אנשי כהנא צדק
צורחי מוות לערבים
רשעי תג מחיר
נאמני הר הבית
מלבי השנאה
הגזענים
הגנבים ולוקחי השוחד
המושחתים והנהנתנים
מחריבי הדמוקרטיה
מנשקי הקמעות
עובדי האלילים
המשתטחים על קברי צדיקים
מטרידים מינית ואנסים
השוטרים שסרחו
הקומץ הזה נעשה לרוב חיינו, באשליה שהשדה המתפתח שלנו יוכל לעשבים השוטים האלה
אבל השדה נגוע, חולה ומורעל
והקומץ הזה לא מאפשר לנו חיים תקינים
(כפיים)
יאיר גרבוז
***
ישראל רוצה שינוי, כלומר –ישראלים רבים חשים ייאוש, מרוקנים מתקווה, מחכים לצעד הבא שתיקח ספינת המדינה, ולמרות החשש הגדול מרפרנס לטיטניק והתנגשות בקרחון, עדיין מסרבים לפקוח את העיניים לדבר היחיד שיחזיר אותם לשליטה (מה גם שבמזרח התיכון אין הרבה קרחונים, מקסימום מדבריות ועצי זית).
בכל הוויכוחים שזכיתי לנהל החודש חזרתי והסברתי (או "הסגברתי", כפי שטען אחד המתנצחים), שהקשבה אמיתית לשמאל המזרחי, ואפילו ל"אספסוף" ולצ'חצ'חי הליכוד וימינה מכ(")ך – תעשה רק טוב למחנה השלום, אם מותר עדיין לקרוא לו כך. זה לא חייב לבוא מתוך שאיפה חריפה לצדק, או הזדהות מי יודע מה עם השחרחרים מתולתלי החזה, הרי כולם כבר יודעים שמפא"י ו"צדק היסטורי" הם מושגים הפוכים, ומרצ נכשלת בלנסח את המשפט "חלוקת קרקעות מחודשת" (אם כי מאוד התאמצו השנה במצע, ייאמר לזכותם).
לא, לא, השיח התקשורתי הער על השד העדתי ועל המאבק המזרחי לא נועד עבור השמאל המזרחי. כל ההצגה הזו באה כדי לשרת את השמאל, אבל השמאל כמו השמאל, מוכה וחבול ככל שיהיה, מסרב לקחת את המתנה הזו בשתי ידיים, להביט לנו בעיניים, וללמוד.
ואני? אמא שלי מורה, סבתא שלי הייתה מורה, ואני מנסה ללמד אותם, חינם אין כסף, איך לנצח את הבחירות.
כבר כמה שבועות שכל איש שמאל שפונה אלי בשאלה "למה לא מרצ?" או "למה לא עבודה", מקבל תשובה שמסבירה באופן מובהק והחלטי למה אני מצפה ממפלגות השמאל, עכשיו – כשרוב הדברים כבר על השולחן. ולא, לא מדובר בחלוקת קרקעות לאפס קשישים תוך שנה, לשם עוד נגיע.
אני אומרת להם "תכירו בי" והם עונים לי "רק לא ביבי", אני אומרת להם "שיקום שכונות" והם עונים "ביבי הלך לנאום בקונגרס בניגוד לעמדת אובמה". אני אומרת "בטלו את שני השריונים (מושבים וקיבוצים) שהורידו את יוסי יונה למקום 23 הגבולי" והם עונים לי "אייל גולן". אני מחזירה להם "חבורת לול". תגובתם? "אבל אייל גולן מייצג דור".
צילום מתוך תשדיר הבחירות של מרצ
***
שמונה שנים בשומר הצעיר פלוס שנה במטה של מפלגת העבודה (בראשות שלי יחימוביץ') מרטו ממני את מרבית נוצות הלבנט, ולא נשאר מהן הרבה. בתקופות חשוכות בהיסטוריה )בת ה-24 שנים) שלי הייתי בטוחה שחייבים להחליף את העם (19 מנדטים ללפיד?! בחייאת). אבל כששמעתי את אוסף הטוקבקים שגרבוז צרר לעלק נאום בהפגנת השמאל להחלפת שלטון הימין, כבר לא צחקתי. וגם לא כעסתי. כלומר – בהתחלה כעסתי, זעמתי וצרחתי סטטוסים חובבי נתניהו בפייסבוק.
אחר כך חלחלה ההבנה –גורשתי מהמחנה.
***
זה כבר לא חוסר ההכרה או חוסר הייצוג. זה לא השיח על חלוקת קרקעות. השמאל, בתשואותיו לגרבוז ובבמה שנתן לו בכיכר רבין, סימן אותי כאויב. המתח של השבועות האחרונים, סדרות הכתבות והראיונות וקבוצות הפייסבוק ובעיקר – המוני הפעילים המזרחים הצובאים על כל המפלגות וצובעים כל שיחה מתוקשרת בצבעי חום–שחרחר, ובכן כל אלה גרמו לכך שקפץ לשמאל הגרבוז.
אז קודם כל – האדון טועה ומטעה כשהוא שוזר את משתטחי הקברים (באבא סאלי?), אנשי תג מחיר (נערי גבעות?), המושחתים (אולמרט?) והאנסים (הבחור מתל אביב שהטריד אותי בפורים?) לדמות אחת שהיא היא אויב העם. אותם אויבים, האנסים החומסים והגוזלים (והמשתטחים על קברי צדיקים), לטענת גרבוז, הפכו מקומץ קטן ולא מזיק לעשב שפושה בכל חלקה טובה באוכלוסייה האיכותית שלנו, והנה עוד מעט יצא סרטון "תביא לה שוקולד, מה היא ערבייה", נוסף.
מנשקי המזוזות האלה הם גם אני, הם גם משפחתי וחבריי. זה אנחנו שגנבנו לו את המדינה וגזלנו את חייו התקינים.
***
אני מציעה לשמאל – תקשיבו לנו, לגנבים:
תקשיבו לנו,
לא בשם הצדק, חלילה. תקשיבו ממניעים פוליטיים צרים ומהם בלבד.
אתם רוצים את השלטון, לא? אתם רוצים להחזיר את התקציבים למקומם הטבעי – בקיבוצים, ביישובים הקהילתיים, לא בהתנחלויות אצל הטפילים הימנים חסרי הבושה.
אתם רוצים להיות שר החוץ ושרת הרווחה, שרת הביטחון ושר האוצר, וזה טבעי. הרבה שנים הייתם מחוץ למשחק.
אתם אפילו רוצים לעשות פה טוב יותר, ואני באמת מאלה שמאמינים לכם בסך הכל.
אז תקשיבו.
תקשיבו כי השמאל אמנם נרצח בכיכר מלכי ישראל לפני 20 שנה, ובאותה כיכר ב-2015 הוא בחר להתאבד.
תקשיבו כי את הנרטיב הישראלי החדש אף פעם לא הבנתם. ברגע שהוא התפוצץ לאלפי רסיסים בוואדי סאליב כבר לא הצלחתם להכיל אותו.
תקשיבו, כי כבר שנים שאתם במו ידיכם והבל פיכם ממליכים את ביבי, הכל רק לא להקשיב לילידים האלה.
תקשיבו לנו – כי אנחנו קרובים יותר מאי פעם לנקודת השבר בין ישראל של מטה לישראל של מעלה.
תקשיבו – כי אנחנו הצ'אנס היחיד שלכם לחזור, כי אנחנו הצ'אנס היחיד לשלום.
תנו לנו מקום בנרטיב שלכם, בספרי הלימוד שלכם, תכירו בנו, בעוולות שבוצעו כלפי הורינו והוריהם. תשמעו על המורשת שלנו. על חוויותינו במרחב הערבי טרם הגעתכם. תקראו איתנו שירה בערבים אפופי עשן בדרום העיר. תתנו להיגיון הלבנטיני מקום במצע שנכתב הישר ממוחכם האנליטי, כן! גם בפרק הכלכלי!
בואו אלינו הביתה, תתרשמו מהצבעים.
תיאבקו איתנו, תגרמו לנו להאמין שברגע חלוקת השלל לא תשאירו אותנו מחוץ למסיבה
תילחמו איתנו, תילחמו עלינו.
אתם רוצים את השלטון?
אתם לא יכולים לעשות את זה בלעדינו.
***
מילה על דמוקרטיה לגרבוז. אתה טוען שגזלו לך את המדינה, ובכן – הקומץ שנהיה לרוב הוא אכן הרוב, ועם כל הצער בדבר (ויש, יש צער), נתניהו נבחר בבחירות דמוקרטיות. פרקטיקת ההפחדה שנוקט השמאל שצועק "רק לא ביבי" על כל טענה רציונלית, לא שונה במהותה מפרקטיקת ההפחדה של הליכוד ושל בנט עם "איראן!" או "מחבלים". לי זה נשמע אותו הדבר.
תפיסת העולם של גרבוז, המאשימה את מנשקי המזוזות בגזלת הארץ, לא ייחודית רק לו. אבל הימין, בניגוד לשמאל, תמיד ידע למנף את התפיסות האלה לטובתו, כמו שמעיד ברוך מרזל בריאיון לאבישי בן חיים בסדרת הכתבות שלו על השד העדתי: "התומכים שלנו היו מזרחים, עמך, אתה יודע, מה שנקרא יהודים חמים". וכאן, בנקודה הזו, הוא והמרכז, הימין והשמאל, נראים לי בדיוק בדיוק אותו דבר, כמו שחבריי ומשפחתי נראים להם.
ובכל זאת, כמה אורות מבליחים גם משמאל. שלי יחימוביץ', מקום 3 ברשימת המחנה הציוני, התעמתה עם גרבוז בתוכנית הבוקר "אורלי וגיא"; אבי דבוש, מקום 8 ברשימת מרצ, הציל מעט מכבודה של המפלגה; ואיימן עודה, יו"ר הרשימה המשותפת, בחר במשתטחי הקברים, מנשקי המזוזות המושחתים והרקובים על פני נאורי השמאל. אם ראה גרבוז את היד שהושיט עודה לאריה דרעי, איך העז להפריד בין שני המאבקים?
נועה בורשטיין-חדד עובדת בחדשות עשר, גדלה בבית חצי-חצי של ליכוד ומפא"י, עם הרבה מעורבות ועיניים פקוחות. בשנים האחרונות התוודעה לעומק השיח המזרחי ומאז בוחנת את עולם הפוליטיקה דרכו