הסדר הטיעון עם אופק בוכריס פוגע בערך אמירת האמת בבתי המשפט, בהלכת בית המשפט העליון בעניין האונס בקיבוץ שמרת בנוגע ליסוד "ההסכמה", במטרות חוק העונשין ובמתלוננות. פגיעה רב מערכתית זו מחייבת את המסקנה שהוא עומד בניגוד לאינטרס הציבורי.
הסדר טיעון המבוסס על מסכת עובדתית שקרית
לאחר שמחקה חלקים מכתב האישום המקורי, מציגה הפרקליטות הצבאית בהסדר הטיעון עם תא"ל אופק בוכריס מסכת עובדות חלקית, היוצרת תמונה מעוותת לחלוטין בפני בית הדין וכוללת עבירות שקריות, בהן "בעילות אסורות בהסכמה". מכתב האישום המקורי עולה בבירור התמונה ההפוכה, על פיה הסכמה של המתלוננות לא היתה שם, והן בוודאי לא חזרו בהן מעולם מעמדתן זו.
הסדר הטיעון עם בוכריס גם מחזיר אותנו עשרות שנים לאחור. בוכריס (משמאל) עם גבי אשכנזי. צילום: דובר צה"ל, CC BY 2.0
הכנסת תרבות השקר להסדרי הטיעון המוצגים על ידי התביעה (אזרחית וצבאית כאחת) אינה יכולה לעלות בקנה אחד עם האינטרס הציבורי: אם הפרקליטות הצבאית הראשית, המייצגת את צה"ל הנכנס בנעלי המדינה, מרשה לעצמה להגיש לבית המשפט כתב אישום המבטא גרסה שקרית של השתלשלות האירועים, אל לנו להתפלא כי עורכי דין פרטיים מביאים גרסאות שקריות בפני בתי המשפט וחוסים בצלה של זכות הנאשם להגן על חפותו בדרכים עקלקלות.
מבעילות כפויות בהיעדר הסכמה לבעילות אסורות בהסכמה
סעיף 346 לחוק, "בעילה אסורה בהסכמה", בא להרחיב את המקרים הנכללים ב"סל" אירועי התקיפה המינית של נשים. סעיף זה נועד להגדיר מראש מקרים המועדים לפורענות, בהם קיים פער ניכר ביחסי הכוחות בין ה"שותפים" ליחסי המין, לרבות קטינים, תלמידים, פציינטים וכן גם חיילות וקצינות המשרתות בצבא תחת פיקודם של גברים בדרגות גבוהות משלהן. במקרים אלו קיימת חזקה משפטית הקובעת שלא ניתן לייחס לצד החלש שעליו החברה מעוניינת להגן הסכמה חופשית לקיום יחסי מין עם הצד החזק. סעיף זה מטיל חובה על הקצין והמפקד – בוכריס, במקרה שלנו – להימנע מראש מכל מצב של קיום יחסי מין מכל סוג עם החיילות, החיילים, הקצינים והקצינות הנתונים תחת מרותו.
סעיף "בעילה אסורה בהסכמה" מגדיר את המקרים שבהם גם אם היתה לכאורה הסכמה של הקורבן, היא לא נחשבת הסכמה חופשית ומרצון. גם אם החיילת הסכימה ליחסי המין עם מפקדה ואף נהנתה מהם, אפילו במקרה מעין זה – שאין לו דבר עם פרשת בוכריס – יחסים אלו אסורים על פי חוק.
כדי להפחית מחומרת מעשיו של בוכריס ומעונשו, שונו סעיפי האישום מ"בעילות כפויות בהיעדר הסכמה" בכתב האישום המקורי, ל"בעילות אסורות בהסכמה" בהסדר הטיעון. כתוצאה מכך, במקום שהסעיף "בעילה אסורה בהסכמה" ירחיב את המקרים לאלו שבהם ההסכמה לכאורה אינה חופשית ויטיל אחריות מוגברת על קצינים ומפקדים בצה"ל, הוא משמש, בפרשנות יצירתית של התביעה הצבאית, כ"סעיף מילוט" לקצינים ומפקדים עברייני מין שאנסו חיילות וקצינות ששירתו תחתם, ורוצים להפחית את חומרת סעיף העבירה.
הפרקליטות הצבאית מתעלמת מהתקדים המחייב של פסק הדין בפרשת האונס בשמרת
הסדר הטיעון עם בוכריס גם מחזיר אותנו עשרות שנים לאחור במנהרת הזמן המוסרית והמשפטית, תוך כדי רמיסת הישגים מפוארים והלכות משפטיות הנוגעות למושג ההסכמה של קרבנות עבירות מין. הראשונה והחשובה שבהן היא פרשת האונס הקבוצתי בקיבוץ שמרת. בפסק הדין (1993) קבע בית המשפט העליון כי הסכמת אישה לאקט מיני חייבת להיות מפורשת ו"הנטל להשיגה" מוטל על הנאשמים בעבירה. כלומר, לא צריך עוד להוכיח שהאישה התנגדה או לא הסכימה, אלא משבאה אישה להתלונן שנאנסה וטוענת שלא הסכימה למעשים שנעשו, עובר נטל הוכחת ההסכמה לחשוד. עליו להראות שהאישה נתנה הסכמתה למעשים.
צילום ארכיון: "ידיעות אחרונות"
בפסק דין שמרת, פרש בית המשפט העליון כנפיו גם על אותם מקרים שבהם האישה לא התנגדה למעשים בדרך אקטיבית, לא אמרה מפורשות ובקול רם "לא" והחיל אותם על מקרים שבהם ה"לא" משתמע מהנסיבות או מהתנהגות האישה. פסק הדין גם קבע נחרצות שבהגדרת עבירת האינוס נכללים גם מקרים בהם הנאשמים באינוס "לא הבינו" שהמתלוננת לא מעוניינת, או "לא טרחו לברר" או לפחות לשים לב שהנשים אינן מעוניינות לקיים עמם יחסי מין.
אחת הטענות שהושמעה בתקשורת בנוגע לתמיכה בהסדר הטיעון, הייתה שבוכריס "לא הבין" שהמתלוננות אינן מעוניינות בו. על פי פסק דין שומרת, גם בטענה זו – שנראית מופרכת בעליל לאור כתב האישום המקורי ועמדת המתלוננות – אין כדי לפטור את בוכריס מאישום באונס.
קצב הציל את הפרקליטות, ואת עורו של בוכריס
בפרשת קצב, חזר בו קצב מהודאתו על פי הסדר הטיעון השערורייתי שנחתם עימו, ובכך הציל את הפרקליטות והציבור ממבוכה גדולה. קצב הורשע אחרי שנשמעו עדויות המתלוננות בפני בית המשפט בשתי עבירות אינוס ומעשה מגונה בכוח, ובעבירות נלוות נוספות ונגזר עליו עונש של שבע שנות מאסר בפועל שנתיים מאסר על תנאי ופיצוי כספי משמעותי למתלוננות.
משה קצב. צילום: אמיר גלעד, CC BY-SA 3.0
נראה שלא למדנו הרבה מפרשת קצב. הסדר הטיעון עם בוכריס, אותו רקמה הפרקליטות הצבאית בעצה אחת עם סנגוריו של הקצין, הוא שקרי, פסול, אסור ומסוכן. ההסדר המוצע לא רק גורם עיוות דין ונזק של ממש למתלוננות במקרה הפרטי הזה, אלא מחולל נזק ניכר לטובת הציבור, בהווה ובעתיד.
כולי תקווה שהפרקליטות הצבאית תחזור בה מן ההסדר עם אופק בוכריס בטרם תציגו לבית הדין ותאפשר למתלוננות לפרוש את עדותן המצמררת בפני שופטי בית הדין. בשונה מן הפרקליטות הצבאית, נראה כי אופק בוכריס למד את הלקח מפרשת קצב והוא יעדיף לסיים הפרשה חופשי מעונש מאסר ועם פנסיה שמנה של תת אלוף.
