בישראל אין צורך בסרטים כמו "The Internship" כדי להחדיר לנו את המסר שגוגל מגניבה. מספיק להעיף מבט במדורי הטכנולוגיה של האתרים והבלוגים המובילים כדי להיחשף ליחצנות של שלל מוצרים ושירותים טכנולוגיים של החברות הגדולות. אין מדובר רק בפרסום סמוי וקשרים עסקיים (שיצרו בשבוע האחרון באזז תקשורתי) אלא נראה שהחדירה של תכנים שיווקיים הפכה במדורים אלה לסטנדרט, לפורמט הדומיננטי. זו לא "עיתונות מטעם", זה הטעם.
זאת, למעט הבלחות יוצאות דופן וכתבות על האקרים וכדומה שמאפשרות להראות חתרנות מדי פעם, אבל לא יותר מדי, אז לא נדבר יותר מדי על קוד פתוח, Tor, הצפנה ורדיפת אתרים פיראטיים על ידי התאחדות הסרטים האמריקאית (MPAA). כך שבעוד שבארה"ב עיתונאית טכנולוגיה ותיקה וביקורתית כמו קווין נורטון הודיעה בסוף שבוע האחרון שתפרוש מכתיבה על אבטחה והאקרים בשל רדיפות הממשל האמריקאי, כאן אין שום חשש לכך. הסיכוי שתקראו כתבות המערערות על הסטטוס קוו שמבנים התאגידים הוא קלוש מאוד, ולא צריך שום אלגוריתם שינבא את זה.
גם בלי מחקר מקיף ויסודי כמו שערכו ענת באלינט וצוות העין השביעית, בחינת מדורי הטכנולוגיה בשבע הפלטפורמות העיתונאיות הדומיננטיות בישראל (וואלה, הארץ, דה מרקר, Ynet, כלכליסט, מאקו וגלובס) מעלה כי בכולן מופיעים אותם נושאים – סקירות העוסקות בטכנולוגיות, אפליקציות ומכשירים חדשים, במחירי מוצרים, בתקלות טכניות, בתופעות ויראליות ובעסקאות גיוס כספים או רכישה של חברות הייטק.
כך, ב-Ynet מבשרים לנו ש"אין שום ספק שבעתיד הקרוב נראה את העולם בתצורת מציאות מועשרת", תוך הצגת הסטארט-אפ החדש של גוגל "מגי'ק ליפ" המלווה ב-13 איורים, בוואלה! מדווחים על כנס טכנולוגיות ללוחמה בטרור שיציג תחרות סטראט-אפים ישראליים "שיילחמו בטרור העולמי", במאקו תוכלו לגלות כמה אימוג'י דרושים כדי לצייר את קים קארדשיאן ובכלכליסט תוכלו לקרוא על הדור הבא של התרגום הממוחשב. בדומה לממצאים של באלינט והעין השביעית, גם בתחום הטכנולוגיה הארץ יוצא דופן, ולעתים אפשר למצוא כתבות מעמיקות במוסף הסופשבוע שלו (למשל של ד"ר כרמל ויסמן). עם זאת, גם שם מעטות הכתבות הביקורתיות והמקיפות, המנסות לנתח היבטים שונים של טכנולוגיה. העתיד כבר כאן, מתברר, וכל מה שנותר לכם לעשות הוא לשבת בנוחות ולקנות את מה שיש לו להציע.
***
"מדע וטכנולוגיה נהיו כל כך נפוצים ומעוותים שהם נהפכו לסוג חדש של תאולוגיה", כך טוען ד"ר איאן בוגוסט במאמר שפרסם במגזין אטנלנטיק. בוגוסט טוען (וכמובן שהוא לא הראשון) שהתרבות המודרנית סוגדת לאלגוריתם (שיטה לפתירת בעיה כלשהי המורכבת ממספר תהליכים או חוקים מוגדרים מראש) בלי שהיא מבינה כיצד הוא באמת פועל. כך למשל האלגוריתם של מנוע החיפוש של גוגל, טוען בוגוסט, אינו רק קוד, הוא מורכב גם משיתוף פעולה של חומרים וירטואליים ומוחשיים – ובהם גם חשמל, מרכזי data, שרתים, מזגני קירור, מאבטחים, שווקים פיננסיים ובעיקר הרגלי הגלישה של המשתמשים במנוע החיפוש שלהם. כתבה כזו, אגב, לא סביר שתמצאו במדורי הטכנולוגיה המובילים בישראל אף כי לעתים תוכלו למצוא טקסטים דומים בבלוגים של ד"ר יובל דרור (שלאחרונה ביקר את הנטייה של כתבי הטכנולוגיה בישראל לכתוב הבלים כמו "גורמים מובילים בתעשיית האינטרנט") ועידו קינן.
גם כתבות העוסקות בפמיניזם וטכנולוגיה הוגלו בארץ לגטו של מדורי המגדר, אף כי מקומן בשיח הטכנולוגי מרכזי ביותר. נראה שמידורו של הנושא מהשיח הטכנולוגי שואב את השראתו מתחום הייטק, וזה בתורו שואב השראה מהצבא. בנוסף, מרבית כתבי הטכנולוגיה בישראל הם גברים, ואולי לכן לעולם לא נקרא בעברית כתבות כמו זו של דנה בויד על ה-Oculus Rift, טכנולוגיה הגורמת לבחילות וסחרחורות אצל נשים.
פמיניזם הוא לא רק ידיעה סנסציונית על תוכנית הקפאת הביציות של פייסבוק אלא גם צורות אחרות של חשיבה ושימוש בטכנולוגיה. כך, למשל, הקוויריות שייסדו בשנות ה-90 את הסייבר פמיניזם כתגובת נגד לשוביניזם של הסייבר-פאנק בשנות ה-80, דגלו באנונימיות ולא היו מעוניינות להיות מתויגות בקטגוריות שעלולות לתחום, למסגר ולסרס את האופציות שנפתחו באינטרנט. זו גישה שכיום בלתי אפשרית בפייסבוק ובשלל פלטפורמות ואפליקציות אחרות. עניינים אלה אמנם עלו לסדר היום כשלאחרונה קבוצות דראג קווינס התנגדו למדיניות של פייסבוק הדורשת להזדהות בשם החוקי (והפלטפורמה עדיין מקפיאה חשבונות של משתמשים אלה), אך אלה בעיות הנוגעות לכולם ולא נידונות לעומק.
על הגבול בין חופש הביטוי לזכות לפרטיות באינטרנט
***
אילו נושאים כן זוכים לחשיפה במדורי הטכנולוגיה בתקשורת המקומית? אתר דה מרקר, למשל סיקר בהרחבה את ועידת הדיגיטל שלו שהתקיימה בחודש שעבר. הוועידה, שהיתה אחד ממיצגי השיווק והפרסום הגדולים בתחום תקשורת הטכנולוגיה, נערכה דווקא בחסות אתר שלרוב מציג עמדה ביקורתית כלפי קשרים עסקיים מפוקפקים. אף שבאופן מוצהר עסקה הוועידה בעתיד הטכנולוגיה ("מה הלאה") בפועל דנו בה בעתיד החברות הגדולות. כך אפשר היה לשמוע מרן גורן, המשנה למנכ"ל בזק, ש"צרכן אינטרנט קווי ממוצע מוריד 2 ג'יגה ביום" בלי לעסוק בהשלכות של צריכת האנרגיה הגדלה של צרכני האינטרנט והטכנולוגיה. גם בנושאים כמו זבל אלקטרוני (e-waste) ותנאי ההעסקה המנצלים כמעט ולא עסקו בוועידה.
בפאנל שעסק בארנק הדיגיטלי, שמאפשר שימוש באשראי באמצעות הפלאפון הסלולרי, לא היו נציגים מאיגוד ביטקוין הישראלי, ולא עסקו באופן שבו צורת התשלום הזו מאפשרת להעמיק את המעקב אחר המשתמשים ולהשיג מידע נוסף עליהם. הדיון היה מופע יחצנות לאפליקציות שמאפשרות קנייה באמצעות מכשיר הסלולר, וכפי שכתבי דה מרקר סיכמו "כל האפליקציות שבדקנו היו נוחות במיוחד לתפעול וידידותיות, ומי שיתרגל אליהן יתקשה לחזור אחורה". עמדה ביקורתית, למשל של נציגים של התנועה לזכויות דיגיטליות, לא נשמעה.
בפאנל שדן בשוק מכשירי הסלולר המקומי עסקו בשאלות "מדוע מכשירי האייפון בישראל הם מהיקרים בעולם?", "מדוע נתח השוק של המכשירים הסיניים נמוך כל כך בישראל?" ולקינוח יכולתם לשמוע ש"כל יושבי הפאנל היו מאוד אופטימיים לגבי עתיד המחשוב הלביש". קרינה? בעיות הנוגעות לפרטיות? משטור גופני, נפשי ורגשי באמצעות חברות טכנולוגיה (מה שמישל פוקו קורא לו Biopower)? חלילה, כל זה לא מעניין כל עוד זה מגיע מאפל. הרי כפי שאמר צביקה שיינפלד, סמנכ"ל החטיבה הקמעונאית של פרטנר, "יש גם משמעות לכך שאפל הציגה מכשיר לביש. אפל היא סמל סטטוס, היא מותג חזק שמסוגל להוביל מהפכות. לדעתי זה יקרה בשנה הקרובה". אמירות כאלה הן לא רק פרסום למוצרים טכנולוגיים כאלה או אחרים – הן משרתות אידאולוגיה שלמה של דטרמיניזם טכנולוגי תאגידי המוצג כדרך היחידה, הטובה והבלתי נמנעת.
אבל גם במסגרת הדטרמיניזם הטכנולוגי אפשר להציג אפשרויות, דרכים ושימושים שונים שבהן טכנולוגיה יכולה לסייע, להועיל ולהעשיר את החברה – ואלה צריכים לקבל ביטוי במדורי הטכנולוגיה. הם צריכים להעניק תמונה מלאה, עשירה, מורכבת וביקורתית יותר של התחום, ולא רק להוות שופר של החברות הגדולות והאידאולוגיות שלהן. הנחת היסוד שלהם היא שהקורא הממוצע הוא צרכן בלבד, וכל מידע "טכנולוגי מדי" עשוי לבלבל אותו. אופציות אחרות? ביקורת? גישות שונות? אלטרנטיבות? עזבו אתכם, כנסו כנסו לקרוא על האייפון החדש.
אלינור כרמי היא דוקטורנטית לתקשורת באוניברסיטת גולדסמיתס שבלונדון. כותבת ומלמדת על תרבות דיגיטלית וההיסטוריה של המדיה ובעלת הבלוג www.pinkeee.com
לקריאה נוספת: ביום שבו גוגל תשלוט בכולנו