בעקבות הגל השני של נגיף הקורונה הוטל סגר על העיר החרדית אלעד ביום רביעי שעבר, זאת בשל נתוני הנדבקים הגבוהים יחסית שהתגלו בעיר: 84 מקרים מתחילת חודש יוני מתוך 50 אלף תושבים.
לפי מרכז המידע והידע הלאומי למערכה בקורונה, מרבית מקרי ההדבקה התבצעו בבית. משום שמרבית הנדבקים היו צעירים, עלתה השערה שההדבקה התרחשה ככל הנראה גם במערכת החינוך. המלצת המרכז היתה לסגור את מוסדות החינוך, להגביר את מאמצי האכיפה ולהעביר חולים מבתיהם למלוניות.
אלא שראש הממשלה בנימין נתניהו בחר אחרת – והחליט להטיל סגר על עיר שלמה. יכול להיות שההכרזה על הסגר היתה נכונה, שכן נתוני התחלואה הראו שחלה עלייה מדאיגה במגזר החרדי כולו – אבל בפועל היא היתה אמירה ריקה מתוכן.
מוסדות לימוד פעלו כרגיל, גם העסקים לא נסגרו ואפילו תנועת רכבים פרטיים אל העיר וממנה נמשכה כבשגרה. הביטוי היחיד של הסגר בפועל היה הפסקת תנועת האוטובוסים הבינעירוניים, מה שהביא לכך שמאות תושבים – בהם נשים בהריון וקשישים – נאלצו ללכת דקות ארוכות לתחנה אחת שממוקמת ביציאה מהעיר, שם הסיכוי להידבקות בקורונה עלה באופן דרמטי.
בשל כך נראה שההכרזה על הסגר נועדה רק להעצים את הרושם שהאחראים על ההתמודדות עם הקורונה שולטים במצב. על הדרך היא הוסיפה עוד נדבך לתדמית השלילית של המגזר החרדי, והפעם: החרדים מפיצי מחלות.
ההחלטה על הסגר הביאה את ראש העיר ישראל פרוש להגיש עתירה נגד וועדת השרים לענייני קורונה, לעתירה הצטרף גם השלטון המקומי שטען כי המדינה פעלה בנושא הזה "בשרירותיות ובחוסר סבירות".
הקלות הזו שבה פוגעים במגזר החרדי, בולטת במיוחד על רקע משבר הקורונה. תקציב ההסברה על סכנות הקורונה, שהיה דרוש כל כך למגזר החרדי שמנותק ברובו מאמצעי התקשורת, היה 5.6 אחוז – פחות מחצי מחלקו היחסי מכלל האוכלוסייה.
בזירה התקשורתית ספגו החרדים התקפות קשות ואמירות חריגות. ד"ר הני זביידה כינה בערוץ הכנסת את החרדים "נאצים", ורינה מצליח תקפה את המגזר במונולוג סוער וכינתה את אנשיו פורעי חוק.
השתיקה החילונית
משבר הקורונה משקף תופעה רחבה וארוכת שנים ביחסי חילונים – חרדים. בקרב חילונים בישראל קיימת הסכמה שבשתיקה, המתירה לתקוף את המגזר החרדי באמירות פוגעניות. השתיקה החילונית, כך נראה, נשמרת באדיקות תמוהה גם כאשר האמירות הללו סותרות ערכים הומניים שבהם לכאורה הוא דוגל.
קחו לדוגמה את הסרטון שהפיץ ח"כ אלכס קושניר (ישראל ביתנו) במהלך מערכת הבחירות האחרונה, שבו לעג לבדיקות הטהרה שעושות נשים שומרות מסורת. מי שכצפוי יצאו למחות ולזעוק נגדו היו החרדים ושומרי המסורת, אבל איפה היו כל היתר? כיצד ניתן לעמוד מנגד בשלוות נפש כשאדם פולש למקומות המוצנעים בגוף האישה וחושף אותם לראווה? איך אפשר לשתוק מול אדם שמשפיל נשים בגסות רוח שכזו?
ההסבר לכך הוא פשוט: התיעוב כלפי החרדים הגיע לרמה כזו שלאף אחד כבר לא אכפת שפוגעים בהם. האדישות מול הסרטון של קושניר הוא המשך ישיר למערכת הבחירות הקודמת, שבה קרוב למיליון וחצי מצביעים תמכו בלב קל במפלגות שהצהירו בראש חוצות שהן מחרימות את החרדים מהנהגת המדינה.
איך אפשר לשתוק מול אדם שמשפיל נשים בגסות רוח? ההסבר פשוט: התיעוב כלפי החרדים הגיע לרמה כזו שלאף אחד כבר לא אכפת שפוגעים בהם
תגידו שזו אשמת החרדים, שהם הביאו את זה על עצמם כמי שעוסקים באופן קבוע בכפייה דתית, בעושק הקופה הציבורית ובהשתמטות מהצבא. תגידו שאין להם להלין אלא על עצמם משום שהם גרמו לכך ששונאים אותם. אולם במבט יותר מעמיק מתגלה שהאשמות הללו הן לא הסיבה האמיתית, שכן לכולנו ברור שבמדינה היהודית היחידה עלי אדמות צריך להיות ביטוי דתי במרחב הציבורי והוויכוח על צורת הביטוי לגיטימי.
עושק הקופה הציבורית? אין מדינה דמוקרטית שלא מתנהלים בה ויכוחים על חלוקת המשאבים. גם בישראל. בעוד צד אחד מבקר את מימון לומדי התורה, הצד השני מבקר את מימון התיאטראות והפקולטות למדעי הרוח, שנתפסים בעיניו כהוצאה מיותרת ובזבוז של משאבים ציבוריים.
ואי הגיוס לצבא? כשמספר המשתמטים מכלל הציבור כה גבוה והקולות הקוראים להנהיג צבא מקצועי יעיל וחסכוני רק הולכים ומתגברים, נראה שעידן צבא העם תם ואיתו הציפייה לנשיאה כלל אזרחית בנטל הצבאי. בכל מקרה, זו בוודאי לא הסיבה העיקרית שבגללה שונאים חרדים.
על גבול האנטישמיות
יאיר לפיד הודה בהרצאתו בפני סטודנטים במכללת אונו שהוא גדל מתוך תפיסה שהחרדים הם "מין מוזיאון חי כמו בספארי ברמת גן, זן כמעט נכחד שצריך לשמור אותו כדי שנוכל להביא לשם את הילדים ולומר להם: ככה פעם נראה יהודי…". לפיד בדבריו שיקף תפיסה רווחת שאפיינה את היחס לחרדים והתחילה הרבה לפני הקמת המדינה.
כבר בשנות השלושים ניתן לראות בסרט "זאת היא הארץ" שצולם אז את החרדי כדמות ארכאית ופרימיטיבית. בשנות השישים והשבעים, כאשר הקולנוע הישראלי זכה לפופולאריות רבה, החרדים הוצגו באורח קבע כקריקטורה נלעגת ועילגת.
בארכיון ארגון "מנוף" נשמרו מאות כותרות וכתבות שהתפרסמו בתקשורת הישראלית לאורך שנות השמונים והתשעים, שבהן החרדים מושמצים על בסיס קבוע, בנוסף לקריקטורות אנטי-חרדיות שפורסמו בתקופה ההיא ואשר גבלו באנטישמיות של ממש.
ב-2011 התפרסם בדה מרקר מחקר של ד"ר פנינה שוקרון-נגר מאוניברסיטת בן גוריון, שגילתה כי "התקשורת היא הזירה המרכזית בימינו להנצחת סטריאוטיפים נגד המגזר החרדי. היא מייצגת את התפיסה שחרדים הם דבר מאיים ומסוכן…".
במחקר שערך המכון הישראלי לדמוקרטיה ב-2015 התגלה כי נוכחות החרדים בתקשורת הישראלית קטנה ב-70 אחוז ביחס לחלקם באוכלוסייה, כאשר רוב ההופעות של חרדים הן בהקשרים פוליטיים או שליליים.
העובדות אם כן מלמדות כי היחס השלילי והשנאה לחרדים הם תוצאה של קמפיין ארוך שנים ורחב השפעה, שהטביע בחברה הישראלית תודעה כוזבת ויצר מיתוג שלילי למגזר החרדי. מול קמפיין אגרסיבי שכזה, ובהיעדר בלמים מאזנים, לא היה סיכוי לחילוני המצוי שלא להיסחף.
היחס השלילי והשנאה לחרדים הם תוצאה של קמפיין ארוך שנים ורחב השפעה, שהטביע בחברה הישראלית תודעה כוזבת ויצר מיתוג שלילי למגזר
היום, כשברור לכולם שהחרדים אינם "זן כמעט נכחד" והם כאן על מנת להישאר, הגיע הזמן להתקדם ולהביט על המציאות בעיניים מפוקחות, במקום לבזבז משאבים על מלחמות חסרות תוחלת בחרדים – מוטב לנתב את האנרגיות ליצירת שיתופי פעולה פוריים במגוון תחומים שיאפשרו לכולנו לחיות כאן בכבוד ובשגשוג.
הכותב הוא מנהל CIC מרכז מידע חרדי Chareidi Information Center