרת היחידה היא להשתלט על מהומות. המקצוע שלנו הוא שימוש בכוח. כל שוטר מכיר את כל החוקים ואנחנו הרי שוטרי סיור לכל דבר, אבל אנחנו לא באמת מתעסקים באירועי סיור. אנחנו מכירים היטב את החוק של מה מותר ומה אסור בהפעלת כוח ובאילו רמות, ואנחנו הרבה יותר מקצועיים.
"אנשי היס"מ נועדו למעשה לתת מכות. זאת הסיבה שבגללה קוראים לנו. יש מקומות שבהם יש מפגינים שיש לי אמפתיה כלפיהם: סטודנטים, נגיד. הרי אף אחד לא שונא סטודנטים, או דרוזים או כבאים או אנשים שאין לך שום סיבה להיות נגדם ואתה אומר לעצמך 'אני רוצה להיות שם כי אני יודע שאני יכול להרחיק את עצמי מהאירוע הזה ולעשות את העבודה בצורה המקצועית ביותר. אני מסכים לחטוף קצת מהמפגינים כדי לעשות את העבודה'. אתה בעצם משמש כמעין חוצץ שנותן לאזרחים את היכולת להפגין, ואין מה לעשות – בשביל לקבל תקשורת הם צריכים קצת בלאגן. הם צריכים שנעכב אותם ושנפנה אותם בכוח כי בלי זה אין תקשורת. אנחנו והם בעצם שני חלקים מאותה התמונה.
"הסוג השני של האנשים הוא אלה שרוצים ברעתך. אנשים שיורקים לך מוכטות בפנים, זורקים עליך חפצים – כמה שאתה מנסה לא לקחת את זה אישית, כשיורקים לך בפנים אתה רוצה להכאיב לבנאדם הזה. עם האנשים האלה אתה אומר 'אני מוכן ויודע להשתמש בכוח ואני גם אעשה את זה'".
"אתה אומר לעצמך: אני מוכן ויודע להשתמש בכוח ואני גם אעשה את זה". ד'
יש בעצם שתי קבוצות של אזרחים: יש אנשים שנראים כמוני שהסיכוי שלהם לחטוף ממך מכות הוא נמוך, ויש אנשים אחרים שלא נראים כמוני שיש סיכוי לא רע שיפוצצו אותם
"זה לא עניין של איך שנראים. זה לא נכון. הדרוזים והאתיופים נראים כמוך? אנחנו לא נגדם, אבל הם חטפו מכות רק כי הם היו אלימים קודם. אין מצב שהשוטרים התחילו את השימוש בכוח ואת האלימות. זה לא קורה".
הייתי בהפגנה של העדה האתיופית לפני שנתיים. עומדים אנשים ומפגינים ופתאום פרשים דוהרים פנימה עם יס"מ ורימוני הלם שנזרקים לתוך הקהל – לאשכנזי כמוני זה לא היה קורה
"האוכלוסיות השונות בישראל מתנהגות בצורות שונות. אני לא זוכר מצבים שהלכתי לאירוע ואמרתי מראש 'בוא נפוצץ את האנשים שיש שם'. כשיש אלימות מצד האזרחים המשטרה לפעמים מאוד אלימה, אבל נדיר מאוד שהשוטרים הם הטריגר שהתחיל את האלימות, מהניסיון שלי. רוב הזמן זה נובע מאנשים שלא מבינים את החוק. אנשים חושבים 'מותר לי להיות פה ויש לי זכות להפגין פה וזה מעל הכל'. אז נכון, זכות ההפגנה זה חשוב, אבל צריך להבין שברגע שקצין משטרה מכריז על הפגנה לא חוקית גם אם אתה מסכים איתו וגם אם לא באותו רגע אתה בשטח שאסור בהפגנה. עצם היותך במקום היא לעבור על החוק ומותר לפנות אותך בכוח".
https://www.facebook.com/hazinor/videos/10153312453064662/
הפגנת בני העדה האתיופית, כיכר רבין, 2015. מתוך "הצינור", ערוץ 10
אבל אם אני בדואי ואם אני אשכנזי כן יתייחסו אליי אחרת גם אם נשארתי בשטח האסור בהפגנה
"נכון".
למה?
"כי זה הדדי. יש מחלקה של סד"צ (סדר ציבורי) ושם יש רכז מודיעין שיודע להגיד לך מראש מי מגיעים, מאיפה – ומה ההיסטוריה של המפגינים האלה. יכול להיות שהיסטורית מדובר בקבוצה שתמיד הייתה אצלה אלימות, ואז זה הופך לסוג של נבואה שמגשימה את עצמה ואנחנו באים מוכנים לאלימות ובאמת יש אלימות. אני לא מכיר אף אחד שיש לו בעיה עם האתיופים ובכל זאת זה הפך לאלים. למה? אני חושב שהיו ביניהם אנשים שרצו את האלימות כי הבלאגן שירת את האינטרסים שלהם".
לפעמים אומרים להביא עצורים "נקיים", כאלה שלא פירקנו
"הייתי מגיע למצב שאני בקו הראשון וזאת ההפגנה הכי עוינת, ואני על הקו מול ראשי הרשויות הערביות למשל ואתה רואה את השנאה בעיניים. אני הייתי עומד שם בקו הראשון ואת חמומי המוח מבינינו היו שמים מאחורה. היו שמים בקו הראשון את מי שיודעים להחזיק את עצמם ולשמור על פאסון. אם מישהו מכה שוטר, אז אותו שוטר בדרך כלל יתחיל להחזיר ואז כולנו מסתערים פנימה כאיש אחד. זה קורה כשיש חיכוך בקו וכל שוטר ושוטר צריך להגיב. החוליה החלשה ביותר היא זו שתתפרק, וזה עלול לגרום לכך שאותו שוטר שהוא חוליה חלשה ייתן את האגרוף השני ותתחיל מהומה. אנחנו אמורים לספוג, ברמת העיקרון. יש גם מצבים שבהם אנחנו מקבלים הוראה להביא עצורים "נקיים". כאלה שלא פירקנו, ובלי דם, ובלי שהם פצועים".
מה זה אומר "נקיים"?
"מותר לשוטר לפי חוק להשתמש בכוח פיזי שגם עלול לגרום לנזק לאדם בלי שאמר לאותו אדם שהוא עצור או מעוכב או משהו. אנחנו צריכים להביא עצורים שהם לא כאלה שרואים עליהם שנגרם להם נזק פיזי. אנחנו נותנים להם מכות בפלג הגוף התחתון כדי להכניע אותם ואז מביאים אותם. זה לא משאיר סימנים בדרך כלל. קורה גם שמבקשים שנביא עצורים ספציפיים כשזאת קבוצה יותר מאורגנת – זה קצת כמו לקחת בני ערובה. אנחנו אוספים כמה אנשים ואומרים למארגן של האירוע שנשחרר אותם רק אם הוא יפזר את כל שאר המפגינים. אותו מארגן מרגיש מחויבות כלפיהם, ואז ההפגנה מתפזרת. יש שם שילוב בין פסיכולוגיה ואסטרטגיה. אגב קבוצות מאורגנות – החרדים, למשל, חוטפים מאיתנו פיצוצים שחבל על הזמן. הם הרי לא מפגינים על זכותם הדמוקרטית – הם שם בשביל מסירות הנפש, אז הנה – אני לוקח להם את הנפש… הם מחפשים את האקשן הזה, וזה הבידור שלהם. הם נהנים מזה.
"החרדים הרי לובשים הרבה שכבות, אז כנראה שלא כואב להם (צוחק). יש שם ליטאים בגובה של שחקני כדורסל עם שרירים של שמשון הגיבור. הם לא חבר'ה קטנים, בחלקם".
מחאת העדה החרדית. שוטר יס״מ מפיל בברוטאליות מפגין חרדי העומד בצומת. pic.twitter.com/xYl4sn6uKp
— ישראל כהן (@Israelcohen911) September 17, 2017
"הם רוצים למסור את הנפש – אז הנה, אני לוקח להם את הנפש". הפגנות החרדים בירושלים, השבוע
מי האוכלוסיות שהכי קשה להתמודד מולן?
"אין איזושהי אוכלוסייה בעייתית פיזית, שאנחנו לא יכולים לטפל בה. אנחנו אנשים די גדולים. הכי קשה לנו להתמודד דווקא מול הנכים. אתה מרגיש כמו איזה בן זונה כי אתה ניצב מול אנשים במצב קשה גם כלכלית וגם פיזית ואין מה לעשות – הם יודעים לשחק את התפקיד שלהם מצוין. זה לא שארבעה אנשים יכולים לפנות אותם בכיף כמו אזרח רגיל. חשבנו גם לשפוך מי סבון כדי לגלגל אותם יותר בקלות וכל מיני כאלה. לא ממש עבד לנו.
"ההפגנות של ראשי הרשויות הערבים גם היה קשה. האזרחים שבאו איתם מאוד שנאו אותנו והיו מאוד אלימים כלפינו. החרדים אהבו גם לזרוק עלינו דברים. הימין גם מאוד בכייני ומאוד אלים. השמאל גם בכיין, אבל לא אלים. וצריך להבין – הרוב המוחץ של השוטרים, לדעתי, הם ימנים".
אבל מרביצים לימנים בכל זאת. בהתנתקות, בעמונה – פוצצו אותם במכות
"הייתי במצבים האלה, ודווקא אלה המצבים שבהם השתמשתי בהכי הרבה אגרסיביות. זאת הייתה תשובה לרמת האלימות שהפעילו כלפיי. הדברים שאתם רואים והדברים שאנחנו רואים הם שונים – אנחנו רואים את האירועים דרך עיניים מקצועיות יותר. נגיד בסיפור האתיופים אני ראיתי שהשוטרים דווקא היו בסדר גמור. גם האירוע הראשון-ראשון שהתחיל את הכל (הכוונה לאלימות כלפי דמאס פיקדה, חה"ז) השוטר שם היה קצת טמבל, אבל גם הבחור שחטף מכות הוא טמבל כי הוא עבר על החוק. אולי השוטר יכול היה לעשות דברים גם אחרת אבל מה שהוא עשה זה בסדר ומקובל וכשראיתי את הווידאו אמרתי 'השוטר בסדר'. כולם קפצו אז ואמרו 'וואי וואי וואי איזו אלימות משטרתית' אבל כאחד שהיה שם, באותו מצב, גם אני הייתי נוהג כמו השוטר ההוא.
https://www.youtube.com/watch?v=KZyj0F1W9tk
דמאס פיקדה מותקף על ידי שוטרים. צולם במצלמת אבטחה
הפער היחיד בין בסדר ללא בסדר זאת הנוכחות של המצלמה
"כשחוסמים את הכביש כמו שקרה שם מותר לשוטר להשתמש בכוח כדי למנוע מבנאדם לפגוע בעצמו. אם לא הייתה באירוע ההוא מצלמה אף אחד לא היה יודע מזה וזה בסדר גמור מבחינתי. הפער היחיד בין בסדר ללא בסדר באירוע שהזה זאת הנוכחות של המצלמה והפרשנות של הציבור. האירוע הזה אגב, מחק לגמרי את המפכ"ל דאז בעיניי השוטרים כי הוא לא נתן גיבוי לשוטרים שפעלו בסיפור ההוא. האתיופי נתן את האגרוף הראשון, ולשוטר מותר היה להשתמש בכוח. חבל שהציבור לא מבין את זה. היו צריכים לא להכות אותו אלא לכבול את הבחור האתיופי ההוא באזיקים וזהו".
אז למה נראה לנו שזו אלימות קשה?
"יש יותר מצלמות ודווקא פחות אלימות משטרתית ממה שהיה פעם. אם אני אתן לך עכשיו סטירה מצלצלת כי אני בתפקיד של בלש, לא יישאר לך שום סימן על הפנים ואז זה לא קרה, נכון? הרי אם תלך לבית החולים לא ייראו עליך כלום. ככה המשטרה עבדה שנים. המצלמות גורמות לסטירה הזאת להתקיים ועכשיו היא תישאר לנצח.
"הרבה יותר אנשים מסתובבים על טלפון סלולרי ומצלמים אותנו כל הזמן וזאת בעיה. המשטרה לא נראית טוב בגלל זה. צריך לזכור עם זה שיש המון אירועים שהייתי בהם בארץ שלו היו מתרחשים בארצות הברית זה היה נגמר עם אזרחים הרוגים. יש בישראל ובמשטרת ישראל ערך לחיים ואנחנו לא קלים על ההדק, ובכל בוקר היו מדגישים את זה בתדריכים והיינו מדקלמים את הוראות הירי כמו תוכים ומפנימים אותן. אנחנו לא משטרה אלימה בהשוואה למה שקורה באמריקה, למשל, ואי אפשר לומר שארצות הברית אינה מדינה דמוקרטית. אנחנו משטרה של בני אדם פה".
אנחנו בעצם עוזרים להם להפגין. שוטרי יס"מ בפעולה צילום: אורי פינר
אנחנו הזרוע הצבאית של המשטרה
כמה זמן אפשר לשרוד ביס"מ?
"בין 5 ל-7 שנים כי השחיקה מאוד גדולה. רוב החבר'ה עוברים משם ליחידות אחרות במשטרה: חלק הולכים לחקירות ובילוש, וחלק הולכים לעבודה משרדית. עד לפני כמה שנים היינו 60-70 יס"מניקים במחוז, והיום המספר עומד על 250 שוטרי יס"מ כשרוצים להגיע אפילו עד ל-400. כדי להגיע למספר הזה היו צריכים להוריד את תנאי הסף לקבלה, והיום מקבלים לא מעט חבר'ה שהם ברמה נמוכה יותר ממה שהיה בזמני. כשהיינו 60 התקן עמד על 80, והפער נוצר כי לא הצליחו למצוא מספיק מתגייסים שהם גם רובאי 07 (שירתו בחטיבות החי"ר, חה"ז) וגם עומדים במבדקים הפסיכוטכניים כדי להתקבל. היום מקבלים ליס"מ כאלה שהם רובאי 05, וגם הורידו קצת את תנאי הסף במבדקים שזה יותר משמעותי. התחושה היא של ירידה באיכות החומר האנושי".
אתם לא באמת בעניין של לשרת את הציבור ולהגן עליו, נכון?
"אנשים צריכים להבין: בשנייה שאתה לובש מדים אפורים ולא כחולים אתה לא שם כדי לשרת את האזרח – אתה שם לתפקיד אחר. אנחנו הזרוע הצבאית של המשטרה. אנחנו לא באים כדי לדבר. אנחנו הזקיפים על ששומרים על קו שאי אפשר לעבור אותו".
אז איך מייצרים גאוות יחידה ביחידת משטרה שהמטרה שלה היא להרביץ?
"אם לא היו את הערבים שזה כמו מלחמה והמהומות בהר הבית אף אחד לא היה מפרגן לנו. אף אחד לא יבוא ויגיד 'חבר'ה, עבודה יפה עם פינוי הנכים היום'. אתה מגיע הביתה אחרי שפינית אדם עם כיסא גלגלים וגררת אותו בכוח, ואתה מרגיש חרא. באותם רגעים שפינית אותו הוא לא מסכן – הרי הוא שם את עצמו שמה והוא רצה את התמונה שלך מפנה אותו וככה אתה מצדיק את זה לעצמך. אתה אומר 'הוא רצה את התמונה הזאת, הוא רצה שיצלמו אותו נגרר באמצע הרחוב כשכל הכתבים מסביב, אז בעצם עזרתי לו'. אנחנו לא רק הזרוע הצבאית של המשטרה, אנחנו גם זרוע של הדמוקרטיה: אנחנו מחלקים מכות באופן שוויוני לכולם. בבוקר לאנשי ימין, בצהרים לשמאלנים, אחר הצהרים לאתיופים ולערבים – כולם חוטפים, בלי הבדל".