הפגנת מבקשי המקלט במוצ"ש. צילום: מיקי קרצמן
"זה לא גירוש", מבהיר יוסי אדלשטיין בתחילת השיחה, "זו הרחקה. אנחנו מרחיקים שוהים בלתי חוקיים ממדינת ישראל, אנשים מכל העולם". אדלשטיין, ראש מנהל אכיפה וזרים במשרד הפנים, הוא הפקיד הבכיר ביותר במערך הגירוש, ואיש שכבר ביצע הרחקה או שתיים בחייו. הוא התחיל לעבוד ברשות עם הקמתה ב-2002, ממש לתוך גל הגירוש ההמוני שהנהיג ראש הממשלה דאז אריאל שרון, ומ-2011 הוא עומד בראשה. הוא ראה אנשים ממדינות שלא שמעתם עליהן מגורשים, כלומר מורחקים, והוא היחיד שמבין איך בדיוק זה אמור לעבוד.
"באחד בינואר פרסמנו הודעה שאנחנו מבקשים מהמסתננים נתיני סודן ואריתריאה לצאת ממדינת ישראל", הוא מסביר, "יצאנו בפרסום פומבי בתקשורת ובפלאיירים ובאינטרנט ומה לא, שמציעים להם לצאת בשלושת החודשים הקרובים, להתארגן עם מענק ולעזוב. הזמנו כל אחד לבוא ליחידה ליציאה מרצון להירשם, אנחנו נטפל בו ונעזור לו לארגן, נקנה כרטיס, נקבע מועד, נלווה לשדה, אנחנו נותנים לו במקום 3,500 דולרים במזומן בשטרות, הוא יכול לבקש בהעברה בנקאית או במזומן, באיזו דרך שהוא שהוא רוצה, ויטוס לשלום.
"הם יכולים לצאת ברמת העיקרון או למדינות המקור שלהם, ובמידה והם לא רוצים לחזור לשם מכל מיני סיבות, ואני לא יורד לרזולוציה למה לא, באמת באמת לא מעניין אותי למה, חייב כסף, לא יודע מה – אין בעיה, אני יכול להציע חלופות בשתי מדינות בטוחות, מדינות שלישיות".
אוגנדה ורואנדה.
"אני לא יכול להגיד. יש עליהן חיסיון של ראש הממשלה".
אתה לא יכול להגיד שאלו אוגנדה ורואנדה?
"לא. כל עוד יש חיסיון, אי אפשר להגיד".
"כל עוד יש חיסיון, אי אפשר להגיד". יוסי אדלשטיין
ואם מבקש המקלט שואל מה החלופות?
"הוא מקבל את כל הפרטים והמידע בצורה מפורטת, לאן הוא הולך ומה הוא מקבל לדרך. אני לא יכול לשלוח אותו למקום עלום, להגיד לו סתם 'לך'. הוא יודע הכל".
איך אתה מספר לו אם אסור שנדע?
"הוא עומד מולי, אני מציע הצעה, ומפרט לו הכל. בכתב מקבל דף מידע כללי, הפרטים ושם המדינה השלישית זה בעל-פה. יש חיסיון, נו".
ולא תספר לי?
"אם אני ארחיק אותך לשם, יהיה מותר לי להגיד".
גברים רווקים קודם
לדברי אדלשטיין, עד עכשיו נענו כ-500 מבקשי מקלט מאפריקה להצעה לעזוב במהלך שלושת החודשים. חודש לאחר תחילת המבצע, באחד בפברואר, הגיע השלב הבא: כל מבקש מקלט שהגיע לחדש את אשרת השהייה שלו זומן לשימוע. עד כה קיבלו כ-900 איש את הזימון וכ-100 מתוכם עלו לשימוע.
אדלשטיין: "נתנו הודעה אישית באופן פרטני לכל אחד שהגיע אלינו לטיפול ואותו הגדרנו כאוכלוסיה ראשונה שאמורה לצאת, שהוא צריך לצאת מישראל, עם כל הפירוט לאיפה ומה והזמנו לשימוע. נתנו לו 60 יום אשרה, ובמהלכם הוא קיבל מועד לשימוע. לשימוע אפשר להגיע עם עו"ד או מלווה וכל מי שרוצים, להשמיע טענות ולהביא מסמכים שלכאורה מונעים ממנו לצאת למדינה השלישית, וכל מה שיעלה שם ייבחן ותתקבל החלטה – האם מודיעים שצריך לצאת, או מקפיאים לבירור פרטים".
מה זו אוכלוסיה ראשונה?
"הגדרנו בסביבות 20,000 איש שנצטרך להוציא בשלב ראשון. שמנו בצד הורים, ילדים, חד הוריים, ואנחנו מתמקדים בגברים רווקים".
מה עם מי שהגיש בקשת מקלט ולא קיבל תשובה?
"גם הוא בצד".
וכמה כאלה יש?
"יש בערך 8000 כאלה".
אז אתה מדבר על עשרים אלף איש בלי כל אלה?
"לא לא, יש 12,000 בערך בסיבוב ראשון, 20,000 סה"כ, לאט לאט בודקים את בקשות המקלט ומי שלא תתקבל בקשת המקלט שלו נוסף לתוך הפוטנציאל של המגורשים".
אתה בעצם מניח מראש ש-8000 בקשות מקלט לא יתקבלו.
"כל מי שבקשתו עומדת לבחינה לא נכנס לתהליך כרגע, אבל הוא בפוטנציאל הכללי על פי התבחינים. ה-20 אלף זו קבוצת ייחוס כללית, אנחנו מתחילים עם אלה שאין שום מניעה כרגע להרחיק על פי גרסתנו, אלא אם כן יעלו טיעונים בשימוע, גם זה לא שרירותי. ה-8000 הם לא הראשונים, בהם צריך לטפל ביחידה לבקשת מקלט, אבל ההנחה שלי שהם פוטנציאל ליציאה".
כלומר שהם לא יוכרו כפליטים.
"אני לא יודע, זו הגנה פרטנית, כל אחד והסיפור שלו. אין לי הערכה כמה יצאו, לא יודע מה הסיפורי חיים שיש בתוך הקבוצה הזו".
פרסמנו לפני כשבועיים שבוגר ראשון של בית הספר ביאליק רוגוזין קיבל צו גירוש.
"את בוגרי מערכת החינוך החרגנו ושמנו בצד כרגע. זה קרה לאחרונה, העלינו את הסוגיה לשר הפנים (אריה דרעי – ע"פ) והוא החליט להקפיא".
העדלאידע של ילדי הזרים מבי"ס ביאליק רוגוזין, השבוע. צילום: חיים הר-זהב
מה זה אומר הקפאנו ושמנו בצד? יש שלב שני לגירוש?
"זה אומר שהם לא נכנסים באוכלוסיה שאנחנו מטפלים בה ומציעים לה לצאת. מה יקרה בעתיד? אני לא נביא".
החלוקה לשלבים, זו החלטת ממשלה או שלכם?
"אנחנו מבצעים החלטות ממשלה. הנחיית השר היא ללכת ככה, שלב אחרי שלב. אני איש ביצוע".
זה לא 'גירוש או כלא'
"את צריכה להבין שאת ההצעה הזאת אנחנו מציעים גם היום", אומר אדלשטיין, "ועד היום גם יצאו, מה שנקרא יציאה מרצון. אבל לא לחצנו עליהם. ההבדל הוא שהיום אומרים: אתה צריך לצאת ממדינת ישראל. אם לא תענה להצעה שלנו, בחלוף שלושה חודשים של הפיילוט (מרווח הזמן בין ינואר למועד תחילת הגירוש הרשמי, האחד באפריל – ע"פ), אנחנו לא נאריך את אשרת השהייה במדינת ישראל ותהפוך להיות שוהה בלתי חוקי. ברגע שהוא יהפוך לבלתי חוקי – הוא בר אכיפה. אסור לו לעבוד והוא יכול להיעצר אם נתקל בו שוטר או פקח אכיפה, כמו כל שוהה בלתי חוקי במדינת ישראל".
להיעצר לכמה זמן?
"אין לכמה זמן. הוא מועבר למשמורת, שם יש ערכאת ביקורת – שזה בית הדין שפוגש כל שוהה בלתי חוקי שמועבר למשמרות לפני הרחקה, בוחן את נסיבות המשמורת, מאשר או לא – וברגע שמאשר הוא מועמד להרחקה כמו כל נתין אחר. במקרה כזה אנחנו לא מרחיקים למדינות המקור, אני חוזר על זה, אלא למדינה השלישית".
ומי שמתנגד לגירוש?
"גם אם יתנגד להרחקה, יורחק בסופו של דבר ממדינת ישראל, כמו 5500 מורחקים השנה מגיאורגיה ואוקראינה ועוד ארצות. הוא יכול לשתף פעולה ולעלות על המטוס ולצאת, ואם יסרב ויתנגד – גם יכולים להוציא אתו בכוח עם ליווי פקחים".
זה כבר קרה, שגירשתם בכוח?
"עשינו את זה. לא הרבה כי בדרך כלל הם מבינים שאין טעם להתנגד אבל גם אם הוא מסרב לטוס, אנחנו יודעים להרחיק. אנחנו לא המדינה היחידה בעולם שעושה את זה, מתאמים עם מדינה שיש בה קונקשן, ומטיסים למדינה השלישית".
מתקן חולות, ארכיון
אנשים אומרים: נשב בכלא כמה שצריך ולא נחזור לאפריקה.
"הסברתי לך לפני 20 שניות, זה לא רלוונטי. הוא לא יישב כמה שהוא רוצה כי אני מרחיק אותו. זו לא תוכנית כבקשתך. בתהליך של הרחקה זה מוסדר, יש בית דין וביקורת. אם ישתף פעולה – בשמחה, ואם לא נרחיק בכוח".
יש הגבלה על כמה זמן מותר להחזיק אדם במעצר לגירוש?
"מבחינה משפטית אין מניעה, ואם בנאדם מסרב לשתף פעולה הוא יכול לשבת גם שנה ושנתיים, ובכל יום נתון לשנות את דעתו. "מפתחות בית האסורים בידיו". אבל אני שוב אומר, אנחנו לא מתכוונים שישבו פה במשמורת תקופה ארוכה אלא נפעל להרחיק".
אתם בתהליך של גיוס פקחים, איך זה עובד?
"הם עברו ועוברים מבחנים, ומתחילת חודש מרץ יתחילו ועדות קליטה לשירות המדינה לפי תקשי"ר וכל זה. אחרי זה נעשה הכשרות, כל אחד בתחומו, ונשלב בעבודה. אנחנו אמורים לגייס כ-100 איש, שיתחלקו לשלוש קבוצות: אלה שיטפלו בבקשות מקלט ביחידה למבקשי מקלט, היא צריכה תגבור כי יש שם עומסים, את בטח יודעת שבשנים האחרונות יש גלי בקשות מקלט של אוקראינים וגיאורגים וכולם, ו-8000 בקשות רק של סודן ואריתריאה, בקיצור עמוס. קבוצה שניה תעבור ל'יציאה מרצון', לטפל בפיקדונות חברות ביטוח, פיצויים ממעסיקים וכל זה, והחלק האחרון יופנה לאכיפה. פקחים שיאכפו בשטח את כל נושא הבלתי חוקיים שהם יהפכו להיות, יפעלו נגד מעסיקים שיעסיקו ללא רישיון, וגם יעצרו אנשים".
כמה מהם ילכו למעצרים?
"50 איש בערך. כיום יש כ-120 פקחי שטח, פלוס 50".
מה יהיה קצב הגירוש?
"האמת? אני מקווה שלא אגיע לזה".
מה זאת אומרת?
"אני רוצה שהם יענו לבקשה שלנו ויבואו וירשמו ויצאו בכבוד מישראל. הם מקבלים מענק יציאה שמאפשר להם לחיות בלי לעבוד בין שנתיים לשלוש במדינות שהם מגיעים אליהן, בין אם מדינת מקור או שלישית, אפשר להסתדר ולחיות ברווחה. וזה מעבר לזה שכל אחד מהם שעובד היום מקבל גם פיקדון ממעסיק. הם יוצאים עם לא מעט כסף, שיכול לאפשר להסתדר בכל מקום".
מתקן חולות, בשבוע שעבר
זה אם לא לוקחים להם את הכסף מיד.
"מי לוקח להם?"
לפי הטענות, כשהם מגיעים לאפריקה מישראל עם אלפי דולרים שכולם יודעים שיש להם, הכסף נעלם עד מהרה.
"אני מתוך היכרות לא ארוכה מדי ולא קצרה מדי, ראיתי שזה לא אנשים טפשים. אם את יודעת ששודדים אותך, את תמשיכי לנסוע?"
אבל אתה לא משאיר להם ברירה.
"עד היום הייתה ברירה! צא או למדינה שלך, או לאחת משתי המדינות השלישיות. זה לא איזה חוק, שמי שמגיע ישר שודדים אותו. הוא לא היה נוסע אם היה ככה! זה משחק לא הוגן מה שאת עושה. עד היום לא גירש אותם אף אחד".
הפעלתם לחץ רציני ל'יציאה מרצון".
"עכשיו אני שואל אותך, מאיפה זה הגיע? לא היה מתווה, לא אמרו תשב בכלא או שתגורש, כל אחד שרצה לצאת בא אליי".
אנשים היו עצורים בחולות!
"אז חולות, גומר 12 חודשים שם והולך, מה קרה. מי שיצא מרצון מחולות זה אחוז קטן, רובם באו מהרחובות. אתם מעוותים את התמונה: מי שרצה לצאת מרצון בא אליי ליחידה, נתן פרטים, תיאמנו ניירות, קבענו אותו פגישה בשדה התעופה, אפילו לא לקחתי אותו לשם, הוא הגיע מרצונות החופשי, ואם לא רצה לנסוע, והיו בודדים שהחליטו להבריז ואני הפסדתי כרטיס טיסה, ולא הגיע – אז עשיתי לו משהו? אנשים קמו והלכו הביתה ודיברנו עם אנשים.
"בדיוק אתמול מישהו הזכיר לי, אמרתי לו שאת באתר הזה עם הגיהנום, הביא לי סרטון שהיה אצלכם על בחור בשם פילמון, שמספר לכתב שלך שהוא לא מתכוון להישאר במדינה השלישית, אלא להשתמש בה בתור מדינה טראנסית, להגיע הביתה ואז אולי ימשיך. יוצא למסע חדש. הוא תיאר לך לאיפה הוא הולך, מראש, לא כי שדדו ולא כי חטפו אותו, בנאדם מראש מתכנן את המסלול שלו. וזה בסדר".
היית פעם באפריקה?
"כן, מדי פעם".
איפה?
"בכל מיני מקומות".
גם במדינות שאסור להזכיר?
"כן, גם שם".
ואיך התרשמת מהן?
"שהן מאד מתפתחות ומפותחות מבחינת חיי קהילה ושירותי רפואה, מבחינת הכל".
יש תשתית לקלוט אותם?
"בוודאי שיש, יש קליטה ויש יכולת קליטה. אנחנו צריכים להבין משהו: אם נסתכל על השנים האחרונות, חצי מכל אלה שיצאו מכאן בכלל חזרו למדינות המקור. איפה שהם טוענים שהורגים ותולים ואוכלים אותם – חזרו חצי".
אולי בלית ברירה?
"מה זה בלית ברירה? אני שוב שואל אותך, אנחנו אנשים נורמטיביים, נגיד שהם נסעו לחרטום, אם הם שומעים שתולים אותם, יסעו משם לאריתריאה? המידע פה זורם כל כך מהר, הם היו נוסעים?"
אבל היו עכשיו חברי כנסת, מוסי רז ומיכל רוזין (מרצ), במדינות שאסור להזכיר ואמרו שבאחת מהן בכלל אי אפשר להישאר.
"אתמול שמעתי שאחד מהם התראיין ברדיו, ואמר למראיינת שבמדינה שהוא היה בה, נשארו רק שבעה אנשים. אני שואל אותך עינת, את מגיעה לברלין, את יודעת כמה ישראלים יש? איך החבר כנסת הזה יודע?"
בדק, דיבר עם ארגוני פליטים, יודע.
"זה דבר פשוט, עובדות".
חיילים בצבא אריתריאה. צילום: ארגון א.ס.ף
ואיך אתה יודע?
"אני קונה להם כרטיס! אני החזרתי חצי למדינות המקור. ואני לא מדבר על אלה שבוחרים לחזור דרך מדינה שלישית, את יודעת למה? כי אריתריאי שיוצא ממדינת ישראל או מכל מדינה אחרת וחוזר לאריתריאה יש להם מס שהם משלמים על השהות מחוץ למדינה, בשגרירות כאן כשהם מוציאים דרכון או תעודת מעבר, זה יוצא 2 אחוז מהשכר השנתי במדינה אליה יצא. הסכומים נעים סביב 2000 דולר למדינה כשאתה חוזר. לכן הם לא רוצים לחזור, והם אומרים את זה באופן גלוי. הם הולכים למדינה שלישית ומשם חוזרים למדינה שלהם לא באופן מוצהר".
אגב באריתריאה היית?
"לא. לא יצא לי".
דווקא נשמע מעניין. ובסודן?
"זו מדינת עימות".
אז היית או לא?
"סעיף הבא, עינת. מה עוד רצית לשאול?"
הכרנו במאה אחוז מהאריתריאים
מתקן חולות, שעתיד להיסגר סופית ב-15 במרץ, שבועיים לפני המועד הקובע לתחילת הגירוש, מאוכלס היום בכ-800 איש, ביניהם כאלה שהגישו בקשות מקלט ואין אפשרות לגרש אותם עד שאלה לא ייבדקו. "אם הבקשה תלויה ועומדת, והוגשה לפני האחד בינואר 2018, לא נציע לו לצאת", אומר אדלשטיין.
למה ינואר 2018?
"כי מי שלא הגיש עד שהודענו על ההרחקה, אלא רץ עכשיו, זה לא ייתן לו הגנה אוטומטית".
אבל היו תקופות שבכלל אי אפשר היה להגיש בקשות.
"תמיד היה אפשר להגיש. במחצית 2012 בג"ץ פסק שכל אחד יכול להגיש, ואנשים באמת הגישו".
ומה תעשו עם כל מי שכלוא בחולות ולא תוכלו לגרש?
"כמו שאמרתי, מי שבקשתו לא נבדקה או לא קיבל תשובה לא יוצע לו המתווה. הוא יגיע לתום התקופה וישתחרר, זה נכון. לא יודע כמה כאלה יש. נשחרר אותו, עד לסיום הבדיקה".
מה יעד הזמנים לגירוש?
"היעד זה שנתיים להוצאת ה-20,000 איש".
מה תעשו עם הפקחים אחרי שנתיים?
"הם נקלטים לתקופה קצובה למשימה הנקודתית הזו ובתום התקופה יפסיקו לעבוד בשירות המדינה. הגדירו להם שנתיים מראש".
זה לא הגירוש הראשון שאתה מטפל בו.
"בשנים 2003-2004 היה גל הרחקה די גדול של שוהים בלתי חוקיים שהצטברו פה במשך שנים רבות, ממולדובה, רומניה, סין, היו תקופות שיטפלנו באוכלוסיה מאפריקה – ניגרים, גנאים, חוף שנהבים. אגב לחוף השנהב הייתה חסינות קבוצתית, ובתום המשבר ביקשנו שיצאו ומי שלא יצא – נאלצנו לפעול באכיפה מולם".
- רק שני דברים לא משתנים: מדיניות הגירוש, ומספר הזרים
- הסחר החדש בבני אדם: מהגרי העבודה מגיאורגיה ואוקראינה
"מחאה הייתה גם בעבר". צילום: מיקי קרצמן
היה בעבר מיקוד של אכיפה כלפי קהילה מסוימת?
"ב-2012 פעלנו להוצאה של נתיני דרום סודן, שעד אז לא החזרנו, אחרי שהיא הפכה למדינה עצמאית. אבל הם יצאו מרצון ברובם, מעט מאד היה צריך להוציא בכוח".
נשמע שאתה מתרשם שאריתריאה אינה מסוכנת לאזרחיה, בניגוד לעמדות ברוב העולם שמגדירות אותה כאחת הדיקטטורות הקשות, שנייה רק לקוריאה הצפונית.
"אני בהחלט לא חושב שיש קושי לחזור לאריתריאה ולא לסודן. דארפור היא סוגיה אחרת ולכן אותם שמנו בצד ואנחנו בוחנים בהסתכלות אחרת, רק בחודשים האחרונים ניתנה הנחיה על ידי ראש הממשלה להעניק ל-500 מהם מעמד של תושב ארעי. קבענו קריטריון לפי הוותק ושנת הכניסה לישראל. הם יקבלו מעמד והשאר, אנחנו מעריכים שיש פה כ-3000, מוגנים גם הם עכשיו. הם לא בתהליך".
אבל אתה מכיר את המצב באריתריאה – העריצות, השירות הצבאי האינסופי, העונשים החמורים לעריקים.
"אני לא משתכנע, כי יש חוות דעת בעולם, בדנמרק, באנגליה, בהולנד, שמספרות סיפור אחר, ועובדה היא שהם חוזרים לאריתריאה ולא קורה להם כלום".
איך אתה יודע שלא קורה להם כלום? אתה בודק את מצבם אחרי החזרה, מי חי, איך?
"זה מה שאנחנו יודעים. כל המדינות האלה הוציאו חוות דעת, שזה לא מה שהיה פעם".
אבל עובדה היא שהם מקבלים מקלט באחוזים גבוהים במדינות האלה, בחלקן גם 90 אחוזים ויותר.
"אני לא רוצה להתווכח עם המספרים האלה, כי ברוב המדינות באירופה שנתנו להם לא נתנו פליט פרטני אלא הגנה לכאורה, כמו קבוצתית. גם מדינת ישראל עד היום לא הרחיקה אף אריתריאי – אז אפשר להגיד שנתנו 100 אחוז! יש הבדל בין בדיקה פרטנית של בקשות מקלט. גם שם לא נתנו מקלט פרטני, אלא אמרו אם אתה אריתריאי – טוב תישאר פה. כל מדינה בסופו של יום בודקת גם על אילו מספרים מדובר, אם זה 20 או 50 איש – זה אחרת. 40-50 אלף זה כבר משהו אחר".
כמה מסתננים לקחו הקיבוצים?
אתה בטח מודע לקמפיין שצובר תאוצה נגד הגירוש.
"תראי אני עובד עם הארגונים ומדבר איתם ואין לי בעיה איתם אבל אני חושב שהקמפיין – כל מחאה היא תהליך מבורך במדינה דמוקרטית – במקרה הזה גלש להסתה ללא שום קשר למציאות".
הסתה?
"הסתה נגד המדינה ונגדנו כרשות. הראשים הכרותים ששמו לנו בפתח אחת היחידות, זה כלום מבחינתך, אה? כשאת רואה כתב בכיר בעיתון כותב שצריך לתקוף את המשפחות של העובדים, לעשות שיימינג לאמהות של ילדים בגן, זו לא מחאה – זו הסתה. יש מחאה לגיטימית, אבל זה לא. אנשים משתמשים בתקשורת ומדברים ללא אחריות מינימלית, יש מישהו שלא אזכיר בשמו ומייצג את הקיבוצים, את בטח מכירה (מדובר כנראה ביואל מרשק שמוביל את מחאת "פנינו אל השמש העולה" עליה כתבתי – ע"פ), ומדבר גבוהה גבוהה, תראי לי כמה מסתננים הוא לקח לקיבוצים, כמה?"
- היוזמה של יואל מרשק: אלפי מבקשי מקלט יוסתרו ב"מרחבים מוגנים" בפריפריה
- ונניח שיאשרו לאריתריאים מעמד פליט, אפשר לגרש את השאר? שיחה עם ראשי ארגוני הסיוע
עוד לא לקח, אומר שייקח עכשיו.
"עכשיו? אה. למה עכשיו? תראי לי מאז ינואר, כמה לקח לקיבוצים, לא גברים, אוקי, אלא נשים וילדים. נו, תראי לי. כולם מדברים גבוהה גבוהה ואף אחד לא עושה. רוצים עובדים מאפריקה? שייקחו הקיבוצים, שיוותרו על תאילנדים מהמדינה ויעסיקו אותם".
אז תנו להם לעשות את זה.
"מי מפריע להם? כל נתין באשרה שיש כאן, וזה כל האפריקנים, יכול לעבוד בכל עבודה, כבר עשר שנים. איפה שהם רוצים, באיזה תחום שהם רוצים, מתי שהם רוצים".
"מי הפריע לו עד היום?". יואל מרשק
כשהוכנס חוק הפיקדון, ההעסקה שלהם נהיתה יקרה מאד.
"אז מה, מפקידים להם כסף, איפה הבעיה?"
ירד התמריץ למעסיקים, שלא לומר נהיה להיפך.
"הפיקדון נכנס במאי, מה היה לפני מאי, במשך עשר שנים? מספרים סיפורי סרק מסביב, כל אחד מצא את מקומו ועובד".
כלומר יש להם עבודה.
"בוודאי שיש עבודה. עובדה שעובדים".
אז מה זה משנה לך איפה הם עובדים?
"לי זה לא משנה, אני לא באתי בטענות. מי שבא שטענות זה האיש הנכבד שמייצג את הקיבוצים. אם הוא כל כך דואג להם, מה הוא מתעורר עכשיו? אנשים אין להם אחריות והם לא מתכוונים למה שאומרים, אבל אומרים, כי יש פופולריות עכשיו. מי מפריע לו לקחת לקיבוצים עכשיו? שייקח, על מי הוא מאיים? למה הוא לא מארח אותם? רוצים לפזר מתל אביב? כשאנחנו פיזרנו, בחוק גדרה חדרה, הגישו עתירה נגד זה. כבר אז רצינו לבזר אוכלוסיה, שלא יהיו בתל אביב, גם נגד זה אמרו לא טוב, אז איפה האדון מהקיבוצים, שייקח לקיבוץ ושהוא יבזר? לעשות קשה, לדבר קל".
מה לגבי שוועת המסעדות בתל אביב ושאר המעסיקים שלהם, שזקוקים לידיים עובדות?
"אני לא אחראי על התעסוקה בישראל. שאלה הבאה".
יואל מרשק, שמוביל היום קבוצה הולכת וגדלה של מתנגדי גירוש, מסכים עם אדלשטיין שהגיע באיחור, אבל משוכנע שלא מאוחר מדי וטוען שמתקיימים מגעים לפתרונות שאינם גירוש, גם בינו לבין הרשות. "זה נכון, אני נכנסתי לעניין רק לפני חודש ימים לאור פניה של הארגונים", הוא אומר, "עכשיו אני במו"מ עם משרד הפנים ומשרד ראש הממשלה ועם מנהיגי הפליטים להגיע להסכמות על הצעות מעשיות. אני ועוד חברים שאיתי מייצגים רעיון ודרך, ויש עימנו קיבוצים ומושבים וראשי ערים ומועצות. המדינה יצרה את המצב הזה של דרום תל אביב, ועכשיו נקראנו למצוא פתרונות שיהיו לטובת כולם. אני מקווה שאנחנו הולכים לעשות דברים גדולים כולנו יחד".
אדלשטיין, אתה מרגיש שהמחאה שהתעוררה הפעם, והגיעה לשיאה בהפגנה במוצ"ש האחרון, תצליח לעצור או לצמצם את התהליך?
"המחאה היתה גם בעבר, וגם עכשיו יש, אבל יש פה ממשלה. אני לא מחליט. אני גורם מבצע. אם יש החלטה, הממשלה מתכוונת לממש אותה, ולא נראה לי שהיא תבטל את ההחלטה הזאת".
[mc4wp_form id="1006521"]