שנה לפני שמונה לשר החינוך בישראל אמר שי פירון כי "בתי הספר הפרטיים הם בעצם ויתור על מדינה שיוויונית". במאמר חריף התנגד בכל תוקף לאפשרות להקים בתי ספר פרטיים לילדים שהפרוטה מצויה בכיס הוריהם, מאחר שהיא "תורמת להגדלת הפערים החברתיים", כדבריו. על כן מינויו לתפקיד עורר בנו תקוות גדולות.
וכשבתחילת דרכו במשרד הבטיח ש"תוך שנתיים לא יהיו מורי קבלן", אז בכלל השמחה גדלה. הנה, יש מקום אחד שבו לא נאלץ לגייס את כוחותינו המעטים והשחוקים לצורך מאבקים. מקום אחד שבו נוכל להניח את ראשנו המודאג על כתף חמה, דואגת ותומכת – כתפו של שר החינוך.
אז עצמנו עיניים והסרנו דאגה מלבנו, הרי הוא כותב דברים יפים כל כך בפייסבוק, מלאי אנושיות, תרבותיות ואהבת אדם. זה ייקח קצת זמן אמרנו לעצמנו, הרי פירון עצמו הבטיח: "אני רואה עצמי כמי שעומד בראש המחאה… אבל מה שלא עשו עשרות שנים לא נכון לעשות בחודש" (24 ביוני 2014 – בדבריו להורי מחאת הסרדינים). אז התאזרנו בסבלנות. אפילו הרבה סבלנות. ואז כשפקחנו עין תורנית מה רבה היתה תדהמתנו לגלות שאם היה מקום שבו אסור להירדם במשמרת, זה דווקא משרד החינוך בראשותו של פירון.
*
הנטייה שלנו להתייחס לפוליטיקאים כאל לא-אינטליגנטים במיוחד במקרה הרע, או כאל שלומיאלים שלא יודעים לעבוד במקרה הטוב, חייבת להיפסק (לפחות במקרה של פירון). מה שקורה במשרד החינוך הוא פרי של תכנון מדויק ועומדת מאחוריו השקפת עולם סדורה, ברורה וחסרת פשרות.
בעצם, אפשר לכנס את הפעולות השונות של פירון תחת שלושה יעדים רעיוניים:
1. האחדה: חיזוק הדת והלאום היהודיים (בפרשנות של המגזר הממלכתי-דתי-מתנחלי-אשכנזי), תוך רדיפה והחלשה של זרמים נוספים, דורשי שוויון, וכוחות "מערערים" אחרים.
2. הסללה: מיון הילדים לפי המעמד הכלכלי של הוריהם, כך שהורים עשירים יוכלו להעניק לילדיהם יותר, ובמקביל צמצום המשאבים הציבוריים "המבוזבזים" על החלשים.
3. הפרטה: העברת כסף וסמכויות ביצוע לגופים פרטיים בעלי הון, תוך החלשת המגזר הממשלתי, שנתפש ומוצג כבלתי יעיל.
1. "חברה דמוקרטית ופלורליסטית שיש בה כבוד לריבוי דעות"
במשך כמעט שנתיים שפירון מנווט בהן את משרד החינוך התקבלו כמה החלטות פורצות דרך שהחיבור ביניהן נותן פרשנות חדשה ל"פלורליזם" ול"ריבוי דעות":
צמצום חובת לימודי הערבית (ללא התייעצות עם ועדת המקצוע במשרד), החלטה לא לשלב מורים ערבים במערכת החינוך הממלכתית דתית (בניגוד לתוכנית הדגל שבה התפאר המשרד – שילוב 500 מורים ערבים בבתי ספר יהודים), תמיכה בתוכנית של מנהלת מחוז חיפה רחל מתוקי להכניס רב לכל בית ספר (חילוני) ומינוי של מתוקי ליו"ר המזכירות הפדגוגית במשרד החינוך, לראשונה משרד החינוך מממן הפרדה בין המינים בבתי הספר הממלכתיים-דתיים (בעלות של 11 מיליון שקלים; זאת כשהרב אברהם ליפשיץ, העומד בראש חמ"ד -חינוך ממלכתי דתי – אומר במרץ 2014 כי בתי הספר של הממלכתי דתי הם "תנועת החזרה בתשובה הגדולה בארץ"), אל מול צמצום המקצועות הנלמדים בבתי הספר, השר פירון החליט על הכנסת לימודי שואה לגנים, והרחבת לימודי השואה בבתי הספר בכלל (במסגרת ה"למידה המשמעותית" עליה הכריז השר)
אלא שהתיקונים שהכניס השר פירון אינם מתמצים רק בקצת יידישקייט, מנת לאומיות והתכנסות פנימית קורבנית, כאמור יש כאן תפישת עולם שלמה וברורה. לאומית מצד אחד וניאו-ליברלית, שמקפידה לשמור על הסדר הישן מצד שני.
2. "בתי הספר הם מגרש הפעולה המרכזי לשינוי חברתי ארוך טווח"
תפישתו החברתית של שר החינוך מוגדרת היטב בדבריו: "נוביל למדינה שבה מהנדס, רתך ואיש הייטק רכשו מקצוע שמתאים לאישיותם". או במלים אחרות- ניתן למיין ילדים בני חמש-שש לפי הכסף שיש להוריהם, וכך להתאים את מסלול החינוך לתפקיד העתידי שלהם בשוק העבודה. כך אפשר לתת יותר למצטיינים, שיובילו את החברה קדימה, וכך אפשר לחסוך משאבים וזמן על חינוך אלה המיועדים לתפקידי צווארון כחול.
בואו נראה איך זה נעשה:
השר פירון שבעת ששימש כמנכ"ל עמותת "הכל חינוך" התנגד להכנסת בתי הספר הפרטיים לתוך מסגרת החינוך הממלכתית, וטען ש"בתי הספר הפרטיים הם בעצם ויתור על מדינה שיוויונית" עושה בדיוק ההיפך בשבתו על כיסא שר החינוך.
חוזר מנכ"ל שלו מתיר את תשלומי ההורים לשיעורי ההעשרה ומתיר תשלומים גבוהים במיוחד, מה שיוצר מיד את הבידול בין ילדים להורים שיכולים לשלם את הסכומים האלה, לילדים עניים שהוריהם אינם יכולים לאפשר לעצמם את הלוקסוס הזה.
עם זאת השר מבטיח ב-28 באפריל 2013 שלא יהיה קיצוץ בתקציב החינוך אבל בהחלט יהיה תקצוב דיפרנציאלי "משמעותי" כדבריו. הדבר מעולם לא קרה.
על הדרך, בקדנציה של אותו שר שהתבטא בעבר נגד תשלומי ההורים וטען שיש צורך להפחית אותם, מגיעים תשלומי ההורים לשיא של כל הזמנים – כ-3,000 שקלים. (וזה לאחר דו"ח חריף ביותר של מבקר המדינה משנת 2012 "ההורים שילמו מיליארדי שקלים מעל לנדרש").
3. "השינוי מוטל עלינו, על משרד החינוך, וזה מחובר לשינוי חברתי עמוק"
אחד הצדדים המעניינים בפעילותו של השר פירון במשרד החינוך, הוא ההסלמה בהתנערות של משרד החינוך מאחריותו והוצאה של עוד ועוד נושאים מתחת לפיקוחו, והעברתם לידיים פרטיות.
את ניהול בתי הספר העבירו לניהול עצמי (וככה בעצם כל בית ספר הופך ליחידה כלכלית שבה הרווחים עומדים בראש, והתוצאות בהתאם), את כתיבת חוזרי מנכ"ל העבירו למיקור חוץ, וגם את הדרכת המנהלים והמפקחים העבירו למיקור חוץ, שלא לדבר על גאוות משרד החינוך – קייטנות הקיץ האטרקטיביות וה(כמעט) חינמיות שהעבירו מורי קבלן. כל הידע, המידע, והמקצוענות של המשרד יוצאים החוצה למכרזים שקצב הפקתם מסחרר והולך.הכל תחת שרביטו של השר שכשנכנס לתפקידו הצהיר שתוך שנתיים אצלו לא יהיו מורי קבלן. אלא שמאז הוא מסרב לפגוש את מורי הקבלן שמנסים לקבוע אתו ועם משרדו מפגש. האיש פשוט נעלם ובמקביל מוציא עוד ועוד נושאים למכרז.
תחת הנהגתו של פירון, כמות הנושאים הנלמדים הולכת ומצטמצמת ולכן הצורך של ההורים להעשיר את תפריט המקצועות המדולל ומדולדל עולה. הם מוכנים לשלם על שיעורי "העשרה" שנשרו מתוכנית הלימודים, ולצד זאת אנחנו רואים שגם על שעות לימוד רגילות הם מתחילים לשלם.על כך שהקונספט הזה מייצר בתי ספר לעשירים ובתי ספר לעניים כבר דיברנו, אבל חשוב להדגיש שבכל המקרים האלו הכסף של ההורים זורם לחברות הקבלניות (ולא לידי מורי הקבלן עצמם).
בקיצור, אנחנו משלמים לחברות הקבלן או באופן ישיר על שעות העשרה, או בסכומים גבוהים במיוחד בבתי ספר ניסויים, או דרך משרד החינוך. בכל מקרה יש נתיב ישיר מהכיס שלנו לחשבון הבנק של החברות הקבלניות.
רגע, אבל מה הבעייה עם בית ספר צ'ארטר? הרי הוא בא לקדם תלמידים מוחלשים? דווקא צעד נפלא של משרד החינוך, לא?
אז הצ'ארטר הוא עוד שם קסום שעומד מאחורי התנערות המדינה מאחריותה והעברה לידיים פרטיות – הפעם את האוכלוסיות הנחשלות והמוחלשות. תחת כותרת מרגשת ביותר "המעבדה האמריקאית לצמצום פערים מגיעה לישראל" נפתחת ב-17 בנובמבר 2013 כתבת תדמית נרגשת על החזון החדש שמגיע אלינו מארצות הברית איך לקדם תלמידים ממשפחות עם הכנסה נמוכה ולתת להם חינוך שיקפיץ אותם מעל למעמד החברתי המוחלש שבו הם נמצאים.
אלא שתחת המלים המרגשות האלו מסתתר עוד שלב בדרך לבטל את בתי הספר ולהעבירם להיות בתי ספר פרטיים בזיכיון (שזו משנתה של עמותת "הכל חינוך" ממנה כזכור הגיע אלינו השר פירון. חשוב לציין שאת ההתקשרות עם תאגיד החינוך האמריקאי "קיפ" החלה "הכל חינוך", כשביוני 2010 היא עשתה סיור בארצות הברית, והתרשמה עמוקות)
ועל הדרך כדאי לזכור שבמסגרת הניהול העצמאי של בתי הספר שהפכו ליחידות כלכליות, גופים מסחריים למיניהם וכל מיני כתות קונים שעות לימוד ומעבירים תוכניות "חינוכיות" בבתי הספר.
אנחנו לא שוכחים את כל ההבטחות המרגשות שהציפו אותנו מתחילת כהונתו של שר החינוך – את ההבטחה לתקצוב דיפרנציאלי (שמעולם לא קרתה), את ההבטחה לפרסם בשקיפות את תקציב משרד החינוך (הלו? מישהו ראה אותו?), את ההבטחה לצמצם את תשלומי ההורים (כשבפועל נעשה בדיוק ההיפך), את ההבטחה שלא יהיו עוד מורי קבלן (כשבפועל רק הוגברו המכרזים), את ההבטחה שמערכת החינוך מוכנה לכל תרחיש בטחוני, את ההבטחה לא לקצץ את תקציב החינוך, כשמשרד החינוך הוא המשרד המוביל עתה את הקיצוץ התקציבי – 690 מיליון שקלים יעברו לקופת הביטחון שלאחרי צוק איתן. אבל היי, תקציב הפרסום של משרד החינוך עלה (מ-2.1 מיליון שקלים ב-2011, ל-5.5 מיליון שקלים ב-2013), ובגלל "הגידול בפעילות" גם הדוברות של המשרד רוצה תוספת (4.7 מיליון שקלים), אז למה אנחנו בוכים שמקצצים בתקציב החינוך?
תחקיר, איסוף החומר וסידורו: גיל גרטל