איור: איתי רווה
זה קשה לעיכול, ולא מומלץ לאנשים עם מחלות לב או למי שסתם מעדיף לחיות בהכחשה. למעשה זה בסך הכל רצף של עובדות, שכולנו כבר יודעים את רובן – אלא שהן נאספו בחבילה אחת בכוונה לתת אגרוף חזק לבטן, בעיקר למי שעוד לא הבינו איפה הם חיים.
בשנת 2017 הגענו לשיאים חדשים של התעללות במה שנקראה פעם “הדמוקרטיה הישראלית”.
פעם היו תוקפים את התקשורת ואת השמאלנים. השנה הותקפו גם נשיא המדינה שהוכרז כבוגד בליכוד; השב”כ שאנשיו כונו “פחדנים”; צה”ל שכביכול התנצל על תקיפה והרמטכ”ל באופן אישי; מפכ”ל המשטרה שקיבל איום בקיצור כהונתו והפחתה בשכרו בשל החקירות נגד ראש הממשלה; וחוקרי המשטרה על כך שגוייסו על ידי השמאל כדי לחקור את הזוג נתניהו.
מה שפעם נחשב לרעיונות הזויים, עובר כיום בחקיקה בשקט. חוקים שהוקפאו בגלל התנגדות ציבורית, משפטית או תקשורתית – כבר עוברים ללא קושי.
אלה הפרקים הקודמים של כרסום יסודות הדמוקרטיה – סיכום 2016 חלק א’ וחלק ב’, סיכום 2015, סיכום 2014 וסיכום השנים 2010-2013.
אז מה היה לנו השנה?
חופש הביטוי
אחד התחומים המשמעותיים בפירוק הדמוקרטיה הישראלית הוא הכרסום בחופש הביטוי. אנחנו בעיצומו של תהליך השתקה מסיבי, החל מאמנות, דרך פוליטיקה, משפט, חינוך ועוד.
אופוזיציה מחוץ לחוק – שמאלני זו כבר לא רק "קללה", במקרים מסוימים ממש הסתבכות עם החוק. קחו למשל את הצטברות המקרים האלו, כולם לחלוטין ללא חשד פלילי: בת 14 שתושאלה בנמל התעופה בגלל מדבקה של שוברים שתיקה; פרופ' מארגון שמאל שעוכב בגין החזקת "חומרי תעמולה"; ניסיון לסגירת מקומות שמארחים ארגוני שמאל וביטול כנס של ארגון שמאל. נוספים על כך גם הצעת חוק להעלאת אגרת בקשת חופש המידע לארגוני שמאל; חוק V-15 שעבר בקריאה שלישית; והזיה כמו דרישה לחקירה פלילית כנגד ח"כ מהאופוזיציה בגלל בדיחה-מחאה.
הפגנות מנדלבליט – הפגנה שבועית שקטה, לא אלימה וללא הפרות סדר הפכה לשנויה במחלוקת ולמאבק כוחות בין המשטרה, בית המשפט והמפגינים, משום שהיא מאיימת על השלטון. זה התחיל באיסור של המשטרה להפגין, פשרה בחסות בית המשפט, מעקבים סמויים ומעצרים של המארגנים ושל מפגינים ללא סיבה.
חוק העמותות 2 – נתניהו מעוניין להעביר חוק מחמיר הרבה יותר יחסית לחוק שעבר כבר לפני שנה. החוק יאסור לחלוטין מימון לארגוני שמאל ממדינה זרה.
תקשורת
נתניהו ממשיך לנסות לרסק את כלי התקשורת המרכזיים ולחזק ערוצי פראבדה. לא תמיד זה הולך לו, אבל צעד אחרי צעד, כלב השמירה של הדמוקרטיה הפך לעכברון.
מועצת התקשורת – הממשלה בוחנת הקמת מועצה עם נציגי הממשלה, שתפקח על התוכן בכל כלי התקשורת בישראל.
הסאגה – שוב נתניהו רוצה לסגור את תאגיד השידור חצי שנה אחרי שהתחיל לשדר, למרות שחטיבת החדשות והאקטואליה נמצאת תחת פיקוח ממשלתי ממילא. אגב, רשות השידור נסגרה בהתרעה של שעתיים, כאילו שעובדיה היו פושעים, במין מכה אחרונה של השפלה.
כוחנות, איומים, הטבות ותביעות – נתניהו איים על בעלי המניות בערוץ 10 אם יפורסם תחקיר נגדו. במקרה אחר השמיץ עיתונאי (ימני דווקא) בגלל שטען שביבי צריך להתפטר. גברת נתניהו זכתה בתביעה נגד בן כספית, בעוד מנהל לשכת ראש הממשלה ניסה לגרום לפיטוריו של כספית משום שהוא מרבה בביקורת כלפי הזוג נתניהו. זהו מסר לא רק בעבורו אלא לכלל אנשי וגופי התקשורת שחשופים לתביעות ורדיפה. בנוסף, נתניהו שימש במשך שנתיים וחצי כשר תקשורת בלי התנגדות של היועץ המשפטי לממשלה, זאת למרות ניגוד אינטרסים לכאורה (כגון פרסום חקירות נגדו, שיחות טלפון עם עורך ישראל היום והקלטות השיחות עם מו"ל ידיעות אחרונות),. הוא אף אישר הטבה לחברו שאול אלוביץ' בסך 680 מיליון שקלים, מה שהוביל לכתבי אישום כלפי המעורבים, בהם שלמה פילבר המקורב לנתניהו.
פגיעה בחופש העיתונות – המשטרה מונעת באופן שיטתי מעיתונאים וצלמים להגיע לאירועים שיש בהם עניין לציבור. שלא נחשוב שיש כאן אפליה, גם כתבת ישראל היום פונתה על ידי מג"ב ממקום אירוע ללא סיבה.
ערוץ הכנסת – ערוץ 20 התומך בממשלה נבחר להפעיל גם את ערוץ הכנסת. ברגע האחרון המכרז בוטל בגלל "תכסיסנות אסורה" של הערוץ.
גלי צה"ל –המגישים בתחנה מוחלפים באנשי תקשורת תומכי הממשלה, וזמרים שלא שירתו בצה"ל מטעמי מצפון לא מושמעים או מרואיינים.
מכה כלכלית – כיו"ר הקואליציה, דוד ביטן ניסה להנחית מכה על עיתון הארץ, כשהוא בוחן דרכים להפחית משמעותית את הפרסום הממשלתי בעיתון ולהעביר אותו לעיתונים אחרים. במקרה או שלא, זה קרה אחרי שהארץ פרסמו ראשונים אודות החקירה נגדו.
חופש דת
יש או אין חופש דת? מה שקורה בשנים האחרונות הוא מעבר מהגנה על "חומות" המגזר החרדי, להתקפה על מעוזי החילוניות, כפי שמגדיר הכתב אבישי בן-חיים בתחקיר הזה. נושא השבת עלה רבות השנה, החל ממשחקי כדורגל ועד עבודות הרכבת.
הדתה-שמדתה – שר החינוך בנט טוען שאין הדתה, אבל ההוכחות זורמות בכמויות. זה כולל עדויות של תלמידים, מורים ומנהלים על ביטולי שיעורים רבים לטובת תוכן דתי, מחברי ספרי הלימוד שנדרשים להכניס תוכן דתי לחומר ועוד. זה מלווה גם בהשפעה פוליטית על התלמידים, למשל עמותות ימין-דתיות שאנחנו מממנים בכספי מסים הפכו לחלק מצוות בי"ס, בעוד עמותות שמאל לא מורשות להכנס לבתי ספר.
חוק המרכולים – הממשלה מקדמת את החוק ביוזמת דרעי, שיאפשר לו לסגור מרכולים בשבת בכל הארץ מלבד בת"א. החוק עבר בקריאה ראשונה.
חוק המסורת – בהתאם לחוק החדש של ח"כ משה גפני שאושר בקריאה השנייה והשלישית, שר הפנים יוגבל מאוד במתן היתרי עבודה בשבת.
הפרדה בין המינים – משרדי ממשלה נותנים יד להפרדה בין גברים לנשים במרחב הציבורי ולא רק בקרב חרדים. זה קורה גם באקדמיה, בתחבורה ציבורית, בשירות הציבורי ובמקומות בילוי אפילו לילדים מגיל 0. הנושא אף הגיע לדיון באו"ם.
קבלת שבת בשכר – המדינה משלמת מכספי מסים למשפחות דתיות המארחות משפחות חילוניות לארוחת שישי וקידוש.
מאבטחים מחפשים חמץ – מאבטחים במקומות שונים בארץ נדרשו בפסח לחפש חמץ בתיקים, ולמנוע כניסה ממי שמחזיק חמץ.
משפט
שרת המשפטים תוקפת החלטות שופטים, מבהירה לנשיאת החדשה של ביהמ"ש העליון שתחליש את כוחה, וחוצה את הגבול שבין הפוליטי למקצועי ואת הגבול בין הרשות המבצעת לרשות השופטת. אנשי המקצוע מותחים ביקורת קשה אבל היועמ"ש מתעלם.
שינויים בחוק יסוד: החקיקה – בנט ושקד מקדמים שינוי בחוק יסוד: החקיקה. שופטי העליון יכולים כיום לפסול חוק שמתנגש עם חוק יסוד. במסגרת השינוי יהיה ניתן לעשות זאת רק בהרכב מיוחד של תשעה שופטים וברוב מיוחד של שני-שליש. בנוסף, הכנסת תוכל לחוקק חוק עוקף בג"צ ברוב של 61, ובשני ההיבטים מוחלש בית המשפט. סטטוס: נמצא במו"מ מול מפלגת כולנו שכרגע מתנגדת לנוסח הנוכחי.
הגבלת הזכות לבג"ץ – נתניהו מקדם חוק שימנע מאזרחים וארגונים לפנות לבג"ץ, ויאפשר זאת רק למי שקשור ישירות לנושא העתירה. החוק יגביל בעיקר עתירות בנושא זכויות אזרח. בינתיים, היועמ"ש מתנגד.
הגבלת חקיקה – שרת המשפטים מתכוונת להחליש את האופוזיציה על ידי הגבלת חקיקה, בגיבוי יו"ר הכנסת יול אדלשטיין. לא כל חקיקה, אלא רק "רעשי רקע" לדברי השרה, כלומר חוקים המגיעים מצד האופוזיציה, לעומת מה שהיא מכנה "החקיקה החשובה" שהיא מבקשת לקדם.
מינוי שופטים לפי רוחה של שקד – מונו ארבעה שופטי עליון שמרנים, כלומר עם אג'נדה לגמד ולסרס (לפי הפרשן המשפטי של כלכליסט) את כוחו של ביהמ"ש. תחקיר של התכנית עובדה חושף ששרת המשפטים כרתה ברית אסורה עם לשכת עורכי הדין על מנת למנות שופטים לפי רוחה.
בוחרים יועמ"ש – שקד דורשת מנתניהו שהממשלה תבחר את היועמ"ש. זוהי חציית קו ברור בין הדרג הפוליטי למקצועי, שאמור להגביל את כוחה של הממשלה. גם את היועצים בכל משרד ממשלתי יבחרו השרים, מהלך שמקדמת שרת המשפטים למרות התנגדות היועמ"ש.
זכויות הפרט
ערך בסיסי בדמוקרטיה שננגס לאורך השנים האחרונות, והאזרח הקטן הופך ליותר ויותר זעיר.
ריגול אחרי מורים ומנהלים – זה אמיתי. משרד החינוך פרסם מכרז לגיוס קצין מודיעין שישיג מידע על מורים, כולל הצבת סוכנים שתולים בבתי ספר. המכרז הוקפא בעקבות רעש תקשורתי.
הודעות פרטיות – מבקר המדינה דורש גישה להודעות וואטסאפ ודוא"ל של עובדי מדינה.
אלימות משטרתית – אלימות קשה בהפגנות חרדים; שבירת גולגולת לצעירה שלא הייתה איום; שוטר שאיים באקדח על מפגינים ועוד דוגמאות רבות.
סמכויות שר הביטחון – למרות ביקורת משפטית, הממשלה מרחיבה את סמכויות שר הביטחון, בסגנון שמזכיר משטר צבאי.
חוק ההקלטות – ח"כ דוד ביטן מקדם חוק שיאסור עלינו להקליט אנשים ללא רשות. למרות ההיגיון בשמירה על פרטיות, המשמעות היא שלא נוכל לתעד שיחה עם נציג שירות, וכלי תקשורת יתקשו לעשות תחקירים.
מאגר מידע על שמאלנים – השר לביטחון פנים גלעד ארדן מקדם מאגר מידע על ישראלים תומכי BDS. נכון, הם מחרימים אותנו, אבל דברים כאלה פשוט לא קיימים במדינות דמוקרטיות. זה מצטרף לאיסוף מידע על ילדים במאגר הגנטי, ועל כלל האזרחים במאגר הביומטרי אשר למרות כל ולמרות טענות מתנגדיו שהוא עובר על החוק לכאורה, המאגר כבר פועל.
הזנת אסירים שובתי רעב – לאור התנגדות ההסתדרות הרפואית המדינה שוקלת "לייבא" רופאים מחו"ל כדי לעשות זאת.
מנהיג חזק
ההגנה על ראש הממשלה חצתה מזמן את כל הגבולות שהכרנו.
חוק ההמלצות – החוק שאושר נועד למנוע מהמשטרה למסור את מסקנות החקירה לפרקליטות, תופעה שאינה מקובלת במדינות דמוקרטיות. מבין עשרות-אלפי תיקים בשנה, החוק מוגבל רק למקרים בודדים. החוק קודם בשיא העוצמה במרוץ נגד הזמן מול ההמלצות בתיק 1000, למרות התנגדות המערכת המשפטית והמשטרה, ותוך כדי דחיקת רגליהם של חברי כנסת כמו ח"כ בני בגין אשר הורחק מוועדת הפנים משום ששאל שאלות, ובמקומו מונה ח"כ ביטן. החוק עבר בשלוש קריאות אבל התעכב בעיקר בגלל הפגנות הבושה ופיליבסטר מרשים של האופוזיציה.
כוכב רוק בליכוד – זו מפלגה דמוקרטית, כ- 100,000 חברים, בחירות פנימיות, תאים אידיאולוגיים, מגוון ועדות וכו' (בניגוד ליש עתיד, כולנו, ישראל ביתנו והחרדים שמתנהלות כדיקטטורת יחיד או מועצת רבנים). אבל במפלגה פועלים לסילוק מי שמתבטא נגד נתניהו ומעלים למשפט פנימי חברי ליכוד שמפגינים נגד השחיתות. כנסי התמיכה בנתניהו הם כבר שם דבר, ואפילו ה- CIA הואשם שם בשותפות במזימה נגד ראש הממשלה.
שקיפות וביקורת
בגלל שזה נושא שנשמע משעמם, חוקים עוברים מתחת לרדאר הציבורי. אבל הם משמעותיים מאוד.
מבקר בלי שיניים – הצעת חוק של ח"כ סמוטריץ' תגמד את מבקר המדינה. החוק יאפשר למבקר להגיש דו"ח, אבל ימנע ממנו לעקוב אחר הליקויים ולוודא שהם מטופלים. יתכן שהסיבה לחוק היא הביקורת הקשה בדו"ח שהוגש על העמותות שניהל סמוטריץ'.
נתניהו לא עונה לשאלות – רה"מ מחויב לענות על שאלות ח"כים בזמן המיוחד למטרה זו. אבל אם לא נוח לו הוא לא עונה.
ג'ובים ושליטה –כמו שמתנהל רה"מ כשהוא עוקף סמכות מקצועית, כך עומדים להתנהג השרים במשרדיהם. הם ימנו את הסמנכ"ל במשרד ואת היועץ המשפטי. כמו כן, ועדות האיתור יצומצמו לשלושה אנשים בלבד.
או שפשוט לא ממנים אף אחד – דרך נוספת לשליטה בדרג המקצועי היא פשוט לא למנות מנהלים לגופים ציבוריים (כגון ביטוח לאומי, המל"ג ועוד) ולהציב אולטימטום – או מינוי פוליטי או שאין מנכ"ל.
המפכ"ל לא אוהב את מח"ש – אלשיך מתנגד לביקורת על המשטרה. הגישה שלו הגיעה לשיא בחקירה על האירוע באום אל-חיראן, שם יצא באופן חסר תקדים נגד מח"ש.
סוג של חופש – אחד המהלכים הבודדים בשנים האחרונות שמחזק דמוקרטיה הוא חוק חופש מידע. אבל לפי בדיקה של משרד המשפטים מחצית מהרשויות לא נותנות מענה כלל, 40% נענות באופן חלקי ורק 9% נענות באופן מלא.
מעל השולחן ומתחתיו – העברות כספים עוברות בנוהל מזורז על מנת להמנע מפיקוח של ועדת הכספים. כך למשל זרמו שבעה מיליארדי שקלים תוך שבוע ללא פיקוח של הכנסת.
תרבות
אחד מתפקידיה של האמנות הוא לשים ראי חברתי ולתת ביקורת. במדינה דמוקרטית גורמים פוליטיים מנועים מלהתערב בתוכן אמנותי. בית המשפט, היועץ המשפטי וסגניתו דרשו ממשרד התרבות להפסיק לאיים על מוסדות תרבות, אך המשרד ממשיך.
רשימות שחורות? – משרד התרבות דורש מקרנות קולנוע רשימה של כל אנשי הקולנוע שאישרו או דחו הצעות לסרטים בחמש השנים האחרונות.
איומי שרת התרבות מירי רגב – לאחרונה איימה על פסטיבל ירושלים בביטול תקציב עקב עירום באחד המופעים, ועל פסטיבל עכו בגלל הצגה שלטענתה פוגעת במדינה. ההצגה בוטלה למרות מחאת שחקנים והתפטרות מנהל הפסטיבל. רוצים את זה ביותר אישי? רגב לא הוזמנה לטקס פרסי אופיר אז היא מאיימת גם עליהם בשלילת התקציב.
חיפוש בהוצאת ספרים – חיפוש משטרתי התבצע בהוצאת ידיעות ספרים, בעקבות כתבים של אהוד אולמרט, וייתכן (המשטרה לא אשרה) גם בוגי יעלון ובן כספית.
אזרחים שאינם יהודים
אפשר להתווכח אם יש או אין אפליה נגד 20% מאזרחי ישראל הלא-יהודים, אבל אי אפשר שלא להבחין בהחמרה ביחס אליהם.
חוק הלאום – מה שנראה כחוק הזוי או סתם הצהרה תקשורתית, הופך ממש למציאות. החוק יבדיל בין דם לדם, בין יהודי למי שאינו יהודי, תוך פשרה שבה דמוקרטיה לא תהיה כפופה ליהדות. למרות הפשרה, אם עד היום היתה טענה שיש שוויון בפני החוק – המהלך הזה יעגן את אי-השוויון בחוק. החוק עבר בקריאה טרומית ויתכן שיקודם לקריאה ראשונה.
התפטרות עלי התאנה – מקצוע האזרחות עבר שינוי בשנים האחרונות. הדור הצעיר אינו לומד את ערכי הדמוקרטיה אלא לומד יותר את ערכי הימין הפוליטי. שני חברי ועדה ערבים שהתמנו כנציגי המגזר, התפטרו מאחר ולטענתם יש בחומר הלימוד עיוות עובדות והסתה.
תגלית לא נפגשים עם ערבים – ארגון "תגלית" החליט להפסיק להפגיש בין משתתפי הסיורים בישראל לבין ערבים.
בין הסתה להתעלמות פוליטית – מצד אחד הסתה של שרים בכירים כנגד ערבים תושבי ישראל – ליברמן קורא לחרם, בנט מאיים וארדן מכריז על פיגוע שלא היה. מצד שני ראש המפלגה הגדולה בשמאל מתרחק מהם כמו מאש ומיישר קו עם הקיצוניות הלאומנית.
יחסי חוץ
שר החוץ נתניהו מתהדר בהידוק יחסים עם מדינות אפריקה, אולי בשביל קליטת מבקשי מקלט, אולי לשם עסקאות נשק, אך ישראל מתרחקת מהמדינות הדמוקרטיות.
יחסים מתערערים – נתניהו הקפיא ביקורים דיפלומטיים באנגליה, צרפת, יפן, רוסיה, ספרד ושבע מדינות נוספות, נזף בשגרירים (בחר דווקא בחג המולד) והקפיא תכניות, בעקבות החלטה באו"ם נגד ישראל. כמו כן, ביטל פגישה עם שר החוץ הגרמני בביקור שלו בישראל בגלל שהעז להפגש עם ארגוני שמאל.
לא מקובל – נתניהו כל כך לא רצוי באירופה שכדי להגיע למפגש עם שרי החוץ של האיחוד, היה צריך קומבינה של הזמנה לא רשמית לארוחת בוקר עם שר החוץ של ליטא.
יהדות ארה"ב – אפילו עם התומכים הכי גדולים שלנו הצלחנו להסתכסך, אלה שתורמים מיליארדים ויוצרים לובי חזק בארה"ב. סגנית שר החוץ ציפי חוטובלי טענה שהם אינם מבינים את ישראל מפני שהם לא משרתים בצה"ל, מה שיצר כעס רב בקרב יהודי התפוצות בכלל. נושא אחר המעורר זעם עד כדי איום בניתוק יחסים הוא ביטול מתווה הכותל. כתוצאה מהביטול, יהודים רבים אינם יכולים להגיע לכותל ולהתפלל כדרכם רק בגלל שאינם אורתודוקסים.
פורשים מאונסק"ו – נתניהו הכריז שישראל תפרוש מארגון החינוך, המדע והתרבות של האו"ם. המשמעות לא גדולה, אבל זהו עוד צעד של התרחקות והסתגרות מפני מדינות העולם.
איסור כניסה, שלילת אזרחות וסנקציות כלכליות – אושר חוק האוסר כניסה לישראל לאנשים הקוראים לחרם על ההתנחלויות. בפועל, לא רק פעילים נעצרים אלא גם חברי פרלמנט ועיתונאים. בדרך יש חוק נוסף של שבע שנות מאסר לאזרחים ישראליים על מעשה דומה. עוד חוק שאושר הוא האפשרות לשלול אזרחות לחשוד בטרור גם ללא נוכחותו. חוק אחר שכבר מיושם בשטח הוא חוק החרם, ולראשונה הביא להחרמה של מספר ארגונים כגון אמנסטי ונשים עושות שלום.
איור: איתי רווה
זה קשה לעיכול, ולא מומלץ לאנשים עם מחלות לב או למי שסתם מעדיף לחיות בהכחשה. למעשה זה בסך הכל רצף של עובדות, שכולנו כבר יודעים את רובן – אלא שהן נאספו בחבילה אחת בכוונה לתת אגרוף חזק לבטן, בעיקר למי שעוד לא הבינו איפה הם חיים.
בשנת 2017 הגענו לשיאים חדשים של התעללות במה שנקראה פעם “הדמוקרטיה הישראלית”.
פעם היו תוקפים את התקשורת ואת השמאלנים. השנה הותקפו גם נשיא המדינה שהוכרז כבוגד בליכוד; השב”כ שאנשיו כונו “פחדנים”; צה”ל שכביכול התנצל על תקיפה והרמטכ”ל באופן אישי; מפכ”ל המשטרה שקיבל איום בקיצור כהונתו והפחתה בשכרו בשל החקירות נגד ראש הממשלה; וחוקרי המשטרה על כך שגוייסו על ידי השמאל כדי לחקור את הזוג נתניהו.
מה שפעם נחשב לרעיונות הזויים, עובר כיום בחקיקה בשקט. חוקים שהוקפאו בגלל התנגדות ציבורית, משפטית או תקשורתית – כבר עוברים ללא קושי.
אלה הפרקים הקודמים של כרסום יסודות הדמוקרטיה – סיכום 2016 חלק א’ וחלק ב’, סיכום 2015, סיכום 2014 וסיכום השנים 2010-2013.
אז מה היה לנו השנה?
חופש הביטוי
אחד התחומים המשמעותיים בפירוק הדמוקרטיה הישראלית הוא הכרסום בחופש הביטוי. אנחנו בעיצומו של תהליך השתקה מסיבי, החל מאמנות, דרך פוליטיקה, משפט, חינוך ועוד.
אופוזיציה מחוץ לחוק – שמאלני זו כבר לא רק "קללה", במקרים מסוימים ממש הסתבכות עם החוק. קחו למשל את הצטברות המקרים האלו, כולם לחלוטין ללא חשד פלילי: בת 14 שתושאלה בנמל התעופה בגלל מדבקה של שוברים שתיקה; פרופ' מארגון שמאל שעוכב בגין החזקת "חומרי תעמולה"; ניסיון לסגירת מקומות שמארחים ארגוני שמאל וביטול כנס של ארגון שמאל. נוספים על כך גם הצעת חוק להעלאת אגרת בקשת חופש המידע לארגוני שמאל; חוק V-15 שעבר בקריאה שלישית; והזיה כמו דרישה לחקירה פלילית כנגד ח"כ מהאופוזיציה בגלל בדיחה-מחאה.
הפגנות מנדלבליט – הפגנה שבועית שקטה, לא אלימה וללא הפרות סדר הפכה לשנויה במחלוקת ולמאבק כוחות בין המשטרה, בית המשפט והמפגינים, משום שהיא מאיימת על השלטון. זה התחיל באיסור של המשטרה להפגין, פשרה בחסות בית המשפט, מעקבים סמויים ומעצרים של המארגנים ושל מפגינים ללא סיבה.
חוק העמותות 2 – נתניהו מעוניין להעביר חוק מחמיר הרבה יותר יחסית לחוק שעבר כבר לפני שנה. החוק יאסור לחלוטין מימון לארגוני שמאל ממדינה זרה.
תקשורת
נתניהו ממשיך לנסות לרסק את כלי התקשורת המרכזיים ולחזק ערוצי פראבדה. לא תמיד זה הולך לו, אבל צעד אחרי צעד, כלב השמירה של הדמוקרטיה הפך לעכברון.
מועצת התקשורת – הממשלה בוחנת הקמת מועצה עם נציגי הממשלה, שתפקח על התוכן בכל כלי התקשורת בישראל.
הסאגה – שוב נתניהו רוצה לסגור את תאגיד השידור חצי שנה אחרי שהתחיל לשדר, למרות שחטיבת החדשות והאקטואליה נמצאת תחת פיקוח ממשלתי ממילא. אגב, רשות השידור נסגרה בהתרעה של שעתיים, כאילו שעובדיה היו פושעים, במין מכה אחרונה של השפלה.
כוחנות, איומים, הטבות ותביעות – נתניהו איים על בעלי המניות בערוץ 10 אם יפורסם תחקיר נגדו. במקרה אחר השמיץ עיתונאי (ימני דווקא) בגלל שטען שביבי צריך להתפטר. גברת נתניהו זכתה בתביעה נגד בן כספית, בעוד מנהל לשכת ראש הממשלה ניסה לגרום לפיטוריו של כספית משום שהוא מרבה בביקורת כלפי הזוג נתניהו. זהו מסר לא רק בעבורו אלא לכלל אנשי וגופי התקשורת שחשופים לתביעות ורדיפה. בנוסף, נתניהו שימש במשך שנתיים וחצי כשר תקשורת בלי התנגדות של היועץ המשפטי לממשלה, זאת למרות ניגוד אינטרסים לכאורה (כגון פרסום חקירות נגדו, שיחות טלפון עם עורך ישראל היום והקלטות השיחות עם מו"ל ידיעות אחרונות),. הוא אף אישר הטבה לחברו שאול אלוביץ' בסך 680 מיליון שקלים, מה שהוביל לכתבי אישום כלפי המעורבים, בהם שלמה פילבר המקורב לנתניהו.
פגיעה בחופש העיתונות – המשטרה מונעת באופן שיטתי מעיתונאים וצלמים להגיע לאירועים שיש בהם עניין לציבור. שלא נחשוב שיש כאן אפליה, גם כתבת ישראל היום פונתה על ידי מג"ב ממקום אירוע ללא סיבה.
ערוץ הכנסת – ערוץ 20 התומך בממשלה נבחר להפעיל גם את ערוץ הכנסת. ברגע האחרון המכרז בוטל בגלל "תכסיסנות אסורה" של הערוץ.
גלי צה"ל –המגישים בתחנה מוחלפים באנשי תקשורת תומכי הממשלה, וזמרים שלא שירתו בצה"ל מטעמי מצפון לא מושמעים או מרואיינים.
מכה כלכלית – כיו"ר הקואליציה, דוד ביטן ניסה להנחית מכה על עיתון הארץ, כשהוא בוחן דרכים להפחית משמעותית את הפרסום הממשלתי בעיתון ולהעביר אותו לעיתונים אחרים. במקרה או שלא, זה קרה אחרי שהארץ פרסמו ראשונים אודות החקירה נגדו.
חופש דת
יש או אין חופש דת? מה שקורה בשנים האחרונות הוא מעבר מהגנה על "חומות" המגזר החרדי, להתקפה על מעוזי החילוניות, כפי שמגדיר הכתב אבישי בן-חיים בתחקיר הזה. נושא השבת עלה רבות השנה, החל ממשחקי כדורגל ועד עבודות הרכבת.
הדתה-שמדתה – שר החינוך בנט טוען שאין הדתה, אבל ההוכחות זורמות בכמויות. זה כולל עדויות של תלמידים, מורים ומנהלים על ביטולי שיעורים רבים לטובת תוכן דתי, מחברי ספרי הלימוד שנדרשים להכניס תוכן דתי לחומר ועוד. זה מלווה גם בהשפעה פוליטית על התלמידים, למשל עמותות ימין-דתיות שאנחנו מממנים בכספי מסים הפכו לחלק מצוות בי"ס, בעוד עמותות שמאל לא מורשות להכנס לבתי ספר.
חוק המרכולים – הממשלה מקדמת את החוק ביוזמת דרעי, שיאפשר לו לסגור מרכולים בשבת בכל הארץ מלבד בת"א. החוק עבר בקריאה ראשונה.
חוק המסורת – בהתאם לחוק החדש של ח"כ משה גפני שאושר בקריאה השנייה והשלישית, שר הפנים יוגבל מאוד במתן היתרי עבודה בשבת.
הפרדה בין המינים – משרדי ממשלה נותנים יד להפרדה בין גברים לנשים במרחב הציבורי ולא רק בקרב חרדים. זה קורה גם באקדמיה, בתחבורה ציבורית, בשירות הציבורי ובמקומות בילוי אפילו לילדים מגיל 0. הנושא אף הגיע לדיון באו"ם.
קבלת שבת בשכר – המדינה משלמת מכספי מסים למשפחות דתיות המארחות משפחות חילוניות לארוחת שישי וקידוש.
מאבטחים מחפשים חמץ – מאבטחים במקומות שונים בארץ נדרשו בפסח לחפש חמץ בתיקים, ולמנוע כניסה ממי שמחזיק חמץ.
משפט
שרת המשפטים תוקפת החלטות שופטים, מבהירה לנשיאת החדשה של ביהמ"ש העליון שתחליש את כוחה, וחוצה את הגבול שבין הפוליטי למקצועי ואת הגבול בין הרשות המבצעת לרשות השופטת. אנשי המקצוע מותחים ביקורת קשה אבל היועמ"ש מתעלם.
שינויים בחוק יסוד: החקיקה – בנט ושקד מקדמים שינוי בחוק יסוד: החקיקה. שופטי העליון יכולים כיום לפסול חוק שמתנגש עם חוק יסוד. במסגרת השינוי יהיה ניתן לעשות זאת רק בהרכב מיוחד של תשעה שופטים וברוב מיוחד של שני-שליש. בנוסף, הכנסת תוכל לחוקק חוק עוקף בג"צ ברוב של 61, ובשני ההיבטים מוחלש בית המשפט. סטטוס: נמצא במו"מ מול מפלגת כולנו שכרגע מתנגדת לנוסח הנוכחי.
הגבלת הזכות לבג"ץ – נתניהו מקדם חוק שימנע מאזרחים וארגונים לפנות לבג"ץ, ויאפשר זאת רק למי שקשור ישירות לנושא העתירה. החוק יגביל בעיקר עתירות בנושא זכויות אזרח. בינתיים, היועמ"ש מתנגד.
הגבלת חקיקה – שרת המשפטים מתכוונת להחליש את האופוזיציה על ידי הגבלת חקיקה, בגיבוי יו"ר הכנסת יול אדלשטיין. לא כל חקיקה, אלא רק "רעשי רקע" לדברי השרה, כלומר חוקים המגיעים מצד האופוזיציה, לעומת מה שהיא מכנה "החקיקה החשובה" שהיא מבקשת לקדם.
מינוי שופטים לפי רוחה של שקד – מונו ארבעה שופטי עליון שמרנים, כלומר עם אג'נדה לגמד ולסרס (לפי הפרשן המשפטי של כלכליסט) את כוחו של ביהמ"ש. תחקיר של התכנית עובדה חושף ששרת המשפטים כרתה ברית אסורה עם לשכת עורכי הדין על מנת למנות שופטים לפי רוחה.
בוחרים יועמ"ש – שקד דורשת מנתניהו שהממשלה תבחר את היועמ"ש. זוהי חציית קו ברור בין הדרג הפוליטי למקצועי, שאמור להגביל את כוחה של הממשלה. גם את היועצים בכל משרד ממשלתי יבחרו השרים, מהלך שמקדמת שרת המשפטים למרות התנגדות היועמ"ש.
זכויות הפרט
ערך בסיסי בדמוקרטיה שננגס לאורך השנים האחרונות, והאזרח הקטן הופך ליותר ויותר זעיר.
ריגול אחרי מורים ומנהלים – זה אמיתי. משרד החינוך פרסם מכרז לגיוס קצין מודיעין שישיג מידע על מורים, כולל הצבת סוכנים שתולים בבתי ספר. המכרז הוקפא בעקבות רעש תקשורתי.
הודעות פרטיות – מבקר המדינה דורש גישה להודעות וואטסאפ ודוא"ל של עובדי מדינה.
אלימות משטרתית – אלימות קשה בהפגנות חרדים; שבירת גולגולת לצעירה שלא הייתה איום; שוטר שאיים באקדח על מפגינים ועוד דוגמאות רבות.
סמכויות שר הביטחון – למרות ביקורת משפטית, הממשלה מרחיבה את סמכויות שר הביטחון, בסגנון שמזכיר משטר צבאי.
חוק ההקלטות – ח"כ דוד ביטן מקדם חוק שיאסור עלינו להקליט אנשים ללא רשות. למרות ההיגיון בשמירה על פרטיות, המשמעות היא שלא נוכל לתעד שיחה עם נציג שירות, וכלי תקשורת יתקשו לעשות תחקירים.
מאגר מידע על שמאלנים – השר לביטחון פנים גלעד ארדן מקדם מאגר מידע על ישראלים תומכי BDS. נכון, הם מחרימים אותנו, אבל דברים כאלה פשוט לא קיימים במדינות דמוקרטיות. זה מצטרף לאיסוף מידע על ילדים במאגר הגנטי, ועל כלל האזרחים במאגר הביומטרי אשר למרות כל ולמרות טענות מתנגדיו שהוא עובר על החוק לכאורה, המאגר כבר פועל.
הזנת אסירים שובתי רעב – לאור התנגדות ההסתדרות הרפואית המדינה שוקלת "לייבא" רופאים מחו"ל כדי לעשות זאת.
מנהיג חזק
ההגנה על ראש הממשלה חצתה מזמן את כל הגבולות שהכרנו.
חוק ההמלצות – החוק שאושר נועד למנוע מהמשטרה למסור את מסקנות החקירה לפרקליטות, תופעה שאינה מקובלת במדינות דמוקרטיות. מבין עשרות-אלפי תיקים בשנה, החוק מוגבל רק למקרים בודדים. החוק קודם בשיא העוצמה במרוץ נגד הזמן מול ההמלצות בתיק 1000, למרות התנגדות המערכת המשפטית והמשטרה, ותוך כדי דחיקת רגליהם של חברי כנסת כמו ח"כ בני בגין אשר הורחק מוועדת הפנים משום ששאל שאלות, ובמקומו מונה ח"כ ביטן. החוק עבר בשלוש קריאות אבל התעכב בעיקר בגלל הפגנות הבושה ופיליבסטר מרשים של האופוזיציה.
כוכב רוק בליכוד – זו מפלגה דמוקרטית, כ- 100,000 חברים, בחירות פנימיות, תאים אידיאולוגיים, מגוון ועדות וכו' (בניגוד ליש עתיד, כולנו, ישראל ביתנו והחרדים שמתנהלות כדיקטטורת יחיד או מועצת רבנים). אבל במפלגה פועלים לסילוק מי שמתבטא נגד נתניהו ומעלים למשפט פנימי חברי ליכוד שמפגינים נגד השחיתות. כנסי התמיכה בנתניהו הם כבר שם דבר, ואפילו ה- CIA הואשם שם בשותפות במזימה נגד ראש הממשלה.
שקיפות וביקורת
בגלל שזה נושא שנשמע משעמם, חוקים עוברים מתחת לרדאר הציבורי. אבל הם משמעותיים מאוד.
מבקר בלי שיניים – הצעת חוק של ח"כ סמוטריץ' תגמד את מבקר המדינה. החוק יאפשר למבקר להגיש דו"ח, אבל ימנע ממנו לעקוב אחר הליקויים ולוודא שהם מטופלים. יתכן שהסיבה לחוק היא הביקורת הקשה בדו"ח שהוגש על העמותות שניהל סמוטריץ'.
נתניהו לא עונה לשאלות – רה"מ מחויב לענות על שאלות ח"כים בזמן המיוחד למטרה זו. אבל אם לא נוח לו הוא לא עונה.
ג'ובים ושליטה –כמו שמתנהל רה"מ כשהוא עוקף סמכות מקצועית, כך עומדים להתנהג השרים במשרדיהם. הם ימנו את הסמנכ"ל במשרד ואת היועץ המשפטי. כמו כן, ועדות האיתור יצומצמו לשלושה אנשים בלבד.
או שפשוט לא ממנים אף אחד – דרך נוספת לשליטה בדרג המקצועי היא פשוט לא למנות מנהלים לגופים ציבוריים (כגון ביטוח לאומי, המל"ג ועוד) ולהציב אולטימטום – או מינוי פוליטי או שאין מנכ"ל.
המפכ"ל לא אוהב את מח"ש – אלשיך מתנגד לביקורת על המשטרה. הגישה שלו הגיעה לשיא בחקירה על האירוע באום אל-חיראן, שם יצא באופן חסר תקדים נגד מח"ש.
סוג של חופש – אחד המהלכים הבודדים בשנים האחרונות שמחזק דמוקרטיה הוא חוק חופש מידע. אבל לפי בדיקה של משרד המשפטים מחצית מהרשויות לא נותנות מענה כלל, 40% נענות באופן חלקי ורק 9% נענות באופן מלא.
מעל השולחן ומתחתיו – העברות כספים עוברות בנוהל מזורז על מנת להמנע מפיקוח של ועדת הכספים. כך למשל זרמו שבעה מיליארדי שקלים תוך שבוע ללא פיקוח של הכנסת.
תרבות
אחד מתפקידיה של האמנות הוא לשים ראי חברתי ולתת ביקורת. במדינה דמוקרטית גורמים פוליטיים מנועים מלהתערב בתוכן אמנותי. בית המשפט, היועץ המשפטי וסגניתו דרשו ממשרד התרבות להפסיק לאיים על מוסדות תרבות, אך המשרד ממשיך.
רשימות שחורות? – משרד התרבות דורש מקרנות קולנוע רשימה של כל אנשי הקולנוע שאישרו או דחו הצעות לסרטים בחמש השנים האחרונות.
איומי שרת התרבות מירי רגב – לאחרונה איימה על פסטיבל ירושלים בביטול תקציב עקב עירום באחד המופעים, ועל פסטיבל עכו בגלל הצגה שלטענתה פוגעת במדינה. ההצגה בוטלה למרות מחאת שחקנים והתפטרות מנהל הפסטיבל. רוצים את זה ביותר אישי? רגב לא הוזמנה לטקס פרסי אופיר אז היא מאיימת גם עליהם בשלילת התקציב.
חיפוש בהוצאת ספרים – חיפוש משטרתי התבצע בהוצאת ידיעות ספרים, בעקבות כתבים של אהוד אולמרט, וייתכן (המשטרה לא אשרה) גם בוגי יעלון ובן כספית.
אזרחים שאינם יהודים
אפשר להתווכח אם יש או אין אפליה נגד 20% מאזרחי ישראל הלא-יהודים, אבל אי אפשר שלא להבחין בהחמרה ביחס אליהם.
חוק הלאום – מה שנראה כחוק הזוי או סתם הצהרה תקשורתית, הופך ממש למציאות. החוק יבדיל בין דם לדם, בין יהודי למי שאינו יהודי, תוך פשרה שבה דמוקרטיה לא תהיה כפופה ליהדות. למרות הפשרה, אם עד היום היתה טענה שיש שוויון בפני החוק – המהלך הזה יעגן את אי-השוויון בחוק. החוק עבר בקריאה טרומית ויתכן שיקודם לקריאה ראשונה.
התפטרות עלי התאנה – מקצוע האזרחות עבר שינוי בשנים האחרונות. הדור הצעיר אינו לומד את ערכי הדמוקרטיה אלא לומד יותר את ערכי הימין הפוליטי. שני חברי ועדה ערבים שהתמנו כנציגי המגזר, התפטרו מאחר ולטענתם יש בחומר הלימוד עיוות עובדות והסתה.
תגלית לא נפגשים עם ערבים – ארגון "תגלית" החליט להפסיק להפגיש בין משתתפי הסיורים בישראל לבין ערבים.
בין הסתה להתעלמות פוליטית – מצד אחד הסתה של שרים בכירים כנגד ערבים תושבי ישראל – ליברמן קורא לחרם, בנט מאיים וארדן מכריז על פיגוע שלא היה. מצד שני ראש המפלגה הגדולה בשמאל מתרחק מהם כמו מאש ומיישר קו עם הקיצוניות הלאומנית.
יחסי חוץ
שר החוץ נתניהו מתהדר בהידוק יחסים עם מדינות אפריקה, אולי בשביל קליטת מבקשי מקלט, אולי לשם עסקאות נשק, אך ישראל מתרחקת מהמדינות הדמוקרטיות.
יחסים מתערערים – נתניהו הקפיא ביקורים דיפלומטיים באנגליה, צרפת, יפן, רוסיה, ספרד ושבע מדינות נוספות, נזף בשגרירים (בחר דווקא בחג המולד) והקפיא תכניות, בעקבות החלטה באו"ם נגד ישראל. כמו כן, ביטל פגישה עם שר החוץ הגרמני בביקור שלו בישראל בגלל שהעז להפגש עם ארגוני שמאל.
לא מקובל – נתניהו כל כך לא רצוי באירופה שכדי להגיע למפגש עם שרי החוץ של האיחוד, היה צריך קומבינה של הזמנה לא רשמית לארוחת בוקר עם שר החוץ של ליטא.
יהדות ארה"ב – אפילו עם התומכים הכי גדולים שלנו הצלחנו להסתכסך, אלה שתורמים מיליארדים ויוצרים לובי חזק בארה"ב. סגנית שר החוץ ציפי חוטובלי טענה שהם אינם מבינים את ישראל מפני שהם לא משרתים בצה"ל, מה שיצר כעס רב בקרב יהודי התפוצות בכלל. נושא אחר המעורר זעם עד כדי איום בניתוק יחסים הוא ביטול מתווה הכותל. כתוצאה מהביטול, יהודים רבים אינם יכולים להגיע לכותל ולהתפלל כדרכם רק בגלל שאינם אורתודוקסים.
פורשים מאונסק"ו – נתניהו הכריז שישראל תפרוש מארגון החינוך, המדע והתרבות של האו"ם. המשמעות לא גדולה, אבל זהו עוד צעד של התרחקות והסתגרות מפני מדינות העולם.
איסור כניסה, שלילת אזרחות וסנקציות כלכליות – אושר חוק האוסר כניסה לישראל לאנשים הקוראים לחרם על ההתנחלויות. בפועל, לא רק פעילים נעצרים אלא גם חברי פרלמנט ועיתונאים. בדרך יש חוק נוסף של שבע שנות מאסר לאזרחים ישראליים על מעשה דומה. עוד חוק שאושר הוא האפשרות לשלול אזרחות לחשוד בטרור גם ללא נוכחותו. חוק אחר שכבר מיושם בשטח הוא חוק החרם, ולראשונה הביא להחרמה של מספר ארגונים כגון אמנסטי ונשים עושות שלום.