הלחימה העיקשת והאכזרית על מנהרות החמאס בעזה גובה כיום את חייהם של עשרות חיילים. מאות אזרחים ניצלו מלפחות ארבעה ניסיונות חדירה של חוליות חמושות של חמאס לשטח ישראל. הללו חדרו במהירות דרך פתחי המנהרות עד למרחק עשרות מטרים מבתיהם של יישובים ישראלים. מנהרות התגלו גם מתחת לחדרי אוכל של קיבוצים.
עד מועד הפרסום של המאמר הזה גילה צה"ל 31 מנהרות תקיפה אל תוך שטח ישראל.
אז מה קורה כאן?
במשך עשרה ימים עמד צה"ל על גבול הרצועה וממשלת ישראל התלבטה. צה"ל עסק בעיקר ביירוט רקטות שנורו מהרצועה לעבר ערי ישראל. איום המנהרות לא חדר את קיר הזכוכית של ישיבות הקבינט במשרד ראש הממשלה עד שחוסלה חולייה של מחבלים ליד קיבוץ סופה.
מי נרדם בשמירה?
מערכת הביטחון פרסמה בימים אחרונים כי במשך שלוש השנים האחרונות פותחה מערכת לגילוי מנהרות. היא עברה ניסויים, טוענת הידיעה, ובעוד כשנה תהפוך מבצעית. אלא שמערכת הביטחון לא נותנת תשובה לסוג המנהרות שהמערכת החדשה תגלה – חפורות או נחפרות? וגם לא בנוגע לעומק ולהיקף הגזרה שהמערכת תוכל לאתר בה מנהרות.
מה עכשיו?
האם חשיפת המנהרות בעזה פותרת את האיום? תחקיר המשך בנושא חושף שהתשובה מסובכת יותר ממה שהתגלה עד כה. מחדל הטיפול במנהרות בין השנים 2014-2005 עלול להיות כאין וכאפס לעומת המחדל הבא: מי שבוחן את צילומי המנהרות שהתגלו עד כה, יכול לראות מנהרות רחבות שדרכן אפשר להעביר שלושה-ארבע לוחמים בשורה רוחבית. התקרה גבוהה מזו של אדם רגיל ולמעשה הן מאפשרות מעבר מהיר של כוח גדול מנקודה לנקודה. המנהרות הללו לא נועדו להחדיר חולייה של חמישה או עשרה מחבלים. הן נועדו להחדיר תוך זמן קצר כוח גדול של עשרות או מאות לוחמים אל תוך שטח ישראל.
אל"מ (מיל') יוסי לנגוצקי, גיאולוג שהיה יועץ הרמטכ"ל יעלון לנושא המנהרות, וספג עד לאחרונה התעלמות מאזהרותיו, מתריע כבר שנים גם על האפשרות שקיימות מנהרות תקיפה שנכרו, להערכתו, מלבנון לשטחנו. כדוגמה מצביע לנגוצקי על המנהרות שכרתה צפון קוריאה אל דרום קוריאה במסלע שדומה לסלעי הגליל, ומצטט נתונים המופיעים גם באינטרנט.
הנה ההסבר. ב-1974 התגלתה מנהרה באורך של 1,000 מטרים ובעומק של עד 45 מטרים מתחת לפני השטח שדרכה אפשר להעביר רגימנט (גדוד) בתוך שעה. היא היתה בנויה בטון ובממדים של 0.9 X1.2 מטרים; ב-1978 התגלתה מנהרה שדרכה כבר אפשר היה להעביר אלפי חיילים בתוך שעה. מנהרה חצובה בסלע בעומק של עד 73 מטרים; ב-1990 התגלתה מנהרה בעומק של עד 145 מטרים בממדים של 2X2 מטרים ובאורך של 1,052 מטרים, שדרכה אפשר להעביר כוחות מאסיביים ביותר של אלפי חיילים בתוך שעה.
מנהרות אלה נכרו לצורך הפתעה אסטרטגית – החדרת פתע מהירה של אלפי לוחמים אל תוך דרום קוריאה לצורך השתלטות על מטרות אזרחיות וצבאיות.
מכאן ניתן להבין שעשרות המנהרות מעזה לישראל לא נועדו לשם פיגועים בודדים אלא להתקפה דרך כמה מנהרות על ישובים, בסיסים וצירים בו זמנית – כדי לכבוש, לחטוף ולהרוג. מבצע צבאי לכל דבר שמטרתו להפתיע את צה"ל בהיקף שישראל לא הכירה כמותו מאז מלחמת יום הכיפורים.
במקביל לצמרמורת העוברת בגופנו כעת עם הגילויים בדרום, כדאי להביט צפונה. בישראל מפרשים את השקט של חיזבאללה בכך שישראל העמידה מולו הרתעה אפקטיבית במלחמת לבנון השנייה, אומר לנגוצקי. אבל הוא חושש כי השקט שלאורך גבול הצפון מטעה אותנו באשר לקיומן האפשרי של מנהרות תקיפה של חיזבאללה שממתינות בשטחנו לעת פקודה.
כרייה חשאית ושקטה, של לא יותר מחמישה מטר מעוקב ליום,(2 מטר רוחב X2 מטר גובה X 1 מטר עומק) של סלעי גיר או דולומיט, שאותם ניתן לפנות בשקים בהסתר מתצפיות צה"ל, מאפשרת כריית מנהרה באורך של 1,000 מטרים, במשך כשלוש שנים.
חדירה של גדודי חיזבאללה אל תוך הגליל, עלולה לערער את שיווי המשקל הצבאי בצפון ולגרום לכאוס כללי שקשה לשער את תוצאתו. ההלם והטראומה יפגעו קשות במדינת ישראל. מכאן צפוי שמחדל המנהרות הבא כבר נחצב ונחפר כנראה גם בצפון הארץ והוא מהווה כבר עתה איום ממשי על אזרחי הצפון של מדינת ישראל.
מה אפשר לעשות?
פרסומים שונים מימי הלחימה האחרונים מביאים נתונים לא ברורים בנוגע לעומק המנהרות. דבר אחד ברור – גם אם בחלק מציר המנהרות הן יורדות לעומק של יותר מ-15 מטרים, הרי בדרכן לנקודת היציאה המנהרות עולות לגובה פני הקרקע ואז אפשר לגלות אותן באמצעות חפירה, כפי שמבצע דורון אלתר, קבלן עפר , על שמפעיל את ה"טרנצ'ר" – מחפרון ענק החופר לעומק 15 מטרים שאותו הציע לשירות מערכת הביטחון כבר ב-2006. עד כה איש לא פנה אל אלתר.
אבל החפירות הן פתרון חלקי בלבד. התחום הגיאופיזי הוא המפתח לאיתור המנהרות קובע לנגוצקי. חקר תת-פני השטח שהוא בעל חשיבות עליונה לחיפושי הנפט למשל, משופע בטכנולוגיות ומכשורים המאפשרים איסוף והערכת נתונים ברמה גבוהה עד לעומקים של אלפי מטרים. טכנולוגיות אלה הן הבסיס להתמודדות מושכלת עם איום המנהרות המצויות בתווך הקרקע העליון. סביר להניח שמכשירים אלה, עם הסבה טכנולוגית מתאימה, יוכלו להתאים לשתי הבעיות המרכזיות: לגלות מנהרות שנחפרו כבר והן בהמתנה כחלל שקט; ולגלות מנהרות שנחפרות ממש עכשיו, ובהן נוצרים קולות ורעידות בעת החציבה.
גילוי של מנהרות שכבר נחפרו אפשרי למשל בשיטה שבה ממפים את מבנה הקרקע. זה נעשה באמצעות שורה של פיצוצים מבוקרים של קידוחים בעומק עשרה מטרים. סנסורים רושמים את גלי הקול המתפשטים כלפי מעלה וכלפי מטה מעל ומתחת לאזור הפיצוץ וכך מאפשרים מיפוי של שכבות הקרקע עד לגילוי החללים.
שיטות אחרות כבר נוסו בתקופה שלאחר חטיפת גלעד שליט, אך לא זכו לקידום ופיתוח.
מערכות סייסמיות לגילוי רעשים ותנודות שמקורם בחופרי המנהרות, קיימות בעולם זה שנים. העובדה שהצעתו של לנגוצקי מלפני תשע שנים להקים בהתנדבות עם המכון הגיאופיזי מערך גלאים קיימים, לאורך גבולות עזה ולבנון נדחתה כמה פעמים; והעובדה כי נושאים קריטיים נוספים שקשורים בבניית מנהרות והיו אמורים להיות במצב מתקדם ואולי אף בביצוע בשטח, הוזנחו במשך שנים, מחייבות הקמה של ועדת חקירה ממלכתית. חיוני ביותר לחקור כיצד הגיעה מדינת ההיי-טק ישראל לכך שמנהרות לואו-טק לתקיפה רבות נחפרו אל תוך שטחה מבלי שהיו כלל מערכות פעילות ויעילות לאיתורן והשמדתן.
מה לעשות עם המנהרות שכבר התגלו?
אפשר לפוצץ אותן באמצעות חומר נפץ נוזלי לכל אורכן. לא רק לאורך כמה עשרות מטרים של מטענים שאותם מפעילים חיילי ההנדסה . חומר נוזלי כזה כבר קיים בישראל במערכות שונות. הן מחייבות את העברתו ביניהן לצןרכי מבצע החיסול. אפשר גם למלא את המנהרות בחומרים רעילים לאדם שלא יאפשרו שימוש עתידי בחללים שיוותרו לאחר הפיצוץ.
לנגוצקי חוזר ומציע כי תוקם מיד מנהלת מיוחדת ללחימה באיום המנהרות. מנהלת כזו צריכה לזכות בעדיפות עליונה בכל תחום (הבעיה היא לא תקציבית.) מודל הפרויקטים הטכנולוגים-מבצעיים של המודיעין ושל חיל האוויר הם שצריכים להיות הבסיס לפריצת הדרך הנדרשת. מאמץ לאומי, בראשות מנהלת זו שתרתום למשימה את מרב האוניברסיטאות, מכוני המחקר והמדע, תעשיות ההיי-טק בארץ ובעולם, תוכל למצוא פתרון; ובכך להסיר תוך זמן סביר את האיום.
בישראל מצויים מדענים ואנשי טכנולוגיה ברמה בינלאומית. אילו מערכת הביטחון היתה מגדירה לפני שנים את איום המנהרות כאיום אסטרטגי – כפי שגילו זאת לאחרונה האחראים לנושא, שהתעוררו לפתע מתרדמתם – הרי שרבים הסיכויים שאיום המנהרות היו מוסר מזמן. חקירת פרשת המנהרות תארך עוד זמן רב, בינתיים נדרש מאמץ למציאת פתרון מיידי, מבצעי ויעיל; ולא רק בדמות פרסומים על מערכת עתידית, פרסומים של מערכת הביטחון שהם בבחינת כדור הרגעה ציבורי בלבד.
עדכון, ה-28 ביולי 2014
הפרשנות שלהלן היא לא שלי. היא באה מפי חבר ששירת איתי יחד לפני שנים רבות והיום למרות הגיל הוא "מבלה" בעומק רצועת עזה.
הנה האמת ממי שרואה אותה כל יום בשטח (בלי דו"צ) – תיאור ופרשנות מהשטח:
"איתי, זה רק התחיל. לפחות חצי שנה עד שאולי איזו אימא מנחל עוז או נירים או ניר עם וכל היתר, תסכים לחזור".
הרמטכ"ל ושר הביטחון אמרו שכמעט סיימנו לטפל במנהרות, אמרתי.
"אל תאמין. ליד כל מנהרה אסטרטגית יש מנהרה נוספת. מקבילה. הטיפול בהן לוקח זמן. זה מסובך ומסוכן. גילו עד עכשיו כ-30 מנהרות ופוצצו קרוב לחצי . זה אומר שיש עוד חודש לפחות לטפל באחרות. זה אומר שיש 40, אולי 50, מנהרות ומנהרות מקבילות. יקח עוד חודשיים לגלות אותן ולטפל גם בהן. אלוף הפיקוד שידע על כל זה ולא הפך שולחן, צריך לשים את המפתחות. הוא ידע שאימהות וילדים נמצאים בסכנת חיים מידית ולא דרש לטפל בכך. ואם דרש ולא נתנו לו – הוא היה צריך להתפטר.
גם האלוף הקודם ידע ולא טיפל. גם ממשלת ישראל שידעה ולא אמרה את האמת לאזרחים. יצטרכו כאן ועדת חקירה מיד אחרי המלחמה, מול כל אלה. הרי היה מודיעין, אז מדוע לא פעלו?"
אני מבין שהיום עשו פעולת הטעיה עם ירי הפצמ"ר שממנו נהרגו ארבעה בקיבוץ אחד, ואז ניסו לחדור לנחל עוז, אמרתי.
"יתכן", אמר, "אבל תראה אי אפשר לנסוע יותר בכביש עוטף עזה. כל עוטף עזה פונה מאזרחים. למה לא אומרים לציבור שפינינו את ישובי עוטף עזה כי אי אפשר לחיות שם יום אחד בגלל סכנת המנהרות?"
כמו פינוי היישובים מרמת הגולן במלחמת יום הכיפורים? שאלתי.
"בדיוק", אמר. "הסיפור הרבה יותר מסובך ומורכב ממה שמספרים לכם. מנהרות נחפרו גם מסיני לתוך שטחנו. מחוץ לרצועה. מי יחשוף אותן? מתי יטפלו בהן? כמה זמן זה יקח?"
אז מה? לא רוצים ליצור פאניקה? או פוחדים לספר ולחשוף את המחדל? שאלתי.
"זה משולב כנראה", אמר, "מה הם יגידו?"
דיברו אתכם על חצי שנה מילואים? שאלתי.
"עזוב. מה שחשוב זה לא אורך המילואים. מה שחשוב הוא מתי אלפי אזרחים יוכלו לחזור הביתה בלי האיום הזה. לפחות שיגידו את האמת".
אמר וחזר מתוסכל לעזה.
איתי לנדסברג נבו הוא עורך "מבט שני" בערוץ 1. כבר ב-2006 שידר תוכנית שהוקדשה למחדל המנהרות