"נתניהו צודק", קבע לאחרונה נחמיה שטרסלר ב"הארץ" ותקף את ה"פופוליזם" של שלי יחימוביץ, איתן כבל, זהבה גלאון ואילן גילאון בשל התנגדותם למתווה הגז. אם המתווה לא יאושר, הדהד שטרסלר את איומיו נתניהו, "הגז יישאר עמוק באדמה" והכלכלה והחברה בישראל ייפגעו אנושות. בתגובה כתב איתמר ב"ז ב"עין השביעית" כי מדובר ב"סיסמה שקרית" וציטט את טענת דוברי מחאת הגז כי "גז טבעי ממאגר תמר מוזרם מקרקעית הים לחופי ישראל מאז 2013".
התכתשות מסוג זה אופיינית לוויכוח המתנהל במחצית השנה האחרונה בין תומכי מתווה הגז למתנגדיו, אך היא גם חושפת את אחד מליקוייו: בעוד הדיון הציבורי מתמקד בעובדות, ההיגיון המנחה את דברי נתניהו ושריו הוא פוליטי.
כך, איומיו של נתניהו אינם מכוונים לח"כים של העבודה ומרצ או למפגינים נגד המתווה, אלא לשרי ממשלתו ולחברי מפלגות הקואליציה. בדברו על הגז ש"יישאר עמוק באדמה" מתכוון נתניהו לפיתוח מאגר לוויתן, העומד במוקד המאבק העסקי-פוליטי על מתווה הגז.
ואכן, עיון בגורמים המניעים את המאבק על מתווה הגז מלמד, שהמחלוקת העיקרית אינה בין הקואליציה לאופוזיציה או בין הציבור לטייקונים, אלא בין שתי סיעות יריבות בממשלה, שכל אחת מייצגת אינטרסים של טייקון אחר: סיעת יצחק תשובה ונובל אנרג'י מול סיעת קובי מימון וחברת ישראמקו.
האומנם ניגוד אינטרסים?
סיעת תשובה-נובל היא סיעת הרוב בממשלה ומובילים אותה נתניהו ושר האנרגיה שטייניץ. עניינה של סיעה זו הוא אישור מהיר של מתווה הגז, כדי להכשיר את שליטתם של תשובה ונובל בשדה לווייתן – שליטה העומדת בסתירה לחוק ההגבלים העסקיים. ההסברים הרווחים לתמיכת נתניהו בעמדת נובל אנרג'י מצביעים על פנייתו של שלדון אדלסון לנתניהו לסייע לאינטרסים של נובל אנרג'י; או על העובדה שחבר הקונגרס מיקל מק'קול, מתומכיו של נתניהו, מחזיק במניות של נובל אנרג'י.
בעבר הצעתי כאן הסבר מסוג אחר לעמדתו של נתניהו: בניגוד להתנגדותו העקבית לריכוזיות, הוא מסייע להכשיר את מונופול הגז כדי למנוע את הגדלת המעורבות המדינתית בתעשיית הגז.
סיעת מימון-ישראמקו כוללת את שר האוצר, משה כחלון, שהוא ידידקרוב של מימון; את שר הרווחה, חיים כץ, המחזיק ביחידות השתתפות של ישראמקו; ואת שר השיכון, יואב גלנט – חבר בסיעת "כולנו" של כחלון, המחזיק באופציות למניות בחברה שתרכוש את מאגרי תנין וכריש, שהם חלק מן המתווה.
שלושת השרים הודיעו כי הם מצויים בניגוד עניינים ולפיכך לא ישתתפו בהצבעות בנושא מתווה הגז. לנוכח הרוב השברירי של הקואליציה, הימנעותם מהצבעה מסכלת את אישור מתווה הגז. ואולם, בעוד שהם הצהירו שסיבת הימנעותם היא ניגוד עניינים, בפועל הימנעותם משרתת את האינטרסים של ישראמקו המעוניינת בסיכול מתווה הגז.
נציגי ישראמקו, שלה 29 אחוזים במאגר תמר, הסבירו את התנגדותם למתווה לצוות הממשלתי בראשות יו"ר המועצה הלאומית לכלכלה אז, יוג'ין קנדל, שהוקם בדצמבר 2014 כדי לנהל משא ומתן עם מונופול הגז. בפגישתם עם צוות קנדל ב-22.2.2015 הוצג בפני אנשי ישראמקו המתווה שקידם הממונה על ההגבלים העסקיים, דייוויד גילה: יציאת חברת דלק של תשובה מן השותפות במאגר בתוך שלוש עד חמש שנים; דילול אחזקות נובל אנרג'י בתמר ל-10 אחוזים לכל היותר; ושיווק בנפרד של הגז.
על פי פרוטוקול הדיון, "נציגי ישראמקו הסתייגו מן המודל המוצע. לטענתם, המודל עשוי לפגוע בתפקודו של מאגר תמר וביכולת והנכונות לבצע בו השקעות נוספות". ביתר פירוט נכתב בסיכום הדיון כי "נציגי החברה הביעו את דאגתם מכך שבמתווה המוצע, מפעיל המאגר, נובל, יהיה בעל אינטרס מצומצם באספקת גז לשוק המקומי ממאגר תמר, דבר העשוי לפגוע בישראמקו. נציגי החברה עמדו על כך כי מאגר תמר מהווה את נכס הגז העיקרי של החברה ועל כן הפעלתו על ידי מפעיל בעל אינטרס רב יותר במאגר אחר, עשויה לגרום לקושי".
צבי זרחיה הסביר ב"דה מרקר" את עמדתה של ישראמקו ואת הסיוע שהעניקו לה כחלון וכץ:"כחלון וכץ הם חברים של קובי מימון, המכחיש כי הוא בעל השליטה האמיתי בישראמקו — המחזיקה ב–28 אחוזים ממאגר תמר, ואין לה אחזקות במאגר הגדול יותר, לווייתן. אם המתווה שמקדם נתניהו בשוק הגז לא יאושר, מימון עשוי להרוויח – מפני שרווחי תמר עשויים לגדול, ואף עשוי להינתן היתר להגדלת הרווחי היצוא ממנו, בעוד שהפיתוח של מאגר לווייתן יידחה. הקרב על הגז הוא גם קרב בין מימון — מקורבם של כחלון וכץ — לשלדון אדלסון, מקורבו של נתניהו, שפנה אשתקד לראש הממשלה בבקשה לסייע בהקלת הרגולציה בשוק הגז — מה שיסייע לנובל אנרג'י".
ישראמקו חששה אפוא שפיתוח מאגר לוויתן יצור תחרות למאגר תמר ויפגע בהכנסותיה. לכן היתה בעלת העניין העיקרית כי "הגז יישאר באדמה". במובן זה, הימנעותם של כחלון, כץ וגלנט שסיכלה, זמנית לפחות, את מתווה הגז, הלמה את האינטרסים של מימון וישארמקו. הפוליטיקה הפכה את "ניגוד העניינים" לאות ריקה.
אריה דרעי מילא תפקיד ייחודי במאבק בין סיעות מימון-ישראמקו ותשובה-נובל בממשלה. כשר הכלכלה סירב במשך כחצי שנה להפעיל את סעיף 52 לחוק ההגבלים העסקיים, שהיה מאפשר לעקוף את התנגדות הממונה על ההגבלים העסקיים למתווה הגז, סירוב שנתניהו ראה בו חבירה לכחלון ולכץ וסיוע למימון ולישראמקו. ואכן, נתי טוקר הגדיר ב"דה מרקר" את דרעי כ"חבר השלישי של קובי מימון בממשלה".
בדומה, לילך וייסמן דיווחה ב"גלובס" כי "נתניהו טען בפני דרעי ושר האוצר משה כחלון כי מימון מנסה להכשיל את המתווה למשק הגז. נתניהו הטיח בדרעי שהוא חבר לכחלון ולחיים כץ במטרה לסייע לטייקון הגז קובי מימון, שמחזיק בביטאון ש"ס 'יום ליום'. דרעי, שהזדעזע מדבריו של נתניהו, הכחיש את האשמות מכל וכל ויצא מהלשכה. מאוחר יותר נאלצה לשכת נתניהו לפרסם הבהרה כי […] "רה"מ לא האשים את דרעי כי הוא פועל מתוך קנוניה כלשהי".
נתניהו הבחין בשוני בין תמיכתם של כחלון וכץ במימון שנבע מטעמי ידידות או אינטרסים עסקיים, לבין עמדתו של דרעי שראה כדרך לקידום נושאים מפלגתיים. במערכת הפוליטית רווחה ההנחהכי ניתן יהיה לשכנע את דרעי לשנות את דעתו ולשתף פעולה עם המתווה. ואכן, לאחרונה סלל דרעי את הדרך לאישור המתווה, כאשר התפטר ממשרד הכלכלה שעבר לנתניהו.
ניתוח הגורמים שהביאו את דרעי לנהוג כפי שנהג היא עניין לדיון נפרד. לדיון הנוכחי חשובה תגובתו של נתניהו למהלכיו של דרעי, המלמדת כי הוא אכן רואה את סוגיית מתווה הגז כנושא למחלוקת בין סיעת מימון-ישראמקו לסיעת תשובה-נובל.
צעד ראשון לקראת מדינת רווחה
המאבק הבין-סיעתי בממשלה בעניין הגז חושף את דפוס הפעולה של מנגנון ההון-שלטון בשלב המתקדם שאליו הגיע משטר ההפרטה הישראלי: אחד ממקורות עוצמתו הפוליטית של ההון הוא יכולתו לשרטט את החלופות המגדירות את קווי המתאר של הדיון הציבורי ולתחום אותו לתוכם, תוך הצגת החלופות כמנוגדות זו לזו. כך, ניצחונה של כל חלופה תשרת אמנם קבוצת הון אחרת, אך תבסס את שלטון ההון כתבנית המשטר בישראל.
מלכוד זה אורב גם לפתחה של המחאה נגד מתווה הגז. לפיכך, עליה להציע מדיניות החורגת מקווי המתאר שמגדירות החלופות שמקדמות סיעות ההון בממשלה. מדיניות כזו היא הלאמת הגז על פי המודל הנורווגי שהצעתי כאן בעבר. כך, המאבק להלאמת הגז יהיה גם צעד ראשון במאבק במשטר ההפרטה: לא רק שהוא ימנע יצירת טייקונים חדשים – מהלך שהוא תוצאה בלתי נמנעת של צמצום התביעה ל"פירוק המונופול" – אלא שכחלופה למדיניותן של שתי סיעות ההון היריבות בממשלה, יפעל המאבק להלאמת הגז לפירוק בסיסו של שלטון ההון. יתר על כן, הלאמת הגז תשרת באופן טוב ונכון יותר את האינטרס הציבורי, וכך תהיה גם צעד ראשון במאבק לכינון מדינת רווחה רחבה ועדכנית.