עבודה בעיניים: מה באמת מסתתר מאחורי הנתון על 3.7 אחוז אבטלה?

אחת ההצלחות הבולטות שמסמן בנימין נתניהו ב-13 שנות כהונתו היא הורדת שיעור המובטלים במדינה, שהסתכם באחרונה ב-3.7 אחוז. הישג נאה לכל הדעות. אלא שעל הנתון המחמיא מכבידות עובדות מטרידות מאוד לגבי משמעות המושג "עבודה" בעידן נתניהו.

זה התחיל ב-2003 כשנתניהו מונה לתפקיד שר האוצר. נתניהו, אז יקיר העיתונות הכלכלית, הציג משנה כלכלית סדורה בניסיון להתמודד עם משק במצב משבר לאחר האינתיפאדה השנייה. את האשם במצוקת התעסוקה מצא נתניהו בעובדים. "כדי להוביל לצמיחת המשק וכדי להוציא אנשים מהעוני – דבר שיכול להיעשות רק על ידי יציאה לעבודה". בשתי מילים: צאו לעבוד.

כדי להניע את ההמון הבטל לצאת לעבוד, הכריז נתניהו על קיצוצים גדולים בקצבת הבטחת הכנסה, בקצבת ילדים ובדמי אבטלה. כפיצוי על שכר נמוך הנהיגה הממשלה אז את "מס הכנסה שלילי" וכדי להמריץ את הפרזיטים מבין האזרחים הוותיקים, העלתה הממשלה את גיל הזכאות לפנסיה ולקצבת זקנה מ–60 ל–62 לנשים ומ–65 ל–67 לגברים. עד כמה הוכיחו את עצמם מהלכים אלה?

מניתוח מכון אדווה (תמונת מצב חברתית, 2018), הצליחו מהלכים אלה להעלות במעט את ההכנסות של משקי הבית, אך בצירוף כמה כוכביות מטרידות: ראשית, רבים מן המועסקים החדשים נקלטו בענפים ובעיסוקים ששכרם נמוך ו/או במשרות חלקיות. אין מדובר רק בנתונים היסטוריים – הלמ"ס החלה לקיים סקר משרות פנויות ב-2013. על פי ממצאי הסקר רוב המשרות הפנויות הן בתחומי מכירות, מלצרות, מטפלים סיעודיים, מאבטחים וכיו"ב. 

---

בנוסף, אם חשבנו לרגע שיציאה לעבודה היא חזות הכל – העיקר שתהיה לאנשים את היכולת לכלכל את עצמם – הרי שגם כאן טופחת המציאות על פנינו: המפרנסים החדשים לא הובילו לשדרוג משמעותי של הכנסות משקי הבית הנמוכים. להיפך, שיעור העוני בקרב משפחות עובדות עלה. הן בקרב משקי בית בעלי מפרנס/ת יחיד/ה והן במשקי בית עם שני מפרנסים לפחות. בנוסף, שיעור העוני הכללי, שעמד על 17% לפני הקיצוצים של 2003 קפץ מיד לאחריהם ל-20%. 

המפרנסים החדשים לא הובילו לשדרוג משמעותי של הכנסות משקי הבית הנמוכים. להיפך, שיעור העוני בקרב משפחות עובדות עלה

לאורך השנים ידע שיעור העוני ירידה מסויימת, אך ב-2017 הוא שב ועלה ל-18.4% – גבוה יותר מכפי שהיה לפני שקמפיין "צאו לעבוד" והגזרות הנלוות אליו יצאו לדרך. ועוד משהו: עבור חלק גדול מהמפרנסים החדשים המצב החדש מהווה הרעה של ממש באיכות החיים. נשים וגברים שהועסקו רוב חייהם במקצועות שוחקים, למשל, נאלצים למתוח את שנות תעסוקתם; נשים שהיו אחראיות לטיפול בילדים ובקשישים – תעסוקה רבת ערך שמשום מה אינה נחשבת לעבודה – נאלצות עתה לצאת אל שוק העבודה הפורמלי; גברים קשישים המתקשים למצוא עבודה בתחום מומחיותם ונדחפים לעיסוקים שאינם הולמים את כישוריהם; ועוד.

נתניהו מדבר על צמיחה חסרת תקדים ומנגד מתריע על הידרדרות לשיעורי האבטלה כמו בספרד וביוון בשיא המשבר הכלכלי שפקד את שתיהן. ובפועל? ארגון ה־ OECD מגדיר "שכר נמוך" כשכר שאינו עולה על שני־שלישים מהשכר החציוני במשק, והוא כולל תחת מושג זה רק שכירים העובדים במשרה מלאה. משתכרי ה"שכר הנמוך" בישראל מהווים 23% מהשכירים על פי נתוני ה-OECD, מתחת לממוצע המסתכם ב-15 אחוז. ממוקמים יותר נמוך מאיתנו: ארה"ב, מכורתו הכלכלית של נתניהו, וכן רומניה ולטביה. 

לא סומכים על מקורות זרים? בואו נבחן נתון מקומי יותר, את שכר המינימום בישראל. כמה משקי בית תלויים בו? על פי הביטוח הלאומי בשנת 2016, הרוויחו 33% מהעובדים שכר מינימום או עד אליו.

שג'ף בזוס ישלם

לנתניהו יש יותר מתזה אחת בקנה. מעבר ל"צאו לעבוד" השחוק, הוא מחזיק בעמדה נוספת שהופכת שגורה בארצות רבות, ובהן ישראל. הסיטואציה הבאה מציגה את התזה הזו היטב: מעט לאחר מינויו הכריז מבקר המדינה החדש מתניהו אנגלמן כי בכוונתו לבטל פרסום דוחות ביניים.

כשנשאל נתניהו האם החלטה זו אינה בעייתית, השיב בביטול: "בחייכם, לג'ף בזוס (מייסד אמזון; י.ב-א) מציגים ביקורת ביניים?". אפשר לראות בזה זילות במעמד מבקר המדינה. בפועל משקף המשפט הזה חלק חשוב מתפיסת עולמו של ראש הממשלה: הערצה לאיילי הון והנחה כי השוק הפרטי הוא המודל שלפיו צריך המגזר הציבורי להתנהל. 

ואכן, את העסק הנקרא מדינת ישראל מנהלים נתניהו ושליחיו תוך כרסום הדרגתי בעלויות ההעסקה של העובדים במידה ש(עדיין) לא הביאה לקריסת השירות. ואם כן (רפואה או רווחה) הלקוחות חלשים מכדי להתלונן. בזוס היה מרוצה. 

את העסק הנקרא מדינת ישראל מנהלים נתניהו ושליחיו תוך כרסום הדרגתי בעלויות ההעסקה של העובדים

כך, כ-20 אחוז לפחות מהעובדים במגזר הציבורי בישראל מועסקים כעובדי קבלן. נתון מהגבוהים במדינות ה-OECD. אם תשאלו את פקידי האוצר, מדובר בנתון נמוך בהרבה, שכן הם רואים עובדי קבלן רק בעובדי ניקיון, אבטחה או הסעדה. את אלה, כדברי יועץ נתניהו אבי שמחון, "המדינה לא יודעת לנהל".

אלא שכנראה שהמדינה לא יודעת לנהל גם מורים, נהגי אוטובוסים, עובדים סוציאלים, אנשי מחשוב ועוד, שמועסקים דרך חברות קבלן. עובדים ללא ביטחון תעסוקתי, החיים ממכרז למכרז ובמקרים רבים מפוטרים מדי קיץ, ללא משמעות לוותק ולעיתים גם לא להשכלה. 

אז איך אפשר להתייחס לנתון של 3.7 אחוז מובטלים? דומה שהניתוח הצליח אך החולה מתקשה לגמור את החודש. לפני 16 שנים דחק נתניהו באזרחים לצאת לעבוד, שאיפה חשובה כשלעצמה, אך תלוש המשכורת של העובדים החדשים לא צמצם את העוני, אלא חיזק דפוסי העסקה פוגעניים; חייב עובדים לעבוד מעבר לגיל הפרישה ובעיקר הרחיק ישראלים רבים מהחלום לרמת חיים הנתפסת כנורמטיבית. 

היעד הוא לא להתהדר באחוז אבטלה נמוך, אלא במקומות עבודה שמאפשרים שכר ראוי, ביטחון תעסוקתי ותנאים נאותים

היעד הוא לא להתהדר באחוז אבטלה נמוך, אלא במקומות עבודה שמאפשרים שכר ראוי, ביטחון תעסוקתי ותנאים נאותים. הדרך הזו עוברת בביטול דפוסי העבודה הקבלנית, העלאה נוספת ומשמעותית של שכר המינימום, עידוד התארגנויות עובדים ועידוד השקעות ליצירת מקומות עבודה בשכר טוב. מעניין מה בזוס יאמר על זה. 

הכותב הוא דובר ארגון כוח לעובדים