קראתי את הכתבה מאת שלומית הברון על "פורנו פמיניסטי", התרגזתי קצת והחלטתי לשבת ולכתוב תגובה מנומקת.
טריגר פורנו קל: לא יהיו תיאורים מחרידים, סיכום יבש של הפורנו אבל שיכול להכאיב גם הוא.
הכתבה הזו היא בדיוק הסיבה למה אני סולדת מקו הסברתי "רן גבריאלי" שכזה לפיו הבעיה החמורה ביותר בפורנו היא חינוך בנינו העתידיים. זה יוצר את הרושם, השגוי, לפיו הבעיה היחידה בפורנוגרפיה היא האלימות שהוא מכיל ואם נאיין אותה, נשאר עם "מפעל תרבותי למופת".
האלימות בפורנו היא אחת מהרעות החולות של החברה, אין ספק. האלימות הולכת ומקצינה וככל שהיא עושה כך היא גם זולגת יותר אל המיינסטרים. רף הגירוי הולך ועולה והנערים שלנו מתחנכים למעשה על ברכי פורנוגרפיה אלימה ואין טעם להתכחש שזה אכן מחלחל ליחסי המין ולביטויים של אלימות במדיה, בין בני נוער ובין גברים ונשים בכלל. אבל לא על האלימות בפורנו עמדה תרבות האונס לבדה.
אם באמת הייתה האלימות בפורנו הבעיה היחידה של הפורנו הרי שזה אומר שאין שום בעיה בהפיכת יחסי מין למוצר. הרי שקניית יחסי מין למעשה היא כשרה, כל עוד היא נעשית בצורה "מכבדת" (מה שהמושג הזה לא אומר – במקרה זה אני אניח כי מדובר ביחסי מין שאינם אלימים פיזית).
לא יהיה זה אד אבסורדום לטעון שמכאן הדרך קצרה אל הטענות בחסדי הזנות הממוסדת. הרי גם שם ניתן לאיין את האלימות ואם כך, אין פסול בזנות? יעידו אכן הנשים בזנות במדינות בהן זנות ממוסדת כי הן חוות פחות אלימות, פחות רצח ורשויות החוק אכן יותר מגנות עליהן. האם זה מפיס את דעתנו בכל הקשור לזנות? על פי רוב, אני מניחה שלא. יש יותר לזנות מאשר האלימות בה ועל כך נכתבו פוסטים רבים (אני ממליצה בחום עלdana lavi ).
נהוג לומר בספירה הפמיניסטית שפורנו היא זנות מצולמת. אחרי מחקר מעמיק ועצמאי בנושא, מה שנקרא אוטודידקטית, אחרי אינספור מאמרים, סרטי דוקו ועדויות אישיות, אני יכולה להגיד (בזהירות אמנם, ואשמח אם מישהי תתקן אותי) שהנשים שמגיעות לפורנו יכולות להיות כל אחת מאיתנו אבל הנשים ששורדות בפורנו לאורך זמן הן פחות או יותר אותן הנשים שמגיעות לזנות, אלא שהן יפות יותר ומגיעות מנקודת פתיחה טובה יותר.
עולם הפורנוגרפיה זכה למן הילה מוזרה שכזו, שנשים מכל העולם רוצות להתקבל לפורנו. הסיבה? תהילה וכסף. במידה מסוימת, יש בכך ממש.
אפרט בקצרה את תהליך המסע בפורנו רגיל, או לצורך העניין "פחות פמיניסטי" –
הן שולחות תמונות ומפיקים לוקחים אותן, כל תעודה – אמיתית או רק נראית מספיק אמיתית – תספק אותם, משכנים אותן באיזה דירה ואז מתחילים לשלוח אותן לאודישנים. אבל יש חרב על ראשן של הנשים האלה, כי לא כולן יכולות להיות ג'נה ג'יימסון (תזכרו את השם), לא כולן יכולות להיות כוכבניות. הרף עלה. הביקוש מצומצם. ההיצע ענק. כך שרוב הנשים, רובן המוחלט, לא ימצאו את עצמן בכלל בפורנו "הרגיל" (שיש מעט ממנו). אם את לא יפה בצורה קיצונית או שיש לך פיצ'ר קינקי, לא תמצאי את עצמך. ואז, יתחילו להסיט אותך אל הפטיש. הפטיש הוא עולם קשה בו את נדרשת ללכת רחוק. לא אפרט כאן, תוכלו לדמיין לבד. רחוק, רחוק וכואב, רחוק ומסוכן ופשוט רחוק.
גם המצליחות שבהן, גם היפות, המעניינות והמיוחדות, היחידות במינן, שמגיעות לדירות האלה ואיך שהוא מצליחות למצוא את התהילה החמקמקה – יגלו מאד מהר שיש להן תאריך מדף ברור מאד, וגם הן, בזמנן, יעברו אל הפטיש. הפטיש זו תחנה אחת לפני הזנות הרגילה והטובה שכולנו מכירות, כי ברגע שזנות היא מוצר גם פורנו הוא גייטאוויי לכל הזנות הלא מצולמת שיש בעולם ולא חסר ממנה, על סוגיה וגווניה.
אז כשאני מתנגדת לפורנו, אני מסרבת להתייחס לחינוך כנושא העיקרי. לא, אני לא אשים מאות אלפי, אם לא מיליוני נשים (שהיו בעבר ועודן בעולם הזה), בנקודה האפורה כמין נקודת בונוס כזו שמגיעה עם "חינוך מיני ראוי לנערים ונערות". אני מסתכלת עליהן ואני מבינה את הזוועות של העולם, את האונס, את הסכנות ואת העובדה שגם אם ירצו להשתקם – זה כמעט בלתי אפשרי, כי הכל מצולם והכל באינטרנט ושום דבר ואף אחד לא יוכלו למחוק את זה. כי לעולם לא אוכל לפקח מה קרה בהסכמה ומה לא ממרחק של ארצות דרך המסך, כי לעולם לא אוכל לדעת מה הביא את הבחורה הזו לעשות מה שהיא עושה על המסך. כי, וזו דוגמא אחת מיני רבות, הקטיגוריה הכי פופלרית בפורנו היא "מתבגרות" וזה גורם לכך שהרבה מכוכבות הפורנו או באמת מתבגרות או נוקטות בעצמן אמצעים מסוכנים מאד כדי להראות כמו מתבגרות.
כי כשהופכים יחסי מין למוצר, ונשים מספקות אותו, ברור מאליו לכל בר דעת שהן יעשו כל שיבכולתן להציג אותו בצורה המושכת ביותר – גם על חשבון הסתרה של פרטים רלוונטיים שאולי יהיו חשובים ליוצרי "הפורנו הפמיניסטי". כי האלימות בפורנו איומה ונוראה – לא כי בנינו לומדים אלימות אלא כי יש שם מישהי שחווה את האלימות הזו. בשר ודם. אמיתית וקיימת.
כי אני פמיניסטית ואני מאמינה שיחסי מין בתשלום הם כשלעצמם, לבדם, מבלי שום תוספת, אלימות. כי כל הטיעונים נגד זנות שכולנו מכירות ויודעות בע"פ תקפים גם פה, גם כאן אנחנו לא יודעות מה וולונטרי ומה לא, גם כאן מדובר במעגל, גם כאן הנשים נוקטות באין ספור חומרים משני תודעה כדי לחיות את המציאות שלהן, גם כאן הן נדחקות לעשות דברים שלא יעשו, דברים קשים בעלי נזק פוטנציאלי לגוף וגם כאן ככל שהן מתבגרות תוחלת החיים שלהן קצרה והן נדחפות לאיזורים מסוכנים יותר ויותר רק עם בונוס קסום במיוחד:
הכל מצולם.
ועכשיו לחינוך–
נגיד ויהיה פורנו פמיניסטי. אולי כולנו נעשה מאמץ חברתי, נהפוך את הפורנו מגניב והוא יהפך כלכלי יותר ויהיה רק פורנו פמיניסטי. אז ישבו בנינו הצעירים וילמדו שאין אלימות, הכל מגניב, ועדיין – במחיר הנכון, יחסי מין הם מוצר וניתן לקנות אותם. חגיגה של מיניות, אין ספק. הרי אומרים ש"כל הנשים זונות רק משנה המחיר". לא שומעים על האלימות ולא שומעים על פטיש, שומעים על מחיר – כי זוהי הרעה החולה שאי אפשר בשום אופן לאיין בשום צורה של פורנו מסחרי. פמיניסטי, חוגג מיניות, ככל שיהיה.
גם אם ניתן יהיה לקנות נשים בכל הצבעים והצורות – זה עדיין אומר שניתן לקנות אותנו, פשוט לא להרביץ לנו, שזה נחמד, אני מודה – אבל כשאני רוצה לחנך את הבן העתידי שלי זה לא מספיק לי "אל תרביץ לה, רק אל תרביץ לה", אני דורשת יותר. אני דורשת הבנה שיחסי מין הם התגלמות ה-אינטרקציה ה-וולונטרית בין המגדרים, ביטוי של חיבה הדדית, של משיכה ותשוקה שלא ניתן בשום אופן לתמחר.
אם לא ניתן לתמחר, הרי שהמטבע היחיד שניתן לסחור בו הוא רצון חופשי – וזו החברה עליה לא איבדתי תקווה עדיין.
בקריסת הפטריארכיה, המיזוגניה, הפורנוגרפיה והזנות ננוחם.