"היקדיף" – ככה קוראים לאנשים המקורבים לממשל באריתראה – המקומבנים. האנשים היחידים שמסוגלים לחיות חיים טובים באריתראה, הם האנשים שמקורבים לממשל. אבל לא מדובר כאן ביכולת של האנשים האלה לסדר לקרוב משפחה איזה גו'ב טוב גם אם אינו מתאים לתפקיד, אלא ביכולת שלהם להכניס משפחה שלמה לכלא לפרק זמן בלתי מוגבל רק בגלל שהעזו להסתכל עליהם עקום.
המדינה זורקת לכלא אנשים על בסיס השתייכות דתית או כשהם מעזים לבקר את הממשל; באריתריאה יש רק ארבע דתות שמאושרות על ידי הממשל: הכנסייה האורתודוקסית האריתראית, הנצרות הקתולית, הכנסייה הלוטרנית האריתראית, והאסלאם הסוני. אם נתפסת מתפלל לדת שאינה מאושרת אתה תישלח לכלא, ושם בוודאות תעבור עינויים, כך היה עם מאמינים של "עדי יהווה" ועוד רבים. יש רק יהודי אחד רשום באריתריאה על פי הממשל. הרבה ברחו מאריתריאה רק כדאי לשמור על חופש הדת, מחשש לרדיפה ורצח.
הפגנת האריתראים ברמת גן, 21.6.16. צילומים: דויד ירגאו
השלטון שולט על כל העיתונים וכל אמצעי התקשורת, ולמעשה זו המדינה היחידה באפריקה שבה אין אפילו ערוץ עצמאי אחד, מאחר שב-2001 נאסר באופן רשמי להקים או לנהל אמצעי תקשורת עצמאיים. אריתריאה היא המדינה השלישית בכמות אנשי התקשורת שיושבים בכלא – לפניה ברשימה רק סין ואיראן. בדירוג של חופש העיתונות, זכתה אריתריאה בתואר המפוקפק של המדינה עם הכי מעט חופש עיתונאי בעולם כיום. מתוך 6 מיליון התושבים שלה, 2 מיליון חיים כפליטים במדינות אחרות, בעיקר באירופה.
אני דויד ירגאו, מאריתראה. צלם במקצועי. בתור צלם עיתונות, אין לי שום יכולת לחיות במדינה כזו. שם, המצלמה שלך משועבדת לרצון הדיקטטור. כמו כן, אם אחזור, אסיים בכלא, יחד עם אלפים מבני עמי, שכן ברחתי משירות צבאי בצבא המושחת של אריתריאה. כיום, אני פליט אריתראי שמתגורר בישראל מתוקף לימודיי במכללת "ויצו" – שם אני לומד צילום.
ב-21.06.16 התקיימה בתל אביב הפגנת תמיכה של אזרחים אריתראים שרצו לעודד את האו"ם לרגל פרסום דוח שנוגע לשליט ארתריאה, איסאייס אפוורקי, והמשך שלטונו. אני הייתי בין המפגינים. הפגנו כדי לדרוש להעמיד לדין את אפוורקי בגין פשעים נגד האנושות, וקראנו לישראל ולאירופה לתמוך במתן זכויות של פליטים לאריתראים שהצליחו לברוח מהגיהנום שבו הם חיו.
האו"ם פרסם את הדוח, שקבע חד משמעית שהשלטון של אריתריאה פועל כנגד אזרחי המדינה ומבצע פשעים כנגד האנושות, אך ספק אם זה יוביל לשינוי במציאות היום יומית של האריתראים, וספק אם אוכל לחזור למולדתי ולא לפחד שכל יום יהיה היום האחרון של חיי.
אריתריאה היא מדינה קטנה במזרח אפריקה. קיבלנו את עצמאותנו ב-1991, בתום שלושים שנות מלחמה עקובה מדם נגד אתיופיה, אך שפיכת הדמים לא נפסקה – מלחמה נוספת עם אתיופיה פרצה ב-1998 ונמשכה שנתיים. עד היום, אריתראה מוקפת מדינות עוינות כמו סודן וגי'בוטי. המלחמה היא כבר הנורמה.
אפוורקי עלה לשלטון עם קבלת העצמאות, ומאז הוא נשאר בשלטון ולא התקיימה מערכת בחירות אחת. תחת שלטונו, שקעה המדינה למעמקים שכמותם לא היו גם בתקופות הקשות ביותר; אונס, רצח, עינויים – אלה מתבצעים לאור יום בשטחים פתוחים וללא שום היסוס, אין דין ואין דיין – להפך, השוטרים הם הפושעים הגדולים ביותר שמבצעים את רוב הפשעים בחסות השלטון.
המצב הביטחוני הרעוע הוביל לכך שב-1995, הוחלט להחיל שירות צבאי חובה על כל האזרחים מעל גיל 18, נשים וגברים. אבל למרות שהחוק דורש שישרתו רק 18 חודשים, האו"ם חשף את המציאות של החיילים-עבדים: הם מחויבים לשרת בצבא עשרים שנה ויותר. מאז 1998, המדינה נמצאת במה שהוכרז כ"מצב חירום לאומי", תחתיו כל האזרחים מעל גיל 18 ומתחת לגיל 50 מוגדרים כחיילים ומחויבים לשירות לתקופה שאינה מוגבלת. התנגדות לשירות צבאי או ניסיונות בריחה הביתה הן עילות לעינויים קשים והוצאה להורג.
אנחנו מבקשים מאירופה ושאר מדינות העולם, להפסיק לתמוך ולממן את שלטונו של איסאייס אפוורקי – הכסף שאתם נותנים, ממלא את מחסני התחמושת באמצעותם טובח השלטון בעם, הכסף שלכם ממלא את בתי הקברות באזרחים תמימים.
אנו קוראים אליכם: תנו לנו מקלט מדיני. ברחנו מזוועות נוראיות ואחרי מסע מפרך, כל רצוננו הוא להתחיל חיים חדשים במדינה דמוקרטית, שוויונית וליברלית – עזרו לנו כשם שעזרו לכם בשעת צרה. עזרו לנו בימים חשוכים אלה, ויום יבוא ונוכל גם אנחנו לעזור לאחרים, זו ההזדמנות של כל אזרחי ישראל להפוך ל"חסידי אומות עולם".