בשקט בשקט, תחת הסערה הפוליטית של הרכבת הקואליציה השבועות האחרונים, נדחק לשולי החדשות ביקור של בכירי נובל אנרג'י בזמן המגעים של רה"מ להרחבת הממשלה. העברת מתווה מונופול הגז הוא הנושא הכלכלי-חברתי החשוב ביותר בו עסקה מדינת ישראל בשנה החולפת, שהבשיל למאבק והוציא עשרות אלפי ישראלים לרחובות, אך בעת סערות פוליטיות אחרות, אזרחי ישראל נותרים בחשיכה בנוגע לקשרים שקיימים בין הקמת הממשלה והרחבתה, לבין האינטרסים של רה"מ נתניהו וקשריו עם גורמים זרים במתווה הגז.
בימים אלה, המאבק על הגז ממשיך כתגובה להחלטות שקיבלו שתי הממשלות האחרונות לאחר שהתחיל המאבק הציבורי – החלטות שקבעו שמשאבי הטבע והאנרגיה של ישראל יועברו לשליטת ידיים פרטיות, תוך כינון מונופול גז פרטי ולא מפוקח שהוקם באופן לא חוקי על משאבים אלה – מאגרי הגז תמר ולוויתן.
המאבק הציבורי הביא את הממונה על ההגבלים העסקיים דאז, דויד גילה, להתפטר ולהכריז על כוונתו לפרק את מונופול הגז בדצמבר 2014. זמן קצר לאחר הודעת גילה, פנה רה"מ נתניהו אל יועצו הכלכלי וראש המועצה הלאומית לכלכלה יוג'ין קנדל, על מנת שימצא דרך לעקוף את הממונה על ההגבלים, והקים צוות של פקידי ממשל שנפגש במשך כחצי שנה עם בכירי חברות הגז, כולל הטייקונים השולטים בתאגידים אלה, ללא תיעוד וללא שקיפות. "מתווה הגז" הנוכחי נולד ממהלך זה.
המאבק נמשך, וערב הקמת הקואליציה החדשה, האינטרסים הזרים ממשיכים לחגוג – גם עכשיו, ממש כמו ערב הקמת הקואליציה לאחר הבחירות האחרונות, הם לא רק משפיעים על הגז הישראלי, אלא על מהלכים פוליטיים שעתידים להכריע את חיינו כאן בכל רמה.
ללא שקיפות, ללא עבודה מסודרת
מלכתחילה, מתווה הגז נוצר במחשכים, הרחק מעיני הציבור. דוח מבקר המדינה שפורסם ביולי 2015, ביקר את העובדה שהמתווה נכתב ללא עבודה מסודרת ואת חוסר השקיפות של ניהול המו"מ מטעם המדינה עם חברות גז: "…עבודה בלתי פורמלית העוסקת בנושא בעל השפעות כה ניכרות על כלכלת המדינה ועל רווחת תושביה לעתיד לבוא, עלולה לפגוע ביכולתם של השותפים לה לקבל החלטות מחייבות ולהוציאן מהכוח אל הפועל. היה ראוי אפוא שהעבודה הבין-משרדית תוסדר באופן רשמי ומלא, ותתועד במלואה ובאופן מקיף."
המתווה הגיע עד לדיון בבג"צ בפברואר 2016, כאשר לראשונה בתולדות המדינה, הגיע לבג"צ רה"מ בעצמו על מנת לנסות להשפיע על השופטים לקבל את עמדתו. שופטי העליון פסלו את המתווה בשל פסקת היציבות שהובטחה למונופול הגז, ולפיה כל ממשלות עתידיות מחויבות למתווה הגז עליו חתומה ממשלת נתניהו.
שופטי בג"צ ביקרו גם הם את העובדה שבסוגיה הכלכלית-חברתית החשובה נעשתה עבודה לא מסודרת, ללא שקיפות וללא תיעוד. זאת בזמן שפקידי ממשל ופוליטיקאים דנים עם טייקוני הגז על עתיד משאבי הטבע של מדינת ישראל, ללא קיום פרוטוקולים לדיונים. שופטי בג"צ קבעו בהתייחסם למתווה: "לפנינו מקרה מובהק שבו מכלול ההיבטים הטעונים אסדרה, בהצטברותם, מחייבים אסדרתה של הסוגיה בחקיקה ראשית, בתהליך ליבון מסודר ושקוף בשיתוף הציבור…"
מיד לאחר פסילת המתווה בבג"צ, ותוך התעלמות מהביקורת על אופן הכנתו, הורו הפוליטיקאים המובילים את הנושא – רה"מ נתניהו ושר האנרגיה שטייניץ – לפקידי הממשל במשרדי רה"מ, האנרגיה, הכלכלה והאוצר, לעקוף את ביקורת בג"צ. נתניהו ושטייניץ הורו לקיים פגישות עם נציגי טייקוני הגז ללא תיעוד, ולפתור את "בעיית השקיפות" באמצעות יחסי הון-שלטון מאחורי הקלעים.
קואליציה חדשה, ולא רק
עוד לפני הקמת הקואליציה בימים האחרונים, הוחלפו בעלי התפקידים בניהול מתווה הגז, כך שיתאימו לאינטרסים של טייקוני הגז: בראש הצוות שתפקידו היה להוביל מתווה מחודש, הוצב מנכ"ל משרד האנרגיה שאול מרידור. מרידור מונה לפקיד מנכ"ל משרד האנרגיה בספטמבר 2015, בזמן שנאסר עליו לעסוק במתווה מונופול הגז ותוך ניגוד עניינים, משום שאחיו, מתן מרידור, ייצג במשך שנים כעורך דין מומחה להגבלים עסקיים את מונופול הגז, והוא שותף במשרדו של עוה"ד צבי אגמון, המייצג כיום את מונופול הגז. למרות המגבלה שהוטלה על מרידור לעסוק במתווה שנפסל, הוא היה זה שנבחר בידי שטייניץ לרכז את העבודה על "המתווה המתוקן".
הצלע הנשית שצורפה לחבורה, שתפקידה היה להביא למתווה מחודש, היא מיכל הלפרין, הממונה החדשה להגבלים עסקיים. הלפרין מונתה על ידי רה"מ ושר הכלכלה נתניהו לאחר חודשים ארוכים שבהם הרשות להגבלים עסקיים תפקדה ללא ממונה, בתקופה מהסוערות ביותר בה נמצאה הרשות, עם התפטרותו של דויד גילה לאחר שלא קיבל את הגיבוי מהדרג הפוליטי לפירוק מונופול הגז. במקום גיבוי לפעול מול מונופול הגז, ספג גילה השמצות מהדרג הפוליטי הממונה עליו.
זמן קצר לאחר כניסתה לתפקיד, הכריזה הלפרין כי בניגוד לממונה הקודם גילה, אין בכוונתה לפעול נגד מונופולים הגובים מחיר מופקע מציבור הצרכנים. רק לאחרונה נחשף כי הלפרין קיבלה כספים ממונופול הגז. זאת, כאשר ייצגה את חברת ישראמקו מול הממונה להגבלים עסקיים גילה, אותו היא החליפה. תפקידה היחיד של הלפרין, אם כן, היה למנוע פגיעה במונופול הגז.
ועכשיו, תוך כדי סערת הרחבת הקואליציה, שהגיעו לשיא עם נטישת המו"מ בין המחנ"צ לליכוד, ופנייה אל "ישראל ביתנו", הפציעה ב-18 במאי הידיעה על הסכם בין המדינה לחברות הגז. מה שלא רבים ידעו הוא שבזמן מהלכי הרחבת הקואליציה, נחתו בארץ בכירי חברת נובל אנרג'י. בזמן שאזרחי ישראל לא ידעו על השותפויות הפוליטיות שנרקמות בחדרים הסגורים של הנהגת המדינה, בכירי מונופול הגז שעומדים בקשר לא פורמלי עם ההנהגה היו בסוד העניינים. רק לאחר השלמת התמרון הפוליטי שהביא את איווט ליברמן לתפקיד שר הביטחון, עזבו בכירי נובל במטוס הפרטי של החברה את ישראל כשבידם הסכם חתום – "מתווה הגז המתוקן".
גבאי ובוז'י אאוט, ליברמן אין, ואנחנו מפסידים
הישג נוסף שרשמו לעצמם בכירי מונופול הגז, הפוליטיקאים ופקידי הממשל שמקדמים את האינטרסים שלהם, כתוצאה מהתמרונים הפוליטיים שהביאו את ליברמן לביטחון ואת מתווה הגז לאישור, הוא התפטרותו של אבי גבאי, השר היחיד שהביע התנגדות למתווה, והיחיד מלבד שטייניץ שהכיר את פרטיו. גבאי ביקש להציג בפני הממשלה מתווה חלופי כבר בקיץ 2015, אך נתניהו לא איפשר לו להציגו.
מתוקף תפקידו כשר להגנת הסביבה, הציף גבאי בעיקר את סוגיית המחיר המונופוליסטי והמופקע שמשלמים בישראל הצרכנים למונופול הגז עבור הגז שבמאגר תמר. בעוד שהמחירים בעולם נעים סביב ה-2 דולר ליחידת אנרגיה, הרי שאזרחי ישראל משלמים, באמצעות חברת החשמל, מחיר של כ-5.5 דולר ליחידה. מחיר זה צפוי להמשיך לעלות עד לעשור הבא, כך נוסח החוזה של מונופול הגז מול חברת החשמל. נתניהו ושטייניץ סירבו לגעת ולשנות את החוזה לטובת הצרכנים, כך שיוכנס למתווה הגז. המחיר אותם משלמים רוב המפעלים המבקשים לעבור לשימוש בגז, אף גבוה יותר ועומד על 6 דולר ויותר ליחידת אנרגיה.
המחיר הגבוה מונע מחברת החשמל להגביר את השימוש בגז, ומהמפעלים לעבור לשימוש בגז. בשל מחיר הגז המופקע, נעשה שימוש בחומרי בעירה מזהמים, כפחם במקרה של חברת החשמל, וסולר ומזוט במקרה של המפעלים. גבאי התריע על כל זאת, וכעת הוא בחוץ. בנאום עזיבתו, סיפר על האופן שבו הועבר מתווה מונופול הגז ועל המחיר אותו משלמים אזרחי ישראל למונופול הגז ולהתנהלות סביבו לא רק בכיסם, אלא גם בהשחתת המערכת השלטונית ובבריאות: "ראיתי מקרוב כיצד מתקבלת ההחלטה הכלכלית הכי גדולה בעשור האחרון… על רצף של ׳ספינים׳ בעלי עוצמה, שמאחוריהם מסתתרת חולשה והתרפסות של ממש בפני אינטרסים של אחרים על חשבון היכולת לצמצם את זיהום האויר ולצמצם את המספר הנורא של 1,600 ישראלים שמתים בשנה מזיהום אויר."
בכירי המחנה הציוני – היו"ר יצחק בוז'י הרצוג והמקורב אליו, יו"ר ועדת הכלכלה, איתן כבל – ממשיכים לספר לציבור כי כחלק מההסכם המיועד להצטפות לקואליציה, הבטיח להם נתניהו שכבל ימונה לאחראי על כתיבת מתווה גז חדש. אך הנתונים מראים שהרצוג וכבל לא אומרים אמת, או שהם ממשיכים להשלות את עצמם: ההסכם בין חברות מונופול הגז לממשלת ישראל היה מונח על השולחן כבר בזמן הדיונים על הרחבת הממשלה. בזמן שהרצוג פינטז על תפקיד שר החוץ, בכירי חברת נובל אנרג'י כבר עשו את דרכם לישראל, על מנת לחתום על "המתווה המתוקן".
מספר ימים לאחר מכן, נחשף דבר קיומה של ארוחה בה חגג השר המיועד ליברמן, לצד עסקנים פוליטיים ולוביסט, וכן מנכ"ל דלק קידוחים, יוסי אבו. בין ליברמן ומפלגתו למונופול הגז, קשרים ארוכי טווח. כשר התשתיות, מנע ליברמן את תיקון חוק הנפט, כך שיגדיל את חלקה של המדינה ברווחי הגז. "ישראל ביתנו" אף היתה המפלגה היחידה החברה בקואליציה שהתנגדה לחוק ששינסקי שעסק במיסוי רווחי הגז. ישראל יהושע, הלוביסט המקורב לליברמן, שנחשד בקבלת ומתן שוחד, שימש כלוביסט עבור חברת דלק של יצחק תשובה.
וכך, התמרונים הפוליטיים שבסופם זכה ליברמן בתפקיד שר הביטחון, כאשר השר היחיד שהביע עמדה המנוגדת לאינטרסים של מונופול הגז, נטש, זיכו את טייקוני הגז במתווה המהווה הכשר לפעילותם כמונופול שהוקם בניגוד לחוק.
בדברי הימים יירשם: הקומבינה הפוליטית של מאי 2016, היא פרק נוסף בשוד הגז הישראלי.
יוסי דורפמן הוא ממובילי מאבק הגז