הרחק מעין הציבור, הרחק מלבו ומתודעתו, כ-2,000 אנשים מבקשי מקלט עדיין כלואים במתקן "חולות", בלי משפט, ללא הגבלת זמן. הם ממשיכים לסבול מהתעמרויות חוזרות ונשנות שנועדו לשבור את רוחם ולגרום להם להיכנע ולעזוב את ישראל. בימים האחרונים התקבלו ב"מוקד לפליטים ולמהגרים" דיווחים בנוגע לתופעה חדשה – קנסות חריגים בדמי הכיס.
מאחר שהם אינם רשאים לעבוד, מבקשי המקלט הכלואים במתקן חולות זכאים לקבל דמי כיס בסך 160 שקלים לעשרה ימים – 480 שקלים בחודש. הכלואים מנצלים דמי כיס אלו כדי לממן את הנסיעות מהמתקן (לטיפול רפואי, פגישות עם עורכי דין ועוד), כדי לרכוש אוכל מזין או טעים יותר מזה שניתן במתקן, או תרופות שלא כלולות ברשימת התרופות המסופקות. על פי העדויות שהגיעו בשבוע האחרון, אנשי רשות האוכלוסין וההגירה הציגו באגפים השונים במתקן רשימת כלואים שביצעו עבירות שונות, שבגינן הוחלט לקנוס אותם ולקצץ מדמי הכיס שלהם.
נ', מבקש מקלט וניצול רצח העם בדרפור הכלוא במתקן וקורא עברית ציין כי מהות העבירות כלל לא פורטה ברשימות אלה. "רוב האנשים בכלל לא מבינים מה הם עשו ולמה הם נענשו", הוסיף נ'. לדבריו, רק מחצית מהכלואים קיבלו את מלוא הסכום – והשאר קיבלו סכומים נמוכים יותר מהמגיע להם (40 או 60 שקלים), או שלא קיבלו דמי כיס כלל.
על פי החוק הכלואים זכאים לא רק לדעת איזו עבירה ביצעו לפני שננקטת נגדם ענישה כלשהי, אלא גם להשמיע את גרסתם ולטעון טענות: "שוהה במרכז שלא מילא חובה שהוא חייב בקיומה, בהתאם להוראות פרק זה או להוראות שניתנו לפיו, רשאי מנהל המרכז או סגנו לנקוט נגדו אמצעי משמעת, אחד או יותר, מהמפורטים להלן בלבד, לאחר שניתנה לשוהה הזדמנות להשמיע את טענותיו לפניו". (סעיף 32.יט (ב))
עדותו של מוטעסים עלי, מבקש מקלט מסודן שכלוא גם במתקן, ממחישה היטב את אותה עמימות בנוגע לעבירות, כאשר אנשי שב"ס יכולים לטעון באופן שרירותי כי כמעט כל דבר הוא "הפרת סדר": "ישבתי עם עוד חבר בספסלים שנמצאים מחוץ למתקן, משהו שגרתי שקורה כל הזמן וכולם עושים אותו", סיפר עלי בשיחה עם המוקד לפליטים ומהגרים. "פתאום יצא מנהל המתקן ואמר שאסור לנו לשבת כאן כי הספסל הוזז והוא לא במקום הנכון. אמרתי לו שאני לא הזזתי כלום ושאני לא יודע על זה, ואמרתי שאין לנו בעיה לעבור לשבת במקום אחר אם צריך. הוא אמר שאם לא נדע להגיד הרגע מי הזיז אותם – אנחנו אלה שנענש. חוץ מזה, אני חושב שהספסלים בכלל לא זזו וזה היה פשוט שקר".
צילום: יותם רונן/ אורן זיו/ אקטיבסטילס
עלי נקנס על "עבירה" תמוהה זו ב-100 שקלים וקיבל 60 שקלים בלבד כדמי כיס באותו שבוע, בעוד שחברו שישב אתו על אותו ספסל – וכביכול היה "שותף לפשע" – לא נקנס כלל. ראוי להזכיר כי עלי היה בין אלה שהנהיגו את שביתת המחאה של מבקשי המקלט ב"חולות" בחודש יוני, והשתחרר לא מזמן מעונש שריצה בגינה בכלא סהרונים.
השרירותיות וחוסר הוודאות בנושא הענישה אינם זרים לכלואים ב"חולות": בביקורים השבועיים במתקני הכליאה אנשי "המוקד" שומעים לא פעם על מבקשי מקלט שקיבלו את העונש המקסימלי עקב היעדרות אחת מהתייצבות לחתימה – 30 יום בכלא סהרונים, בעוד שאחרים, שנעדרו מכמה התייצבויות, לא נענשו כלל.
עדויות נוספות העלו עוד כי חל שינוי בנוגע לקצבה של אלה שיוצאים לחופשות: משרד הפנים אמור לאשר חופשות קצרות למבקשי מקלט בנסיבות מיוחדות – כמו הפניה לטיפול רפואי בבית חולים או הסדרת פיצויים מהמעסיק לשעבר. בפועל, רק מעטים מאוד מצליחים לצאת לחופשות אלו, אשר מאושרות רק אחרי נסיונות רבים והתעלמות חוזרת ונשנית מפניותיהם.
כעת מנוכים, כאמור, מדמי הכיס גם הימים שבהם העצורים שהו מחוץ למתקן, למרות שנאסר על מבקשי המקלט לעבוד מחוץ לו: "נסעתי לתל אביב לפני כמה שבועות להיפגש עם העו"ד לגבי המשכורת שלי. היה לי אישור יציאה ל-12 שעות", סיפר צגאיי, מבקש מקלט מאריתראה. "חזרתי בזמן, ואז הורידו לי 16 שקלים סתם ככה. הראיתי שהיה לי אישור ואמרו לי – 'זה לא חשוב, לא היית כאן'. זה קורה עכשיו להרבה אנשים פה, ומי שיוצא ליותר זמן מורידים לו יותר".
בלי מרחב מוגן
לצד תופעות חדשות אלו, גם ממבקשי המקלט לא נחסכו האזעקות והפאניקה של זמן המלחמה. מבקשי המקלט בכל רחבי הארץ סבלו מחוסר נגישות למידע ולא ידעו כיצד יש לנהוג במצב חירום, שכן הנחיות פיקוד העורף והרשויות המקומיות לא הותאמו לשפתם. גם במתקני הכליאה לא תמיד המידע הועבר לכלואים, וכן דווח על היעדר מיגון ראוי. במתקן "חולות" ישנם ממ"דים, אך אלה חדרים שנעולים בדרך כלל. במשך חודש יולי התקבלו ב"מוקד" דיווחים על כך שהם נותרו נעולים גם בזמן האזעקות. לאחר פנייה למשרד הפנים לא התקבלו עוד תלונות על כך, אולם על פי פוסט שפרסם עלי בדף הפייסבוק שלו, הפעם הראשונה שבה נתקל בממ"דים פתוחים היתה רק ב-21 באוגוסט. כלואים רבים העידו כי הוראות הכניסה למרחבים המוגנים נאמרו בכריזה בעברית ובאנגלית בלבד.
חוסר המידע הביא גם לפאניקה רבה במתקן "סהרונים" הסמוך, שבו עדיין כלואים המשתתפים בצעדת המחאה לגבול מצרים שנערכה בסוף חודש יוני, ודוכאה באלימות ברוטאלית. הכלואים ששמעו את הדי הפיצוצים בעזה סברו שלמעשה ישראל יורה עליהם. "פחדנו מאוד כי לא הבנו מה קורה ואף אחד לא הסביר לנו. הייתי בטוח שישראל החליטה להפציץ את המקומות שבהם יש פליטים", סיפר אנואר סולימאן, מבקש מקלט מסודן שהיה כלוא בסהרונים באותה עת. כלא "סהרונים" עצמו לא ערוך למצבי חירום כאלה, וכאשר נשמעה אזעקה הסוהרים הורו לכלואים להיכנס לחדריהם – שאינם מוגנים לגמרי ויש בהם חלונות. ככל הידוע ב"סהרונים" אין מרחבים מוגנים גם לאנשי שב"ס עצמם.
התור רק מתארך
במשך החודשיים האחרונים, כאשר תשומת הלב הופנתה למלחמה, גם מבקשי המקלט שלא כלואים סבלו מקשיים חדשים: כך למשלנעשו קיצוצים נוספים במספר הלשכות העומדות לרשות מבקשי מקלט לחידוש אשרותיהם, מה שהוביל לתורים ארוכים ועומס. מבקשי המקלט הזכאים להגנה קבוצתית ולאשרה מסוג "2א' 5" נדרשים לחדש אותה פעם בחודש עד שלושה חודשים. החל מדצמבר חלו קיצוצים משמעותיים במספר הלשכות – כאשר לעומת 24 לשכות שפעלו בעבר, נותרו לרשות מבקשי המקלט שלוש לשכות בלבד בטווח שעות מצומצם. לאחר פניות חוזרות ונשנות למשרד הפנים וכיסוי תקשורתי, עלה מספרן לשבע – תל אביב, ראשון לציון, פתח תקוה, נצרת עילית, חדרה, באר שבע ואילת. במשך חודש יולי הלשכה בבאר שבע נסגרה עקב המצב הביטחוני, אולם עוד קודם לכן, בלי כל סיבה ברורה, נסגרו גם הלשכות בפתח תקוה, ראשון לציון ונצרת עילית. כך חזרו התורים הארוכים והעומס, שהביאו לכך שרבים לא מצליחים לחדש את האשרה בזמן – וכך חשופים לסכנת מעצר, וכן לאובדן מקום העבודה, עקב היעדרות ממושכת.
מבקשי מקלט בתור ללשכה ברחוב תובל בתל אביב, 21.7
מעבר לעצם סגירת הלשכות וההתעלמות מהנזק שהיא גורמת, בהתגודדות של מאות בני אדם ברחוב בתקופת המלחמה היה גם סיכון בטחוני. לא פעם נשמעו אזעקות במשך היום, ולא תמיד היה מענה ראוי עבור מבקשי המקלט. "עמדתי בתור, וכשהיתה אזעקה לא היה מקום לכולם בתוך הבניין", סיפר אברהם, מבקש מקלט מאריתראה שהמתין לחידוש הוויזה שלו ב-13 ביולי, אחד מהימים שבהם נשמעה אזעקה בתל אביב בשעות אחר הצהריים. "היו חלק שנכנסו למקום מוגן בבניין והיה להם מקום, אבל הרבה מאוד אנשים נשארו בחוץ. לא ידענו מה לעשות. אמרו לנו שאין יותר מקום בבניין ושנלך למקום אחר להתחבא וזה היה מאוד מפחיד. היו הרבה אנשים שנבהלו, כי הם לא ידעו מה הם אמורים לעשות וזו פעם ראשונה שהם במצב כזה, כולל משפחות עם ילדים קטנים".
משירות בתי הסוהר נמסר ל"מקום", בתגובה על נוהל מניעת דמי הכיס: "דמי כיס נשללים בהתאם להוראות החוק והתקנות על עבירות משמעת המפורטות, ובכללם אי החתמה של שלוש פעמים ויותר במהלך החודש. אכיפת ההליכים המשמעתיים מבוצעת בהתאם להוראת הפעלה המסדירה את אופן זימון השוהה, ביצוע ההליך המשמעתי, אופן קביעת קיזוז דמי הכיס וכדומה. רשימת העבירות בהתאם לחוק – תלויה בלוחות המודעות, כמו גם מוסברת לשוהה במהלך השימוע. לצערנו, חלק מהשוהים בוחרים לא להתייצב להליך למרות שננקטו כלל הפעילויות הנדרשות בהתאם להוראת ההפעלה, ומכאן מתבצע ההליך בהיעדרם.
קיזוז דמי הכיס כפי שנקבע בהליך המשמעתי, מבוצע במעמד חלוקת הכסף ומכאן – אין לשוהה אלא להלין על עצמו. אין בתהליך מתחילתו ועד סופו כוונה שרירותית לשוהה כזה או אחר, המטרה הינה אכיפת המשמעת בהתאם לחוק".
על טענותיו של מוטעסים עלי המועלות ברשימה: "הטענות, כמו גם העובדות אינן מדויקות. באירוע שתואר, קצין מהמרכז אכן מצא כי השוהה הפר את המשמעת ואף מסר לו כי עליו לשמור על הכללים. השוהה תיקן את הנדרש וכאמור על כך לא נענש. לסוגיית קיזוז דמי הכיס – אכן בוצעה על פי החלטת עורך השימוע וזאת בגין עבירת משמעת אחרת. גם במקרה זה אין ולא מבוצע הליך שרירותי, לא לשוהה זה ולא לאחרים – הכל על פי החוק, התקנות והוראות הפעלה".
ממשרד הפנים נמסר: "נציגי רשות האוכלוסין בחולות מקבלים עשרות, אם לא מאות, בקשות לחופשה מדי יום וכל בקשה נבחנת לגופה. כאשר ישנה עילה שמצדיקה יציאה – היא מאושרת. לגבי דמי הכיס – תפני לשב"ס, האחראי על מתקן חולות".
בנוגע להפחתה במספר הלשכות: "מהלך סגירת לשכות קטנות הנותנות שירותים למבקשי האשרות שעות ספורות בשבוע ופתיחת לשכות מרחביות במקומן, הפתוחות בכל יום משעות הבוקר המוקדמות ועד שעות הערב המאוחרות, הוא מהלך שבוצע לפני חודשים ארוכים והוכיח את עצמו. מתורים של מאות ביום, שרובם לא קיבלו בסופו של יום שירות – כיום אין כמעט תורים וביום אחד מתקבלים מאות של מסתננים. עד כה, לאחר שהלשכות המרחביות נכנסו לשגרת עבודה, כל העוסקים בהם שבעי רצון ממתן השירות למעט, ככל הנראה, המוקד עצמו. הרשות היא גוף שבודק עצמו שוב ושוב ובכל מקום בו נדרשת חשיבה מחדש – היא מתבצעת".
ענת עובדיה היא דוברת המוקד לפליטים ולמהגרים