החתונה של בר רפאלי. כן, הייתי שם בתור מישהו שלא שייך לכלום. הייתי נציג אלה שלא שייכים לכלום ולא חברים של אף אחד. אני לא מכיר ולא שמעתי על אף אחד. יש לנו לובי וגם אותנו מייצג רני רהב. לכן הגעתי לשם. האירוח היה פצצה. עקרונית אני יכול לספר לכם בדיוק מה הלך, אבל יש לי הסכם סודיות עם עיתון מהגדולים במדינה והוצאה לאור ענקית בצפון אמריקה. הכל ייכתב וייצא לאור בשנים הקרובות ואני מנוע מלדבר. ולכן אני לא יכול בעצם לומר שום דבר. אנסה בכל זאת לתאר מה הלך שם, כי זה היה פשוט טירוף מטורף. אני לא חושב שהייתי בכזאת חתונה מטורפת מטורפת. אבל, כאמור, לצערי אני לא יכול לתאר מה הלך שם. מה שאני כן יכול, וזה מופיע במפורש בהסכמים שעליהם חתמתי, זה להמציא את כל מה שהיה שם. בגלל שהייתי שם, למה שאני ממציא על מה שהיה שם יש תוקף מיוחד, שונה מאוד ממה שממציא מישהו שלא היה שם. אז הנה.
החתונה נפתחה בדבר שאישית מאוד מדבר אלי: קרקס פרעושים. בשנים האחרונות נעלמה קצת תהילתו של הדבר הזה, אבל לדעתי מדובר באחד הדברים המשעשעים והכיפיים שיש. הפרעושים מסודרים להם על במה קטנטנה, שבה יש מתקני קרקס מיניאטוריים, ביניהם חבל המתוח בין שני עמודים, טרפז, חישוקים בוערים ועוד. עכבר קטן בעל שכל אנושי מחזיק שוט, ומצליף בפרעושים הקטנים. הם, בשל האילוף שעברו, מתחילים לבצע תרגילים מעוררי התפעלות. חלקם קופצים דרך החישוקים הבוערים, אחרים צועדים, רוטטים על החבל. זה היה נפלא, אין מלים לתאר. הכל היה קטנטן, קטנטן ממש, עד כדי כך שאת כל קרקס הפרעושים כולו החזיק בידו אחד המלצרים של מנות הפתיח. הקרקס נח לו בגובה הבטן העליונה של המלצר, על גבי צלוחית פורצלן, וכל האורחים כולם, כולל מפקדים בצה"ל, אמנים וקומיקאים, כדורגלנים וכרישי נדל"ן, מגישים בטלוויזיה ודוגמניות שהן גם שותפות בחנות לאופניים חשמליים, כולם כולם, כולן כולן, כולם/ן עמדו סביב צלוחית הפורצלן, עקבו בהשתאות אחר הפרעושים המיומנים ומחאו כף בקצב.
הדבר הבא, שהגיע מיד לאחר שסולקו הפרעושים, היה אוכל. הגיע הרבה מאוד אוכל. הופתענו מאוד, ואני מתכוון לכל מי שהיה שם. בפירוש ראיתי אנשים מופתעים. הציפייה הטבעית באירוע כזה היא שקודם כל תיערך החופה, על מנהגיה היפים והשונים, ורק אחר כך יבוא האוכל. יש לכך סיבות היסטוריות ותרבותיות מורכבות, אבל ככה זה בדרך כלל. הפעם זה לא היה כך. מיד לאחר הפרעושים – הגיע האוכל. והוא הגיע בכמויות שלא היו מביישות גם צבא של אחת המדינות בברית המועצות לשעבר, שזכו לעצמאות עם נפילת הקומוניזם. משאיות על משאיות מלאות עד להתפקע באוכל. מטוסים עם אוכל. היה מי שחשב שמטוסים עם אוכל זה השיא, כמעט כל האורחים היו מפוצצים כבר באוכל, אבל זה היה רחוק מהשיא. אחרי המטוסים עם האוכל, הגיע בטיסה: שדה תעופה שלם עם אוכל! 300 מטוסי ג'מבו נשאו בחבלי פלדה שדה תעופה שהחכירו מפיקי הפסטיבל בעיר באיטליה, ונציה אם אינני טועה, דחסו בתוך שדה התעופה הזה מלא מלא אוכל, והטיסו את שדה התעופה הזה אל החתונה של בר רפאלי.
זה היה משגע, אבל אפילו זה לא היה השיא מבחינת אוכל. מיד לאחר ששדה התעופה רוקן מכל האוכל שהיה בו, הושלך לעברנו ממעבורת חלל יער טרופי שנכרת ממש יום קודם באמזונס! היער החליק אל המוזמנים, וממנו נשפך שפע חלומי של פירות. קופים חמודים הרימו את הפירות מהאדמה והביאו אותם אל פיות הסועדים. מעולם לא ראיתי דבר כזה. ועדיין, השיא מבחינת אוכל היה עוד לפנינו. איש לא שיער שזה עומד להגיע. עובדי המקום טאטאו את הג'ונגל, רעש עמום נשמע, והנה – מן האופק הזוהר (השקיעה היתה בעיצומה והטיימינג בכלל היה פנטסטי), גולגל אלינו לוויתן שלם ממולא בשקדים ובאורז פרסי.
על המנה שמעתי וקראתי כמה פעמים. שגיא כהן הזכיר אותה באגביות באחת מביקורותיו האחרונות, כאשר התייחס לכריש מקולקל שטעם בתחנת דלק בפרדס כץ, שם הוגש הכריש על גבי מפה מטונפת והדבר היה חמור מאוד. אבל אפילו שגיא כהן (אני מנחש) לא טעם לוויתן שלם ממולא שקדים ואורז פרסי, אלא רק קרא על המנה בוויקיפדיה ובכל זאת ציין את קיומה בעולם. אני, לעומתו, כן טעמתי לוויתן שלם ממולא בשקדים ובאורז פרסי. הדבר היה כאמור בחתונה של בר רפאלי. מיד כשהסתיים הלוויתן חשבנו כולנו שתתחיל החופה, אבל אז הופתענו בחמישית או בשישית, כהוגן. במקום חופה, נפתחה האדמה, ומעלית שקופה עלתה ממנה, ובתוך המעלית השקופה ישבה קונדוליסה רייס (מזכירת המדינה לשעבר של ארצות הברית) וניגנה בנבל.
החופה. אני מוצא עצמי אילם. שום דימוי לא יצליח בבואי לספר לכם על הדבר הזה. ארבעה גברים החזיקו מקלות שבקצותם סדין, ובתווך, תחת הסדין, עמדה בר רפאלי ואתה בחיר לבה. רב קדוש קרא מתוך ספר קדוש. כולם עמדו בשתיקה והביטו בפלא. ואז, ממרומים, הופיע האלוהים. הוא נראה קצת עייף, אבל בכל זאת בא ויש להעריך אותו על זה. אפשר לומר שהוא קרס על גג החופה, שאיבדה משיווי משקלה, כי הוא כבד. אחד מנושאיה חטף מקל ברקה, ואחר התגלגל הצדה אוחז בקרסולו. ועדיין, הפגעים המינוריים הללו לא הורידו דבר מן ההתרגשות הרבה שהפגינו כולם.
האלוהים הסיר את הסדין כשרגליו הזקנות הסתבכו בו, נעמד ממש בין בר רפאלי לבחיר ליבה, חיבק אותה מצד זה ואותו מצד זה, הרחיק בעדינות את הרב שנראה אם לומר את האמת מעט מר, פתח את פיו – שבו נצצו שש או שבע שיניים בלבד וגם הן לא במצב מזהיר – ואמר: "קהל יקר, אורחים ואורחות. אני מכיר את בר ואת… (לחישות מן הקהל) עדי, כמעט חודש. ראיתי הרבה זוגות, אבל זוג כזה לא ראיתי. יש פה אהבה, יש פה רצון אמיתי להקים בית בישראל, יש פה חברות אמת. חברות אמיצה. היום אנחנו קוראים בכל בית ישראל את מסכת 'עוקצין' מן התלמוד הבבלי. ושם נאמר: 'בֵּיצָה מְגֻלְגֶּלֶת, עַד שֶׁיָּגוֹס. וּשְׁלוּקָה, עַד שֶׁיְּרַסֵּס'. דברים חכמים ועמוקים שמתייחסים לשאלה איך לאכול ביצה. היום, ביום המיוחד הזה, אנחנו יכולים יחד לומר, בית חדש בישראל הוא כביצה שלוקה, טעימה, נעימה, אפשר לאכול אותה בהרבה צורות, אבל הכי חשוב, לאכול אותה כמו שאוהבים, מתוך חברות, מתוך שמחה. שיהיה שלום עלינו ועל כל ישראל, מזל טוב לזוג הצעיר!"
הרב פצח מיד בשרשרת מזמורים, אולי כדי לציין בעדינות לאלוהים שזמנו תם. האלוהים הבין את הרמז, טפח בידידות על פדחתו של הרב, חיפש מלצר ונעלם. אי אפשר היה שלא להתרשם ממנו ומן הכבוד הרב שהעניק לזוג הצעיר ולנו, האורחים, בביקורו.
סופה של החתונה התקרב. מכיוון שאכלנו, רקדנו, שמחנו בחופה ושתינו, כעת נשאר רק לשאול את עצמנו מה יהיה הגימיק המיוחד שאתו ישוב כל אורח הביתה. וכמו בכל דבר בחתונה הזאת, הופתענו, והופתענו מאוד. הגימיק עלה על כל הציפיות. כל אורח ואורח, עם יציאתו ממתחם החתונה, זכה לצימוק עשוי מקרן שמש, שעליו חרוטים בלייזר שמות החתן והכלה והתאריך העברי. הצימוק, שהיה אולי הצימוק הקל ביותר שהחזקתי באגרופי אי פעם, כנראה משום שהיה עשוי מקרן שמש ולא מענב שהרקיב, סימל בשבילי בדיוק את כל מה שהיתה החתונה המדהימה הזאת. כל כך הרבה בכל כך מעט. קסם טהור. בנוסעי הביתה על כביש החוף, אחזתי עדיין בצימוק הזה תוך שאני נוהג (נהגתי עם כמה אצבעות סגורות) אבל לאט לאט זה הפך להיות קשה קצת ומציק. עצרתי בצד. פתחתי את תא הכפפות, הטחוב מניירות ישנים, העפתי משם הכל, מה לזבל ומה למושב האחורי, והנחתי בפנים את הצימוק. כשחזרתי לנסוע שמעתי אותו מקרקש: צימוק אחד קטן, בתוך תא חשוך, בערב שלא אשכח לעולם.
