אף אחת מנשות קבוצת הפעילות החרדיות "לא נבחרות לא בוחרות" לא תיכנס לכנסת ה-20. ולכן אפשר לשאול מה הן השיגו כשהודיעו שלא יצביעו למפלגה חרדית שלא תשבץ נשים. התשובה היא שההישג הגדול שלהן הוא העלאת הדרישה. הן שברו את השתיקה. הן קברו את טענת הגברים החרדים שהם מייצגים גם את הנשים שלהן, ושככה הנשים החרדיות אוהבות את זה. עכשיו כולנו יודעים: יש נשים חרדיות שרוצות להיות בכנסת וראויות להיות, ומונעים מהן את זה בכפייה, בהשתקה ובאיומים.
מכיוון שהנשים החרדיות הן המפרנסות העיקריות או לפחות שותפות לפרנסה אפשר היה לחשוב שיהיה להן כוח ומעמד משמעותיים בקהילה החרדית. במציאות הדבר נשלל מהן, בכך שמונעים מהן כל אפשרות משמעותית להשמיע את קולן. אין לנשים כל אפשרות להיות מנהיגות רוחניות, כי אין להן גישה לטקסטים ההלכתיים הקאנוניים שלפיהם נפסקות ההלכות ומתנהלת החברה. אין להן כל אפשרות לכהן כנציגות ציבור מטעמי צניעות, כביכול. מאותה סיבה הן גם לא יכולות לנאום לפני גברים. העובדה שהגברים החרדים מקשיבים לנאומים של חברות כנסת חילונית ואף דתיות ונושאים ונותנים אתן – לא רלוונטית. בבית הם רוצים את הנשים שלהן כנועות, צייתניות ובעיקר שקטות. הן אפילו לא יכולות לכתוב מאמרים בעיתונים של גברים (כלומר בעיתונים חרדיים רגילים שאינם מיועדים לנשים). אם הן כותבות, הן נאלצות לחתום בראשי תיבות או בשם גברי בדוי.
איור: אסנת פייטלסון
הנשים של "לא נבחרות לא בוחרות" הן חלוצות. אין מלה אחרת. כדרכם של חלוצים וחלוצות, הן משלמות מחיר יקר. בגלל שהן גם נשים, הן משלמות מחיר כפול. חלקן ניסו לפני שנה לרוץ בבחירות לרשויות המקומיות ונאלצו להסיר את המועמדות אחרי שהופעלו עליהן לחצים ואיומים קשים. אחת מהן, מיכל צ'רנוביצקי, רצה, למרות כל האיומים, בראש רשימת נשים באלעד אבל לא קיבלה די קולות כדי להיכנס למועצה. כלומר, הפעם הן כבר ידעו באילו תגובות קשות יתקבל המהלך הנוכחי שלהן, כולל האיומים לפגוע בהרשמת הילדים למוסדות חינוך ולפגוע בשידוכים של הילדים. הן יצאו למאבק בכל זאת, כדי שלנשים שיבואו אחריהן כבר יהיה קול. אני למשל ידוע כאחד שלא יודע לשתוק– ועדיין אני לא בטוח שלי במקומן היה אומץ.
הרבה פחות הערכה יש לי למקהלת הנשים החרדיות שנחפזה להשתיק את אחיותיהן. אחת המגיבות היתה יעל מזרחי הכותבת באתר זה את הטור "נשואה פלוס 11", שכתבה להן "אתן לא מחליטות עלי". ברור. הגברים מחליטים עליה. כלומר זה בסדר גמור שנשים חרדיות יחשבו אחרת, ולא יתמכו בפעילות "לא נבחרות, לא בוחרות". זה אפילו לגמרי בסדר שהן יחשבו שאושרה של אשה מותנה בכך שתדע את מקומה המשני.
מה שלא מובן זה למה נשים חרדיות חושבות שזה דווקא תפקידן להשתיק את אלו שיצאו למאבק. מה, אין מספיק גברים? לא ברור איך הן לא שמו לב שזה בעצם הנושא הפוליטי היחיד שבו הגברים החרדים באמת מייחסים חשיבות לדעתן – שנשים לא צריכות להביע את דעתן הפוליטית או בכלל להיות מעורבות בפוליטיקה. זו לא הפתעה. נשים תמיד היו סוכנות הדיכוי היעילות ביותר של נשים אחרות, ובכל זאת יש בזה משהו עצוב.
מי שממש נחלץ להלך אימה על הפעילות החרדיות הוא ראש משמרת הצניעות של בני ברק הרב (רב? נניח שרב) מרדכי בלוי. ככל שאני חושב על זה יותר, זה נראה לי מהלך מתוכנן ולא מקרי שדווקא בלוי יצא להתקפה. כלומר, את המאבק נגד הנשים לא הוביל פוליטיקאי או נציג ציבור. יצא נגדן איש משטרת הצניעות, כי עם נשים לא מדברים פוליטיקה אלא מדברים צניעות.
בלוי השמיע שורה של איומים על כל מועמדת חרדית שתרוץ לכנסת, כמו למשל שהיא תגורש מבעלה ללא מזונות או שצאצאיה יגורשו ממוסדות החינוך. מדובר לכאורה בסחיטה באיומים ולכן עמותת חדו"ש (שאני הסמנכ"ל שלה), פנתה ליועץ המשפטי לממשלה שיורה להעמיד את בלוי לדין. אבל המקרה לדעתי חמור עוד יותר, מכיוון שהסחיטה לכאורה מיועדת לפגוע בעקרונות היסוד של הדמוקרטיה והבחירות. אני לפחות לא זוכר שום מקרה דומה בישראל של איומים על מגזר שלם של מועמדים אפשריים. בעצם יש מקרה: הרשות הפלסטינית אוסרת על תושבי מזרח העיר להצביע ולהתמודד בבחירות לעיריית ירושלים, והסנקציות האפשריות ברורות.
*
די ברור שאם תהיה חברת כנסת חרדית בכנסת הבאה היא לא תרוץ במסגרת מפלגה חרדית. זו תהיה מייסדת המכללה החרדית עדינה בר שלום, בתו של מנהיג ש"ס המנוח הרב עובדיה יוסף. בר שלום מוזכרת שוב ושוב כמועמדת ריאלית לרשימה החברתית של משה כחלון. גם בלוי מבין שבר שלום היא הבעיה הממשית. לכן אחד האיומים שלו היה שיאסרו על הציבור החרדי ללמוד במוסדות החינוך של המועמדת.
תזכורת: בר שלום היא כלת פרס ישראל, האשה שיותר מכל אדם אחר שברה את הטאבו שלחרדי אסור שיהיה תואר אקדמי. רק מעט אנשים הביאו יותר כבוד ממנה לציבור החרדי. אפשר היה לצפות שכל מנהיגי הציבור החרדי יגנו את ההתקפה על בר שלום וישאלו את בלוי למי בדיוק הוא חושב את עצמו. זה לא קרה. האם זה בגלל שהיא אשה? האם זה בגלל שהיא מזרחית? האם בגלל שאביה נפטר ובלעדיו נחלש מעמדה? האם זה בגלל שהיא אמורה לרוץ ברשימת כחלון שמאיימת לנגוס קולות מש"ס? כל התשובות נכונות, כנראה.
כמו הקרבות האבודים שמנהל הממסד החרדי נגד האינטרנט ונגד הסמארטפון, גם הקרב נגד כניסת נשים לפוליטיקה הוא קרב מאסף. זה יתחיל בנציגות חרדית במפלגות כלליות. כשקולות הנשים יתחילו לברוח לשם, גם המפלגות החרדיות יצטרכו לשלב נשים. אחרת תקום מפלגת נשים חרדית. היום מפלגה כזו, אם תרוץ, תקבל אלפי קולות בודדים. אחרי שהנשים החרדיות יתרגלו לרעיון שמותר שיהיה להן ייצוג, מפלגה כזו כבר תהיה איום מספיק גדול על רשימות הגברים. אבל שלא יהיה ספק, חברת כנסת חרדית היא לא חלום וגם לא חזון אחרית הימים. היא פשוט עניין של זמן ואולי לא הרבה זמן.
שחר אילן הוא סמנכ"ל מחקר והסברה של עמותת חדו"ש לחופש דת ושוויון