תזהרו, מאמר קשה לעיכול. אתם עדיין כאן? תישארו עם ראש פתוח. ספויילר: כשהמדינה תמות, נהיה שייכים לתאגידים. וככה זה יהיה:
אנחנו חיה חברתית, צוקרברג עושה על זה מיליארדים. משחר ההיסטוריה חיינו בקבוצות: המשפחה, השבט, הקהילה והממלכות. במקומות וזמנים מסוימים, הדת או בעלי הון היו אלה שאוחזים בשלטון. כיום ממלאת את המקום הזה המדינה המודרנית שהיא בעצם עסקת חבילה – תשלום מסים, ציות ונאמנות, ובתמורה אנחנו לא מקבלים רק ביטחון אלא גם חינוך, תשתיות, רווחה ועוד.
מה שבטוח, המדינה תמות. צילום: Shutterstock
המאה ה- 21
המדינה הוא מושג חדש יחסית שהתקבע ברחבי העולם במאות ה-19 וה-20, והוא מתערער לגמרי במאה הנוכחית, מכמה סיבות:
1. האמון בשלטון: הגאווה במנהיגים שלנו התחלפה בחשדנות במקרה הטוב, ובזלזול ומיאוס במקרה הרע (לא רק בישראל). אנחנו מאמינים פחות למנהיגים ויותר לויקיליקס, ומבינים שבחירות זה פיקציה. אפשר לראות את זה בעליה של אנטי-פוליטיקאים, החל מטראמפ ועד מירי רגב. הבוז שאנחנו רוחשים לפוליטקלי קורקט, לריחוק, לשקרים ולצביעות של ממשלות מביא אותנו לבחור באנטי-תזה או להתרחק מפוליטיקה בכלל. שורה תחתונה, אנחנו אוהבים את המדינה ושונאים את הממשלות שמנהלות אותה.
2. הפרטה: התייעלות או לא – זה לא משנה את העובדה שהכוח וההון עובר מהמדינה למגזר העסקי. זה קורה מתחילת שנות ה-80' ומקבל מימדים עצומים במאה ה-21. היום מרבית החינוך, הרווחה, הבריאות, התשתיות, האנרגיה, התקשורת ואפילו חלק מהביטחון מגיעים מגופים פרטיים, במימון המדינה או בקניית שירותים ישירה שלנו. רוב המדינות כבר מכרו את רוב הנכסים שלהן – משאבי טבע, גופי ידע, מפעלים ונדל"ן, וגם את הכלכלה הפיננסית – פנסיה, בנקים וקרנות. אפשר להתווכח על החסרונות והיתרונות, אבל קשה להתעלם מכך שהעסקה השתנתה. זה הרבה פחות יחסי אזרח-מדינה, והרבה יותר אזרח-תאגיד-מדינה, או לחילופין אזרח-תאגיד.
3. מסחר בין-לאומי: זו גם קרן המטבע הבין-לאומית שדורשת ממדינות לצמצם השקעה באוכלוסייה שלהן, ולאפשר לתאגידים מבחוץ לתפוס את מקומה וכוחן; גם ביטול תקן הזהב שיצר שוק מטבעות גלובלי; גם האינטרנט שיצר עסקים כמו אליבאבא, גוגל ואיביי, שקונים את המתחרים שלהם ויוצרים מצב של מעט תאגידי ענק ששולטים בשוק, ועוד סיבות נוספות. מה שמדהים הוא שהמדינות כיום הן כלי משחק בידי התאגידים הגדולים, אשר בפועל מנהלים את הסכמי הסחר הבין-לאומיים במקום המדינות עצמן.
4. שלטון ריכוזי: הדמוקרטיה התחזקה לאורך המאה ה-20, בעקבות מלחמת העולם השנייה ולאחר מכן נפילת הדיקטטורות במזרח אירופה. אבל יש כיום מגמה הפוכה. ממשלות חוששות מכוח אזרחי, מרשתות חברתיות חסרות שליטה, וממחאות כמו זו של 2011. הדמוקרטיה שהתמוססה במדינות כמו טורקיה, רוסיה, וונצואלה וגם ישראל, העלייה של טראמפ, הברקזיט והימין קיצוני באירופה – כל אלה לא צירוף מקרים, אלא מגמה גלובלית ומתמשכת שיש לה סיבה. יכול להיות ששלטון ריכוזי מחזק מדינות מסוימות, אבל אם מביטים ממעוף הציפור, הוא מעיד על חולשה וחוסר יכולת שלהן לתת מענה לאזרחים לאור השינויים של המאה ה-21.
בקיצור
בקיצור, רעיון המדינה נסוג למה שהיו פעם הממלכות – הגנה על הגבולות, מיסוי ומשפט. את השאר המדינה משאירה לכוחות השוק ללא גבולות, שחלק ממנו אפילו ללא מיקום גיאוגרפי (ענן). התאגידים והאלפיון העליון היא המקבילה העולמית לאנשי אצולה, לורדים, בעלי הקרקעות, פיאודלים וכו'.
רעיון המדינה כפי שהוא קיים כיום יכול ליפול כמו מגדל קלפים – תחילה מדינות חלשות בעולם השלישי, אח"כ גם מדינות מפותחות. לחילופין הוא יכול לגווע לאט במשך עשרות שנים.
מה שבטוח, המדינה תמות.
אז מה יהיה?
מוות של מדינות יביא לשייכות וזהות שלנו לתאגידים. זה נשמע הזוי, כמו שבימי הביניים היה נשמע הזוי שתהיה לנו שייכות למדינה, יותר מאשר לדת שלנו. אבל לא רק שזה יקרה בקרוב, אלא זה תהליך שכבר התחיל.
הוואקום שמדינות משאירות אחריהן לא נשאר ריק. ב- 2016 יש גופים מסחריים שרק לפני עשור או שניים היו אתר אינטרנט קטן, והפכו לענקיות כסף ושליטה. אמזון, פייסבוק וגוגל, כל אחד מהם בנפרד, לא רק חזקים מרוב מדינות העולם, אלא גם מתפרסים לתחומים שתאגידים מעולם לא הגיעו אליהם בעבר. מישהו חשב למשל מה ההשלכות שלגוגל יש תעשיה צבאית? ולמה בכלל?
המצב העתידי הוא שתאגיד אחד יוכל לתת למשפחה את כל השירותים, ולהציע עסקאות חבילה שיהיה לנו ממש שווה להתחייב אליהן. חושבים שקשה להתנתק מהוט? תחשבו שוב. אפל נכנסה לשוק הפיננסי, אמזון לשוק התקשורת, גוגל לשוק הרכב, וכל תאגיד מסוגל לתפוס יותר ויותר תחומים בחיינו. תאגיד-על יספק לכם עסקת חבילה – גם מקום עבודה וגם משכנתא, טלפונים, חינוך, פנסיה, חשמל, שיפוץ לבית, ביטוח רכב ושירותי בריאות. מצב כזה יקרא – מונוקונסיומיזם, צריכה של הכל מתאגיד אחד.
ככל שהמדינה נסוגה מתפקידה כך הנאמנות, המחויבות והזהות שלנו תתקשר לתאגיד ללא תחום גיאוגרפי, יותר מאשר למדינה (כן עדיין קשה לדמיין). כשחושבים על המוטיבציה והיכולת של תאגיד לעשות את זה – זה בעצם הדבר הכי בטוח שהולך לקרות. כבר לפני 17 שנים תיאר את המצב הזה דיויד קורטן בספרו "כשהתאגידים שולטים בעולם", ושמעון פרס טען בשנותיו האחרונות כי זה מה שצריך לקרות – תאגידים במקום מדינות.
השאלה הגדולה היא מה יעשו תאגידים עם הכוח העצום והשליטה שלהם, מפני שהם מחוייבים לבעלי המניות בלבד, ואנחנו כלי משחק בידיהם. הגרוע ביותר הוא כשמאבקים בין תאגידים יהפכו להיות אלימים, והם יהיו כמובן, כמו תמיד לאורך ההיסטוריה, אתם יכולים לנחש על חשבון מי.
מה עושים?
העתיד מחכה לכם חברים – ליצור את המבנה הבא שמרכיב את החברה האנושית. הוא יכול להיות כמו-מדינה שמותאמת למאה ה-21, כזו שמסתגלת לשינויים בקצב מהיר. זה יכול להיות גם מבנה חברתי שונה לגמרי – קהילתי או גלובלי, גיאוגרפי או מבוסס רשת. אבל הוא חייב ליצור הסכמה בין תושבי הכפר, האזור או הגלובוס. אנחנו חיה חברתית שצריכה מבנה חברתי ברור. המבנה חייב גם כוח, אחרת כל שכן בעל עניין ירמוס אותו. הוא חייב גם הרגשת שייכות. כי כאלה אנחנו, זקוקים לביטחון חברתי והרגשה שאנחנו חלק ממשהו גדול מאיתנו.
תחשבו רגע על ועד בית, שכל מטרתו היא ליישם את ההסכמות של קבוצת האנשים שגרה בבניין, בלי רווח כספי. עכשיו תחשבו על זה ברמה הקהילתית או העולמית, ותחשבו רחוק. יצירת מבנים חברתיים חדשים זה עניין של עשרות ואפילו מאות שנים. אבל צריך להתחיל איפשהו.
במצב הקיים אני מעדיף מדינה למרות כל החסרונות שלה, על פני אופציות כמו שליטת תאגידים או דתות. שניהם נוטים להיות היררכיים בצורה קיצונית ומדכאים את יצר הפרט להתפתח. מדינה לעומתם מסוגלת להיות כזו, אבל גם מסוגלת לבנות את עצמה לטובת הציבור שנועדה לשרת אותו (בניגוד לתאגיד). במבט על השנים האחרונות אפשר לומר שאיחרנו את הרכבת, התאגידים במילא שולטים בממשלות, והבנקים הגדולים מנהלים את העולם. אבל במבט על ההיסטוריה האנושית – הכל הפיך, והכל, אבל ממש הכל – תלוי בנו.
הכותב הוא עובד סוציאלי קהילתי ופעיל חברתי