הקהילה האקדמית סוערת בחודשים האחרונים סביב השאלה כיצד ראוי לעודד חרדים ללמוד לימודים אקדמיים – מטרה חשובה וראויה מאין כמותה. המועצה להשכלה גבוהה פרסמה תכנית לחומש השני של תכניות אקדמיות לחרדים, שהיא מקדמת ומתקצבת מאז 2011.
השאלה איך ייראו 5 השנים הבאות של השכלת חרדים היא קריטית לאקדמיה, לשוק העבודה, למרחב הציבורי ולשוויון המגדרי בישראל. בעקבות עתירה לבג"ץ שיזמתי לפני כשנתיים פתחה מל"ג את תכניתה לתגובות הציבור. חברי סגל אקדמי, מנהלי מוסדות לימוד חרדיים, סטודנטים וסטודנטיות חרדים וארגוני זכויות אדם – שיגרו לאחרונה למל"ג עמדות בנושא.
על מה המהומה?
בתמצית: בעקבות שיעור ההשתתפות הנמוך של גברים חרדים בשוק העבודה, עודדה המל"ג את האוניברסיטאות לפתוח מסלולי לימוד לחרדים בחסותן. מאז שנפתחו התכניות, אלפי חרדים לומדים לימודים אקדמיים מדי שנה. הדבר השפיע לטובה במיוחד על נשים חרדיות, שללא גישה ללימודים אקדמיים הן היו ממשיכות לפרנס את משפחתן בעבודות שאינן דורשות תואר אקדמי ואינן מתגמלות או מספקות.
אז מה הבעיה?
במישור המעשי, המסלולים החרדיים לא משיגים את מטרתם: יותר מ-50 אחוז מהסטודנטים החרדים נושרים מהלימודים, אלה שמסיימים מתקשים למצוא עבודה, ורבים מהם לא מקבלים כלים מתאימים לתארים מתקדמים. הבעייתיות שבה אתמקד עוסקת בשאלות עקרוניות לגבי מסלולי החרדים (מח"רים) שכן הם מתנגשים עם מהות הלימודים האקדמיים ופוגעים בשוויון.
המל"ג דרשה מהאוניברסיטאות שלוש התאמות תרבותיות-דתיות לסטודנטים חרדים: קיום הלימודים הרחק מהקמפוס העיקרי של האוניברסיטה; לימודים בכיתות נפרדות לגברים ולנשים; ואיסור על מרצות ללמד את כיתות הגברים. האוניברסיטאות סיפקו התאמות אלה בלא אומר ודברים. אך הקמפוסים לחרדים סיפקו שורה של "התאמות" נוספות, לא מוצהרות אך נוכחות מאוד בשטח. ההפרדה בין המינים לא נעצרה בהפרדה בכיתות הלימוד, אלא חרגה להפרדה קיצונית בזמן ובמרחב: גברים ונשים לומדים לרוב בקמפוסים נפרדים. בחלק מהמוסדות, יום הלימודים של הנשים נגמר בשעה שלוש, ומאותה שעה אסור להן בתכלית האיסור להיות בבניין (למשל כדי לכתוב עבודה בספריה). בקמפוסים רבים הצניעות של הסטודנטיות מנוטרת בקפדנות. נתקלתי אפילו בקמפוס שבו היה בספריה חדר ״ספרים אסורים״: רק תלמידים החזקים מספיק רוחנית מקבלים גישה לספרי אנטומיה. מתחת לרדאר נעשו התחשבויות נוספות. למשל, עגום לשער כמה מרצים ערבים (מהמעט שכבר יש באקדמיה) או הומואים מחוץ לארון, לא שובצו להוראה במסלולי החרדים בשל זהותם "הלא מתאימה".
איך להרחיק נשים מאגודת הסטודנטים
להסדרי הפרדה אין קווי גימור נקיים או אלגנטיים – הם נוטים ליצור תחלואים שלא נצפו מראש. כך, לפתע הסתבר שהיצע התכניות האקדמיות לגברים ולנשים איננו זהה – בעיה שאינה עולה בלימודים מעורבים. התברר שהמלגות שפתוחות לגברים גבוהות ומגוונות הרבה יותר מלנשים. התברר שבעוד המבחן לזכאות למלגה עבור חרדים הוא על בסיס השתייכות מגזרית ולא על פי צורך כלכלי – המבחן לזכאות למלגה לבדואי או לסטודנטית מהפריפריה, הוא מבחן תלוי הכנסה.
עוד התברר שכאשר מלמדים נשים וגברים בזמנים שונים, אפשר להדיר את הנשים מהנהגת אגודת הסטודנטים פשוט על ידי קביעת מועד הבחירות ליום הלימוד של הגברים. והתברר שאין זה פשוט למצוא מרצים לפי מינם בלי להתפשר על הרמה: מנהלת לימודי מכינה לחרדים סיפרה שהיא לא מוצאת מורים לאנגלית עם תואר שני, כמו שמקובל וראוי, אלא רק מורות. "הגעתי למצב", אמרה "שקריטריון הקבלה להוראת אנגלית לגברים החרדים היה שיש לך כרומוזום Y". בחוג אחר, לפסיכולוגיה, אין מספיק מרצים ממין זכר, אז שולחים את הדוקטורנטים של הפרופסוריות ללמד את הגברים. הפגיעה כאן היא בעיקר בסטודנטים החרדים עצמם, אך גם באותן מרצות לאנגלית או לפסיכולוגיה, שמלבד הדרתן הסמלית והממשית הן גם הופכות משתלמות פחות למעסיקיהן.
גם להפרדה המגזרית יש מחירים. כפי שמצביע מחקר שהזמינה המל"ג, במקרים רבים התואר שונה ברמתו מזה הניתן באוניברסיטה, אף על פי שתעודת הבוגר שניתנת לחרדים וללא-חרדים היא זהה. הפער קשור להיעדר לימודי ליבה ולקושי של הסטודנטים החרדים להתמודד עם חומר ברמה אקדמית, עם אנגלית למשל; הוא קשור לכך שבמקרים רבים הסגל שמגיע לאותם מתקני לימוד מרוחקים הוא לא הסגל הבכיר אלא סגל זוטר (אגב, קשה לקרוא להם קמפוסים, כי הם לא נראים כאלה – אלה בניינים מושכרים, הרבה פעמים נטולי ספריות, מעבדות או חדרי מחשבים ראויים לשמם). הפער בלימודים קשור גם לסיבות שאינן נאמרות בקול. למשל, שיש מקרים של צנזורה של חומרי לימוד שאינם הולמים את הצביון החרדי. פרויד, אבולוציה, כבוד האדם של הקהילה החד-מינית, למשל, הם נושאים נפיצים.
אמצעים חריגים לתקופה מוגבלת?
עם השקת התכנית, המל"ג הצהירה שברור שמדובר באמצעים חריגים ומטרידים, אך היא רואה בהם אמצעי הפרדה הכרחיים, לתקופה מוגבלת, והיא תקפיד שלא יתרחבו – לא למגזרים נוספים, לא לתואר שני ושלישי, ולא לצביון קיצוני יותר של הפרדה. המל"ג לא עמדה באף אחת מהבטחות אלה. אין כל תאריך או יעד לסיום הלימודים הנפרדים, אלא הכוונה היא להרחיבם ולהשקיע בהם עוד כמיליארד שקלים. צביון ההפרדה בפועל הוא קיצוני יותר ממה שהמל"ג רואה כלגיטימי והיא לא עושה דבר כדי למתנו, ואף שוקלת הרחבת התכנית למגזרים נוספים ולתארים מתקדמים.
המתנגדים לביקורת יגידו שעד כמה שההתאמות הללו לא חינניות – הן חיוניות: אחרת החרדים לא יבואו ללמוד. אך התמונה מורכבת יותר. מחקר מטעם המל"ג מצא שהסטודנטים החרדים מתקשים במציאת עבודה בשל ההפרדה המגזרית – כיוון שהם לא באים במגע עם שונים מהם. באוניברסיטה העברית מתקיימים לימודי מכינה בהפרדה, אך הסטודנטים ממשיכים לתואר שבו הם לומדים כמו כל סטודנט, ומסיימים בהצלחה ובלי לזנוח את אורח חייהם. באוניברסיטה הפתוחה לומדים אלפי חרדים ובשל אופי הלימודים לא עולה שאלת ההפרדה. שליש מהגברים החרדים שנשאלו במחקר מוכנים ללכת ללמוד באוניברסיטה הרגילה אם מקצוע הלימוד בו הם מעוניינים לא יוצע בהפרדה. אם כן, המחירים לא חיוניים, ואין דרך אחת בלבד לעודד חרדים ללמוד באוניברסיטה.
כיתה המחולקת במכללת קריית אונו
אבל גם אם ביטול ההדרה המגדרית משמעותו שהרבה פחות חרדים יפנו להשכלה הגבוהה, לפחות בשנים הראשונות, אני בספק אם זה איננו מחיר מוצדק. מה שעומד מנגד הוא לא שיקולים זניחים או טהרניים של אידיאליסטים ופמיניסטיות חסרי תקנה. מנגד עומדות עצם מהותה של ההשכלה הגבוהה ושוויונן של נשים בישראל. האם תואר אקדמי שבו לא נלמדים נושאים קשים לעיכול לסטודנטים ראוי להיקרא אקדמי? האם התואר שניתן בלי שהסטודנט שמע הרצאה אחת מאישה ראוי להיחשב אקדמי? האם ניתן לכנות סביבת לימוד שבה המשך לימודייך תלוי במה את לובשת והאם את מתנהגת בצניעות, סביבת לימוד אקדמית? אקדמיה בנויה על מחשבה ספקנית, על החופש לשאול שאלות, על עידוד הסקרנות בכל תחום ודרך. סביבת למידה שמתנהלת כך שמינה של המרצה מכריע בשאלה האם היא נמצאת ראויה להיכנס לכיתה איננה סביבת למידה אקדמית.
ישנן גם השלכות רחבות יותר על החברה הישראלית. אנו בתקופה של מאבק על צביונו של המרחב הציבורי. לא רק בקווי מהדרין, אלא גם בשאלות כמו החופש של נשים (חילוניות) לשיר בפומבי, להשתתף בטקסי הלוויה לצד גברים, לשבת עם משפחתן באירועי תרבות או להזמין את בני זוגן למסיבת הסיום בחוג האתלטיקה של בתם המשותפת. מדינת ישראל אומרת היום לחרדים בקול צלול וברור: דרישות ההפרדה שלכם מובנות ומקובלות. נקים עבורכם בקו"ם נפרד ובסיסי צבא נפרדים, סטריליים מנשים. נקים אוניברסיטאות בהפרדה ונפטור אתכם מן הצורך לשמוע הרצאה מפי אישה. אם נמשיך כך אז נורמות ההפרדה לא ייעצרו כאן, ובקרוב מאוד ניתקל בדרישות הפרדה גם במקומות העבודה ובמקומות ציבוריים.
ההבטחות שמדובר בצורך השעה ובעניין זמני ומידתי, והבקשות מהנשים להתחשב ולזוז שוב הצדה, יהיו אמינות רק אם אלה שמבטיחים ומתרצים ומרָצים ילוו את דבריהם בחזון של הקו האדום: יסמנו מהו הקו של הדרה, אפליה והפרדה, קו שמעבר לו שום דרישה לא תעבור ולא תזכה לסובלנות. על מי שיוצר מסגרות נפרדות להתחייב ולסמן את נקודת הסיום העקרונית, הנקודה שבה לא תהיה פשרה על ערכי היסוד שמחזיק בהם רוב הציבור הישראלי – שוויון, כבוד האדם וחירות. על ההנהגה הישראלית בכלל, ועל המל"ג במקרה הזה, להראות לסטודנטיות, למרצות ולנשות ישראל שהם אינן ממהרות להקריבן, שוב, על מזבח שיקולים לאומיים. יש לעודד חרדים ללמוד באקדמיה ולתת להם כל הנגשה אפשרית – תכניות חונכות, לימודי השלמה, מקומות תפילה או כשרות מהדרין בקפיטריה – כל הנגשה אפשרית. הנגשה בצורת הדרה והפליה – איננה ממין האפשר.
ד"ר יופי תירוש מלמדת בפקולטה למשפטים באוניברסיטת תל אביב