מעט מאוד דברים מעצבנים אותי בחיים. אני סולח לסקובי כשהוא הופך את הפח ומפזר את הזבל כדי לזלול עצמות ואחרי כמה שעות עולה על המיטה של הילד ומקיא אותן. אני סולח לאשת ראש הממשלה, הגברת שרה בקבוקיהו, כשהיא גונבת 4,000 שקל מאזרחי ישראל, כי אני יודע שהיא צריכה את הכסף. אני אפילו סולח לגרמנים על השואה, כי בואו נודה, יש אחלה דילים בברלין היום.
על דבר אחד אני לא סולח: הפרת זכויות יוצרים.
אני "מתפרנס" מכתיבה קומית. אני כותב מתפרנס במרכאות, כי אי אפשר להתפרנס מזה באמת. את הלקוחות שלי אני משיג מפה לאוזן ובעיקר מהפייסבוק. מדי פעם אני מעלה מם או פוסט שהופכים ויראליים ונוספים לי עוקבים, שכמה מהם הופכים ללקוחות וכמה מהם אפילו משלמים בסוף (לתשומת לבו של הקורא מוקי: זוכר שכתבתי לך לפני שנה קטעי קישור להופעה? אני עדיין מחכה לתשלום).
***
הסגירה של סטטוסים מצייצים היא אירוע מבורך ומכונן, אבל חבל שהעמוד הוסר מהסיבה הלא נכונה. מצייצים שימשו במה לאושיות פייסבוק (ולחיילים הקרביים שהאוטובוס לא עצר להם) ואפשרו להם להגיע לקהל רחב עוד יותר. מצד שני, בכך שהעתיקו את הסטטוסים ולא שיתפו אותם (share בשפת הפייסבוק) הם פגעו בכותבים, הפרו לכאורה את זכויות היוצרים שלהם והסיטו את התעבורה מהעמוד של היוצר לעמוד של מצייצים. הציפור הכתומה של מצייצים הייתה תוכי, היא לא הייתה עפרוני יפה עם שיר מקורי. הציפור הכתומה ידעה רק טריק אחד: לחזור במדויק על סטטוס שמישהו אחר הגה. אבי לן לא יצר כלום, לא חשב על כלום ולא השקיע זמן בפאנץ' שנון (וכל אלה שחושבים שליצור פאנץ' זה קל, מוזמנים לנסות לכתוב משהו יותר מוצלח מ"חלללללשששש").
"מה אתה רוצההההה????", יגידו המקטרגים (ככה הם כותבים, עם הרבה ה"א וסימני שאלה), "נתנו לך קרדיט, תגיד תודה". אז זהו, שאני לא צריך להגיד תודה. זאת יצירה שאני יצרתי. אם היו גונבים תמונה של פיקאסו ממוזיאון (לא שאני משווה את עצמי לפיקאסו, הוא לא כתב הרבה סטטוסים בימי חלדו) ותולים אותה בכיכר העיר, המוזיאון לא היה אומר תודה. רוצים לראות תמונה של פיקאסו? בואו למוזיאון. רוצים לראות עוד תמונות של פיקאסו? בואו שוב.
***
דימוי: ליוי
"אבל אני לא מרוויחה כסף מהעמוד", אמרה לי נעמה, מפעילת העמוד "בנט זה פח", שגנבה לי אתמול תמונה. אז ראשית, כבר הוכח שעמודים שנראים תמימים מרוויחים עשרות אלפי שקלים בחודש מסטטוסים ממומנים (אני לא מדבר על נעמה, חבר פייסבוק משותף הבטיח לי שמדובר בבחורה רצינית, ואני גם מסכים שבנט הוא פח, אבל זה עדיין לא מצדיק גניבה של היצירה שלי), ושנית, גם אם מפעיל העמוד לא מקבל כסף מזומן בצורת שטרות ירקרקים, הוא מקבל משהו שווה כסף. הוא מקבל חשיפה וקידום המותג וזאת בלי שנאלץ לעשות כלום (אלא אם כן אתם מתייחסים להורדת התמונה הגנובה למחשב שלך והעלאתה מחדש כעבודה קשה ומאומצת). קחו לדוגמה את חנוך דאום (קחו אותו, קחו אותו ממני, כמו שאמר הני יאנגמן), שמעלה בעקביות ממים גנובים ללא קרדיט, לפעמים תחת הכותרת "התקבל בוואטסאפ" (כשהוא מתעצל הוא פשוט רושם "התקבל וכו׳", כי למה להשקיע?). ככל הידוע לי, הוא לא מפרסם סטטוסים ממומנים, אבל הוא כן מרוויח כסף בצורה עקיפה. הפופולריות העצומה שלו, שנובעת בחלקה מיצירות של אחרים, מאפשרת לו למכור יותר ספרים (הוא סופר, מתברר), למכור יותר הרצאות ולדרוש עליהן תשלום יותר גבוה (הוא מרצה מסתבר), ולהגיש תוכניות טלוויזיה ובקרוב גם ברדיו. אולי הוא לא מקבל מעטפה של שטרות מרשרשים, אבל הוא מרוויח כסף על הגב של היוצרים.
לפני כמה ימים העלה דאום מם גנוב שיצר חברי לפייסבוק, רז ציפריס. ציפריס ועוקביו זעמו. בסופו של דבר נתן דאום קרדיט טקסטואלי בלבד לציפריס. שימו לב: קרדיט טקסטואלי. לא קישור לעמוד או לתמונה המקורית של ציפריס, חס וחלילה. דאום (הסופר, כזכור) לא חשב אפילו לרגע שהמעשה המוסרי היה למחוק את המם הגנוב ולשתף אותו מהעמוד של ציפריס. ציפריס הוא איש שיווק שמתמחה בכתיבה ובקריאייטיב. הוא מתפרנס מכך. אם מישהו היה מצלם את אחד מספריו של דאום ומוסיף מעל הכריכה את שמו שלו, אני בטוח שדאום לא היה עובר על כך לסדר היום גם אם אותו אדם היה מחלק אותם בחינם. הנזק הכספי והעיקרון המוסרי היו מרתיחים את דאום.
שאלת הפרת זכויות היוצרים בפייסבוק בצורה הזו מעולם לא נבדקה בבית המשפט. עו"ד יהונתן קלינגר, המתמחה בזכויות דיגיטליות, הסביר לי שהמקום הנכון לבירור תביעה כזו הוא בית המשפט לתביעות קטנות, שבו כל צד מייצג את עצמו ללא עורכי דין. אם התביעה תימצא מוצדקת, היוצר יהיה זכאי להערכתו של קלינגר לפיצוי בגובה כמה אלפי שקלים. ובכן, כמה אלפי שקלים זאת המשכורת החודשית שלי (אולי אני אקנה בה ספרים של חנוך דאום).
***
גיא לרר, מנחה התוכנית הפופולרית "צינור לילה", הסביר לי מדוע הוא לא משתף פוסטים בעמוד התוכנית. "שיתוף לא זוכה לנראות בכלל", הוא טוען. "קרדיט לעמוד מניב יותר תנועה לעמוד המקורי משיתוף ובדרך כלל מקובל על כולם". אז זהו, שלא. פוסט שלי שנגנב לעמוד הצינור זכה לאלפי שיתופים ולייקים ועשרות תגובות. מכל אלפי השיתופים, בכמה גדל מספר העוקבים שלי? אחד! בנאדם אחד בודד החליט לעקוב אחריי בגלל שראה את הקרדיט הטקסטואלי בעמוד הצינור, חיפש את השם בפייסבוק, מצא את צבי דובוש (למזלי יש רק אחד) והחליט לעקוב אחריי. בדיעבד אני אפילו לא בטוח שהעוקב הזה הגיע אלי בגלל הפרסום בעמוד הצינור. העניין הפך לעוד יותר מרגיז כשנזכרתי בפוסט אחר שלי שהפך לוויראלי ובאופן נדיר לא פורסם באחד מהעמודים הגונבים והביא לעלייה בעשרות עוקבים.
אז הגיא לררים ואבי לנים למיניהם, אתם לא עושים לנו טובה כשאתם גונבים פוסטים שלנו לעמוד שלכם. אנחנו עושים לכם טובה. אנחנו יצרני התוכן. אתם האגרגטורים שרוכבים על גבינו. בלעדינו אף אחד לא ייכנס לעמוד שלכם. ואגב, גיא לרר, יש לך מעל חצי מיליון אוהדים בעמוד, כמה עוד נראות אתה צריך?
***
מה לעשות? הנה כמה עצות:
יוצרי תוכן: אם היו גונבים לכם את המכונית והנהג היה מנפנף לכם לשלום ואומר תגידו תודה, גם אז הייתם שותקים? תשמרו צילומי מסך של הפוסטים הגנובים והודיעו למפעילי העמוד שאתם מתכוונים לתבוע אותם. אם אתם חושבים שהעמוד יכול לקדם אתכם, הסכימו לפרסום אבל רק תמורת קרדיט עם קישור לעמוד שלכם. זכרו: אם הפוסט שלכם ויראלי, הוא יהיה ויראלי גם בלי פרסום בעמוד הגונב. אתם לא צריכים אותם. הם צריכים אתכם.
מפעילי עמודים: רוצים לשתף את האוהדים שלכם בפוסט שווה? שילחו הודעה ליוצר ובקשו את רשותו לפרסם תמורת קישור לעמוד שלו. אם תהיו נחמדים, הוא יסכים להסדר קבוע ולא תצטרכו לפנות אליו בפעמים הבאות. אם הוא לא מסכים – אל תפרסמו, אחרת תהיו חשופים לתביעה (וכזכור העמוד שלכם לא עושה כסף, ולא יהיה לכם איך לשלם). קיבלתם מם מאחד הגולשים ללא קרדיט, אל תפרסמו. הוא גנוב ואתם תהיו חשופים לתביעה. אתם תמיד יכולים לשתף כל פוסט ציבורי, זה אולי ידפוק לכם את הנראות, אבל אם אתם לא תורמים כלום לתהליך, למה באמת צריך את העמוד שלכם?
גולשים: אל תעשו לייקים ואל תשתפו פוסטים מעמודים גונבים. עשו את המאמץ וחפשו את היוצר האמיתי (90% שזה עמיר שיבי) ודווחו לו. היכנסו לעמוד שלו ואם תמצאו עוד פוסטים שאתם אוהבים, עקבו אחריו ותרוויחו. למה להשתמש בתיווך?
אם מספיק מהאנשים השנונים בפייסבוק יעמדו על זכויות היוצרים שלהם, אני מקווה שמהר מאוד נראה שינוי במערב הפרוע של הרשת. יאללה, הלכתי לערוך איזה מם. תעקבו אחריי: צבי דובוש