א.
תופעת "עובדי הקבלן" היא אחד הגילויים הפוגעניים ביותר של הפרטת יחסי העבודה בישראל ויש לה השפעה רעילה, ההולכת ומחריפה, על כל שוק העבודה. ככזאת, ההעסקה הקבלנית היא הגשמתו של חזון ההעסקה הניאו-ליברלי, ששכלל את ניצול העובדים לכדי עושק מתוחכם, ומשתמש בשחיקת ביטחונם התעסוקתי כמנגנון לנישול מעמדי ולדיכוי חברתי.
במקורה התבססה שיטת עובדי הקבלן על חלוקת רווחי הניצול והעושק בין "המזמין" – הפרטי, הציבורי או הממשלתי – ל"חברות הקבלן". ההעסקה הקבלנית אפשרה למזמין להפחית את ההוצאות על שכר: לאחר שהפקיע תחומי פעילות מהעסקה ישירה, הוא הוציא אותם ל"מיקור חוץ" באמצעות מכרזים, שבהם זכו קבלני כוח אדם שהציעו מחיר הנמוך מן הנדרש לתשלום השכר והתנאים הנלווים כחוק מכאן, ולהבטחת הרווח של המעסיק הקבלני מכאן.
"חברות הקבלן", מצדן, כיסו על מחירי ההפסד שהציעו במכרזים על ידי עושק העובדים באמצעות מגוון שיטות שהפרו את זכויותיהם ופגעו בשכרם. כך נהנה "המזמין" מן הרווח הכספי שנבע מ"מיקור החוץ" של הפרת החוק לידי המעסיק הקבלני, שמצדו ראה בעושק תמורה ל"סיכון" המשפטי שקיבל.
בעוד שלהלכה הציעו "חברות הקבלן", שירותי ניקיון, שמירה ועוד, הרי שלמעשה השירות שמרביתן סיפקו היה עושק העובדים. הפיקוח שהוטל במשך השנים על ההעסקה הקבלנית, לא ביטל את העושק העומד ביסוד ההעסקה הקבלנית – הוא רק הסווה אותה, ומה שנראה כמיתונה היה למעשה שכלולה.
- צלילים צורמים בקונסרבטוריונים של תל אביב
- השנה גם המנקים מוזמנים להרמת כוסית לחג- אלון פילץ
- למה אני צריכה לעבור כמו סחורה מקבלן אחד לאחר?
הניצול, העושק והפגיעה בביטחון התעסוקתי מוצאים ביטוי בשלל דפוסי העסקה שהתפתחו בישראל כחלק מהפרטת המשק הציבורי והשירותים החברתיים: פרילנסרים, עובדים בחוזה אישי, עובדי חברות כוח אדם, עובדי עמותות, מורים מן החוץ וכו'. כך, ניתן לתאר את עובדי הקבלן כזיקוק ומיצוי של דפוס כללי של "עובדים מן החוץ", המאפיין את הפרטת יחסי העבודה בישראל.
ואולם, עושק העובדים לא היה המטרה המרכזית של ההעסקה הקבלנית, כפי שניתן ללמוד מתוצאותיה של השביתה הכללית שהכריזה ההסתדרות בחורף 2012. ההסתדרות תבעה שיפור בשכרם ובתנאי עבודתם של עובדי הקבלן – כדי להפחית את כדאיותו הכלכלית של דפוס ניצול זה – ובעיקר את העברתם ל"העסקה ישירה".
במשא ומתן בלטה נכונותו של האוצר להגדיל באופן משמעותי את עלות העסקתם של עובדי הקבלן, לצד סירובו הנחרץ להעסקה ישירה ולביטול ההעסקה הקבלנית. עמדת האוצר, שהתקבלה לבסוף, מלמדת כי היגיון העומק של ההעסקה הקבלנית הוא החלשת כוחם של העובדים יותר מאשר רווחי המעסיקים, כלומר הוא פוליטי יותר מאשר כלכלי.
ואכן, תופעת עובדי הקבלן חושפת את ההיגיון הפוליטי של הפרטת יחסי העבודה, שאחת ממטרותיה פירוק העבודה המאורגנת. ארגוני עובדים הם בסיס כוחן של המפלגות הסוציאל-דמוקרטיות, שכוננו מדינת הרווחה. פירוקה אפשר את הפרטת המשק הציבורי והשירותים החברתיים, משמע את העברת השליטה בכלכלה ובחברה לידי ההון הפרטי. במובן זה, הפרטת יחסי העבודה שונה ממהלכי הפרטה אחרים – כמו אלה של החינוך, הבריאות, הנמלים או הרכבות, שכן השינוי שהיא מחוללת ביחסי הכוח הפוליטיים – על ידי החלשת איגודי העובדים והמפלגות הסוציאל-דמוקרטיות – הוא המאפשר את קידומה של מדיניות ההפרטה בכלל.
ב.
הפרטת יחסי העבודה פוגעת בעובדים בדרכים ובעוצמות שונות. פירוק העבודה המאורגנת לשלל דפוסי העסקה מפלג את העובדים. מציבור מאוגד, שמאבקיו מכוננים עוצמה פוליטית, הם מתפצלים לקבוצות משנה עוינות. ככל שמתעצמת היריבות ביניהן, כך הן כושלות במאבק מול המעבידים.
המתקפה המתמדת שבה נתונה העבודה המאורגנת וביטול הישגיה, שוחקת את כוח המיקוח של העובדים – גם את זה של קבוצות שביקושים זמניים מגדילים אותו –פוגעת ביכולתם להיאבק על שכרם ותנאי העסקתם ומגבירה את תלותם במעבידים ואת הניצול והעושק שאליו הם חשופים.
משטר התעסוקה הניאו-ליברלי יוצר בקרב העובדים הוויה מתעצמת של חוסר ביטחון תעסוקתי. זו הופכת בהדרגה לאיום קיומי המשתלט על עולמם ומכתיב את התנהלותם לא רק בשוק העבודה, אלא בכל תחומי חייהם. כך, משנה הפרטת יחסי העבודה לא רק את הווייתם של העובדים, אלא גם את תודעתם – ומסגלת אותם למשטר ההפרטה.
איור: טל גרנות
פירוק העבודה המאורגנת מחריף את הוויית התחרות שבה נתון הפועל בשוק העבודה. כחלק ממנה תופסים עמיתיו לעבודה את מקום בעלי ההון כיריביו, בעוד התלות הגוברת בהון הופכת את הניצול לאשליה של סיכוי. הביטול הכוזב של הניגוד בין העבודה להון, חוזר ומכשיל את התאגדות העובדים ומחליש את ארגוניהם.
אף על פי שגילוייה של הפרטת העבודה הם כלכליים בעיקר, היעד המרכזי שלה הוא דווקא פוליטי: הפרטת העבודה מפוררת את ציבור העובדים על איגודיו ומפלגותיו, מערערת את עוצמתו הפוליטית ופוגעת באפשרות המאבק בסדר הניאו-ליברלי.
תופעת "העובדים מן החוץ" משמשת אפוא מנגנון תמסורת מרכזי בין הפרטת הכלכלה לבין הפרטת התודעה. ככל שהפרטת יחסי העבודה הופכת את השכירים מעובדים מאוגדים ל"יזמי תעסוקה", כך הם מסתגלים לחוקי המשחק של משטר ההפרטה, ולהבטחה הכוזבת שלו לרווח. למיעוט קטן מבין "יזמי התעסוקה" העבודה המופרטת אכן יוצרת אופק ממשי של רווח, אך בעבור רובם הגדול האשליה כי גם הם יכולים "לעשות את זה" הופכת למנגנון הכחשה של הניצול ולצידוק של הנישול.
יתר על כן, רבים מהם מאשימים את העובדים המאוגדים ו"הוועדים" כי הם מונעים את הרחבת היצע המשרות הפתוח לפניהם. כך, כשהם פועלים במסגרת חוקי המשחק הניאו-ליברליים ומתוך אימוצם, הופכים קורבנות הפרטת העבודה לבעלי עניין בהמשך החלשת ארגוני העובדים.
הפרטת העבודה גורמת אפוא לעובדים להחליף את המאבק בהון בעימותים בינם לבין עצמם – בין עובדים מאוגדים לבין עובדים בחוזים אישיים, עובדי חברות כוח אדם ופרילנסרים – עימותים המחלישים את העובדים ומחזקים את ההון. ההוויה של יחסי העבודה המופרטים מאיצה את הפרטת התודעה, החיונית לביסוס ההגמוניה הניאו-ליברלית, ההופכת את קורבנות משטר ההפרטה לסוכניו, ומקלה על ההון לעקר את ההתנגדות להרחבת שלטונו.
זיקת הגומלין בין הפרטת יחסי העבודה להפרטת התודעה מעצבת לא רק את התנהלותו של העובד היחיד, אלא גם את מדיניותם של איגודי העובדים ושל המפלגות הסוציאל-דמוקרטיות. הם ביקשו לתקן את עוולות משטר ההפרטה, אך ככל שפעלו על פי ההיגיון הניאו-ליברלי – כך הלך כוחם הפוליטי ונשחק.
כחלק מהחלשת איגודי העובדים, הצליח משטר ההפרטה לכפות עליהם את המשך הפרטת יחסי העבודה. כדי להבטיח את מקומה של העבודה המאורגנת ולשמור על זכויות העבר של מספר הולך ומתמעט של עובדים, הסכימו איגודי העובדים להמשך ההפרטה של המשק הציבורי והשירותים החברתיים ולפגיעה בתנאי העסקתם של שאר העובדים. אלה הפכו לעובדי "דור ב'" – עובדי חברות כוח אדם,עובדי קבלן וכו'.
כך העצימה מהפכת ההפרטה שניות שאפיינה את פעולת איגודי העובדים במשך השנים: מצד אחד, הם חתרו לשיפור מצב הפועלים במסגרת הסדר הקפיטליסטי שבו המעסיקים נתפסו כשותפים-מתחרים עסקיים. מצד אחר, הם ראו בהון יריב פוליטי ונאבקו בו לכינון סדר חברתי חלופי.
ג.
התעמולה הניאו-ליברלית מציגה את הפרטת יחסי העבודה כהכרח הנובע מ"חוקי הכלכלה", שכל סטייה מהם היא מתכון לאסון כלכלי ודאי. לטענתה, יש "להגמיש" את שוק העבודה כדי להתאימו לשינויים שחוללה הגלובליזציה, כלומר ירידת כוחן של המדינות והתעצמות כוחם של השווקים. השווקים, מזהירים נביאי הזעם של ההפרטה, "מענישים" מדינות שאינן מצייתות לתביעותיהם – ענישה הגוררת קריסה של מפעלים הנודדים למדינות שבהן השכר נמוך יותר, ופיטורים הפוגעים בעיקר בעובדים החלשים.
לפיכך, קובעים מטיפי הניאו-ליברליזם, בסופו של דבר, למרות הפגיעה בתנאי העסקתם ובשכרם של העובדים, הפרטת יחסי העבודה דווקא מיטיבה עמם, שכן היא מגינה על מקומות עבודתם. האוקסימורון הניאו-ליברלי, ולפיו העובדים נשכרים מהעמקת ניצולם, מוסבר אמנם כהיגיון התעסוקתי של עידן הגלובליזציה, אך למעשה הוא אינו אלא מיחזור של איומים הנשמעים מראשית המהפכה התעשייתית. הם חזרו והופרכו במשך השנים, עם הגידול בצמיחה הכלכלית, השיפור בתנאי העסקתם של הפועלים, הרחבת השירותים החברתיים ומיסודם במדינת הרווחה.
המשבר הכלכלי המתמשך שאליו דרדר הניאו-ליברליזם את המשק העולמי מאז 2008, לווה בקריסת הנחותיו והפרכתן. כך התברר כי מקורותיו של המשבר נעוצים בגידול החד באי שוויון בחלוקת ההכנסות בעידן ההגמוניה הניאו-ליברלית, שמוטטה את מעמדות הביניים במדינות המתועשות. אחד האמצעים הבולטים להגדלת האי שוויון היה הפרטת יחסי העבודה, שיצרה מעגל רוע מתעצם שהפחית את הכנסות העובדים, הרע את תנאי עבודתם, שחק את ביטחונם התעסוקתי, פגע באיגודי העובדים, צמצם את מספר חבריהם ועיקר את כוחם הפוליטי. גורמים אלה חוללו את "הנס הכלכלי" של עידן מדינת הרווחה.
יתר על כן, בעקבות המשבר הכלכלי גבר העניין במחקר האקדמי ובדיון הציבורי בהשפעת האי שוויון בחלוקת ההכנסות על הצמיחה הכלכלית. העניין הוליד שורה של מחקרים, שלימדו כי בניגוד לתעתוע הניאו-ליברלי של "החלחול למטה", המשמש לביות מעמדות הביניים והמעמדות הנמוכים ולהכפפתם לשלטון הההון, הרי שנמצא קשר ברור בין שוויון בחלוקת הכנסות לצמיחה כלכלית.
לממצא זה השלכה ישירה על הפרטת יחסי העבודה: מאז שנות השבעים גבר ניצול העובדים – בין השאר על ידי הפיכתם ל"עובדים מן החוץ" – בטענה שהדבר מועיל לכלכלה. עתה מתברר כי הפרטת יחסי העבודה, שמגדילה את האי שוויון, פוגעת בצמיחה.
מהפך תודעתי זה מחייב שינוי ביחס אל עובדי הקבלן. מפרספקטיבה זו עובדי הקבלן אינם רק עובדים מוחלשים, אלא הביטוי המזוקק ביותר של הפרטת העבודה המגלמת בתוכה את תמצית סתירותיו של הקפיטליזם הנוכחי – בין שהוא מתואר כניאו-ליברלי, גלובלי או בשם הראוי לו: קניבלי.
המאבק למען זכויות עובדי הקבלן אינו רק מאבק לצדק חברתי או לשיפור מעמדם של עובדים מוחלשים. הוא אינו רק מאבק נגד חלחול דפוס "העובדים מן החוץ" במעלה מעמדות הביניים, והוא אינו רק מאבק נגד הפרטת יחסי העבודה כאחד מיסודותיו של משטר ההפרטה בישראל. המאבק נגד ההעסקה הקבלנית הוא גם מאבק למען גידול השוויון בחלוקת הכנסות – שהוא מפתח לגידול הצמיחה הכלכלית וליציבות המשק.
הכניעה להיגיון ההעסקה הקבלנית היה מן הסימנים הראשונים לניצחון מהפכת ההפרטה בישראל; המרד בהעסקה הקבלנית הוא חלק מן ההתקוממות המיוסרת של יסודות בחברה הישראלית נגד משטר ההפרטה ומניצני שחרורה התודעתי מכבלי הניאו-ליברליזם. דיכוי עובדי הקבלן היה סמל מהפכת ההפרטה הישראלית, שחרורם עשוי להיות סמל מהפכת הרווחה הישראלית.