מדי יום, מאות גברים בישראל רוכשים חדירה לגוף של הנשים המוחלשות בישראל, באין מפריע. מכנים אותם ׳לקוחות׳ או ׳צרכנים׳, ואת הנשים שהם חודרים אליהן בתשלום מכונות בשם המבייש והסטיגמטי 'זונות'. המסחר הפרוע בנקבי גופן מכונה – 'תעשיית מין׳.
בניגוד למה שמוכרים לנו, המפגש ביניהם אינו מפגש מיני אלא מפגש של מרות, שבו בעל המאה פורץ גבולות של אישה מוחלשת ממנו ומשלם לה עבור "הסכמתה" שבשתיקה להשתמש בה כרצונו. האישה בזנות לא נמצאת שם משום שהיא משתוקקת מינית לכשבעה או עשרה גברים רנדומליים מדיי יום. הגבר לא קונה את הגישה לאיבריה האינטימים משום שהוא משתוקק אליה ורוצה בקרבתה.
עוד באותו נושא:
- כן, אתה צודק, זו אני שבחרתי להירצח כל יום
- בית ספר לזנאים נפתח בישראל
- "הסטודנטית הזונה שנהנית ממין" זו המצאה של סרסורים
זו עסקה אכזרית שהזנאי מבצע עם האשה החלשה כלכלית ורגשית: הוא ישלם לה עבור האונס ובתמורה היא לא תטען לאי הסכמה. הוא משחד את האישה על מנת שלא תפריע לו בדרכו לנצל את איברי מינה.
גברים, נשים, סרסורים
הגברים הזנאים, מעל חצי מליון בישראל, רובם אנשי משפחה שמתפקדים בשלל מקצועות מהחופשיים לשכירים, מצעירים למבוגרים, לא נענשים בשום צורה על מעשה הזנאות. הם אינם מוטרדים ואינם מוקעים, לא חברתית ולא חוקית, בשל מעשה הזנאות שהם מבצעים בנשים מדי שבוע (כי יש לדעת ש״צרכן הזנות״, הזנאי, רוכש בממוצע חדירה לאישה בשבוע).
כמעט ואין בישראל מערכות שיקומיות לנשים בזנות, ובנוסף הן מופלות לרעה בשירות הרפואי הממסדי, וכן אינן מקבלות בפועל הגנה משטרתית או חוקית. לעיתים הן נרדפות על ידי המשטרה, כפי שאירע החודש בעת שהחליטו ״לנקות״ את מתחם התחנה המרכזית הישנה בתל אביב. אף זנאי, כמעט מיותר לציין, לא הוטרד במהלך ה״נקיון״. את הנשים העלו על אוטובוס בשירות המשטרה באמתלה שמכינים להן מקלחת וארוחה חמה, והוא הגיע ליעדו במקום נידח על כביש מספר אחת, ללא מקלחת וללא ארוחה חמה. המשטרה המשיכה לרדוף את הנשים במשך ימים ולגרשן מהמתחם בו מרוכז כל עולמן.
רוב הנשים בזנות לכודות בין הפטיש לסדן – מצד אחד, בנסיבות חייהן הקשות, בטראומה מתמשכת מהזנאות שמתבצעת בהן מדי יום, ומהצד השני בידי הסרסורים, שלמרות שנמצאים לכאורה מחוץ לחוק, הם מהלכים בינינו באין מפריע, כמו הזנאים. מאז 2005 פועלים מועדוני החשפנות ברשיון. לשם כך היה צורך ביצירתיות מסוימת, משום שאסור לתת רישיון לחשפנות, אז הפתרון הומצא: אישור מיוחד ל"מופע קברט" או "ריקוד אמן". אף מילה לגבי החדרים האחוריים, שם מוכרים ׳ריקוד פרטי׳ עם חשפנית, שם קוד לקנייה של חדירות אורליות וואגינליות. גם במשטרה יודעים שכך מסרסר המועדון את החשפניות ומגלגל את הכסף הגדול שלו, ושמועדוני החשפנות הם הצעדים הראשונים בעולם הזנות עבור מאות הנשים צעירות מאוד המועסקות שם.
תעשיית הזנאות בישראל מגלגלת מעל למליארד ש״ח בשנה. בפשיטה על מועדון הפוסיקאט בספטמבר האחרון מצאה המשטרה קרוב למליון ש״ח במזומן, וזה עוד באמצע המשמרת. המועדון נסגר בעקבות אותה פשיטה, בשל הפעילות בחדרים האחוריים, ונפתח מחדש תוך זמן קצר. "דירות דיסקרטיות" נוספות נפתחות חדשות לבקרים, ואם הן נסגרות בפעילות משטרתית – הן צצות כעבור מספר שעות במורד אותו הרחוב.
כלי נוסף לשגשוג ה"תעשייה" הוא העדר פיקוח על בתי מלון, שהם יעד זנאות מובהק ומרכזי שמשרדי הליווי משתמשים בו, כולל מלונות יוקרה. לא רק שאין פיקוח, אלא שישראל סרבה לחתום על תו תקן בינלאומי למדיניות המונעת סחר נשים בחדרים. לשמחתנו, תאגיד סוכני התיירות דווקא כן חתם.
גם בעולם הדיגיטלי זוכה הזנאות לעדנה עם יותר מ-600 אתרים ברשת שמתווכים בין הזנאי ל״סחורה״, ואף משדלים לזנות, ופונים בין השאר לנוער ש״חי״ באינטרנט. ומלבד האתרים, יש המון אפליקציות.
תוחלת חיים ממוצעת: 40
מסלול הנפילה לרחוב של אישה בזנות הוא פחות או יותר ידוע מראש, ותמיד יש לו רק כיוון אחד: ממשרד הליווי לדירה הדיסקרטית, לבית הבושת ולרחוב. שום אופק מקצועי או התקדמות, רק צניחה לתהום. איך מישהו יכול לקרוא לזה "מקצוע״?
ואיך אפשר לקרוא "נותנת שירות", למי שמשמשת כמוצר, ועוד מוצר עם בלאי גבוה? בעוד שבעולם המקצועי הוותק הוא נכס, סיכוי לטפס למעלה, הרי שבזנות נשים צעירות מאבדות חיוניות תוך שנים ספורות והופכות, פיזית, מבוגרות בעשרות שנים מגילן. ה"בלאי" מדרדר אותן מטה בשרשרת הזנות, קודם לרחוב ואז למותן בטרם עת. גיל המוות הממוצע בזנות הוא 40.
הקלות הבלתי נסבלת של הזנאות, והדרך שבה היא הולכת ומתחזקת, אינה מקרית. לא סתם לא מפריעים לה, מקדמים אותה. ב-2012, ביוזמתה של ח״כ דאז אורית זוארץ, עבר חוק הפללת הלקוחות בקריאה טרומית. החוק כולל סל שיקום ייעודי לנפגעות ושורדות זנות, ובנוסף מעלה את רף הפוגענות שאנחנו מאפשרים בתוך החברה, כמו גם שהוא מהווה תשתית חינוכית למיניות שוויונית. מאז, כל התהליכים והנסיונות להעבירו לקריאה שנייה ושלישית מעוכבים. התקשורת מצידה כמעט שאינה מדווחת על העיכוב או על פשרו.
באות לחולדאי ולגבי גזית
עידוד הזנאות מחד ועיכוב החוק מאידך, חברו זו לזה והולידו את יוזמת ׳באות לזנאים׳, הזרוע המיליטנטית של הלובי למיגור זנאות, והוציאו אותנו לרחובות. מטרת הפעולות שלנו היא להפריע לזנאי במקום שבו הוא רואה עצמו חופשי לבצע את זנאותו, להבהיר שלא נעבור על כך בשתיקה, לגרום חוסר נוחות ולחשוף את הזנאים. הקמפיין מתוכנן כך שנמשיך ונמשוך אש ציבורית לזנאות, עד שננפץ את כסות האנונימיות והנוחות הבלתי נסבלת שהזנאים נהנים ממנה, ונשבור את מסך השקרים של ה"תעשייה".
הזנאים הופתעו למצוא עצרת מחאה מול מועדון הגוגו גירלס בתל אביב- 22/12/16. באות לזנאים עמדו מול פתח המועדון להקריא עדויות של שורדות זנות ושל נשים בזנות. למזלם, משטרת ישראל אסרה ואף מנעה מהמפגינות לצלם את הנכנסים למועדון, למרות שאין מדובר בעבירה.
באנו לגבי גזית במחאה על התגובה המבישה שלו ליוזמת ה״ג׳ון סקול״ של עידית הראל שמש – מרכז הסברה לצרכניזנות על הנזק העצום שחוות הלכודות בזנות.אישה צעירה, כמעט נערה, שורדת זנות אמיצה, הסבירה לגזית ולמפיק שלו – שירדו לדשא משום ש׳באות׳ מחרימות את האולפן של גזית – למה לאישה שנופלת בתהום הזנות אין בחירה בנסיבות חייה.
באנו אל רון חולדאי במוצאי שבת ה-21/1/17, הזמנו אותו לצאת מהבית ולהסביר את המדיניות שלו לגבי הזנאות בעיר. בשונה מראשי עיריות אחרים כמו אילת, רמת גן וחיפה, שנלחמים בתופעה, תל אביב הופכת בהתמדה מעוררת השתאות, ליעד תיירות מין (=זנאות). חולדאי אכן יצא לרחוב, והסביר – תוך התממות מוחלטת לגבי החדרים האחוריים – שהוא רק ממלא את החוק ומחויב לתת רשיון עסק (כלומר- ״קברט״) למועדוני החשפנות. מול המצלמה של ׳באות לזנאים׳ חולדאי הסביר שהוא מעורה בכל המתרחש בעירו, ואז התפלא לשמוע שמועדון ״הבורסה״ הרמת גני הנודע לשמצה, עבר לתל אביב.
׳באות לזנאים׳ הן לא רק נשים. במחאה שנערכה במקביל מול הגוגו גירלס והפוסיקט ב-16/2/17, נאמו גם גברים ודרשו מהזנאים לתת תשובות לגבי הבחירות שהם עושים.
׳באות׳ תגענה לאן שצריך על מנת להלחם על יצירת מודעות ותשתית לשינוי. כל הפעילויות מתועדות בסרטונים בעמוד, כולל תיעוד המפגשים עם גזית, חולדאי, הנאומים וההפגנות.
ביום חמישי ה-2.3.17 בשעה 21:30 'באות לזנאים' נפגשות בשדרות רוטשילד בתל אביב בעצרת שתיקה ותהלוכה לעבר הזנאי. הציבור מוזמנת.