שמי יניר, פעיל במרד בהכחדה. שלשום הדבקתי את היד שלי לשולחן על הבמה ב"ועידת האנרגיה הלאומית" של המכון הישראלי לאנרגיה וסביבה (שמו הקודם: מכון הנפט). הדבקתי את היד שלי לשולחן כי בימים אלו הודו ופקיסטן חוות גלי חום קיצונים, שמגיעים ל-50 מעלות, טמפרטורת האדמה מגיעה ל-62 מעלות, גל החום נמשך כבר כמה שבועות, מיליוני בני אדם סגורים בבתים, לא יכולים לצאת לעבודה בגלל החום, יבולים קורסים מהחום, והודו עצרה את ייצוא החיטה שלה.
המאבטחים ביקשו ממני להתפנות. סירבתי. סירבתי כי צרפת כרגע חווה בצורת קיצונית, ויבולים קורסים. גם בקליפורניה בצורת קיצונית, הכי חמורה מאז תחילת המדידות. מאגרי מים מתייבשים. בשעות אלו ממש משתוללות בקליפורניה שריפות, שהתרבו פי חמש בעשור האחרון, בתי יוקרה נשרפים, גם העשירים לא מצליחים להתחמק ממשבר האקלים.
המאבטחים הפכו את השולחן יחד איתי (כשהיד שלי עדיין מודבקת לשולחן) והמשכתי להגיד לנוכחים באולם ש-50 אחוז מהאלמוגים בים מתו, וחצי משונית האלמוגים באוסטרליה. לפני שבוע היה שם אירוע הלבנה נוסף שהשפיע על 91 אחוז מהשוניות. יערות האמאזונס ממשיכים להיכרת בקצב מטורף – חודש אפריל האחרון שבר שיא בכריתת עצים.
המאבטחים משכו את השולחן ותלשו את השולחן מהיד שלי. בכוונה השתמשנו בדבק מהיר וחזק, אז הכאב היה חזק, אבל זה כלום לעומת הסבל שהעולם חווה כרגע. במדינות העולם השלישי הסבל הוא כבר בל יתואר. בסומליה למשל, שגם בה יש בצורת קיצונית, 2.7 מיליון סומלים היו ב-2021 בסכנת רעב בגלל מחסור במזון ובמים, מתוכם 840,000 ילדים מתחת לגיל חמש. ב-2022 הבצורת החריפה והמספר גדל ל-4.5 מיליון בני אדם.
אחרי שהיד נתלשה מהשולחן מיד אחזתי בשולחן בשני ידיים, ולא עזבתי, כששלושה מאבטחים מנסים בכוח לפרק את האחיזה שלי. המשכתי לצעוק להם שיחשבו על הילדים שגוועים ברעב, על האמהות שמאבדות את הילדים שלהן, על האבות שאין להם איך לתמוך במשפחה. כי במקום לחשוב עליהם, חברות הדלקים השקיעו מאות מיליוני דולרים בהכחשת האקלים, השתמשו בלובי האדיר שלהם כדי למנוע מעבר לאנרגיות נקיות ועדיין ממשיכות לקדם המשך חיפושי גז/נפט/פחם.
המאבטחים כופפו לי את האצבעות והצליחו לשחרר את האחיזה, כשאחד מהם חונק אותי. הצלחתי להיאחז ברמפה שהובילה לבמה. באותם רגעים כבר היה קשה לי מאוד לצעוק. רציתי לצעוק להם שהמדע וסוכנות האנרגיה העולמית אומרים שאסור לפתח שום שדה גז/נפט/פחם חדשים אם אנחנו רוצים להשאיר סיכוי לא לעבור את סף ההתחממות הגלובלית של 1.5 מעלות, שנחשב הסף הבטוח עבור האנושות. אחד המאבטחים דרך עלי, אז שחררתי את האחיזה ברמפה ותפסתי מיד את הפודיום. ואז צעקתי הכי חזק שאני יכול: "השתגעתם?"
השתגעתם להמשיך לחפש שדות גז ונפט חדשים?
לשקר על "גז ירוק"?
לגרום לפוליטיקאים להיות מכורים לדלקים מאובנים כשזה לא רק יגרום לילדים בהודו, בפקיסטן, בקליפורניה, בסומליה לסבול ולמות, אלא גם לילדים שלנו?
ישראל מוגדרת HOTSPOT מבחינת משבר האקלים – מתחממת פי שניים מהממוצע – מה נראה להם שיקרה כשיהיו פה גלי חום שיהרגו אנשים?
ישראל מייבאת 80 אחוז מהמזון שלה, מה נראה להם שיקרה כשיהיה מחסור מזון עולמי?
מה נראה להם שיקרה כשבמדינות השכנות לנו ייגמר האוכל?
מה יקרה כשתושבי ישראל יבינו ששיקרו להם, ושהעדיפו כסף במקום עתיד הילדים שלנו?
המדע קובע שאנחנו חייבים להפחית את פליטות גזי החממה בלפחות 50 אחוז עד 2030 אם אנחנו רוצים להשאיר סיכוי כדי להישאר באקלים בטוח.
אני הדבקתי את היד שלי לשולחן כדי שנפסיק מיידית לחפש גז ונפט, ולעבור כמה שיותר מהר לאנרגיות מתחדשות.
מה אתם/ן מוכנים/ות לעשות?