1. האשכנזים בקריזה. באמא שלהם הם בקריזה. נשבר להם הזין. וכשהאשכנזים בקריזה, הכינו את מקלטי הבטון המזוין. הם יורים לכל הכיוונים – מריצים דאחקות עם הבן דוד בליל הסדר, מחמיצים פנים מעל מלפפון חמוץ, מעיפים פוסטים בפייסבוק אחרי הקרפעלאך כאילו אין אלוהים. המערב הפרוע. עוד אין שלושה שבועות מאז הבחירות, והאשכנזים במתקפת נגד. לא ייצאו פראיירים מול ההם שגנבו להם את המדינה. שוב גנבו את המדינה, פעם תשיעית אולי. והפעם גנבו אותה מעצמם. סתומים. חכו ותראו איך נעלה לרשת סרטון של מכות בין שתי פרחות. הא לך אויב אכזר.
והנה באה לנו האחות של מה שמו. אסרף. מממ, כיפה אדומה חמודת הצמות, ליקק הזאב את שפתיו. נערת הכפר המצחקקת בתמימות את שמחת שובו של אחיה. פתיה. חסרת כל מודעות מדינית, פוליטית, חברתית, תרבותית, אנושית. כי מי עוד תדבר, ברבים, לתקשורת, בנסיבות כבודות פנים כגון אלה, בשיעור פניה של אישה. מי תודה, ולו בפני עצמה, כי מחשבותיה נדדו לרגעים עד לתחתיות קוסמטיקה. סבתא ברונקה מתהפכת בקברה.
2. ועוד קוראים לה סתיו. כמו סתיו שלנו, הג'ינג'ית, המבריקה, טייסת הקרב, אלופת התקציבים, דור העתיד של דור העתיד. כי סתיו כשהוא אסרף הוא סתיו אחר מסתיו שפיר. ובאמת שלנו היתה פה קודם. לא לא, הם מניחים את היד על הלב, גם אם היו קוראים לה שפיר, או רבינוביץ', הכל היה אותו דבר. גם אם היתה צוחקת שבגלל אחיה החמיצה מופע של מיומנה שחיכתה לו חודשיים. אותו דבר. אותם דליים עם סבון היו נשפכים עליה. גם הלכלוך, כשהוא אשכנזי, נקי. אותו דבר גם אם משפחת אסרף ייסדה את סניף יש עתיד בבירת הנגב. אולי, לך תדע, נניח. ובכל זאת, באה להם זאת טוב בידיים.
3. היא צחקה. בקול צחקה. גם התבדחה וגם צחקה. הלצה שנשמעו גרועות ממנה. אם מוציאים מההקשר, נניח מדברים כך בחיק המשפחה, זה אפילו חמוד. אני אהרוג אותו במכות, בגללו לא עשיתי גבות לליל סדר. יכולת די נאה לערב גבוה עם נמוך, את החיים עצמם עם דקויות הפינצטה. ברם נטשה היא כך את חיילינו, את פליסטנינו, את סלע קיומנו, את מהות חרדותינו. כה דאגנו לאחיך, שככה עשה לנו, ואת מתעסקת בפינצטה. יותר חשובות לך הגבות מצה"ל, בדיוק כמו שלהוריך חשובה יותר הבת מצוה מחינוך הילדים. הפינצטה מהקולטורה (כך הסבירה בפייסבוק הגברת סתונית מלח-ארץ, בת קיבוץ תפרחת, שהוריה וחבריהם גידלו את הילדים במדגרות מגיל לידה ועד תמיד. וראה זה פלא, אצלם אף אחד לא מת במחסני הילדים. אפילו היה כיף).
4. פעם, הנשים הטובות לא היו עושות גבות. הן היו מורטות אותן. "עושות" זה עממי, זה צרפתוני, ככה מדברת הקוסמטיקאית שלא שחים בעיסוקיה. סימונה מדימונה. זחל ה"עושה" אל צפון השפה באמצעות האישה הצעירה המשוחררת. בא עם הדאחקה, עם הקריצה, עם חיבור השפה הנמוכה לפעולה הנמוכה. גם שחי ומפשעות עושים. גם הם כיכבו בממים בפייסבוק. למטה שם, בבירת הנגב, במרוקו דרום, נשים כהות עושות שפם. שלא תחשוב, סיפרה סתונית, גם אנחנו עושות. אפילו באזור הפות.
לעשות זה ירוד. כלים מדיחים, נתפשר על רוחצים, שוטפים, כלים לא עושים. מקלחת לוקחים, זה אנגלוסקסי, אבל כלים לא עושים. ואחרי הכל, בשורה התחתונה, זה עושה שכל. כי יש עושה אמריקאי ויש עושה צרפתוקאי, כל בן תרבות יידע את ההבדל (בן תרבות, אם לא שמע את בן שיחו, יכול לשאול אותו "מה". אם ישאל "איך", תצילנה אוזניים. באידיש זה ווס, באנגלית זה וואט, בצרפתוקאית אומרים קומו. בלתי נסבל).
5. אין לאשכנזים עצבים יותר. סתיו אסרף מנשקת קמיעות. סתיו אסרף צועקת בטיסה על שוקולד וערבים. סתיו אסרף הצביעה לביבי כי יש לה שכל של סתיו אסרף. היא בת תרבות האסרף. מכר שלי פתח את החלון לקבצנית בצומת ואמר לה שהיא הצביעה ליכוד אז שלא תתפלא. היא ענתה שהיא לא הצביעה בכלל. מהר וחלק ענתה, הוא לא היה הראשון שלה היום.
באתר ynet השמיעו וכתבו את התגובה של אסרף. מה נשאלה? מה חשוב, העיקר התשובה. מתי שאלו? למי אכפת. עד לכותרת הביניים הקפיצו את המשפט עם הגבות. צאו ותלמדו במי מדובר. הארד ניוז, הגבות. והתמימים מפרשנים, והתמימים מאמינים, והתמימים כותבים: יותר חשובות לה הגבות מאחיה. כי התמימים לא תחלוף בראשם מחשבה ממין זה, אחרי שהתבשרו כי עוד אחיהם חי, אודות מה החמיצו ביום שכזה. ואם תחלוף, הס מלדבר בה. ולבטח לא הגבות היו עניינה, אלא הכנת שיעורי הבית עם הילד. לא עושים שיעורים, מכינים שיעורים, בני הצח. ואם התארע שאכן בגבות עסקינן, תור זה תור, קוד תרבות בסיסי הוא שאין לדון בו בפרהסיה. בהנחה שלא קוראים לך אסרף, ואת אישה מבאר שבע, אחותו של זה שהעמיד צבא על הרגליים ושיבש חיי פלסטינים וחורר לנו את הארנק. זה גנטי או רק תרבותי שם?
6. 30 מנדטים הביאה משפחת אסרף המורחבת לליכוד של נתניהו. זה בל יסולח. הם מכת מדינה. לא ככה תכנן ארתור רופין את היהודי החדש, הגרמני, בן הגזע ההודו-אירופאי. לא זו היתה המטרה של רופין כשהביא את השחורים לארץ. הם, עם הגנום המזרחי. רופין, הבוס של "המשרד", האיש שהרים כאן את העסק. רופין מכפר רופין, מרחוב רופין, ממכללת רופין. גואל אדמות ארץ ישראל ומטהר הגנום האשכנזי. רופין ובן גוריון וגולדה מאיר ודודו טופז ומוטה גור ויאיר גרבוז והבן דוד מכפר מל"ל והקוזינה מגבעתיים. מאה שנה, כלום לא השתנה: עצלנים וטיפשים ובכיינים הם היו, הפרענקים, וכאלה גם יישארו.
***
נ"ב: יצתה בת קול שסתיו אסרף לא ישבה על המהדורות כשאחיה נעלם, התעדכנה בדרכים ישירות יותר, וכששמעה שאחיה חי, וצחקה מאושרת כפי שצחקה, וחשפה בפומבי עיסוקי האישה שלה, עוד לא ידעה כי כלל לא נחטף אלא פשע. לא ידעה כי עליה לשאת דברי התנצלות לאומה, להיות יד ימינו של טרומפלדור. גם אם כך היה, הידיעה באינטרנט טרם עודכנה. זה לא באמת משנה, אבל זה די משעשע.
איתן בקרמן הוא המייסד והעורך הראשי של "ארכיטקסטורה – אל אל ישראל"
הקליקו כאן על מנת להאזין לראיון עם איתן בקרמן ברדיו 103 שנערך בעקבות פרסום הטקסט