בעשור האחרון השתתפתי בלא מעט הפגנות בחיפה. לאורך השנים התאפיין יחסה של משטרת חיפה למפגינים בעיר במה שניתן להגדיר כ"סובלנות תקיפה", המלמדת על הכרתה בחשיבותן של הפגנות במשטר דמוקרטי. לא שלא היו עימותים בין בין מארגני ההפגנות למשטרה בטרם ההפגנות ובין המפגינים לשוטרים במהלכן. אך מדיניות הסובלנות התקיפה הובילה לנכונות מושכלת להכלה של חריגה מן המותר.
ולא שלא היו מעצרים. היו, ולא תמיד מוצדקים. אך גם בעת שהתלהטו הרוחות היה ברור למפגינים שהמעצרים לא נועדו למנוע את ההפגנות, אלא להגדיר את חוקי המשחק בין השוטרים למפגינים באופן שגם אם עורר התנגדות, לא ניתן היה לחלוק על הלגיטימיות שלו.
שוטרים בכניסה לבית המשפט בחיפה, אמש. צילום: נדין נאשף
לכן, העדויות על התנהלות השוטרים בהפגנות המחאה על הנעשה בגבול רצועת עזה שנערכו בסוף השבוע שעבר מעוררות חשש כי משטרת חיפה שנתה את מדיניותה ביחס לחופש ההפגנה.
לא צריך להזדהות עם מטרות ההפגנה שנערכה ביום שישי, ולא צריך לחלוק על זכותה של המשטרה לבצע מעצרים, כדי להיות שותף לחשש שהתנהלות המשטרה בהפגנות סוף השבוע מסמנת מדיניות חדשה המכוונת להרתיע את המפגינים ולצמצם את החופש להפגין.
גם החלטת שופט בית משפט השלום לשחרר את כל תשעה עשר העצורים – תוך מתן אפשרות למשטרה לערער על שחרור שבעה מהם – מעוררת חשש באשר למניעים שעמדו מאחורי המעצר.
לכן, אין להסתפק בהודעתו של שר המשטרה, גלעד ארדן, כי "אני בהחלט מצפה מהמחלקה לחקירות שוטרים לבדוק/לחקור במהירות את נסיבות פציעתו של ג'עפר פרח ואת טענותיו". שבירת רגלו של פרח בעת שהיה עצור היא ביטוי להתנהלות ומדיניות, שאותן, ולא רק את תוצאותיהן, יש לחקור.
אין להסתפק בחקירת אופן פציעתו של פרח בעת שהיה עצור. יש להרחיב את החקירה ולבדוק האם הייתה הנחייה פוליטית או פיקודית להפעיל כוח חריג בעת ההפגנות, ולהרבות במעצרים כדי לדכא הפגנות עתידיות?
ניגוד בלתי מתקבל על הדעת
שאלת "נסיבות פציעתו" של פרח חושפת ניגוד הבלתי מתקבל על הדעת בין עדותו כי "אחד השוטרים נכנס לי ברגל בכל הכוח והוריד אותי לרצפה. ככה שברתי את הרגל", לבין הודעת המשטרה כי "למרות הניסיון להפיץ שמועות ולהטיל דופי בפעילות השוטרים בשטח, הרי שממצאי הבדיקה עד כה, מראים כי לא נמצא כל אירוע חריג הקושר את פציעתו של אחד העצורים בברך למעצרו".
דיווחם של עינת פישביין וחיים הר-זהב על הדיון בבקשת המשטרה להאריך את מעצרם של פרח ושאר העצורים מעלה סוגיות נוספות הראויות לחקירה.
יש לחקור לאחר האם לאחר שפרח הועבר לבית החולים "שעות ארוכות לאחר שהרגל שלי התנפחה כשאני נאנק מכאבים" איימו השוטרים על אנשי הצוות ברפואי בבית החולים כדי שיאפשרו את החזרתו למעצר למרות מצבו הרפואי. יש לחקור האם כעדותו של פרח "לרופא שטיפל בי אמרו 'תשחרר אותו או שאתה תוזמן לחקירה'".
יש לחקור גם את נסיבות מעצרו של פרח. בבית המשפט סיפר פרח כי נעצר למרות ולאחר שביקש לעזוב את מקום ההפגנה. לדבריו, כשהגיע למקום ההפגנה הוא ראה "שכל המקום מוקף שוטרי יס"מ משלושה צדדים, פניתי לקצין יס"מ וביקשתי לעזוב את המקום. קצין היס"מ אמר לי 'אף חד לא עוזב פה'. ראיתי שהבן שלי והאחיין נעצרים. שוב ניסיתי לעזוב את המקום, אבל הקצין לא אישר לי. אמרתי לו 'אני רושם את השם שלך ומציין שאתה לא מאפשר לי לעזוב את ההפגנה'. הלכתי שני רחובות משם, ובשלב זה הוא עצר אותי".
יש לחקור האם צודקת אשתו של פרח, אסמהאן פרח, המגדירה את נסיבות מעצרו של בעלה כ"מצוד", הגדרה הזוכה לתימוכין מעדויות של משתתפים נוספים בהפגנה.
יש לחקור עדויות כי "שורה של פעילים פלסטינים ויהודים מחיפה נעצרו ונלקחו לחקירה ושיחות אזהרה בימים האחרונים", כדי למנוע הפגנות ומשמרות מחאה בעניין עזה.
רוח המפקד
מלאכתם של החוקרים עתידה להיות פשוטה, שכן המפתח לחקירת אירועי ההפגנה והמעצר מצוי, פשוט, בהודעה של המשטרה לעיתונות. לאחר שמסרה כי ש"לא נמצא כל אירוע חריג" הקושר את פציעתו של פרח למעצרו, הוסיפה המשטרה כי הפרסומים בעניין זה הם "פרסומים מטעים, שכל תכליתם – הסתה והתססה המשרתת אינטרסים זרים".
נראה שהשימוש במושג "אינטרסים זרים" הוא המפתח להתנהלות המשטרה. ההודעה מחשידה את כל מי שהוטרד מדרך פעולתה בעת הפגנה בכלל ומנסיבות פציעת ושל פרח בפרט בשירות "אינטרסים זרים", משמע היא הופכת את כל מי שחולק על דעתה לחשוד בחוסר נאמנות.
לאור הלך מחשבה זה, יש לבחון את האפשרות שהמשטרה ראתה בהפגנות ביטוי לחוסר נאמנות המצדיק שימוש בכוח חריג. "רוח מפקד" זו עשויה להסביר את התנהלות השוטרים כלפי המפגינים וכלפי העצורים. ובהחלט אפשר שהפנמתה של "רוח מפקד" זו עשתה את פרח לגורם בלתי לגיטימי ואת הפגיעה בו בעת שהיה עצור ללגיטימית.
להנחות אלו יש על מה לסמוך, שכן הן אינן אלא נגזרות של המתקפה נגד הערבים והשמאל המתנהלת בישראל בעשור האחרון כחלק מכינונו של "שלטון הנאמנות". לאחר שפע של הצעות חוק פוגעניות המוגדרות כ"נאמנות אזרחות" המכוונות נגד האזרחים הערבים ועמותות השמאל, המסר נקלט. מסתבר שלאחר הסתה בלתי פוסקת נגד "הקרן החדשה", "הכסף האירופי" ו"סורוס", המושג "אינטרסים זרים" חלחל גם לתודעת המשטרה ומנחה את יחסה לאזרחי ישראל.
מח"ש תוכל לחקור את נסיבות פציעתו של פרח ומעצרם של המפגינים ולהצביע על האחראים לכך. אך את המאבק בשלטון הנאמנות – ולמעשה בשלטון החשד והפחד – צריך יהיה לנהל השמאל, שבמצבו הנוכחי אינו ערוך לכך, ובחדלונו הוא מאפשר את התעצמות ההגמוניה של הימין.
עוד בנושא
[mc4wp_form id="1006521"]