מאמרו של איתי קנדר "במקום אשמה בואו נדבר על אחריות" הוא תיאור נאמן של עמדת עמותת "עוצמה" ביחס לחיזוק האלמנטים הכפייתיים של המערכת השיקומית–פסיכיאטרית, ולגיוס המשפחות כגורם תומך לעניין. קנדר, לטעמנו, מתח במאמרו ביקורת בונה ועניינית על עמדת עמותת "עוצמה". הוא לא הטיח אשמה, אלא ביקש מהארגון ליטול אחריות.
פרופ' אלי שמיר מ"עוצמה" הגיב במאמר משלו, שפורסם גם באתר העמותה שבראשה עמד עד לאחרונה, המגדירה עצמה כ"פורום ארצי של משפחות נפגעי נפש". במאמר המתגונן הוא כותב: "איתי, טול קורה מעל עינייך. למרבית הצער אתה מטיח בפרסום שלך האשמה קשה ולא מוצדקת בעמדת עמותת 'עוצמה' ובי (החתום מטה)". מבחינת שמיר, הביקורת העניינית של קנדר הפכה להאשמה קשה.
הביקורת שמתח קנדר הופנתה לעמדה של עמותת "עוצמה" בנוגע להצעת חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות (תיקון מס' 19). מדי שנה ממנים בתי המשפט בישראל כעשרת אלפים אפוטרופוסים. רובם הגדול של מי שממונה להם אפוטרופוס הם אנשים שאינם יכולים לדאוג לענייניהם. קבוצה זו מונה בעיקר אנשים עם מוגבלויות נפשיות או שכליות, כגון: פיגור שכלי לסוגיו, מתמודדי נפש, אנשים המאושפזים במצב של תרדמת ואנשים מבוגרים שמפאת מצבם אינם יכולים לדאוג לענייניהם. מאז שנחקק החוק המסדיר את נושא האפוטרופסות חלו שינויים מרחיקי לכת בתפיסות החברתיות בארץ ובעולם – הן בנוגע לאנשים עם מוגבלויות והן בנוגע לאנשים בגילאים מבוגרים. שינויים אלה באו לידי ביטוי גם באמנות בינלאומיות.
מה עם מי שיש לו "כושר שיפוט"?
כך למשל השתנתה הגישה הפטרנליסטית כלפי קבוצות באוכלוסייה שבעבר נתפסו כקבוצות חלשות הזקוקות לסעד ולהתערבות מטעם המדינה. במקום הגישה הפטרנליסטית צמחה תפישה השמה את הדגש על כבודם וזכויותיהם של אנשים מקבוצות אלה – הן זכויות אזרח שמהן נהנה כל אדם והן זכויות הנובעות ממצבם הייחודי.
גישה זו מבקשת להעצים ולהגביר את עצמאותם של אותם אנשים. היא גם שמה דגש על שונותו ונבדלותו של כל אדם ואדם ומכירה בכך שקיים מגוון מוגבלויות אשר אין להתייחס אליהן כמקשה אחת. גישה זו עומדת על הצורך לכבד עד כמה שאפשר את רצונו של כל אדם ולשתפו בהחלטות הנוגעות אליו. שינויים אלה באו לידי ביטוי גם בחקיקה בתחום האפוטרופסות בעולם.
האפוטרופסות נועדה במקור לסייע לאנשים שאינם מסוגלים לדאוג לענייניהם ולהגן עליהם מפני ניצול ופגיעה של אחרים, או מפני פגיעה שלהם בעצמם. אך לא אחת הפכה האפוטרופסות לכלי המגביל את זכויותיו ואת חירותו של מי שמונה לו אפוטרופוס, בכך שנמנע ממנו לקבל החלטות בנוגע לגופו או לרכושו או לבצע פעולות בקשר אליהם.הדבר אמור במיוחד לגבי מי שאינו מסוגל לדאוג לכלל ענייניו, אך הוא עדיין בעל כושר שיפוט מלא או חלקי. כוונת התיקון לחוק הנדון כעת היא לשמור על עצמאותו של החסוי ולאפשר את מעורבותו בחיי החברה ככל האפשר.
בהצעת החוק נכתב:
"האפוטרופוס יפעל בביצוע תפקידיו, ככל האפשר וככל שהדבר מתיישב עם טובתו של החסוי א) בהתאם לרצון החסוי, אם הוא מסוגל להבין בדבר וניתן לברר את דעתו; ב) אם החסוי אינו מסוגל להבין בדבר או לא ניתן לעמוד על רצונו – בהתאם לרצון החסוי כפי שהובע בעת שהחסוי היה מסוגל להבין בדבר או כפי שניתן ללמוד מהתנהגותו בעבר;ג) אם לא ניתן לעמוד על רצון החסוי על פי רצונו בעת שהיה מסוגל להבין בדבר או מהתנהגותו בעבר, בהתחשב בהשקפת עולמו ואורח חייו של החסוי כפי שהיו בעבר".
גב' ריבי צוק, שופטת בדימוס וחברת "עוצמה" אמרה בישיבת ועדת החוקה, חוק ומשפט (24/11/15):
"הנוסח כאן מדבר על זה שאדם שכבר יש לו מיופה כוח, כלומר, כבר נמצא שאינו מסוגל להבין בדבר, בכל מקרה ינהגו על פי רצונו מבלי לתת את הדעת בכלל לשאלה האם יש לו תובנה להחליט בעניין המסוים. במקום להגיד לברר את רצונו, אומרים לברר את דעתו ואז באסוציאציה כאילו זאת תובנה אבל המבחן כאן, או לפחות צריך הבהרה, האם ניתן לברר את דעתו זה ניתן לתקשר עמו או שהוא יכול לגבש דעה ביחס לנושא העניין".
היועצת המשפטית לוועדה נועה ברודסקי לוי השיבה: "בעיקרון אמורים לשמוע אותו בכל מקרה". על כך הגיבה גב' צוק: "לשמוע אותו בכל מקרה, בסדר, אבל כתוב לנהוג לפי מה שהוא יאמר".
למה התכוונה גב' צוק כשאמרה: "הנוסח כאן מדבר על זה שאדם שכבר יש לו מיופה כוח, כלומר, כבר נמצא שאינו מסוגל להבין בדבר". האם אין שום סיכוי לשיפור במצבו של חסוי אשר יאפשר לקבל את דעתו בנוגע לענייניו?
בהצעת החוק נכתב: "במקרים רבים מצבו ויכולת הבנתו של החסוי משתנים מזמן לזמן, ולכן על האפוטרופוס לפעול מתוך התחשבות בשינויים במצב החסוי, לשמוע את דעתו, להתייעץ עמו, להתחשב ברצונותיו ולעודדו לקבל החלטות ולנהל את העניינים הנוגעים לו בעצמו בזמנים שבהם הוא מסוגל".
ציורים על קירותיו של בית חולים נטוש לפגועי נפש באיטליה
מתמודדי נפש אינם אלימים יותר
במאמרו כותב פרופ' אלי שמיר: "המשפחה היא תמיד חלק מהדרך הקשה". הוא לא מביא בחשבון מקרים שבהם ריחוק מהמשפחה דווקא הכרחי לפתרון המצוקה. יש לא מעט מקרים שבהם הדינמיקה המשפחתית הקשה עצמה היא מקור הבעיה. יש גם משפחות שבהן מתקיימים יחסים סימביוטיים שאחראים במידה רבה למצבו של המתמודד. קורה גם שאנשים מאשפזים עצמם מרצון בגלל התנכלויות של מישהו מקרב בני המשפחה. דבריו של שמיר משקפים תמונה אידילית של משפחה אוהבת ותומכת, אלא שלא פעם המציאות הפוכה בתכלית.
במאמרו שילוב משפחות בהתמודדות עם מחלות נפש קשות וכרוניות כתב שמיר: "ברור כיום שמחלות הנפש הן מחלות המוח, אך לא ידוע כיצד ומתי נפגעים המנגנונים במוח". האמת היא שאין לקביעה זו אישוש מדעי. אמנם להפרעות נפשיות מסוימות יש ביטוי בפעילות המוח אבל הסיבות לכך אינן ידועות. כשמישהו מסמיק במבוכה למשל, אפשר לומר שההסמקה נובעת מפעילות מוחו, וזה ודאי נכון. אבל מה שגרם להסמקה היה משפט שנאמר לו. כלומר, מה שחולל את ההסמקה אינו ביולוגי, אלא תלוי בנסיבות חיצוניות, חברתיות ואחרות. יש לדעת כי האטיולוגיה (חקר הסיבות למחלה) של הפרעות הנפש עדיין לוטה בערפל.
שמיר גם לא מציין כי בקרב שליש ממי שלוקה בפסיכוזה, ההתקף הראשון הוא גם ההתקף האחרון, וכי שליש אחר משתקם ומשתלב בחברה. המסמך מתייחס למעשה רק לשליש אחד מקרב המתמודדים – אלה שנפגעו באופן החמור ביותר- אך מנוסח כאילו מדובר ברובנו.
עוד משפט מהמסמך של "עוצמה": "מאחר שהתסמינים במחלת הנפש כוללים התנהגות חברתית חריגה (ולפעמים גם גלישה לאלימות)". אולי די כבר עם האלימות הזאת? מדוע לעולם לא מוזכרת אלימות המשפחה כלפי המתמודד? ממחקרים עולה כי מתמודדי נפש אינם אלימים יותר מהשאר. גם אלה הלוקים בסכיזופרניה קשה פחות מסוכנים מאנשים בעלי סף תסכול נמוך הנוטים להתפרצויות, וזאת מכיוון שהם סובלים מחוסר מוטיבציה ואנרגיה לפעולה.
סביר יותר שמתמודדי נפש בזמן התקף ייפלו קורבן לאלימות מאשר שיחוללו אלימות בעצמם. אישיות פסיכופתית אינה כרוכה במחלת נפש בדרך כלל, אלא מדובר בהפרעת אישיות אנטי-סוציאלית. כשפסיכופת לוקה גם בנפשו – השילוב אכן מסוכן מאוד. 28 איש בשנה בממוצע זוכים בהגנת אי שפיות מתוך כ-117 אלף הרשעות בפלילים בממוצע כלומר, מדובר ב-0.02 אחוז. זה לא בטל בשישים אלא בשש-מאות.
מה מתרחש במחלקה באברבנאל?
כשעתרנו לבג"צ בפעם הראשונה בעניין שלילת זכותו של מתמודד לבחור במוסד שבו יטופל, ארגן "עוצמה" סירב להצטרף לעתירה (אף שבעבר אנו נענינו לבקשתם ועתרנו לצדם למען זירוז יישום הרפורמה בבריאות הנפש. אנחנו רוצים להאמין שעשינו את הדבר הנכון). כך היה גם בעתירה השנייה, שבה שימשו אנשי "עוצמה" כידידי בית המשפט בעקבות הרעש התקשורתי. רק חברת "עוצמה" אחת, אמיצה ובעלת מצפון רגיש, גב' יוכי צ'ובוטרו, החליטה להצטרף כאדם פרטי לעתירתנו השנייה.
"עוצמה" בחרה בדרך של שיתוף פעולה הדוק עם הממסד. כוונותיהם טהורות ומעשיהם טובים ברובם, אך נשאלת השאלה אם חיבוק כה צמוד עם המערכת מאפשר ל"עוצמה" לפעול בנחרצות, לשנות את מה שצריך לשנות ולהילחם ביעילות למען הדברים הבוערים באמת.
בשנת 2004 הצטרפה עמותת "עוצמה" לעתירה שהגישו ועדי העובדים של אברבנאל נגד כוונת המדינה לסגור את בית החולים. קצרה היריעה מלתאר את תחלואיו של מוסד זה ואת שלל השערוריות שהתרחשו בין כתליו.
אברבנאל לא נסגר עד היום. הנזק המצטבר שנגרם הוא בלתי נתפס. בשבוע שעבר נחשפנו למקרה שאירע, על פי הנטען, בבית החולים: לוקה בנפשה הוחתמה על הסכמה להשתתף בניסוי רפואי ללא ידיעת בני משפחתה. נשמח לשמוע את התייחסות פורום "עוצמה" – שהצטרף בזמנו לעתירה נגד סגירת אברבנאל – גם לדברים הקשים שמתרחשים מדי יום ביומו במחלקות הסגורות.
דליה וירצברג-רופא וצביאל רופא הם מתמודדי נפש ופעילים למען זכויות מתמודדי נפש