"שלשום ילדתי משפחה. תינוקת מהממת להורים שחיכו לה 15 שנה. הגשמתי חלום, הענקתי חיים והפכתי את עולמם של שני אנשים לחיים שלמים ומלאים. זכיתי להיות פונדקאית. כל התהליך היה מדויק, שלם ואמיתי….אני יודעת שיש אנשים שמטילים ספק ביכולת של אישה ללדת בשביל אחרת. אם אתם לא יכולים לתמוך, אז אל תעשו כלום. אל תפגעו בזוגות שזו דרכם היחידה להפוך להורים. היום בג"ץ אישרו פונדקאות לזוגות חד מיניים, לי אישית זה כבר מדגדג ברחם. מקווה שיהיו נשים נוספות שיצטרפו אל הקהילה הפונדקאית בלי קשר לדת. גזע. מין", כך כתבה השבוע ליאת מיכליאן מסס בפוסט נרגש השבוע.
הפוסט ששותף על ידי רבים הגיע זמן קצר כאמור לאחר פסיקת בג"ץ שהורתה השבוע על ביטוח האפליה בוועדה לאישור פונדקאות, כך שגם זוגות ויחידנים הומוסקסואלים יוכלו לגשת אליה. עשור של מאבק, בהובלת איתי פנקס ובן זוגו יואב ארד, שידע עליות ומורדות, וכלל מחאה נרחבת בקיץ של 2018 – הצליח להסיר עוד לבנה בחומת האפליה הממוסדת נגד משפחות להט"ביות בישראל. אבל החומה הזו עדיין מכילה מוקשים, כמו מניעת רישום אמהות ביולוגית לזוג לסביות, ואפליית משפחות להט"ביות בתחום האימוץ.
ואולם החגיגות על קידום שוויון וניצחון במאבק עקרוני, הוביל גם לדיון מחודש בסוגיית הפונדקאות, על שלל היבטיו. בעוד מפורסמים כמו רן דנקר הצהירו ש"ישמחו לעשות פונדקאות בישראל", נראה כי התקווה לבייבי בום הומואי בעוד שנה או שנתיים, לאחר שהחוק יתוקן בעוד חצי שנה, הוא קצת מוגזם, אפילו פנטסטי. הסיבה פשוטה: אין מספיק פונדקאיות בישראל.
103 בקשות הוגשו ב-2020 לוועדה לאישור הסכמי פונדקאות במשרד הבריאות, ומספר הלידות באותה שנה מפונדקאות בישראל היה 55, אך מדובר כמובן בהליכים שהחלו שנה או שנתיים קודם לכן. גם בשנים עברו, היו כ-100 פניות לוועדה, והמשמעות היא שרק 50 עד 60 אחוז מההליכים מסתיימים בלידה.
משך הליך הפונדקאות הממוצע בישראל הוא כשנתיים, וזמן ההמתנה הממוצע לוועדה הוא כשלושה חודשים. בחו"ל, שם אין ועדה, הליך הפונדקאות מתחיל באופן כמעט מיידי מרגע מציאת הפונדקאית וחתימת ההסכם עמה. בישראל עלות ההליך כולל תשלום לפונדקאית, סל טיפולים ועמלה לסוכנות המתווכת, מוערך ב-220 עד 250 אלף שקל, כמעט מחצית מהסכום שנדרשים זוגות להט"בים לשלם בארצות הברית או קנדה – וקצת יותר ממה שמשלמים זוגות הטרוסקסואליים באוקראינה או גיאורגיה (160 אלף שקל).
זאת הסיבה שמרבית הליכי הפונדקאות בישראל, של זוגות הטרוסקסואליים, מתבצעים כיום בחו"ל. כמה בדיוק? לפי מרכז המחקר והמידע של הכנסת, מספר הליכי הפונדקאות בחו"ל, לזוגות או יחידנים הטרוסקסואליים ולהט"בים, נאמד בכ-300 בשנה. כך למשל, ב-2017, השנה האחרונה עם נתונים עדכניים לפי אותו מחקר, הוגשו 283 בקשות לצו בדיקה גנטית בנסיבות של פונדקאות בחו"ל, 186 מתוכן של זוגות הטרוסקסואליים, השאר של זוגות מאותו מין או יחידנים. ההערכות הן שמספר ההליכים מאז עלה בהדרגה וכיום חוצה את רף ה-300 הליכים בשנה.
עבור זוגות להט"בים שעד כה הפונדקאות בישראל היתה חסומה עבורם, והברירה היחידה עבורם היתה ארצות הברית וקנדה, מדובר בעלות גבוהה מאוד של כחצי מיליון שקל להליך. ואולם, הביורוקרטיה בישראל לצד הקושי במציאת פונדקאיות לא מבטיחה שהפסיקה הנוכחית תביא לבשורה של ממש.
"נתון מעניין הוא שממרץ 2020 הופסקו הליכי הפונדקאות בגיאורגיה, עד שחודשו שוב רק לאחרונה. ועדיין אנחנו לא רואים קפיצה במספר הבקשות לוועדה בישראל", אומרת מינה יולזרי מהמרכז להורות, אחת הסוכנויות הוותיקות בארץ. "כלומר, זוגות העדיפו להמתין שנה עד שגיאורגיה תיפתח שוב, מאשר לפנות לוועדה בישראל. יכול להיות הם מעדיפים לעשות את זה רחוק, זה יכול להיות עניין הביורוקרטיה וגם העלויות".
לדבריה, אחת הבעיות שיש לשים עליהן דגש הוא עבודת הוועדה. זמן ההמתנה הוא ארוך יחסית, חבריה עובדים בהתנדבות, ובמידה של אי אישור הפונדקאית – הערר מוגש לאותה ועדה ואותם חברים. היה לנו מקרה של פונדקאית שהרופא שלה שהוא מנהל מחלקה בבית חולים אישר אותה, אך הוועדה סירבה לה על סיבות מינוריות וחסרות בסיס. גם הערר לא עזר. אנחנו מקבלות יותר פניות לפונדקאות בחו"ל, כשמונה זוגות בחודש, מאשר הוועדה מקבלת".
שר הבריאות ניצן הורביץ אמר השבוע, לאחר הפסיקה כי בכוונת משרדו לנצל את חצי השנה הקרובה כדי להיערך לחוק, אך קשה להאמין שיהיו הקלה משמעותית בהליך או קפיצה במספר הפונדקאיות בישראל בטווח הקרוב.
בנוסף, משיחות שקיימנו בימים האחרונים עם פונדקאיות וגורמים בתחום, מתעורר חשש שבעקבות הפסיקה ייכנסו גורמים אינטרסנטיים לתחום וזכויות הפונדקאיות, והיבטיים אתיים בהליך, ייפגעו. עוד עולה מהבדיקה, שהתחום כולו סובל מחוסר שקיפות ומידע מסודר, שיכול להקל על התהליך, עבור כל הצדדים.
כעת מבקשות הפונדקאיות, במקביל לעבודת ההכנה של משרד הבריאות, ומעבר לכל הדיון המוסרי לגבי עצם קיום מוסד הפונדקאות: דברו איתנו – לא עלינו. או כפי שנועה זהבי רז סיכמה זאת בעמוד "פונדקאות הקבוצה הפתוחה" בפייסבוק: "היחידה שיש לה זכות להביע עמדה מוסרית לגבי פונדקאות, זו הפונדקאית עצמה".
חשש מתקדים הפעוטונים
"הרחבת מעגל הזכאים משפיעה באופן ישיר על… נכון! נשים!" כתבה השבוע אורית הורביץ ברעם, ממקימות קבוצת פונדקאות פתוחה בפייסבוק. "פתיחת האפשרות עבור גברים יחידניים ובזוגות תביא לעלייה חדה בצורך בנשים פונדקאיות ויש מעט מאוד מאיתנו. כיום יש בישראל כ-100 הליכי פונדקאות בשנה. הוועדה של משרד הבריאות המאשרת את ההסכמים לנשיאת עוברים עושה עבודת סינון קפדנית… אבל זה לא מספיק. כי מלבד אישור הפונדקאיות וההורים המיועדים, התחום מנוהל על ידי גורמים פרטיים ואין עליו פיקוח כלל".
לפני כחצי שנה פרסמנו במקום הכי חם שחברת "חיים חדשים – פונדקאות תמר וסיגל" של סיגל רוסק גיסין ותמר רובינשטיין תבעה שש פונדקאיות שניסו להעלות את המודעות לעוולות הקיימות בעולם הפונדקאות. התביעה עודנה מתקיימת וחסויה, ובאחרונה הוגשה בקשה להסרת צו איסור הפרסום החל עליה.
כיום, יש בישראל כ-12 סוכנויות פונדקאות גדולות, כמו המרכז להורות, מירב פונדקאות, תמוז, ויוה, ORM ועוד. רובן עוסקות בפונדקאות בחו"ל, מעטות מהן מציעות גם פונדקאות בישראל, אך זה עשוי להשתנות כעת עם כניסת שחקנים חדשים לתחום. קצת כמו פעוטונים בעבר הלא רחוק, כיום כל אחד יכול לפתוח סוכנות פונדקאות, ללא כל ניסיון או הכשרה בתחום.
הליך הפונדקאות בישראל כולל כמה שלבים. השלב הראשון דורש מההורים המיועדים לקבל אישור לעמידה בהוראות החוק, ולהוכיח כי הם אכן זקוקים להליך פונדקאות. בשלב השני, לאחר מציאת האם הפונדקאית באופן עצמאי או על ידי סוכנות תיווך, ההורים נדרשים להגיש לוועדה תיק עם מסמכים רפואיים, פסיכולוגיים ומשפטיים, ובהם תצהירים, וכן את ההסכם שנחתם בין הצדדים. הוועדה, הכוללת גורמים רפואיים, משפטיים, פסיכולוגים, וגם איש דת, אמורה לאשר את ההסכם בין הצדדים.
העמלה שגוזרות כיום הסוכנויות מכל הליך נע בין 30 ל-50 אלף שקל, כחמישית מהעלות להליך פונדקאות בישראל. במחקר של הכנסת מ-2018 צוין כי אחד המרכיבים שעשויים להשפיע על עלות תהליך הפונדקאות הוא ההתקשרות עם סוכנות תיווך. "הן הסוכנויות המיועדות לפונדקאות בישראל והן הסוכנויות בחו"ל אינן נדרשות כיום להכרה של המדינה, ולכן אין מידע רשמי על מספר סוכנויות התיווך לפונדקאות בישראל ובחו"ל, הפועלות בארץ. אין כיום דרישה לעמידה בתנאי סף, לקבלת רישיון או לבקרה על פעילות לשם פתיחת סוכנות תיווך לפונדקאות בישראל. בוועדת הפונדקאות במשרד הבריאות לא מפקחים על פעילות הסוכנויות, ולפיכך גם לא על גובה התשלום הנגבה מההורים המיועדים", נכתב במחקר.
בדוח הפונדקאות לישראל שחיברו החוקרות נופר ליפקין ואתי סממה נכתב כי "לאור העובדה שפונדקאות היא סיטואציה מורכבת ורגישה מבחינה אתית, פסיכולוגית וחברתית, מעורבותו של גורם תיווך מסחרי מעוררת קשיים ניכרים ופסולה מעיקרה. תיווך כזה נגוע בניגוד עניינים מובנה: האינטרס של סוכנות התיווך הוא למקסם את רווחיה, לרצות את הצד המשלם, דהיינו את ההורים המזמינים, ולהביא לכך שמספר גדול ככל האפשר של חוזים ייחתמו. השתיים מציעות בין היתר לאסור בחוק תיווך מסחרי לפונדקאות בישראל, ולפעול לכך שהמרכזים המטפלים בפונדקאות יהיו עמותות ללא כוונת רווח.
"הרבה עורכי דין הופכים היום להיות סוג של סוכנות. יש משהו מעוות בשוק הזה, לא בריא עבור הורים, והוא מאוד פרוץ", אומר אלון מוליאן מיכאלי, ממקימי עמותת אושרי, עמותה לפונדקאות שנוסדה לפני שנה, על ידי שלי ביטון, פרופ' עמי עמית ואנשי עסקים ובכירים במשק. העובדה שמדובר בעמותה ללא כוונת רווח, מביא לטענת העמותה לכך שנתח מהתשלום הכולל על הליך הפונדקאות מופנה לתקצוב הליכים עבור מיועדים נוספים.
"המטרה היא באיזשהו מקום להנגיש את כל נושא הפונדקאות לפריפריה הכלכלית-חברתית, כי מדובר בהליכים יקרים מאוד עבור רוב האוכלוסייה. וגם להקים גוף ידע, שירכז את כל מה שצריך לדעת בתחום", אומר מוליאן. "שמנו לעצמנו למטרה לקיים פונדקאות אתית, ובין היתר להקים קרן של סיוע כלכלי להורים המיועדים, שתעניק עד 50 אחוז מעלות התהליך. אני חושב שכקהילה התעסקנו יותר מדי בנראות לאורך השנים, ולא מספיק בפרקטיקה – איך מסייעים בפועל לחיי היומיום של הקהילה".
היעדר הפיקוח על הסוכנויות עלול להוביל גם לטעויות. כך קרה למשל שב-2016, שבועות לאחר סיומו של הליך פונדקאות בנפאל באמצעות סוכנות תמוז, הנחשבת מהגדולות והמוכרות בארץ, גילו בני זוג הומואים מישראל כי התינוקת שנמסרה להם אינה בתם. בני הזוג נאלצו להעביר את התינוקת לידי הוריה הביולוגים, שהמתינו אף הם ללידה בהליך פונדקאות באותו בית חולים. תמוז מסרה אז כי מדובר ב"טעות אנוש נדירה", אך מגורמים בתחום ששוחחנו עמם, עולה כי טעויות דומות ממשיכות להתרחש במקומות שונים.
ב-2016, שבועות לאחר סיומו של הליך פונדקאות בנפאל באמצעות סוכנות תמוז, הנחשבת מהגדולות והמוכרות בארץ, גילו בני זוג הומואים מישראל כי התינוקת שנמסרה להם אינה בתם
אבל גם אם טעויות כאלו אינן קורות בהליכי פונדקאות בחו"ל, לפונדקאיות בארץ יש לא מעט טענות כלפי ההליכים המקומיים. "יש סוכנויות תיווך שמוציאות שם רע לפונדקאות ככלל ובפרט לסוכנויות המקצועיות שכן פועלות בתחום", כתבה הורביץ ברעם בפוסט על הצד הבעייתי של עולם הפונדקאות. "ישנן סוכנויות שמכבדות את כל הנפשות הפועלות בתהליך, מתייחסות לכל הצדדים במשנה זהירות וברגישות. לעומתן, ישנן סוכנויות שמציירות את עצמן כשליחות מצווה, אבל בפועל הן בוחרות לא לציין את מה שהן עושות מאחורי הקלעים כדי שהשידוך יתקיים וגובות עמלת שירות בסך 50 אלף שקל. פונדקאיות שעבדו עם סוכנויות כאלה מספרות כיצד האיצו בהן והפעילו עליהן לחץ נפשי לבחור בזוגות מסוימים כי "אם תהיי בררנית, יהיה לך קשה למצוא זוג ואת גם לא נהיית צעירה יותר".
"פונדקאיות סיפרו לי כיצד בדיעבד הן הבינו שהסוכנות הסתירה מהן מידע בהזדמנויות שונות, כמו רקע רפואי של המיועדת והעוברים, נושא שהושמט בכל השיחות והפגישות. באותן סוכנויות המסתירות מידע, מקפידים להנחות את הצדדים לצמצם את הקשר ביניהם מרגע המפגש הראשוני ועד לחתימה על החוזה. אפשר להניח שהפרקטיקה הזאת נועדה לגרום לכך שלא יעבור ביניהן מידע ישיר ללא תיווך. בפועל זה בדיוק ההיפך ממה שצריך להיעשות בשלב הזה".
הקול של הפונדקאית
"אי אפשר לדבר על פונדקאות במונחים של שוק, כי זה מערכת יחסים, זה לא מקצוע. זה משהו שאת עושה פעם או פעמיים בחיים וזהו", אומרת למקום פרופ' תמר עילם גינדין, שותפתה של הורביץ ברעם להקמת הקבוצה ומי שלפני כ-15 שנה שימשה אם פונדקאית עבור חברה שהתקשתה להיכנס להריון. "זאת היתה חוויה מאוד מעצימה. כבר היו לי שני ילדים, ידעתי שאין לי כוח לגדל עוד אחד, אבל כן רציתי את החוויה של הנתינה, הרגשתי שאני רוצה להיות בהריון שוב. זה התאים לי. היה פיצוי כספי כמובן אבל זה לא היה העניין.
"אי אפשר לדבר על פונדקאות במונחים של שוק, כי זה מערכת יחסים, זה לא מקצוע. זה משהו שאת עושה פעם או פעמיים בחיים וזהו"
"אנחנו חוששות שזה יהפוך לשוק ככל שהדרישה בארץ תגבר. אנחנו לא מוצר, אנחנו לא טובין. מדובר במערכת יחסים, שבה שני הצדדים עוזרים אחד לשני, של נתינה וקבלה. בדרך כלל פונדקאיות שמקבלות רק כסף, יוצאות מאוד פגועות נפשית, כי יש פה חלק מהותי של קשר, הכלה והכרת טובה".
"אנחנו חוששות שזה יהפוך לשוק ככל שהדרישה בארץ תגבר. אנחנו לא טובין"
לדבריה, אחד התנאים המקדימים להגדלה של קהילת הפונדקאיות בארץ הוא גם לשנות קריטריונים מסוימים בחוק לנשיאת עוברים, כמו העלאת הגיל המקסימלי מ-39 ל-41, אבל גם לשנות את השיח לגביהן. "ברגע שידברו איתנו ולא עלינו, ברגע שיותר נשים יבינו במה מדובר ולאן הן נכנסות, שתהיה יותר הבנה לגבינו, אז אולי זה יעודד נשים אחרות להיכנס למעגל זה".
עוד טוענת גינדין כי צריך להוריד את הסטיגמה לגבי פונדקאיות. "קודם כל שיפסיקו להשוות אותנו לעובדות מין. לא שמעתי על עובדת מין שחלמה על זה, לא שמעתי על עובדת מין שצריכה לעבור ועדה, על מערכת יחסים שיש בה גם נתינה ושיש בה כסף. זו מערכת יחסים מאוד עדינה ומורכבת. ברגע שתוסר הסטיגמה, אז אולי יותר נשים יצטרפו. אבל זה ייקח זמן".
לדבריה חשוב גם לדבר על הטרמינולוגיה של התהליך. "בסוף את מחזירה את הילד להורים שלו. חשוב מאוד לא לקרוא לנו אם פונדקאית – אנחנו רק פונדקאית. אנחנו לא מוסרות תינוק, אנחנו מחזירות, אנחנו מפקידות. למרות שזה אחד החששות הכי גדולים של הורים מיועדים, לרוב הפונדקאיות אין בעיה לשחרר, וזה דבר שנבדק במחקרים בחו"ל. מנגד, אחד החששות הגדולים של פונדקאיות זה מה אם לא ירצו לקחת את הילד".
היא מספרת כי לפני זמן מה הייתה בקבוצה אישה מיועדת עם מעט מאוד עוברים שחיפשה פונדקאית, והציעה לשלם 250 אלף שקל לאור הסיכון המיוחד עבורה. "הייתה עליה הרבה ביקורת כי זה עודד נשים להיכנס לזה בשביל הכסף בלבד ולא בשביל הנתינה. 165 אלף שקלים לא כולל תוספות, שזה פטור ממס, וזו הנורמה היום, הוא פיצוי ראוי בגדול. צריך להיות פיצוי, אבל צריך להגביל אותו בחוק, כדי שהוא יהיה מידתי ושזה לא יהפוך למסחרה. זה צריך להיות סכום שמפצה, אבל שלא מתעשרים ממנו, שזה לא יהפוך למשהו כלכלי נטו. גם נשים שמגיעות לזה ממניע כלכלי צריכות להבין שזה לא משהו שמתעשרים ממנו, וזה לא יחלץ אותך מעוני.
יש המון נשים שרוצות להיות פונדקאיות להומואים. ויש נשים שעושות את זה מסולידריות נשית, המון פונדקאיות דתיות ונשואות. פונדקאות זו מערכת יחסים שהפונדקאית והזוג בוחרים אחד את השני. יש כאלו שרוצות לעשות לזוג שיש לו כבר ילדים כי רוצות לראות איך הן מגדלים את הילד, ויש כאלו שרוצות לעזור לחשוכי ילדים. זה גם בסדר להגיע לזה מסיבה כלכלית, אנחנו לא בוחנות את המניע של אף אחת".
נשים שמגיעות כקבוצה
"אני לא מכירה הרבה נשים שיצאו פגועות מהליך פונדקאות בארץ, אבל יש כאלו", אומרת הורביץ ברעם, שותפתה של גינדין עילם לקבוצה. "זה בדרך כלל פגיעה פיזית, נפשית. זה יכול להיות לידה טראומטית, ניכור מצד ההורים לאורך התהליך, או אחריו. אני מכירה פונדקאית שלאורך כל ההליך הרגישה שלא היה לה גיבוי, לא היה לה עם מי להתייעץ. זה לא הרוב, אבל זה קיים".
"ברור שזה בסדר שלגברים הומואים גם מותר כעת לפנות לפונדקאות, אבל עכשיו אנחנו צריכים להשקיע את האנרגיה בשמירה של זכויות הפונדקאיות. אני ממש מקווה שכשר הבריאות. ניצן הורביץ, אומר שהם הולכים להיערך לשינוי החוק, הוא מתכוון שגם פונדקאיות יהיו חלק מהדיונים האלו. שלא ידברו מעל הראש שלהן".
שלומית ראונר, גם היא ממקימות הקבוצה בפייסבוק, כתבה השבוע כי "הדיון הרלוונטי יותר נוגע למספר הפונדקאיות שעתיד לגדול – ולחשש (המוצדק) שהנושא יהיה פרוץ יותר. החזון שלי הוא שהתפיסה החברתית והנכונות של נשים חזקות להיכנס לתהליך תוסיף ותעלה (והיא כבר עולה, כאשר לא פעם אנחנו רואות קבוצה של נשים פונדקאיות המגיעות מקיבוץ או יישוב אחד). לצד זאת, מאמינה שעם כניסת הקהילה הגאה, יהיו יותר נשים שישמשו כפונדקאיות כדי לסייע לחברים שלהן. זה קורה כמובן גם עם זוגות הטרוסקסואלים (לי עצמי הג'וק נכנס כשרציתי לעזור לחברת ילדות), אבל שם עדיין נושא הפיריון בכלל ונושא הפונדקאות אפוף סוד ותחושת כישלון, והמתח בין הפונדקאית למיועדת גורם לרצון להיעזר דווקא באשה זרה", כתבה שלומית ראונר, ממקימות הקבוצה בפוסט.
"תהליך הפונדקאות יכול (וצריך) להיות מבחירה מלאה ולא מלחץ, מעצים, מכובד, שומר על זכויות האשה ומצמיח לה כנפיים, גם אם הגיעה ממניעים כלכליים. פגשתי נשים רבות שחוו תהליך כזה ושכחו לגמרי את עמדת המוצא שלהן, ואם לא הייתי מכירה אותן בתחילת הדרך לא הייתי יודעת שהיה שם שיקול כלכלי. ולכן לא מדובר בניצול בשום צורה.
"תהליך הפונדקאות יכול (וצריך) להיות מבחירה מלאה ולא מלחץ, מעצים, מכובד, שומר על זכויות האשה"
"במקביל לכך נדרשת זהירות, ויש חצי שנה להנחיל אותה: על מנת למנוע מצב של שוק חופשי, יש בעיני מקום להגביל את הסכום שפונדקאית יכולה לקבל. כלומר להקפיד על סכום שהגיוני בתור פיצוי להליך המורכב הזה, כמו הסכום היום, ולא לאפשר סכום גבוה יותר. לפי הצורך, ייתכן שיצטרכו להקשיח את הקריטריונים לפונדקאות, לפחות זמנית, כדי לא לאבד שליטה ובקרה".
הורביץ ברעם, כמו גינדין, מציעה לנשים לקחת את הזמן לחקור ולבדוק את הנושא היטב: "יש כל מיני סוגים של ליווי. ההיבט הרפואי וההיבט הנפשי הם קריטיים וצריך להבין את ההשלכות. רק אם בתום תהליך החקירה, היא מבינה שהיא מסוגלת, אז אפשר ללכת על זה. במצב האופטימלי, המדינה היתה צריכה לרכז רשימה של סוכנויות ומלווים מומלצים, לעשות איזה סינון בתחום ולקבוע קריטריונים לגבי אנשי הצוות הדרושים. התחום הזה חייב לעבור הסדרה כלשהי. זה לא תהליך של כסף, זה תהליך בין אנשים, והשאלה איך עושים אותו בצורה האנושית והטובה ביותר".
רופאים ללא גבולות
אחת הסוגיות שמעלה ברעם, בפוסט שכתבה הוא היחס של רופאים לפונדקאיות בתהליך. "ישנם רופאים שמדברים מעל הראש של הפונדקאית ואפילו לא מישירים אליה מבט כשהיא נמצאת בחדר. שמעתי על רופאים שנותנים לאם המיועדת הנחיות רפואיות הנוגעות לגוף האישה היושבת לצידה. שמעתי גם על רופא שניהל דיונים רפואיים וקיבל החלטות בשיחה פרטית עם האם המיועדת בלבד. ואלה עוד המקרים ה"טובים". במקרים הפחות טובים פועלים רופאים שלא מאשרים לפונדקאיות תרופות מסוימות המותרות בהריון, כי "הריון פונדקאי הוא יקר" ולא ייעשה בו דבר מזערי שיש בו סיכוי בלתי קיים לסכן את העובר, גם אם זה על חשבון הסבל של הפונדקאית.
"פונדקאית אחרת שיתפה אותי שהרופא המטפל גרם לה להרגיש "כלי ריק", והיא סירבה שהוא ימשיך לטפל בה ועצרה את הניסיונות להרות עד שיוחלף. אחרי לא מעט התנגדויות, הוא אכן הוחלף והיא נקלטה להריון אצל הרופא החדש. כל רופא שמטפל או עתיד לטפל בפונדקאית ואם מיועדת צריך לשאול את עצמו מי הפציינטית שלו, האם זו האם המיועדת בעלת העוברים או הפונדקאית הנושאת את ההיריון? התשובה הנכונה היא שתיהן. גם וגם. אני מבינה שקיימת מורכבות בקשר של רופא עם שתי נשים רגשיות במיוחד בו זמנית, אבל המציאות מחייבת התנהלות אחרת מהרגיל. כי זה לא הריון רגיל.
וגינדין מוסיפה: "רופאים צריכים להבין, שזה שהפונדקאית מקבלת כסף, לא אומר שצריך להתייחס אליה ככלי, לפוצץ אותה בהורמונים. שמענו על רופאים שרוצים להוכיח שהם סופרמן, שרוצים הצלחה בכל מחיר, כולל במחיר של פגיעה בפונדקאית. אל תזיקו".
בלי מיקרו מנג'מנט
איתן שכטמן דריימן, חוקר באוניברסיטת נורת'ווסטרן בארצות הברית, ואב לשני ילדים מפונדקאות, הקים לפני כמה שנים התארגנות הנקראת "פונדקאות אחראית". היוזמה צצה, לדבריו, בעקבות הליך הפונדקאות שעבר עם בן זוגו בחו"ל. "בלידה של הילדה הראשונה שלנו בהודו, אני ובעלי יצאנו מהתהליך עם הרבה שאלות לגבי איך שהוא התממש. הרבה היבטים, כמו הוגנות – בין אם זה נוגע לביטוח חיים לפונדקאית, והמקום שלה בתהליך, כמו ליכולת הבחירה שלה – הפריעו לנו. זה העלה את הצורך במחשבה על איך לייצר פונדקאות אחראית. המטרה שלנו היא לא להביא לרגולציה או שינויי אכיפה – אלא פשוט לספק כמה שיותר מידע להורים שנכנסים לתהליך. שיידעו מה להגיד לסוכנויות, למרפאות, מה חשוב לשים לב כדי שיהיה תהליך הוגן וראוי. אף אחד לא רוצה לפגוע בפונדקאית הרי, אבל חסר מידע"
"אי אפשר לעשות רגולציה להכל", אומר שכטמן דריימן. "יש הרבה היבטים אתיים של תקשורת בין הפונדקאית להורים המיועדים, שדורשים הכנה והדרכה מסוימת. "יש הרבה היבטים שקשורים לקשר שאחרי הלידה. בכלל, כל רגע המסירה הוא רגע קריטי, שנחקר המון, שמערכת היחסים משם והלאה משפיעה המון על חוויית הפונדקאית מהתהליך. אם זה הורים שלא מודעים לחשיבותו, הפונדקאית פתאום יכולה להרגיש כמו סרח עודף.
"בסוף זה נטו הדרכת הורים, והכנה ללידה. מי בחדר לידה, מי קובע איך הלידה מתנהלת, אפידורל, החלטות רפואיות – החלטות רפואיות זה בעייתי מאוד. פעם בארצות הברית היה נהוג שלהורים המיועדים יש זכות להחליט, היום זה כבר ממש לא נפוץ".
לדבריו, הפסיקה האחרונה דווקא מאוד תתרום להיבטים האתיים של התהליך. "הרבה ניואנסים ובעיות תקשורת נובעות מהמרחק בין ההורים המיועדים לפונדקאית, ומהבדלי התרבות והשפה. ברגע שזה בישראל אתה מדבר באותה שפה, באותה תרבות, אתה יכול ליצור איתה קשר מעמיק יותר, ללוות אותה בבדיקות".
יש כאלו שדווקא מעדיפים את המרחק, לא? שלא מעוניינים לראות את האם הפונדקאית אחרי.
"כן, יש הורים סטרייטים שזכאים לפונדקאות בישראל ועדיין מעדיפים לעשות את זה בחו"ל, רק מהרצון לנתק או שפעם היו גם מתביישים בכך. יש הורים שרוצים תהליך של זבנג וגמרנו והפונדקאיות, שזה אפשרי, אבל הכל צריך להיות בתיאום ציפיות. אני יודע ש-90 אחוז מהפונדקאיות אינן מעוניינות בהליך מהסוג הזה".
"הכדור עכשיו הוא בידיים על משרד הבריאות, הלחץ יהיה על הוועדה. דווקא בעיית הביקוש וההיצע נראית לי פחות קריטית שכן בחו"ל יש את העניין של המתנה לשידוך של הסוכנות, שבישראל היא לא ממש נחוצה כי הרבה זוגות יכולים למצוא לבד. אני מניח שגם יהיו עכשיו יותר מעוניינות בהליך מבעבר, מתוך היכרות עם זוגות להט"בים, או כאלה שמעדיפות לעזור לזוג הומואים מאשר להיות בקשר עם אם מיועדת".