זה לא עניין של שמאל וימין, וזה לגמרי לא עניין של פוליטיקה מפלגתית – זה הרבה יותר עמוק מזה.
מפלגת העבודה הישראלית (או המותג הנוכחי: "המחנה הציוני") פשוט שמה קצוץ על אזרחי ישראל. על כולם כולל כולם: על היהודים והערבים, השמאלנים והימנים, הדתיים והחילונים, הגברים והנשים – על כוווווולם, אם לצטט את אחד מיושבי הראש הכושלים ביותר שהיו לה.
היא שמה על כולנו קצוץ, ועושה לנו אצבע משולשת, ויורקת לנו בעין ומשתינה בקשת על הרצונות והתקוות והשאיפות של כל מי שהטריחו את עצמם ללכת לקלפיות בשנה שעברה בפרט, ועל מדינת ישראל בכלל.
ביום שלישי, 17 במארס 2015 למניינם, יצאו לא פחות מ-4,254,738 ישראליות וישראלים מבתיהם וחיכו בסבלנות בתור המשתרך כדי להכניס למעטפה פתק עם שם הרשימה אותה הם רוצים לראות בהנהגת המדינה. פחות מ-190,000 קולות הלכו לרשימות שלא עברו את אחוז החסימה. כ-44,000 קולות נפסלו. זה אומר שיותר מארבעה מיליון ישראלים – מחצית מאזרחי המדינה וכ-70% מבין אזרחיה הבוגרים – זכו שקולם ישפיע ועיצבו בעצמם את הדרך שבה הם רוצים שמדינת ישראל תצעד.
תוצאות הבחירות היו חד משמעיות: העם הישראלי רצה את הליכוד ואת המפלגות הנספחות שלו (כולנו של כחלון והבית היהודי של בנט) כשנתן להן יותר מ-37% מהקולות שלו. יחד עם השותפים המסורתיים של הימין במפלגות החרדיות, כבר מדובר ביותר מ-48% – כמעט מחצית מקולות האומה. אם נוסיף את ישראל ביתנו של ליברמן כבר הגענו ליותר מ-53% מאזרחי ישראל שרוצים ימין, ימין, ימין, ועוד קצת ימין.
בנוסף, כמעט 9% מאזרחי ישראל הצביעו ליאיר לפיד שרץ על כרטיס של "אני לא שמאל" (הוא גם לא ימין וגם לא שום דבר אחר, אבל כנראה שחוסר מוחלט באידיאלוגיה זה דבר שתופס בפוליטיקה שלנו) כך שבסך הכול הכללי אפשר לקבוע באופן גורף וחד משמעי ששני שליש מהציבור לא רוצה מפלגות שמזוהות עם השמאל (עבודה-מרצ-רשימה משותפת) בממשלה שלו. העם כן רצה את בנימין נתניהו כראש ממשלה ולראיה – הוא נהר בהמוניו לקלפיות ושם או פתק של מחל או פתק של אחת המפלגות שברור לכול שהן קרובות לליכוד ולכן סביר שיחברו אליו לקואליציה.
עד כאן לא חידשתי כלום לאף אחד שגר בישראל. או במאדים.
כשאדם הגון רץ לבחירות ו-2/3 מהעם שלו אומר לו "חביבי, אנחנו לא רוצים אותך בשלטון", חזקה עליו שיעשה אחד משניים: או שיסיק מסקנות אישיות ויגיע להחלטה שטובת המפלגה והאומה קודמות לשלו ולכן הוא מתפטר ונותן למישהו אחר את המושכות (דבר שמקובל מאוד כמעט בכל דמוקרטיה מערבית), או שיבחר לחפש איפה נכשל ואז לתקן ולנסות שוב ושוב ושוב (דבר שמקובל מאוד אם אתה שמעון פרס).
אבל זה מה שעושים אנשים הגונים.
יצחק הרצוג ובכירי מפלגת העבודה לא נמנים על הקבוצה הזאת, אם לבחון את התנהלותם בשבועות האחרונים.
הרצוג ובכירי המפלגה שלו ניהלו ומנהלים משא ומתן עם נתניהו על כניסה לקואליציה, כך אישר גם ראש הממשלה עצמו. על נתניהו אין לי ולו מילה אחת של ביקורת בהקשר הזה – העם הביע את רצונו החד משמעי לראות אותו כראש הממשלה, והוא נוקט בפעולות שמטרתן לבצר את מעמדו, ממש כמו שרצו שני שליש מהבוחרים בישראל.
אבל הרצוג וחבר מרעיו? הם מצפצפים על הבוחרים שלהם ועל הבוחרים שלא תמכו בהם גם יחד. ממש לא אכפת להם שלא רצו אותם בממשלה. זה לא מזיז להם בכלל שהציבור ירק לכיוונם בבוז ואמר להם "אל תהיו חלק מהשלטון במדינה שלנו". מבחינתם, תפקידן של הבחירות ושל הכרעת העם אינו להחליט מה טוב עבור הציבור אלא רק להכניס אותם לכנסת כדי שמשם יוכלו – בדרך נכלולית ככל שיבחרו – למקם את עצמם בכיסאות עור הצבי ליד שולחן הממשלה, ועל הדרך לשפר את הברוטו הנספר לפנסיה האישית שלהם.
במפלגת העבודה לא רואים אותנו ממטר, ימין ושמאל כאחד. הם לא סופרים אותנו או את ההצבעה שלנו, דתיים וחילוניים כאחד. הם לא מתחשבים במה שרצינו או לא רצינו, יהודים וערבים כאחד. אנחנו לא מזיזים להם בכלל, גברים ונשים כאחד.
עבור מפלגת העבודה הישראלית, אזרחי ישראל הם לכל היותר עדר של מטומטמים שכנראה לא יודעים מה לעשות כשהם נתקלים בקלפי. עבור ראשי המפלגה הזאת, אנחנו רק אידיוטים שימושיים אותם מוציאים כל כמה שנים ליום בחירות (ונותנים להם יום חופש, כדי שהאהבלים ירגישו "חגיגיות") וכל מטרתו של היום הזה הוא להגשים את הרצונות האישיים שלהם במשכורת וכיבודים.
עבור חברי סיעת העבודה והחברות והחברים שלהם שסובבים אותם ודוחפים אותם לחתום על הסכם קואליציוני עם הליכוד, אזרחי ישראל הם אבק והרצונות שלהם הם לא דבר שיש להתחשב בו.
כי אלה ממפלגת העבודה הדוחפים להצטרפות לקואליציה של נתניהו הם פוליטיקאים בזנות. אין להם ערכים, אין להם עמדות, אין להם עקרונות ואין להם אידיאולוגיה. יש להם רק רצון לקבל את האתנן שלהם, ותמורת זה הם יעשו כל מה שצריך ואפילו יגידו בסוף שהיה להם נהדר.
אני לא יודע מה אתכם, אבל לי אין שום כוונה להצביע אי פעם בבחירות כלשהן עבור מי מחברי העבודה שיצטרף לקואליציה של נתניהו, בלי קשר למפלגה שבה יתמודד. במצב הפוך, הייתי אומר את אותו דבר גם על חברי הליכוד. מיצינו את זה. הגיע הזמן שיתחשבו בעמדות שאנחנו מביעים בבחירות. הגיע הזמן לדמוקרטיה מכובדת שבה מי שמפסיד הולך לאופוזיציה ולא מחפש כל הזמן את הדרך לממשלה. אפילו אם היינו רוצים לתת את הקול שלנו למי שיזדחל בעקבות ביבי תמורת קצת פינוקים – היו לנו אופציות יותר מרשימות מהרצוג.