"כשנודע לי על כל הסיפור לא ישנתי בלילות. חשבתי לאן אני יכולה לברוח. צריך לדבר על זה במונחים של פיגוע. יש כאן סכנה למיליון תושבים". אומרת דליה (שם בדוי) רופאה בכירה הגרה באחד מהיישובים שבין נתניה לחיפה.
ודליה לא לבד בתחושה הזאת. נדמה היה שהציבור בישראל כבר ראה הכל וחווה הכל בסוגיית הגז שנמצא מול חופי המדינה – מתווים, הפגנות, מחאות, חקיקה, עתירות לבג"ץ ומה לא. עד עתה עמדו בחזית הרגולציה וההון, אלא שמאבק של תושבי צפון מישור החוף הצפוני שמתנהל בימים אלה פותח חזית חדשה: חזית הבריאות, או במילים פשוטות יותר – איפה יטפלו בגז הטבעי, ואיך לצמצם את הפגיעה הפוטנציאלית באזרחים כתוצאה מהרעלנים שנפלטים במהלך טיפול זה.
"הורדמנו ורימו אותנו", אומרים הפעילים. "מיליון בני אדם הולכים להינזק בריאותית. תחלואת הסרטן של התושבים המתגוררים בין נתניה לחיפה עומדת לעלות". עיקר הוויכוח הוא סביב אסדת הגז לוויתן, המיועדת להיבנות כעשרה קילומטרים ממערב לחוף דור.
"בתהליך הפקת הגז הטבעי נוצר נפט גולמי הנקרא קונדנסט, שהינו חומר מסוכן מאד בטיחותית ובריאותית", מסביר גיא נמרוד (53), שהקים ומנהל את הדף "שומרי מישור החוף – קואליציית אזרחים נגד קונדנסט" בפייסבוק. גיא נולד ומתגורר בנתניה יחד עם משפחתו ולמאבק הצטרף לפני כחצי שנה. "לפי התכנית, הקונדנסט יוזרם מחוף דור ובעתיד גם מחוף מכמורת לצינורות הנפט של קצא"א הקיימים לאורך החוף וכן למכלי גיבוי שיוקמו באתר 'חגית' שליד צומת אליקים ובאתר 'מרץ' שבעמק חפר".
"הורדמנו ורימו אותנו". אסדת גז מול חופי ישראל. צילום: שאטרסטוק
כ-6,000 אזרחים חתמו עד כה על עצומה שהוביל גיא להרחקת אסדת הגז לעומק הים. "את האסדה צריך להרחיק 120 קילומטר מהחוף ולהתקין אותה על פי הבאר ממנה שואבים את הגז. כמו שחברת אנרג'ייאן עושה בכריש ולווייתן", אומר יהודה ברונר מזיכרון יעקב, מקים מטה המאבק לשמירת מישור החוף.
"עשרה קילומטרים (המרחק בין האסדה המתוכננת לחוף דור – ר"ע) זה בדיוק המרחק בין בתי הזיקוק בחיפה לבין טבעון, ישוב שידוע בגידול בתחלואת הסרטן. התחלנו לחפש מידע. מצאנו פרסום של המשרד להגנת הסביבה שלפיו בז"ן בחיפה פלט 1.3 טון של בנזן בשנת 2016. כמו כן מצאנו שאסדת תמר פולטת 25 טון בשנה. כלומר, פי 18 מהמפעל הכי מזהם בארץ. בדקנו עוד והבנו שממש מולנו הולכת לקום האסדה הכי גדולה בעולם בשטח של שני מגרשי כדורגל ובגובה של 110 מטרים. אסדת לוויתן תטפל בכפליים חומרים מסכנים מזו של מאגר תמר. הסיכון של דליפה מסכן מיליון ורבע תושבים".
פתאום ראינו עבודות בחוף דור
כמו לא מעט מהפעילים נגד אסדת הגז, גם ברונר הגיע למאבק במקרה. "כמו רוב אזרחי המדינה היינו מורדמים. נגמר מאבק הגז שהיה בעיקרו כלכלי והסתיים עם ועדת ששינסקי 2. זיכרון יעקב נמצאת על צלע ההר ויש נוף פתוח, ופתאום התחלנו לראות עבודות מדרום למושב דור. אנשים התחילו לראות מאות מטרים של צינורות של שותפות הגז דלק קידוחים ונובל אנרג'י על החוף והבנו. התחלנו לבדוק בניירת של המועצה הארצית לתכנון ובנייה. הכל היה כתוב שם.
"אנחנו היינו תמימים ולא בדקנו היכן בים יבנו את האסדה. עכשיו אנחנו במירוץ נגד הזמן. במקור של מתווה הגז, האסדה אמורה הייתה לקום במחצבת עין איילה. הציבור יצא להפגין, מועצת חוף הכרמל התנגדה והיה מאבק משפטי שבסופו הוחלט באפריל 2016 להעביר את ההפקה לים. שמחנו כי חשבנו שבים זה אומר בעומק הים. בכל העולם מקימים אסדות צפות, ועל גביהן מתקינים את כל מתקני ההפרדה וההזרמה. באופן הזה, הזיהום המסוכן שנוצר בשעת תהליך ההפרדה בין הגז היבש לבין החומרים הנזילים והרעילים כגון בנזן וקונדנסט שאיתם הוא יוצא ממעבה הקרקע יעשה הרחק מכל אוכלוסייה. פה רוצים לעשות את זה ממש מול החוף".
"מירוץ נגד הזמן". יהודה ברונר
בחברות הגז אומרים שעשרה ק"מ מהחוף זה מרחק גדול מספיק
"כבר 4 שנים מאז שאסדת תמר פועלת 22 קילומטרים מאשקלון ומאשדוד, וכיום הן שתיים מארבע הערים המזוהמות בישראל. דיברתי עם תושבים באשקלון ושאלתי 'מה אתם מריחים כשאתם קמים בבוקר?'. הם ענו שהם קמים בכל בוקר עם ריח של ביצים סרוחות וזה אומר שהם מריחים גז מתאן. כשאין רוח, הם מריחים בנזין. ונזכיר ששם המרחק כפול מהמרחק שמתוכנן מול חוף דור".
מעבר לעניין זיהום האוויר מתריע ברונר גם על הסכנה הביטחונית הנשקפת ממיקום אסדות קרובות לחוף והפיכתן ליעד אסטרטגי לתקיפת טילים של החיזבאללה. "עם הקמתה של אסדת לווייתן אנחנו נהפוך להיות מטרה. הטילים של חיזבאללה לפני עשר שנים כבר הגיעו לחיפה". כדי להגן על האסדות שבעומק הים (70-115 מייל מהחופים), רכשה מדינת ישראל ארבע ספינות מחברת טיסנגרופ בעקבות דרישת חיל הים. הספינות עלו 1.4 מיליארד שקלים. "מה ישראל אמורה כעת לעשות עם הספינות הללו כשהאסדה כל כך קרובה?", הוא שואל. "תחשבו כמה כסף נשלם על התחזוקה שלהן. זה לא חלם?"
הזיהום בחיפה הוא כלום לעומת האסדה
"לפני כשמונה חודשים באתי לשמוע את יהודה ברונר", אומרת עופרה גל, פעילת שטח מנתניה במאבק להצלת מישור החוף. "ראיתי פוסט שהעלתה חברה שדיבר על הבעייתיות עם אסדת הגז לוויתן. לא ידעתי כלום בהתחלה. שמחתי כמו כולם על תגלית הגז, אבל אז הבנתי שלצד השמחה הולך להיות אסון נוראי אנושי ואקולוגי. גם הילדים והנכדים שלי כולם גרים בנתניה וחוף הים נמצא במרחק של 10 דקות הליכה מאתנו, וכל נתניה מבחינתנו זה הים. זה אבן שואבת לבילוי, להירגעות, לסתם טיול. עכשיו נסבול מזיהום כמו בחיפה. במקום שהים יביא אוויר נקי נשאף חומרים מסוכנים. אני בחשש נוראי לי ולמשפחה שלי".
גל אומרת כי פנתה לעירייה אולם נראה שלשלטון המקומי בעיר, כמו גם במועצות האזוריות השכנות, אין את היכולת לשנות משהו בהחלטה למקם את האסדה קרוב כל כך לחוף.
"אני יכולה להעיד שיש חוסר אמון בהנהגה הארצית", אומרת גל. "איך מכרו לנו את הגז הזה ועכשיו נשארנו עם כל הסכנות? רוב האנשים כאן קמים בבוקר להביא פרנסה, ובזה אנשים מתעסקים ורוצים לסמוך על נבחרי הציבור. גם אני הייתי ככה, אבל ברגע שאת מבינה איזה חוסר התחשבות על גבול הפשע יעלה הגז הזה את אומרת 'בשביל מה צריך את הנבחרים האלה? אינטרסים של מי הם מקדמים? מה אכפת להם שהאסדה תהיה 100 ק"מ מהחוף?'".
"ההחלטה של הממשלה כרוכה בהרעלה של תושבי מישור החוף", אומרת הרופאה דליה (שם בדוי). "ברמה פשוטה, המפעלים שנמצאים בחיפה הם כלום מבחינת רמת הזיהום של מה ש-33 אסדות גז כאלה יעשו למישור החוף. חשוב לדבר על תכנית המתאר כולה ושכל תושבי מישור החוף יתעוררו לפני שיהיה מאוחר מדי.
"אנחנו יודעים בוודאות שבין 2,200 ל-2,400 בני אדם מתים בישראל מזיהום אוויר מדי שנה. בשנתיים האחרונות אסדת ההפרדה במאגר תמר שנמצאת 23 ק"מ מחופי אשדוד אשקלון תרמה זיהום אוויר שווה ערך לכל המפעלים הפטרוכימיים בישראל".
היכן כל המומחים הסביבתיים שיגידו שמידת החשש הגבוהה שלכם מוצדקת?
"מרבית האנשים המומחים מחוברים לממשלה או לנובל אנרג'י. את דוח הוועדה של משרד הבריאות שעסק בקונדנסט, החומר שהולך להיות מוזרם לישראל במיליוני חביות, עשו לאחר שאישרו את כל המהלכים. יש כאן השתקה של כל אמצעי התקשורת כי הטייקונים שולטים בתקשורת. זה משחק לידיים של מי שירוויחו אנחנו נקבל הרס של רצועת החוף הכי יפה שלנו.
"הקונדסנט הוא חומר גלם מסרטן שמשמש בתעשיות פטרוכימיות שכוללות בין השאר ייצור פלסטיק וניילון. את החומר הזה מפרידים מהגז והכוונה היא להזרימו בצנרת עד המאגרים של בתי הזיקוק שם הוא יעבור זיקוק ויצא לאירופה. חלקו יאוחסן בישראל. בדרך הוא אמור לעבור מעל מאגרי מי התהום שלנו".
"חברות הגז מחזיקות את המדינה בגרון". ח"כ יעל כהן פארן. צילום: לואיז גרין
ח"כ רחל עזריה: "מדאיג, אבל אין מה לעשות"
אז גם הקריות יסבלו?
"אזור הקריות סובל מזיהום אוויר גם כיום. המתחם של בתי הזיקוק הולך לגדול והכל נעשה מתחת לרדאר. אנחנו הופכים להיות המזבלה של אירופה. טבעון היא בירת הסרטנים הממאירים כיום, והיא ממוקמת 11 קילומטרים ממזרח לבתי הזיקוק. באסדה אנחנו מדברים על פי 36 זיהום מבתי הזיקוק".
"בראשית החודש אישרה ועדת השרים לענייני חקיקה את ההצעה לתיקון חוק רישוי עסקים המבקשת להפקיע מידי הרשות המקומית את הסמכות להענקת רישיון לעסקים שהממשלה רואה בהם יעד לאומי אסטרטגי דוגמת מפעל האמוניה בחיפה, מכלי דלק, ארובות פחם, מתקנים להתפלת מים, תחנות כוח ועוד לידי ועדה מיוחדת במשרד הפנים. לחוק הזה ראוי לקרוא 'חוק טראמפ', לא על שם דונלד אלא על שם הבעלים של חיפה כימיקלים", אומרת ח"כ יעל כהן פארן מהמחנה הציוני. "זו הדרך של הממשלה לעקוף את הרשויות המקומיות ולהכשיר כל שרץ. בעת הצורך הוא יוכל לשמש גם את האינטרסים של המתקנים המשרתים את חברות הגז".
כהן פארן תומכת במאבק האזרחי נגד מיקומה של אסדת לוויתן. "המדינה צריכה לעשות חישוב מסלול מחדש ולהרחיק את האסדה. בנוסף לפתרון בעיית הפליטה, אם האסדה תהיה בלב ים ניתן יהיה להעביר את הקונדנסט ישירות לאירופה מבלי לזקק ולאחסן אותו בישראל".
השתכנעת מהנתונים של הפעילים?
"מה שגרם לי להבין שמדובר כאן במאבק צודק היה שרק ביוני האחרון התגלה שיש זיהום אוויר חריג מאסדת תמר ושנפלטים ממנה חומרים מזהמים בסדר גודל של מפרץ חיפה. צריך לזכור שאסדת תמר קטנה מאסדת לווייתן ורחוקה פי שניים מהחוף מזו שמתוכננת לקום מול חוף דור. אנחנו מדברים פה על הפקת כמויות הרבה יותר גדולות של גז. בבדיקות הראשוניות לפני כמה שנים אחד התרחישים הראה כי במקרה של דליפת קונדנסט תהיה סכנה לסדר גודל של 40 אחוזים מחופי ישראל. לאחר מכן המסמך הזה שונה ל-12 אחוזים".
איך את מפרשת את יחסם של משרדי הממשלה לסוגיה?
"כולם אומרים יהיה בסדר. בפועל חברות הגז מחזיקות את המדינה בגרון. לנובל אנרג'י יש רזומה בעייתי מבחינה סביבתית בחו"ל. לא ברורה לי עמדת משרד האנרגיה לגבי האפשרות של אסדה צפה (כזו שנמצאת בלב ים – ר"ע). הרי אם זה יעבוד במאגרים כריש ותנין, זה יעבוד גם בלוויתן. גם התירוץ הביטחוני הוא קלוש, כי חיל הים אומר שהוא יגן על כל דבר שיידרש. ועוד יותר מזה, הרי ככל שהאסדה רחוקה יותר כך קשה יותר למפגעים. הטענה העיקרית היא שהרכבת כבר יצאה לדרך. וזה לא מקובל עליי – מדובר פה בבריאות הציבור".
גם ח"כ וחברת הקואליציה רחל עזריה (כולנו) תומכת במאבק הפעילים וסבורה כי יש לבחון חלופות למיקומה הצפוי של האסדה. "אני חושבת על הדורות הבאים וזה בהחלט מדאיג. העניין הוא שהכול כבר סגור ואין לי כלים לפתוח את זה שוב. זה הרי עבר בוועדת תכנון ובנייה".
אז צריך לחכות לבג"ץ?
"אם בג"ץ יחזיר את זה לוועדת תכנון ובנייה, שנמצאת תחת משרד האוצר, נוכל לפתוח הכול שוב, לבחון ולדון מחדש".
המשרד להגנת הסביבה: אנחנו עוקבים
מהמשרד להגנת הסביבה נמסר בתגובה "תכנית המתאר הארצית שנועדה לאפשר הקמה של מתקני טיפול בגז הטבעי וחיבור הגז למערכת ההולכה, אושרה על-ידי המועצה הארצית לתכנון ובניה והממשלה לפני מספר שנים. חשוב להדגיש, כי התוכנית לא קודמה מכוח החלטת ממשלה אלא כתוכנית רגילה לבקשת משרד האנרגיה. התוכנית לוותה בתסקיר השפעה על הסביבה שהונחה ונבדק על-ידי המשרד להגנת הסביבה, ונועד לבחון את השפעת התוכנית על הציבור והסביבה. התסקיר בחן בין היתר סוגיות של פליטות לאוויר, לים ולקרקע ותרחישי דליפה של חומרים מסוכנים. בעקבות התסקיר הוטמעו בתכנית מנגנונים לצמצום השלכות כל הסביבה. בניגוד לתוכניות רגילות, תכנית זו מלווה גם על ידי מסמכים סביבתיים לשלב היתר הבנייה (בדיקה סביבתית נוספת אחרי הבדיקה ה"רגילה"), מסמכים אלה הוגשו למשרד לאחרונה ונמצאים בבדיקת אנשי המקצוע. לאחר בדיקת תסקיר ההשפעה על הסביבה המשרד תמך בתוכנית. המשרד להגנת הסביבה ימשיך לעקוב ולוודא כי בעת קידום המתקנים לא תיווצר פגיעה בציבור או בסביבה".
ממשרד האנרגיה נמסר "בהליכי התכנון של התמ"א נבחנו ההיבטים הרלוונטיים הקשורים למיקום והקמת מתקני הטיפול והקבלה מתגליות הגז בים על ידי מוסדות התכנון. נערכו סקרים ובדיקות מקצועיות על ידי הגורמים הרלוונטיים (סביבה, בריאות, ביטחון וכיו"ב), נשמעו ההתנגדויות לנושא זה והמועצה הארצית קבעה את המיקום המתאים בעבורם. הנושא נבחן בבג"ץ ולא נמצא בו פגם".
[mc4wp_form id="1006521"]