ב-1954 פלש נועם חליף לאדמת גבעת עמל ב'. ככה זה פולשים. כבר כשהם צעירים הם מתחילים. ונועם חליף פלש מוקדם. למעשה, ב-1954 הוא יצא מבטן אמו – ופלש.
אתמול הוא ישב במאהל שאילתרו שלושת בתי האב שבתיהם נהרסו בגבעה. כתפיו שחוחות, ידיו על ברכיו ופיו רועד. במקום שבו עמד ביתו השתוללו אתמול הטרקטורים כאחוזי טירוף, מוציאים גם את תושבי השכונה מדעתם. נדמה שהטרקטורים הרסו כדי להרוס, וכעת, במקום שבו עמד הבית, שוכבים קירות מרוסקים עטורי רגבים, פצע פעור בלב הגבעה, גראונד זירו א-לה בבלי. לא רק ביתו של חליף עמד שם. גם בית המלאכה שלו, שבו יצרו הוא ושלושת פועליו תכשיטים. לא רק בית אין לו עכשיו. גם עבודה אין.
הוא נשוי לנילי וגר אתם גם בנם בן החמש, אוראל, שהולך לגן במרחק 200 מטר מהשכונה, מתחת למגדלי אקירוב. "בשש בבוקר באו עשרות יס"מניקים", הוא מספר בקול חנוק. "הם לא דיברו. ישר התחילו לשבור. הוציאו אותנו בכוח. גיסתי התעלפה ואמבולנס לקח אותה לבית החולים. אחי החזיק בלון גז ביד, והשוטרים קפצו עליו ועצרו אותו. בא לי לבכות", הוא אומר, דמעות בעיניו. "לא האמנתי לרוע".
לצפיה בגלריית הצילומים המלאה של דן חיימוביץ' מהרסת גבעת עמל- הקליקו כאן
פצע פעור בלב הגבעה. צילומים: דן חיימוביץ'
הציעו לך משהו?
"הציעו לי מיליון שקל. אני רק רוצה דירה כמו שהיתה לי. 100 מטר מרובע. זה הכל".
מישהו מעיר שלפני ההריסה הציע שוגון, נציגו של יצחק תשובה, 2 מיליון שקל לכל משפחה. עכשיו, כשהבתים הרוסים, הוא כבר מציע הרבה פחות.
לאן תלך? אני שואל אותו. "לא יודע לאן אני אלך", הוא עונה.
ומה עם הילד? אתם לא יכולים להישאר באוהל. מישהו בא והציע לכם משהו? מקם לגור בו? העירייה? הממשלה?
"אף אחד. אנחנו כאן. באוהל".
בשכונה מספרים שתשובה מציע לשלוח את המפונים לבית מלון בכפר המכבייה לכמה ימים, אבל מי שאין לו הסכם – לא הולך. לא חותמים על כלום בלי הסכם, אבל לאיזה הסכם הם יגיעו עכשיו, כשהמנוף היחיד שהיה להם במשא ומתן הוא עכשיו גל הריסות?
המפונים מרצון
ב"דה מארקר" מספרים שמשפחת כבירי שהתפנתה מרצון בשבוע שעבר קיבלה 15 מיליון שקל. משפחת בן דוד, על פי אותה ידיעה, קיבלה 5 מיליון שקל. בשכונה מדברים על מספרים נמוכים בהרבה. המשפחות שהתפנו מרצון לא עונות לטלפונים. החוזה שלהן עם תשובה אוסר עליהן לחשוף פרטים או לקחת חלק במחאת התושבים הנשארים. וככה, המאבק נותר ללא ברוריה בן דוד, שהיתה אחד הקולות המובהקים והמוכרים ביותר שלו.
אלה שלא זכו לפיצוי כזה ואיבדו את ביתם, שלושה בתי אב – חליף, אשרם וחמיאס – וגם התושבים שעדיין לא מאוימים בצווי פינוי, לא אומרים מלה רעה על מי שהגיע להסכם. לא בקול רם. אבל יש מי שלוחש שהמשפחות שהגיעו להסכם הפקירו אותו.
תמיד זה ככה בגבעת עמל. כולם ביחד נגד תשובה, נגד דנקנר, נגד סולל בונה והמדינה – אבל בתוך השכונה קשה למצוא אחדות. איש-איש והאינטרסים שלו. כולם קיוו להגיע להסכמים כמו עם אקירוב בגבעת עמל א', או כמו עם משפחת חבס, שבנתה את מגדל יו בצד השני של כביש ההלכה. אנשים יצאו מהשכונות האלה עם מיליוני דולרים. גם בגבעת עמל ב' חלמו. חלומות בבלי.
"לא האמנתי לרוע". נועם חליף ביום הריסת ביתו
החור בלב השכונה
תשובה, בעצם, סיים את ענייני הפינוי שלו. 14 משפחות הורה בית המשפט לפנות. 12 בשטח של תשובה, 2 אצל כוזהינוף. תשובה סיים. כוזהינוף עדיין לא פינה את שתי המשפחות הנותרות, אבל מצפים שגם זה יקרה בקרוב.
אלה שנשארים, קרביים מתמיד. "18 שנה לא דיברו אתנו, מאז פסק הדין של 14 המשפחות", אומר ראובן לוי, תושב השכונה. "מי ייתן לו עכשיו כאלה צווי פינוי. רוצה לפנות אותי? שיגיש תביעה חדשה. זה ייקח לו עוד עשר שנים".
מי שנשאר עדיין מדבר בקול רם. רוח הקרב עודה מנשבת בהם, אבל השכונה נראית פצועה פצעי מוות. המכתש שהיה ביתו של נועם הוא תזכורת כואבת וצורמת שבמערב הפרוע של גבעת עמל, שבה כולם אקדוחנים ותיקים וכל אדם לקח לעצמו את הזכות לבנות לבניו ולבני בניו, יש שולף אחד שהוא מהיר יותר ואכזרי יותר מכולם. קוראים לו תשובה.
גבעת עמל שוכבת על גבה, ובור פעור במצחה, במקום שפעם היה בו ביתו של נועם. אולי ייקח עוד חודשיים ואולי עוד שנתיים עד שתיגמר הסאגה הזאת, אבל הבלתי נמנע מרחף ממעל. הסוף המר, הגס והכואב יבוא. שכונה שהיתה ושעתידה להירמס תחת מגפיהם של עוד שישה מגדלי יוקרה גאים ויפים, גסים וכעורים.
מפסידים ביחד, מרוויחים לבד
הכי קל להאשים את תשובה, למרות שהוא ודאי לא האשם הבלעדי בטרגדיה של גבעת עמל. הוא יטען שהוא איש עסקים במדינת חוק, והוא בסך הכל מבצע את מה שהורה ואישר בית המשפט.
ועדיין, קשה לשכוח שכשתשובה מפסיד, כולם מפסידים. כשקרסו ההשקעות שלו בלאס וגאס, המשקיעים ויתרו לו על חוב בן עשר ספרות. כשיש הפסדים, תשובה לא חושש לשתף את הציבור.
אבל עכשיו המצב הוא קצת אחר. 1,100 דירות ייבנו בגבעת עמל. בשכונה לוחשים שהתב"ע של תשובה מדברת על 1,500 דירות, אבל הוא לא חושף אותה מחשש לזעם ציבורי נוסף. בכל מקרה, יש לו לפחות 750 דירות בשכונה, שיימכרו במחיר ממוצע של 3 או 4 מיליון שקל. ברווח של המיליארדים, מתברר, תשובה לא מוכן לשתף איש.
וזה שיעור חשוב לתלמיד הישראלי בתחילת שנת הלימודים. למידה משמעותית: כשבעל ההון מפסיד, כולנו מפסידים אתו; אבל כשהוא מרוויח, בעל ההון מרוויח לגמרי לבד. ובאמת כל הכבוד לו.
אחד מנסיונות הפינוי של גבעת עמל, מרץ 2014
הממשלה, העירייה
אם תשובה לקח בסאגה הזאת את הבלטה של האדישות והאטימות, הרי שהבלטה של הרוע המוחלט היא זו של המדינה ומוסדותיה: המדינה שמכרה את הקרקע מלכתחילה בזול בתמורה להבטחה שייבנו דירות עבור יושבי השכונה; המדינה שישבה מנגד שההבטחה הופרה במשך עשורים; המדינה שהתירה לבית המשפט להפוך את הבטחותיה; המדינה ששותקת ומספקת לתשובה את הבריונים במדי שוטרים, שעוקרים דלתות ומפנים דיירים מבתיהם.
"שר השיכון לא היה פה?" אני שואל נועם חליף.
"מאיזה מפלגה הוא?"
"הבית היהודי. אורי אריאל".
חליף מתעניין מדוע איילת שקד, שלחמה עבור השכונה ללא חת, לא גייסה את עמיתה לסיעה. הוא הרי יכול היה לעצור את הבולדוזרים. התושבים האחרים מנידים בראשם. "היא לא הצליחה. שכנעו אותו מלמעלה".
אכן חידה. דב חנין אמר לי לפני כמה חודשים שאם היו הורסים ככה בתים בהתנחלות בלתי חוקית, אריאל היה נשכב על האדמה כדי למנוע את ההרס. בגבעת עמל הוא לא נשכב. לכו תדעו, אולי אדמת תל אביב קדושה פחות מאדמות יהודה ושומרון.
במקום שבו עמד הבית, שוכבים קירות מרוסקים עטורי רגבים
תיאוריית החלחול
בשכונה מספרים ששוגון – חיים פנחס, בעבר ראש מחלק בילוש במחוז תל אביב של המשטרה – והיום נציגו של תשובה, מקבל עמלה על כל פינוי, ועל כל סכום שהוא חסך עבור אדונו. על פי התיאוריה הזאת, אסונו של חליף הוא הבונוס של שוגון. איני מכיר את פרטי החוזה של שוגון ושל תשובה, אבל תודו שזה נשמע הגיוני.
וכך, תשובה משסה את שליחו, אשר משסה את אנשי היס"מ באנשי השכונה שוב ושוב, גלים גלים על חומותיה הבצורות של גבעת עמל, עד שאלה אינן עומדות עוד בעומס וקורסות. הפריץ שולח את הקצין ששולח את הפיונים להכות במתנגדים. ככה ישראלים נוהגים זה בזה. הם לוקחים את שאת הכוח שניתנה להם, ומשתמשים בה ללא היסוס איש נגד רעהו.
ואם מחר, נער מגבעת עמל יעמוד במחסום ויתעמר בפלסטיני, איך אפשר יהיה להאשים אותו? הוא למד מהאצולה עצמה, מהוורן באפט שלנו. מיצחק תשובה בכבודו ובעצמו. הוא ולא שרף.
ואתא דה תשובה ואכלה דה שוגון דה אכלה דה יס"מניק דה אכלה דה גבעת עמל. אחלה.
ואיפה המדינה בכל העסק הזה? המדינה מתבוננת באדישות ובחוסר עניין, ומתערבת לפעמים כדי לשמור על איזונים ובלמים. כאלה שישמרו את כוחו של ההון ויבלמו את הפרולטר, או ישסו אותו באיזה ערבי מזדמן. זה עובד כבר 20 שנה, סבורה המדינה. ואם זה עובד כל כך טוב, למה להתערב?
למידה משמעותית
אוראל הקטן, בנו של חליף, הולך לגן שמתחת למגדלי אקירוב. חמש דקות מהמקום שבו היה לו בית לפני שבוע. מעניין מה שרים הילדים בגן. אולי "רגב פה ורגב שם" ואולי "מלאו אסמנו בר". ואולי, לכו תדעו, אולי מלמדים אותו בגן את "אין לי ארץ אחרת". שירים על אחווה וציונות וביחד. מעניין מה יזכור אוראל מסיפור גבעת עמל. האם גם הוא ישיר "כך נפדה אדמת העם", או שאולי גם הוא כבר למד שאת אדמת הארץ הזו פודים היום קצת אחרת.