מיליון ושש מאות אלף. תזכרו את המספר הזה. תכף נחזור אליו.
מ"ע הוא רק אחד מהם.
*
בתום שירות של שלוש שנים ביחידה קטנה ומובחרת, כדי לחסוך כסף לטיול הגדול, החליט גם מ"ע לעבוד באבטחה. הוא עבר מבדקים מכל הסוגים, והתקבל לעבודה במתקן בעל סיווג ביטחוני גבוה. בתחילת כל משמרת חותמים שם על נשק, מבצעים את התפקיד חמושים, ומזדכים כשהולכים הביתה.
כמקובל, קב"ט האתר הגיש למשרד לביטחון פנים בקשה להוצאת "רישיון נשק ארגוני" עבור מ"ע, ואישר לו לשאת נשק עוד בטרם הגיע הרישיון. הבחור הרי היה צמוד לכלי ירי קצת יותר קטלני במשך שלוש שנים, ישן אתו, הלך אתו לכל מקום ויצא אתו לחופשות.
חלף חודש, חלפו חודשיים, הקב"ט מבקש לסגור את הפינה של הרישיון שמבושש לבוא, ואחרי ארבעה חודשים עולה בידו לקבל תשובה: "הבקשה סורבה בגין התנגדות משטרת ישראל". אין הסבר מדוע. לא רשום מי המסרב.
מ"ע מעולם לא עמד למשפט וממילא לא הורשע. הוא הוציא בלי שום בעיה "תעודת יושר". תיק המרשם הפלילי שלו – נקי. מה קורה פה?
*
"אדם שנאשם בעבירה פלילית חזקתו שהוא זכאי, עד שלא הוכחה אשמתו כחוק במשפט פומבי, שבו ניתנו לו כל הערובות הדרושות להגנתו" (ההכרזה לכל באי עולם בדבר זכויות האדם)
עם כמה פרוטקציות מתברר למ"ע שעילת הפסילה היא "תיק חקירה" סגור וגנוז. לא "תיק פלילי" ולא "תיק פתוח". תיק חקירה מת, על ארוע שהתרחש חמש שנים קודם לכן, באיצטדיון כדורגל. מ"ע, אז בן 17, נעצר על ידי שוטר יס"מ בטענה שקילל אותו. הוא תושאל בתחנת המשטרה הקרובה במשך חצי שעה, הכחיש את טענת השוטר, ושוחרר הביתה. מאז הוא לא שמע דבר על העניין. מ"ע היה בטוח שהתיק נסגר.
עברו, כאמור, חמש שנים1. לא רק שמ"ע נשא במשך שלוש שנות שירותו הצבאי נשק אוטומטי די קטלני, הוא שיגר גם כמה טילים. תעודת השחרור שלו עמוסה תשבחות כגון: "בעל רמה אישית גבוהה", "מהווה דוגמה אישית", וכו'. עמוק באחת המגירות בחדרו שוכבת תעודת מפקד מצטיין. לאחר השחרור הוא כבר הספיק להיקרא לשירות מילואים ביחידה לוחמת, וחתם, כמובן, על נשק.
פתאום, כל הסיפור הזה של "שחרור בכבוד" חסר משמעות. גם הערעור שמגיש מקום העבודה – נדחה. שוב: בלי שום הסבר. בדרך עוקפת שומע מ"ע שהתיק המת ניעור לחיים חדשים, למרות שהוא הכחיש בזמן אמת את הטענות נגדו, למרות שלא זומן לחקירה, בוודאי שלא עמד למשפט ולא הורשע. למרות שהתיק כביכול נסגר.
או שלא.
מ"ע לא ידע שהמשמעות של "נסגר בשל חוסר עניין לציבור" ושל "נסגר מחוסר ראיות" היא בעצם – "לא נסגר". ליתר דיוק: "חכה-חכה, אנחנו עוד נשלוף את התלונה הזאת".
ומה שחמור הרבה יותר: מ"ע ממש לא לבד. זוכרים את הַמיליון ושש מאות אלף מלמעלה?
*
"אחת מזכויות היסוד של האדם… היא שכל אישום בפלילים יישמע ויתבהר במשפט הוגן ופומבי. כל עוד לא הוכרע על ידי בית משפט מוסמך… האדם נחשב לחף מכל פשע… זכות היסוד שבחזקת זכאי ניתנת לאדם לא רק כדי שלא ייענש כל עוד לא נשפט, אלא גם כדי שכבודו ושמו הטוב וכל יתר זכויותיו האישיות והחומריות לא ייפגעו כל עוד לא נשפט" (השופט העליון חיים כהן, בג"ץ גולד – 94/62)
"מספר האזרחים בישראל אשר יש להם תיק פלילי שנסגר ללא משפט מעילת חוסר עניין לציבור – 937,367". כך נכתב במסמך רשמי של משטרת ישראל, בתשובה (שהגיעה אחרי שנה!) לשאילתה שהגשתי. "מספר האזרחים בישראל אשר יש להם תיק פלילי שנסגר ללא משפט מעילת חוסר ראיות –678,833".
ביחד זה נותן 1,616,200 (נכון לסוף דצמבר 2012). כלומר: כל אדם חמישי בישראל (כולל תינוקות, קשישים וצדיקים גמורים) מסתובב עם תיק סגור-לא-סגור, שעלול להיצמד אל רקתו בוקר בהיר אחד. רגע, נניח שחלק מהאנשים בקבוצה ב' נמצאים גם בקבוצה א'. בואו נגיד שרק מיליון (מיליון!) אזרחים ישראלים מסתובבים עם תיק סגור-לא-סגור, שעלול להיות מוצמד אל רקתם בוקר בהיר אחד.
חלק מבעלי התיקים האלה הם מן הסתם עבריינים מועדים. חלק אולי מודעים לכך שתלויה מאחוריהם קופת שֶרֶץ. אבל – למאות-אלפי ישראלים אין מושג שמונחת מתחת למיטה שלהם פצצה מתקתקת, והיא תתפוצץ כשיתחשק לאיזה קצין במשטרה לפוצץ אותה. אילו העמידו אותם לדין, הם יכלו אולי להגן על חפותם ולצאת זכאים. מאחר שהתיק "נסגר", הם למעשה הורשעו. בלי משפט ושלא בנוכחותם.
שוטר אמר שקיללת אותו? מישהו התלונן שאיימת עליו בוויכוח על חנייה? מישהי דיווחה שאת עורכת מסיבות רועשות עד שלוש בלילה? נקראת לחקירה, הכחשת, התיק "נסגר" – והוא בכל זאת חי קיים ויבעט.
ב-2012 בלבד פתחה המשטרה כמעט 280 אלף תיקים. חצי מהם נסגרו בגלל "עבריין לא נודע". 35 חשודים נהפכו לעדי מדינה. 238 – מתו. זצ"ל. כמעט כל האחרים – 135 אלף תיקים – "נסגרו" בכאילו: בשל "חוסר ראיות" או מ"חוסר עניין לציבור".
*
"אפשר להבין ללבו של אדם המשוכנע שהוא חף מפשע, כאשר הוא דורש כי חשד שהועלה נגדו יימחק לחלוטין" (השופט העליון יצחק זמיר, בג"ץ קבלרו – 4539/92)
יש אינספור ציטוטים נוספים מהסוג הזה, אבל מי בעצם זקוק לאישושים מצד שופטים והוגי דעות, כאשר ברור מאליו שזהו הצדק הטבעי. הצדק הבסיסי. אם לא הורשעת – אתה זכאי.
לא בישראל. מצד אחד המדינה אינה מאפשרת למאות אלפי בני אדם להגן על שמם הטוב, להתמודד עם ההאשמות נגדם וליישר גיבנת שהוצמחה להם אולי שלא בצדק – ומצד שני היא אינה מוחלת ולא באמת מוחקת.
גם בלי להיסחף לתיאוריית קונספירציה, שלפיה נוח לשלטונות להחזיק אקדחים טעונים מול כמה שיותר רקות, ברור שאין למשטרה רצון – ואין לה יכולת – לבצע חקירה מקיפה בכל תלונה. התוצאה היא ש"מערכת אכיפת החוק" מפירה את העיקרון הדמוקרטי הבסיסי של חזקת החפּוּת. אדם שאתה מתחרה נגדו במכרז מתלונן שלקחת שוחד כדי לנפנף אותך מהדרך, אתה מכחיש מכל וכל – אבל התלונה המופרכת תתויק על שמך בתיק סגור-לא-סגור עוד שנים, ותפגע בשמך הטוב ובזכויותיך.
לא מן הנמנע שגם אתה, יקירי, וגם את, קוראת יקרה, מסתובבים כבר שנים עם חטוטרת מכוערת. תתוודעו אליה רק אם תבקש לעבוד בבורסה לניירות ערך, אם תרצה להיות עורכי דין, אם תנסי, אחרי שלוש שנים קרביות ב"קרקל", לעבוד כמאבטחת חמושה.
*
"החֲזָקָה כי כל אדם הוא בחזקת זכאי כל עוד לא הורשע בדינו היא חלק מכבוד האדם" (נשיא בית המשפט העליון פרופ' אהרון ברק, 1994)
ומה עם מ"ע?
האמת היא שפרוטקציה ממש חצופה סידרה לו אחרי עוד חצי שנה את הרישיון המיוחל. עד אז הוא נאלץ לעבור לעבוד כמאבטח לא חמוש, בשכר מופחת.
כלומר, רק כשהוא לא היה במילואים. עם נשק.
*
מהמשטרה נמסר בתגובה: "עם סיום הטיפול בתיק חקירה מתקבלת החלטה בדבר המלצה להעמדה לדין או סגירת התיק. במידה שהגורם המוסמך סבור כי אין די ראיות להעמדה לדין או שאין עניין ציבורי בניהול משפט פלילי, נסגר התיק. העברת מידע מהמרשם הפלילי נעשית אך ורק לגורמים ולצרכים שנקבעו בחוק. החוק אף קובע תקופות מחיקה לפרטי רישום במרשם הפלילי. על פי החוק יכול אזרח לפנות בבקשה לגורם המוסמך לשינוי עילת סגירת התיק, ולבקש לסגור אותו מחוסר אשמה.
"ההצעה להעמיד לדין את כלל האזרחים שנפתחו נגדם תיקים – לא רק שאיננה אפשרית מבחינה משפטית וטכנית אלא שמהווה פגיעה עצומה בזכויות אזרח וחשודים.
"האמירה שלפיה התיקים הסגורים מהווים 'פצצה מתקתקת' – מבטאת חוסר הבנה והכרה של החוק".