"הפתרון של משרד האוצר, הכולל השקעת כספי ציבור משמעותיים, הוא אפליה בוטה", כך אמרה ח"כ זהבה גלאון (מרצ) בהתייחסה להצעת חוק מע"מ 0% על האפליות הרבות שבו. אם כך, מה מנע ממנה להפוך את הצהרותיה לעמדה מעשית ולהצביע נגד ההצעה השנויה במחלוקת? אדרבה, מה גרם לה ולחבריה לסיעה להדיר את רגליהם מההצבעה עליה בקריאה הראשונה ואגב כך להקל על הקואליציה בקידום החוק?
ככל שזה נוגע להצבעות בנושאים כלכליים-חברתיים, צעדים אלה של גלאון וחברי מרצ אינם אירוע חד פעמי בכנס הקיץ של הכנסת, שהסתיים לפני כשבועיים. על פי המדד החברתי של המשמר החברתי, שעוקב באופן שיטתי אחר נתוני הנוכחות של חברי הכנסת ואופן הצבעתם על הצעות חוק בעלות השלכות חברתיות-כלכליות, ששת חברי מרצ המכהנים בכנסת הזניחו בחודשים האחרונים את המליאה כזירה פוטנציאלית לשינוי חברתי כלכלי. יותר מכך, גלאון עצמה נכחה ב-16 הצבעות "חברתיות-כלכליות" בלבד מתוך 106 ואף לא אחד מעמיתיה הצליח לעקוף בדירוג המדד את הח"כ החברתי ביותר בקואליציה, דב ליפמן מסיעת יש עתיד.
אם כן, מה הביא את הח"כים של מרצ להיעדר מההצבעות? האם מבצע ההתפקדות למפלגה שהסתיים בסוף יוני? האם המצב הביטחוני, שהשכיח גם מהם את הנושאים החברתיים-כלכליים עד כדי כך שהתרכזו רק בענייני המלחמה? על כך צריכים תומכי המפלגה לדרוש תשובות – ולקבל אותן.
כך או אחרת, תהליך ההפקרה של מליאת הכנסת על ידי האופוזיציה לטובת הקואליציה בכנס הקיץ החולף אינו יחודי למרצ שכן נוכחות דלה מאוד ניתן למצוא גם אצל חברי הכנסת של סיעות נוספות באופוזיציה. המדד החברתי מצא כי חברי סיעות רע"מ-תע"ל, בל"ד וחד"ש, מלבד ח"כ דב חנין, נכחו רק ב- 15.6 הצבעות חברתיות-כלכליות מתוך ה-106 שנבדקו. על פניו, אפשר להבין את הח"כים האלה, בייחוד נוכח ערעור הגובר של מערכת היחסים הישראלית-ערבית, גילויי הגזענות הקשים שמגיעים מכל עבר והרדיפה אחרי חלקם. ואולם, זהו רק נימוק בסיסי לתוצאות המדד בעניינם. הסבר יסודי יותר אפשר למצוא בעובדה, שהח"כים האמורים עשו שימוש רווח בשיטת הקיזוזים ונעדרו משורה של הצבעות על הצעות חוק חשובות, לרבות חוק הרווחים הכלואים שנדון בעבר וחוק הוותמ"ל הדורסני והאנטי-חברתי. בשורה התחתונה, גם דירוג המדד שלהם אינו מניח את הדעת, שכן רק אחד מתוכם, ח"כ עפו אגבארייה מחד"ש, נמצא בין שלושים המדורגים הראשונים, וליתר דיוק – במקום ה-27.
היוצאת מהכלל בתופעה מטרידה זו של האופוזיציה היא סיעת העבודה, שהובילה את המדד גם בהצבעות חברתיות במליאת הכנסת וגם בנוכחות מרשימה בדיוני המליאה בנושאים אלו. מתוצאות המדד עולה, שאת המדד כולו – אופוזיציה וקואליציה גם יחד – מובילים ח"כ איציק שמולי, שזכה במקום הראשון, ו- 11 מתוך 12 הח"כים שדורגו ראשונים.
הצניחה בחברתיותם של נציגי האופוזיציה מצביעה על מגמה שבמסגרתה חל צמצום בפער שבין האופוזיציה החברתית והלוחמנית לקואליציה האנטי-חברתית והדורסנית. גם כאן, כמו במקרה של זהבה גלאון, אין מנוס מהצבעה על עבודה לקויה ורשלנית של האופוזיציה באופן שחורג מעבר למידת החברתיות של יוזמות החקיקה אל ייצוג הציבור בפועל. ברגע שנציגי האופוזיציה מוותרים מראש על הכנסת כזירה לשינוי חברתי, הם מועלים בתפקידם כנבחרי ציבור.
דווקא בתקופה שבה הזרמים המרכזיים בחברה הישראלית דוחקים כל זרם אחר לשוליים, התפרקות האופוזיציה מחובתה להשמיע קול אחר ולפעול ליישום מדיניות אחרת הופכת להיות קריטית ליכולת החברה להכיל את מגוון חבריה. במילים אחרות, עבודה אמיתית של נבחרי הציבור האופוזיציוניים – מעבר להצהרות ריקות מתוכן, עשויה להביא לא רק לדיון ציבורי ער יותר ולייצוג טוב יותר של הציבור אלא גם להוות בסיס לתפיסה חברתית מורכבת ומכילה יותר של כלל החלקים בחברה.
הכותב הוא רכז המשקיפים של המשמר החברתי בכנסת