בתחילת ספטמבר, לאחר שהעברת מתווה הגז "אושרה" בכנסת בהצבעה חסרת משמעות, אמר בנימין נתניהו: "כשאני רוצה להשיג משהו, אני משיג אותו". דוגמה לכך קיבלנו בהליכים לאישור מתווה הגז.
נתניהו השתמש במכלול טריקים פוליטיים פסאודו לגליים, דיבר וסיפר ישירות – ובאמצעות מלחכי הפנכה שלו – סיפורי בדים, שקרים וחצאי אמיתות ללא בושה. הוא דרס וסילק כל התנגדות, כולל ראש הרשות להגבלים עסקיים וראש רשות החשמל. הוא כופף ורמס עובדי ציבור בכירים כמו אבי ליכט, סגן היועץ המשפטי לממשלה, ועשה את הדמוקרטיה פלסתר.
אזכיר רק את השימוש הנלוז והשקרי בסעיף 521 כדי לעקוף את מוסד הממונה על ההגבלים העסקיים, תוך הזניית משרד החוץ והמטה לביטחון לאומי. את העברת השר אריה דרעי מתפקידו תמורת "מתנה" של מאות מיליוני שקלים, ובצירוף מקרים נדיר, מינויו של אחיו של אריה דרעי לסגן יו"ר קק"ל.
מתווה הגז הוא עוד שלב בתוכנית העל של נתניהו. המטרה שלו היתה ונותרה להישאר בתפקידו בטווח הקצר, הבינוני והארוך. להשגת מטרה זו, נתניהו משמיע בנאומיו את הסיסמאות שיבטיחו את בחירתו הבאה, ופועל להשגתה תוך הרס החברה הישראלית ומדינת ישראל. ההליכים לאישור מתווה הגז הם סרטון וידיאו מואץ להליכים ולשינוי המהותי שעוברת החברה והפוליטיקה הישראלית תחת שלטון הליכוד ונתניהו ב-20 השנים האחרונות.
אפשר להשוות את תהליך השינוי של החברה הישראלית לשיפוץ של גשר שעליו חולפת רכבת. המהנדסים לא יכולים להרוס את המבנה הקיים, בגלל ההשפעה על תנועת הרכבות. במקום זאת הם מחליפים בהדרגה, כל בורג, כל קורה וכל פס, עבודות שבקושי גורמות לנוסעים ברכבת להסיר את מבטם מהעיתונים ולהסיח את דעתם מהטלפונים. עם זאת, יום אחד, הם יבינו כי הגשר הישן נעלם ואת מקומו תפס מבנה חדש לחלוטין.
בתוך תקופה לא רציפה של 20 שנה, נתניהו הצליח לרסק ולשנות את החברה הישראלית. באמצעות שילוב בין ניאו־ליברליזם קיצוני לבין רעיונות לאומנים־משיחיים ואנטי־דמוקרטיים, הוא האיץ את העיצוב המחודש של מדינת ישראל.
במדיניות החוץ תחת שלטונו של נתניהו, ישראל הפכה ממדינה המנסה להשתלב בסביבה, למדינה ששאיפתה התפשטות טריטוריאלית על פי גבולות ההבטחה; ממדינה החותמת הסכמי שלום עם שכנותיה, למדינה תוקפנית ומתפשטת המאיימת על שכנותיה והרואה את עתידה בחיים על החרב. ישראל הופכת למדינה היחידה בעולם עם מדיניות התפשטות מוצהרת ועם העוצמה הצבאית הנדרשת למימושה.
במדיניות הפנים תחת שלטונו של נתניהו, החברה הישראלית הפכה מחברה ליברלית הומניסטית יחסית, לחברה לאומנית, קסנופובית, גזענית. החברה הישראלית כיום היא אחת הגזעניות והאלימות בעולם המערבי. נתניהו מסית בלי בושה נגד אזרחי המדינה הערבים.
צריך רק לשמוע את אנשי וארגוני הימין הרדיקלי, לראות כמה שנאה אפלה אצורה בתוכם ולהבין ולהטמיע: מלחמת אחים אינה עניין דמיוני. כל מרכיביה נמצאים כיום בישראל.
מה שצריך כדי להצית ולהתחיל את הקטסטרופה הוא להשליך את הגפרור, ונתניהו עומד מנגד וכהרגלו אינו עושה דבר, בעוד ששרים בממשלה, חברי כנסת ופוליטיקאים מהליכוד ומהבית היהודי מלבים את האש.
התקופה של נתניהו מאופיינת באלימות גדלה וכה רציפה עד שהפכה כמעט לשגרה של חיי היום-יום. הלחימה היא לסירוגין, אך שכיחה וכמעט בכל מקום. חוסר הסובלנות גדל ומתגבר. אזרחים ותושבים זרים נרדפים ומדוכאים על ידי הממשלה והזרועות הגלויות פחות או יותר שלה, והרדיפות הופכות מאורגנות יותר ואלימות יותר. האמונה והכניעה לדוגמה מתפשטות בעוד שהבדלים דוגמטיים מתרחבים. ובעיקר, האמונה הלאומנית-דתית באלימות, בקנאות, בדרכים קיצוניות והרסניות, הזלזול בדמוקרטיה ובזכויות אדם, הופכות לכוח עצמאי שניזון על ידי המדינה ובו בזמן מאיים לקעקע את יסודותיה.
מבין המאפיינים המיוחדים של תקופת נתניהו, אפשר לציין את השחיתות ואת הרשלוליות ((casualness, בעת שבה התרגלנו להניח כי אפשר לחזות את התוצאות שינבעו מהחלטות מודעות, ושאפשר לשלוט באירועים במידה מסוימת. מדיניות פנים וחוץ ופרויקטים גדולים מושקים תוך בורות ואי-הבנה יסודית של הסיכונים הכרוכים בהם, או נמסרים כבדרך אגב לידיהם של אנשים שאינם מתאימים לתפקידים, שמשתמשים בהם כקרדום לחפור בו.
ישראל תחת נתניהו נבנית מחדש יותר על ידי כוחות של שלילה ותשישות, מאשר על ידי החלטות מושכלות ומכוונות. נתניהו עצמו מסוגר בתוך פחד קיומי פרנואידי, מקיף עצמו במלחכי פנכה ואומרי הן ירודים. התוצאה היא שבישראל יש היום משטר של קקיסטוקרטיה ((Kakistocracy, ממשל המורכב מהאנשים הגרועים ביותר.
במתווה הגז נתניהו מביא לנו שלטון של טייקונים בעבור הטייקונים. הגיע הזמן להתפכח, לשלוח את נתניהו ואנשיו לפח הזבל של ההיסטוריה, להחליף את השלטון, כך שבישראל יהיה שלטון של העם, על ידי העם ובעבור העם.
אמנון פורטוגלי הוא חוקר במרכז חזן במכון ון-ליר