אלפי המילים ששפכו הפרשנים ובעלי הטורים על המלצות המשטרה ביחס לתיקי נתניהו, הצטמצמו למשמעותן הפלילית והפוליטית של ההמלצות וכך הצליחו, שוב, להחמיץ את אחד הגילויים החשובים הטמונים בהן: מסלול הפרטתה של ישראל.
החלק המעניין יותר של ההמלצות הוא פירוט התמורה שסיפק נתניהו למילצ'ן בעבור 750,000 השקלים (או 1,0000,000, אם רואים בפאקר קבלן משנה של מילצ'ן) שניתנו בצורה של סיגרים, שמפניה ותכשיטים. תמורה זו כללה על פי החשד סיוע בהשגת ויזה לארצות הברית, הארכת הפטור ממס לתושב חוזר, קידום האיחוד בין זכיניות הטלוויזיה רשת וקשת, סיוע לאינטרסים של מילצ'ן בערוץ 10, וקידום איזור סחר חופשי עם ירדן בשותפות עם המליארדר ההודי טאטא.
לבד מעניין הויזה, כל שאר התמורות מלמדות על האופן שבו השלטון משתמש בהון כדי להפריט את ישראל. וראוי להדגיש: יש לקבל את דבריו של נתניהו כשהוא טוען כי כל התמורות שסיפק למילצ'ן עולות בקנה אחד עם השקפת עולמו הכלכלית. אלא שמגישה זו מתבקשת השאלה, מדוע מימוש השקפתו הניאו-ליברלית של נתניהו מוביל לשחיתות? התשובה כפי שעמדתי על כך כאן בהרחבה, ברורה: כשמפריטים את המדינה, מתחילה בין בעלי ההון התחרות מי מביניהם יזכה בנכסיה, ותחרות זו, כפי שלמדנו, מובילה לא פעם לשחיתות. משמע, באמצעות ההפרטה הופך הניאו-ליברליזם את השחיתות למנגנון שלטוני.
על זיקת הגומלין בין ההפרטה להשחתה עשויה ללמד גם החקירה בעניין בזק, שעיקרה האופן שבו תמורת סיקור אוהד באתר וואלה! סייע נתניהו כשר תקשורת לאלוביץ, בעל השליטה בבזק המופרטת, לשמר את יתרונותיה של בזק מול מתחרותיה. גם כאן, הפרטתו של שוק התקשורת הפכה אותו לשדה תחרות בין בעלי הון, שחלקם ראו בשחיתות אמצעי לנצח בתחרות.
התיקים 1000, 2000, 3000, 4000, ואפשר שגם תיקים נוספים, עוסקים בהיבטים שונים של היחסים בין ההון לשלטון בישראל: עיתונות, תשתיות, תקשורת, סחר בינלאומי, הסדרי מס, רכש בטחוני, שדות הגז, תחזוקת צוללות ועוד. רוחב היריעה של הפרשות, המקיף למעשה חלקים נרחבים של המשק הישראלי, מלמד כי הגורם לשחיתות המבנית – זו התלוייה בממשק בין ההון לשלטון – טמון בהפרטתה של ישראל.
מן הזיקה המהותית בין השחיתות להפרטה מתעלמת גם מחאת השחיתות, המתמקדת בעיקר בפן הפלילי של פרשות נתניהו, ומקפידה לעסוק רק בזירוז חקירת החשודים והבאתם לדין. ואולם התעלמותה של המחאה מגורמיה המבניים של השחיתות, מאפשרת את התמדתם: היא מרחיקה אותם מן העין הציבורית ותחת הססמה "לא ימין ולא שמאל – ישר" הופכת אותם לחסינים מביקורת, שכן ביטול ההפרטה הוא אכן סדר יום של השמאל. כך, שלא ברצונה מאשררת המחאה כנגד המושחתים את התמדת גורמיה המבניים.
הגשת המלצות המשטרה מסמלת הישג חשוב של מחאת השחיתות: היא מנעה את זיהום החקירה. ואולם, אם ברצונה של המחאה לחולל שינוי עומק בתרבות הפוליטית הישראלית, הרי שלצד המשך המאבק למיצוי החקירה, עליה להרחיב את יעדיה ולצאת כנגד הגורם המבני לשחיתות: משטר ההפרטה שיצר את הברית בין ההון לשלטון והפך את השחיתות לאחד ממנגנוניה.
לאור נסיון מחאת הגז ומחאת השחיתות, ספק אם מפנה כזה יתרחש. ולכן, אפשר שזה תפקידו של השמאל, של הסוציאליסטים, להפוך את המחאה נגד השחיתות למחאה כנגד משטר ההפרטה וקלקלותיו, שהשחיתות היא רק אחת מהן.
[mc4wp_form id="1006521"]