כחלון נגד נתניהו? בדקנו, זה מעולם לא קרה

בשבוע האחרון, על רקע "משבר התאגיד" בקואליציה, כחלון ומפלגתו מסתמנים כבעיה הכי גדולה של נתניהו וכמי שיכולים להציל את "כאן". בזמן שהשרים אריה דרעי ונפתלי בנט על מפלגותיהם כבולים בהסכמים קואליציוניים וברור שהצבעה נגד התאגיד עבורם היא רק עניין של מחיר, כחלון מסתמן כ"אידיאליסט". אז בדקנו את הרקע האידיאולוגי והלוחמני של שר האוצר, ומתברר שלמרות שיש לו כשרון מיוחד להיתפס כפופולרי, חברתי, מתון וביצועיסט, בפועל כחלון עושה תמיד את אותו הדבר: מה שנתניהו רוצה.

ביקשנו מחברינו בסדנא לידע ציבורי לבדוק את ההצבעות של כחלון ונתניהו בכנסת. התחקירן יותם מנור בדק ומצא שבין השנים 2009 ל-2012, אז היה כחלון בליכוד, הם הצביעו באופן שונה תשע פעמים, והצביעו אותו דבר ב-1010 הצבעות. מאז שחזר כחלון לכנסת כיו"ר כולנו, שהוגדרה כ"ליכוד החברתי" והייתה אמורה להיות בלם חברתי, כחלון הצביע כמו נתניהו ב-607 הצבעות. בכמה הצבעות הם בחרו אחרת? אפס. 

2005 – משה כחלון, ח״כ אלמוני מהספסלים האחרונים, מצטרף למורדי הליכוד נגד ההתנתקות. הוא מתנגד להתנתקות בכל מאודו, נשבע בשלמותה של ארץ ישראל, וקורא לא לפנות אף ישוב. עשור מאוחר יותר יקים מפלגת מרכז, ויכריז על עצמו "ליכודניק שמוכן לוותר על שטחים". נתניהו, כזכור, התנגד להתנתקות, הצביע בעדה (למרות שהוא טוען היום שהתנגד לה לכל אורך הדרך), והתפטר מתפקידו כשר אוצר כמה ימים לפניה, בשלב שבו למה שעשה לא היתה כל השפעה.

תפיסתם המדינית של כחלון ונתניהו היא, אם כן, זהה, גם אם לא ברורה או עקבית.

---

עוד באותו נושא:

• מי סידר למשה כחלון משכורת של כ-2 מיליון שקל בשנה?
• כחלון רוצה קשר רציני. לא הגיע הזמן שנכיר את החברים שלו?  
• ממשלת ההון ומתווה הגז: החברים של מימון נגד החברים של תשובה

2006 – כחלון, עדיין כמעט אלמוני, מגיע למקום הראשון בפריימריז של הליכוד ומשובץ אחרי נתניהו וסילבן שלום. הוא עומד בראש ועדת הכלכלה עד 2007.

2009 – כחלון נבחר במקום החמישי בפריימריז וממונה לתפקיד שר התקשורת. הוא מיישם את רפורמת הסלולר, והעיתונות הכלכלית יוצאת מגדרה. למעשה, הקרדיט על הרפורמה מגיע בכלל לקודמו בתפקיד, אריאל אטיאס מש״ס, שיזם ואישר הכנסת מפעילים וירטואליים לשוק הסלולר בישראל. אבל כחלון ממתג את עצמו כ"זה שיכול להביא תוצאות". כדרכו של מיתוג מוצלח, הוא נשאר גם אם מאז ועד היום לא נתגלו תוצאות.

2011 – כחלון הוא שר פופולרי ביותר, ב-2011 הוא מקבל גם את משרד הרווחה (לאחר שיצחק הרצוג מתפטר מהממשלה). בישיבה ביוני אותה שנה, בעת "משבר הקוטג'" נוזף נתניהו בשריו ואומר להם "תהיו כחלונים – תביאו פתרונות". המשפט הזה הופך למטבע לשון, תדמיתו של כחלון מתחזקת לאחר שאפילו נתניהו החרד תמידית מאיום על מעמדו מפרגן לו.

את המחאה של אותו קיץ הוא עובר מבלי שהיא נוגעת בו, ונוגע בלבבות המפגינים: "המחאה זועקת ומוצדקת". 

בפועל כחלון עושה תמיד את אותו הדבר: מה שנתניהו רוצה. צילום: עמוד הטוויטר של בנימין נתניהו

כשר רווחה, שהכריז על עצמו "אני קודם שר רווחה ורק אחר כך שר תקשורת" – הוא מצביע נגד העלאת קצבת הזיקנה, נגד הקמת מעונות יום במקומות עבודה, נגד פטור ממע"מ לזוגות צעירים בקניית דירה ראשונה ועוד. הוא לא משאיר חותם על משרדו.

2012 – חודשיים לפני הבחירות כחלון מודיע על "פסק זמן מהחיים הפוליטיים", ומחליט לפרוש מהכנסת במקום לרוץ עם נתניהו קדימה. לדבריו, "אני תומך בליכוד בהנהגת נתניהו וסיכמתי עם ראש הממשלה שאהיה חלק מצוות מאה הימים בנושאים הכלכליים והחברתיים וקידום רפורמות עתידיות בכנסת הבאה בראשות הליכוד ונתניהו". נתניהו מביע צער על עזיבתו, "מקורות בכירים" בליכוד מסבירים שכחלון "פשוט לא עשוי מחומר של פוליטיקאים".

כמה ימים לפני הבחירות מכריז נתניהו שכחלון יהיה ראש מינהל מקרקעי ישראל מטעמו, אבל בהסכמים הקואליציוניים הוא משאיר את המינהל במשרד השיכון, בידי הבית היהודי. כחלון, חייכני כתמיד, לא לוקח את זה קשה.

הוא מודיע כי יעמוד בראש מרכז אקדמאי חדש במכללה האקדמית בנתניה, ומבטיח: "במרכז החדש שיוקם ניצור את הבסיס לרפורמות אשר יטיבו וישפרו את חייהם של אזרחי מדינת ישראל".

בשנתיים הבאות הוא יעבוד אצל בעלי ההון ויחזק מאוד את קשריו עם תשובה ועם קובי מימון, חברו משכבר הימים.

אפריל 2014 – כחלון מודיע על שובו לפוליטיקה. הוא עוזב את הליכוד בהכרזה: "אני עזבתי את הליכוד כי החלק החברתי ננטש, הוזנח", ומקים את מפלגת "כולנו", שמגיעה בבחירות במרץ להישג מרשים של 10 מנדטים. "נתניהו הנהיג כאן קפיטליזם חזירי", הוא אומר ב'פגוש את העיתונות', אבל בדרך נס יותר משהוא מושך מאוכזבי ליכוד, התדמית המתונה והחברתית שלו מושכת את ליבם של מצביעי מרכז. נחשו מי הולך לקבל את המנדטים האלה. 

לאחר קבלת תוצאות הבחירות רואים בו רבים מתומכיו מן השמאל פרטנר אפשרי לממשלת שמאל-מרכז, אבל כחלון אפילו לא פוזל לשם, והוא הראשון לחתום הסכם קואליציוני עם נתניהו, כשכל דרישותיו נענות. נתניהו אמר לאחר החתימה: "משה – אני שמח לקבל אותך בחום ובשמחה".

2015 – כחלון הוא יאיר לפיד החדש. הוא מקבל את משרד האוצר, כבקשתו, עם כל סמכויות התכנון והבניה שמרוכזות אצלו ואצל יואב גלנט. הוא מבטיח להוריד את מחירי הדיור, אך רק כמה חודשים אחרי שהוא נכנס לתפקיד הוא מודה שהמחירים לא יירדו משמעותית, אם יירדו בכלל. הוא ממציא את המס על דירה שלישית, אבל לא מוריד את מסי הדיור שמהווים 40-60% ממחיר דירה חדשה לזוגות צעירים. הוא כנראה מחיל על עצמו את המימרה הנודעת "תהיה כחלונים". 

2015 – הגז הטבעי. לפני הבחירות כחלון אומר מפורשות שהוא לא ייתן למונופול גז לקום, ומבטיח שלמרות קשריו עם מימון יעסוק בנושא. מיד אחרי שנכנס לתפקיד שר האוצר, הוא מכריז על עצמו כמי שמנוע לטפל בנושא הגז בכלל ובנושא המונופול בפרט כי הוא נגוע בניגוד עניינים, אותו, כאמור, הכחיש עד אותו רגע. הוא גם לא מזכיר שיועץ התקשורת שלו בבחירות, רונן משה, היה הלוביסט של יצחק תשובה לענייני הגז. המונופול קם, ועולה כפורח. כחלון לא טורח להסביר לציבור איך התבצע המהפך בדעתו.

ספטמבר 2015 – כחלון, החברתי, אביר זכויות הציבור, מאיים לתת לשרים שלו חופש הצבעה בהצעת החוק על מתווה הגז בכנסת (הוא עצמו כזכור מנוע מלהצביע) וגורם לנתניהו "כאב ראש". אבל ברגע האמת מוטלת משמעת סיעתית וחברי כולנו מצביעים בעד המתווה – כפי שדרש נתניהו.   

2016 – רפורמת החלב והעוף נמצאת רגע לפני אישור. תנובה מתנגדת לרפורמה, והקונצרן הסיני ששולט בה לא מרוצה. כחלון שהתבטא ללא הרף בעד הרפורמה שולח את הרפורמה לדיון מחודש בוועדה ומראה לה את הדרך לקבורה בקבר של אלמונית.

2016 – התאגיד קם בתקופת קודמו יאיר לפיד. כחלון מחויב לפי ההסכם הקואליציוני ללכת עם נתניהו על כל יוזמת חקיקה בתחום התקשורת. סעיף אחר בהסכם נותן לו וטו על הוצאה של מעל 10 מיליון ש״ח. היוצרים קופצים כמוצאי שלל רב על הסעיף הזה והופכים את כחלון לגיבור שיציל את התאגיד מסגירה.

כחלון זורם עם התפקיד ואומר בוועדת הכספים ביום שני: ״אם מישהו יראה לי איך מביאים את הכסף לסגירת התאגיד בלי הוצאה – אני מקשיב״. כמעט אף אחד לא מצטט את המשפט הזה, וכולם בוחרים לצטט את המשתמע: שאם יש הוצאה הוא לא יסכים לה. זה לא מה שהוא אומר.

עיתון דה מרקר נותן לו רוח גבית ולא בפעם הראשונה, ומציג עד יום שני את כחלון כאביר זכויות הדמוקרטיה. רועי פולקמן, יו"ר הסיעה, מתראיין תחת כל עץ רענן ומסביר שהמפלגה תלחם בעבור חופש העיתונות. הפופולריות של כחלון נשמרת.

רגע לפני שהכל קורס וצריך להרים יד לכאן או לכאן, כחלון ונתניהו מוצאים פתרון: מקימים ועדה. מטרת הוועדה של כחלון ונתניהו היא אחת: להראות שאין הוצאה. אם אין הוצאה נוספת, לכחלון אבדה זכות הווטו מההסכם הקואליציוני והוא יהיה אנוס לפי אותו הסכם ללכת עם נתניהו. אם לא ילך, יפרק את הקואליציה. האם כחלון יפרק את קואליציית נתניהו עבור התאגיד? 

המשך יבוא…

אל תחפשו מסקנות. אבל בכל פעם שאתם קוראים או שומעים או מדמיינים "כחלון יצא נגד נתניהו", תחזרו לרשימה הזו, ותבדקו מתי בפעם האחרונה זה באמת קרה – ומה קרה במציאות אחרי זה.