חקלאי ישראל יצאו לחסום צמתים הבוקר. אני בספק כמה מכם בכלל שמעו על זה. ואכן, החקלאות בישראל בכלל, והמשק המשפחתי בפרט, על סף התמוטטות.
המצב נובע משילוב של גורמים: שערי המטבע, המצב ברוסיה, פערי התיווך, ההתרסקות של אגרסקו, קיצוצי ענק בהדרכה ובמחקר החקלאי, רגולציה שכבר לא מתאימה ועוד. שלוש השנים האחרונות היו קשות מאוד לרוב החקלאים.
- אף אחד מעולם לא אילץ את החקלאים להשמיד 8,000 טונות של תפוחי אדמה
- מונסנטו: חקלאות בשירות ההון-שלטון/ יוסי דורפמן
- מה חיפשה האישה עם הכריך הטוניסאי מתחת לכיסא?
אבל, וכאן מתחיל האבל הגדול, את המלחמה מנהלים אנשי האתמול, בדרכים של שלשום, על מטרות שהן מזמן לא רלוונטיות. ככה לא עושים פוליטיקה. אני לא יודע באיזה משרד פרסום מתייעצים שם, אבל צריך לזרוק אותו לכל הרוחות.
אתה לא יכול לבכות על מר גורלך, לשלם לתאילנדים 17 שקל לשעה ולדרוש לנכות משכרם את המגורים. זה לא יעבור בשום מקום, יש גבול לחוצפה. כנ"ל לגבי הבקשה הבלתי נגמרת לעוד ידיים עובדות. אחת הבעיות כרגע היא עודף ייצור, בטח בירקות, עוד ידיים עובדות משמען עוד ייצור וספירלה של קריסת מחירים וחקלאים. הרווחיות של הפלפלים נשחקת זה כשש שנים, ומה תגובת החקלאים? הגדלת השטחים.
ירקות בשוק מחנה יהודה. צילום: Marcus Frieze
אין מה לדבר על הביטחון וההתיישבות, כאילו אנחנו עוד בשנות החמישים והתלם האחרון קובע את הגבול. מי שקובע את הגבול זה הגדר והחיילים של צה"ל ששומרים עליה. מנגד, זה עדיף על הגזענות המוסווית בקריאה, שאם אנחנו לא נעבד את השדות הם ייפלו לידיים אחרות. הבדואים והערבים אזרחים בדיוק כמונו.
במקום זה צריך לדבר על הערך המוסף, על הירוק, על איכות הסביבה, על מניעת מדבור, על השימוש בקולחין, על היכולת למחזר פסולת, על תוצרת טרייה ובטוחה, על הטכנולוגיה שהיא כנראה המתקדמת בעולם ומאפשרת ייצוא של מוצרים נלווים, על זה שלפי OECD החקלאות היא בערך הענף היחיד בישראל שהתפוקה שלו לפועל גבוהה מהממוצע.
אין מה לבוא לכל העולם בדרישות. כן, חברות הסיטונאות לא צדיקות, אבל כמו כל חברה מסחרית – הן מנסות להרוויח כסף. במקום לבכות, יש להפעיל כוח. אם ביכורי שדה דרום לא תקבל תוצרת במשך חודש, היא תשנה את כל ההתנהלות שלה. אבל בשביל זה צריך סולידריות ויכולת לשתף פעולה. ראיתי שמתחילים מחאת מלפפונים. 70 אחוזים מהמלפפונים גדלים באותו מושב, תקימו חברת שיווק אחת, תמכרו את "מלפפוני אחיטוב" ותקבעו לכולם את המחיר.
כבר 20 שנה שכל מאבקי החקלאים הם על מים, עובדים זרים ופערי תיווך. בינתיים חיסלו את ההדרכה והמחקר, אי אפשר לקבל הלוואות ייעודיות לחקלאות כמו בכל מדינה מערבית, כך שהשוק השחור ובעקבותיו העולם התחתון נכנסו לכל מקום. במקום לראות איך המדינה עוזרת ביצירת שותפויות של אריזה ושיווק, איך מעבירים את הסבסוד ממכסים ומכסות לתמיכה ישירה בחקלאי (הדרך היחידה להוריד מחירים לצרכן). לא בודקים לרגע מה הרלוונטיות של עשרות ארגוני החקלאים למצב של היום, ומובן שאף אחד לא מעז לגעת בכל שלל החוקים והתקנות שמרכיבים את הסדרי הקרקע והמים בישראל.
כדאי שמנהיגי החקלאים יבינו סוף סוף שלהיות מנהיג זה לא לעשות מה שהציבור רוצה, אלא מה שהציבור צריך.
בר חפץ הוא חקלאי מקיבוץ נירים