"אם היתה לי פריווילגיה על העיר שלי, הייתי סוגר אותה לפני חודש והיום הכל היה מאחורינו", אומר פאיז אבו סהיבאן, ראש עיריית רהט. "אבל אני שייך לממסד, למדינה, ואני מקבל ממנה הנחיות. אם יגידו לסגור את העיר בעזרת הצבא והמשטרה, נסגור את העיר. זה המסר שלי לתושבים. אני מכין אותם לסגר מלא במקרה של התפרצות קורונה".
עוד בימים הראשונים של הקורונה, כשקבוצת התיירים הקוריאנית, סנונית ההדבקה הראשונה בישראל, ביקרה במצדה – שהתה שם בטיול לימודי כיתת תיכון מכסייפה. כך קרה שהקורונה הגיעה לתודעה ביישובים הבדואים כבר בשלב מוקדם, וראשי הרשויות והארגונים המקומיים היו הראשונים לקלוט שאורח החיים הבדואי לא יאפשר תנאים סניטריים מספיקים לבידוד. הם התריעו שאם הקורונה תגיע לשם, היא תתפשט במהרה לכל משפחה ולא רק בעיר, אלא בפזורה כולה. מכיוון שבישראל לא קיים מערך הסברה לאומי בערבית, ראשי הרשויות נקראו למלא את החלל.
האזהרות שלהם הועילו. שיעורי התחלואה בקרב הבדואים היו נמוכים מאוד מאז פרוץ המשבר. מתוך שבעים אלף התושבים ברהט, אומתו 55 חולים בלבד (18 מתוכם בטווח של יומיים) וזאת לאחר שנלקחו 1962 דגימות. בכסייפה אובחנו שבעה חולים, שהספיקו להחלים, אחרי שביקרו אצל רופאת משפחה שהיתה חולה מאומתת. המחלה נעצרה ולא התפשטה ביישוב. בתל-שבע ובשבט מסעדין-עזזמה אובחן עד כה חולה אחד בלבד בכל ישוב, על פי הודעת משרד הבריאות.
הקורונה לא הגיעה כלל אל חורה, בילקיה, ערוער ושגב-שלום, עד לפני ימים מעטים. הרמאדן, שהוא גם עונת החתונות, ובמיוחד חתונה אחת שנערכה בניגוד להנחיות באזור יתיר, צפונית לחורה, שינו את המאזן: כרגע יש בשכונה 10 בחורה 69 חולים מאומתים, בשלושה בתי אב. בערוער זינק מספר החולים מחולה מאומת אחד ל-17, גם זה ככל הנראה בעקבות השתתפות בחתונה.
עוד בימים הראשונים של הקורונה, כשקבוצת התיירים הקוריאנית, סנונית ההדבקה הראשונה בישראל, ביקרה במצדה – שהתה שם בטיול לימודי כיתת תיכון מכסייפה
חבאס אל עטואונה, ראש מועצת חורה, מספר למקום שאחרי שיחות חירום עם פיקוד העורף ומשרד הבריאות, לא התקבלה הסכמה על סגירת השכונה והוא נשאר עם המלצה והכנה לסגר. רק היום אחה"צ הוחלט על הטלת הסגר על שתי שכונות ביישוב.
"זה רק שבוע ימים מאז שהקורונה הגיעה אלינו, והיום יש לנו קרוב ל-70 חולים", הוא מספר, "אנחנו בשיתוף פעולה עם משרד הבריאות, פיקוד העורף ומשרד הפנים, מוכנים לסגר, אבל אין כרגע אישור מדיני. אנחנו מנסים בינתיים לעצור את זה בכל הכלים: יש בדיקות של מגן דוד אדום, קופ"ח כללית ולאומית. חלק גדול מהחולים בבתי מלון ומי שלא יצא נשאר בבידוד בבית.
"אין אישור שכל החולים הגיעו מאירוע חתונה אחד. בבדיקות שעשו אצל המשפחה הקרובה לא מצאו חולים מאומתים, אבל יש קושי בנתונים. בכל אופן, ההדבקה מצומצמת לשכונה 10, הצלחנו לשכנע את רוב התושבים לצאת לבית מלון לאשקלון ואמן יזכו לחזור לחגוג את הרמדאן".
רמדאן בלי שמחה
"את התפילות במסגדים הפסקנו שבועיים לפני המגזר היהודי", מספר אבו סהיבאן על המתרחש ברהט, "הכנו את האנשים מראש והנחינו אותם להתפלל בבית. זה היה קשה מאוד, תחשוב שיש פה אנשים שאין להם וואטסאפ או פייסבוק, יותר מזה, יש פה אנשים, שלא יודעים לקרוא ולכתוב. הרכבים של העיריה הסתובבו בשכונות עם רמקולים וקלטת הסברה כדי שכולם ישמעו. גם היישום של ההנחיות לא היה פשוט. התרבות הבדואית מבוססת על קשרים חברתיים, כשסגרנו את המסגדים, המשפחה המורחבת התכנסה באחד הבתים כדי להתפלל יחד. אז הוצאנו הודעה חדשה, שכל אחד יתפלל בבית שלו".
אל עטואונה: "חלק קטן מהבחורים לא נשמע בהתחלה להוראות, אבל זה עבר ועכשיו כולם נשמעים. תושבים פחות יוצאים, יש פחד וחרדה. בכל זאת מדובר במשפחות גדולות, ברוכות ילדים, ששלושה דורות גרים באותו מתחם".
אל עטואונה: "חלק קטן מהבחורים לא נשמע בהתחלה להוראות, אבל זה עבר ועכשיו כולם נשמעים. תושבים פחות יוצאים, יש פחד וחרדה"
אבו סהיבאן: "אני מוציא בין שלוש לחמש הודעות ביום לתושבים, הן עוברות דרך האימאמים במסגדים, ראשי המשפחות, קצין הביטחון העירוני, כולם. אין בן-אדם ברהט שההודעה שלי לא מגיעה אליו ובמהירות. יש לנו 500 מתנדבים, העיר מחולקת לרובעים וכל קבוצה של מתנדבים יודעת לאיזו שכונה היא שייכת.
"יש לנו צוותי חירום שכונתיים עוד מתקופת 'עמוד ענן' ו'צוק איתן' ועכשיו אנחנו מפעילים אותם במתכונת קורונה. אם הצבא יעזור לנו בחלוקת אוכל אנחנו נהיה מוכנים לסגר כללי. אני בעד סגר שאנשים לא יצאו למשך שבועיים ונשים את הקורונה מאחורינו. מסגר של שבועיים אנשים לא ימותו".
למרות הזהירות, מספר אבו סהיבאן, לא הצליחו למנוע את ההדבקה ברהט: "יש לנו עלייה בחולים בגלל חתונה בערערה מלפני עשרה ימים. אני מתריע גם התרעתי בפני ראש הממשלה וגם מול אלוף פיקוד העורף, שאנחנו צריכים את האכיפה של המשטרה בנושא, לא מספיק המבצעים החד פעמיים. אני גם רוצה שאנשים יקנו בעיר ולא יצאו לבאר שבע. עדיף להישאר בעיר מאשר לצאת, זה גם יעזור לכלכלה המקומית.
"היום 95 אחוז מתושבי רהט מסתובבים במרחב הציבורי עם מסכות. אנחנו במבצע מסכה לכל תושב, ואני מתרים בעלי עסקים לכי לממן את המסכות לתושבים. זו הדרך שלנו להגביר מודעות".
בשוק העירוני של רהט, בחנות ירקות שנשארה פתוחה, יש כפפות ואלכוג'ל ללקוחות, ונראה שהמסרים של ראש העיר חלחלו. הסוחר מודה שגם הוא היה מעדיף סגר על פני המצב הקיים, ומספר שהוא לא נותן לאבא שלו לבוא ולעזור בירקניה כי הוא מפחד עליו. גם כאן ההנחיות הסבוכות, ההגבלות הגורפות וההקלות החלקיות מובילות לחוסר בהירות בשטח.
חנות כלי הבית ברהט נפתחה לשעה קלה ונסגרה בהוראת המשטרה. "אני לא עושה בעיות", אומרת סוריאה אבו סיאם, בעלת החנות, "השוטר אמר לי תסגרי, אז אני סוגרת. אין שמחה ברמדאן הזה, אנשים לא קונים, כבר חודש אין הכנסות. אמרו לנו שאפשר לפתוח אז באתי והשוטר בא וסגר. אני לא מתכוונת להתווכח אבל כולם פה פותחים חצי תריס, רק אותי סגרו".
"אני מפחדת", היא מתוודה, "אני לא ישנה בלילה. זה קשה לי, אני סובלת מסכרת ולחץ דם גבוה ואני מפחדת על הילדים ועל הנכדים. את החג הזה נחגוג בבית, לא נפגוש את המשפחה ולא נתפלל במסגד. הבן שלי רופא ב'ברזילי', הוא הולך לעבודה, אבל כל האחרים לא".
"ראש ממשלה שמבין במתנות"
עבור סוחרי הבגדים טרפה ההשבתה לקראת חודש הרמדאן את כל הקלפים. בדומה לחנויות בגדי החג בבני ברק לפני ערב פסח, נעלמה אחת העונות המבוקשות ממחזור העסקים כהרף עין. "אנשים לא נדבקים במרחב הציבורי", מתקומם אחד מסוחרי השוק, "כל החולים ברהט נדבקו מחוץ לישוב. הם כולם עבדו בבית חולים 'אסותא' באשקלון – מנקות, אחיות ורופאים.
"בחנויות בגדים נכנס לקוח אחד בשעה, בזמן שבסופרים יש מאה לקוחות. דפקו אותנו, חודש וחצי לא היתה עבודה, כל בגדי החורף שאתה רואה פה הולכים לעמותה לנזקקים. עכשיו אנחנו צריכים לקחת הלוואה כדי לקנות ביגוד לקיץ. אף אחד לא בא לקנות אבל אנחנו חייבים להיות מוכנים עם סחורה. החנויות סגורות והצ'קים על השכירות ממשיכים לרדת. לפחות חמישים אחוז יפנו את הסחורה אחרי הרמדאן ויחזירו את המפתח לבעל הבית".
סוחר מרהט: "החנויות סגורות והצ'קים על השכירות ממשיכים לרדת. לפחות חמישים אחוז יפנו את הסחורה אחרי הרמדאן ויחזירו את המפתח לבעל הבית"
אבו האני, מוכר מזרנים וכלי בית בשגב שלום, מספר שהפעילות ירדה ב-90 אחוז ביחס לתקופת הרמדאן בשנה שעברה: "לאנשים אין כסף והם מפחדים לצאת מהבית. גם ברמדאן אנשים ישבו בבית. כשאתה צם הגוף חלש והמחלה יכולה לתפוס אותך חזק. ראש המועצה חפר לנו, החדשות לא מפסיקות, המשטרה באה להזכיר את ההגבלות וגם כל המידע נמצא בחדשות ובסלולר אין בעיה של הסברה. בשגב שלום אין קורונה ברוך השם. אנחנו שומרים על הכללים.
"יש הרבה תרומות, אנשי עסקים תרמו כל אחד מה שיש לו, לשכת התעסוקה תרמה קצת, ראש הממשלה תרם. ברוך השם יש לנו מדינה, יש לנו ראש ממשלה ששומר על כולם. אם יש לך ארבעה ילדים קיבלת 2000 שקלים. יש עוד מדינה שנותנים בה מתנות? וזה ראש ממשלה שמבין במתנות".
חברו, תושב אבו קרינאת, יושב איתו בכניסה לחנות. "בגלל הקורונה קצת עצרו את החתונות", הוא מספר, "זה מאוד קשה, אני חושב שאנשים לא יעצרו לגמרי, הם יתחתנו – אבל בשקט. רק משפחה, אין הזמנות אין כלום. ביום שישי שעבר מישהו התחתן, לא היו רכבים לא היה בלאגן, שלח אוטו להביא את הכלה ונגמר הסיפור. תבין, אתה מזמין אנשים ופתאום באה משטרה זה לא נעים, מעדיפים לעשות בשקט ולא לעשות בושות. תשמע אחות במרפאה שלנו חטפה קורונה, זה מתקרב הדבר הזה, זה מתקרב".
הרופא יותר קדוש מהשייח'
במסגד אל-סאלם שבשגב שלום כמה עשרות מגיעים לתפילת צהריים בתוך אולם שיכול להכיל חמש מאות איש. "מההתחלה אמרנו לכולם להקשיב לרופאים ואנחנו עדיין אומרים, מה שרופאים אומרים יותר קדוש ממה שהשייח' אומר", מספר חאלד בן סעיד, אב הבית במסגד.
גם בן סעיד לא רואה קושי בהסברה בקרב המגזר: "אז משרד הבריאות לא הוציא הסברה בערבית, אבל אנשים במדינה מדברים גם עברית ואנגלית ולכולם יש טלפון חכם. היום כולם יודעים מה זה קורונה, גם הילדים". שלא כמו רבים אחרים, הוא לא צופה החרפה בעקבות הרמדאן, להיפך, "אחרי צום בן אדם רוצה מים ולנוח אז פחות יסתובבו".
"אני חושב שאנשים לא יעצרו לגמרי, הם יתחתנו – אבל בשקט. ביום שישי שעבר מישהו התחתן, לא היו רכבים לא היה בלאגן, שלח אוטו להביא את הכלה ונגמר הסיפור"
בן סעיד מתכוון לפגוש את המשפחה ברמדאן. "אני ראיתי מגפות", הוא אומר, "כשהייתי בן ארבע או חמש אנשים היו מתים מאבעבועות. כשהיתה מגיפה הבדואים היו בורחים למדבר. היום זה בכל מקום, אין לאן לברוח".
את הבחירה מי לחיים ומי למוות הוא משאיר בידי אללה: "אני לא אתרחק מהילדים שלי ומהאישה, גם אם הקורונה תבוא. אני לא האבא היחיד ואתה שומע על חולים מבוגרים שמחלימים וצעירים שנפטרים. מה שקורה בעולם לא קורה סתם, יש אלוהים והוא אומר לוירוס ללכת לחאלד או לא ללכת לחאלד. צריך להיות אופטימי, אם אתה אופטימי גם המערכת החיסונית שלך חזקה".
סאלמה אל אטראש, ראש מועצת אל קאסום, לא מסכים עם התחזית האופטימית של אב המסגד. לדבריו, "בפזורה ובמועצות האזוריות אלקאסום ונווה-מדבר אין מרכזי שירות. בדואי שצריך לקנות מזון ילך לעיר או לישובים הגדולים. זה מוציא את תושבי הפזורה החוצה ומספיק אחד שידבק וידביק את כל המשפחה. בפזורה אין תנאים סניטריים שדרושים לבידוד. אנחנו כמועצה הקמנו צוותים לחיטוי ומנגנון הסברה.
"המודעות לא הייתה גבוהה אם לא היינו עושים סרטונים והדרכות, עוברים בבתים של התושבים ובבתי הספר. ביקשנו מהמשטרה וממשרד הבריאות לקבל נתונים על חולי קורונה מאומתים. אנחנו צריכים לקחת את אותם חולים ולהפריד אותם מיתר האוכלוסיה. לצערי לא קיבלנו שיתוף פעולה, כאילו מדובר בסוד מדינה. מאז כבר הצלחנו לאתר את אותם חולים (שניים במספר) בעצמנו".
שיתוף פעולה עם פיקוד העורף, משרד הבריאות וקופת חולים כללית הוביל לאחרונה להקמת מתחמי 'היבדק וסע' וניידת דגימות של קופת חולים כללית, שעוברת בישובים בפזורה ומנגישה את הבדיקות. עם זאת, אל אטראש מביע תסכול עמוק מהדיאלוג עם הממשלה: "מה שמפתיע אותי בהתנהלות הממשלה, זה שאף אחד לא יצר איתנו קשר. אנחנו, ראשי הרשויות, צריכים ליזום וגם כשאנחנו יוזמים אין תשובות. אומרים לנו 'שמענו אתכם, תודה רבה, נחזור אליכם' ושלום על ישראל.
אל אטראש: "אף אחד בממשלה לא יצר איתנו קשר. אנחנו צריכים ליזום וגם כשאנחנו יוזמים אומרים לנו 'שמענו אתכם, תודה רבה, נחזור אליכם' ושלום על ישראל"
"משרד הפנים לא יודע לתת תשובות וכל מועצה צריכה להסתדר לבד. יש לי 3000 משפחות מטופלות רווחה, יש לי אלפי אנשים שעובדים יומית – עובדי מסעדות, שמירה, חקלאות ובניין. אין להם הכנסה ואין להם אפשרות לפנות לביטוח לאומי. המשבר הזה ימשך חודשים ומחלקת הרווחה צריכה לדאוג להם. אנחנו בונים תוכנית לשעת חירום ולא מקבלים שיתוף פעולה ממשרדי הממשלה. זה הגיע למצב שאני הוצאתי מכתב לראש הממשלה בבקשה שיתערב.
"אנחנו אזרחי מדינת ישראל ובמלחמה הזו אנחנו בחזית, נלחמים בקו הראשון בבתי החולים מול הוירוס – הרופאים, האחיות, העובדים הסניטריים. אנחנו לא מחבלים, אנחנו חלק מהחברה הישראלית ואני חושב שההסתה המתמשכת שבאה מכיוון ראש הממשלה היא לא במקום.
"האוכלוסייה הערבית לא טרוריסטית, יש אנשים בחברה הערבית שהקריבו את נפשם למען המדינה ואסור לשכוח אותם. גם יו"ר בנק לאומי (ד"ר סאמר חאג' יחיא; אג"ד) לא טרוריסט. שיתוף הפעולה בינינו יחד עם ציות להוראות משרד הביטחון יחד ישמרו על חברה בריאה וחזקה, זה מה שינצח את הקורונה. זה לא הזמן לפלג את העם – יהודי, מזרחי, אשכנזי, רוסי, זה הזמן ללכד את העם לגוש אחד כדי לנצח את הוירוס".