לקראת השעה אחת בלילה זה קרה. לאחר תהלוכה ברחבי העיר בהשתתפות כמה מאות אנשים, חזרו המפגינים לכיכר פריז, שהיתה מגודרת וחסומה. חלק מהמפגינים כבר נעצרו בכוח והועלו על האוטובוס שחיכה שם. מי שלא נעצר התיישב על הכביש עם ידיים מוצלבות באוויר בצורת איקס וצעק "בושה! בושה!". או אז הגיעה המכת"זית, נשק פיזור ההפגנות החביב על משטרת ירושלים, וזרנוקי מים כבדים הטיחו את היושבים על הכביש בעוצמה.
היה זה שיאו של לילה ארוך ועתיר התרחשויות בירושלים – מהפגנה של אלפי אנשים מול בית ראש הממשלה ברחוב בלפור, תחת הכותרת "ביביסטיליה" (על שם יום הבסטיליה החל ב-14 ביולי), ועד למעצר המוני של 50 איש, ביניהם עורך הדין שמייצג את המוחים, גונן בן יצחק.
המשטרה טוענת שהמפגינים התפרעו, חסמו צירים והיה צורך להשליט סדר; המפגינים טוענים לאלימות קשה מצד המשטרה כולל הזרנוקים שפיזרו מפגינים שישבו על הכביש, שוטרים על סוסים שרמסו מפגינים במדרחוב ועוד.
האם היתה זו התפרעות של קבוצת מפגינים צעירים וחמומי מוח, שהמשטרה נאלצה לעצור, או לילה של אלימות משטרה כלפי אזרחים שומרי חוק שבאו להפגין? ננסה לפרק כאן כמה מהנקודות החשובות של הלילה הזה, ולעשות סדר בבליל השמועות, הטענות הסותרות, הידיעות הפיקטיביות והזעקות הנשמעות בציבור ובתקשורת.
"הצעירים החדשים"
הסיפור של ההפגנה אמש הוא כמה מאות צעירים, שאינם מזוהים עם הקבוצות המובילות את המאבק נגד השחיתות, כמו קריים מיניסטר' ותיקי כיכר גורן בפ"ת, 'הדגלים השחורים' ילידי תקופת הקורונה ואנשי המאהל בבלפור. בתוך "הצעירים" התערבבו פעילים מוכרים כמו עו"ד גונן בן יצחק, יגאל רמבם, אור-לי ברלב, וכן טאלנטים חדשים יחסית כמו הזמר והדובר הזועם אסף אמדורסקי וההייטקיסט ישי גרין, שנעצר אף הוא.
הקבוצה הזו היא שהובילה את היציאה לצעידה ולריצה ברחובות אחרי ההפגנה בבלפור. בהודעה ששלחו אנשי הדגלים השחורים הם מייחסים להם את עליית המדרגה בהפגנות השבוע: "אתמול בבלפור היה הארוע הכי חזק והכי גדול מאז פרוץ דיקטטורת הקורונה. קיבלנו תגבורת של כאלפיים צעירים שהגיעו מהמרכז ומחו, רקדו, צעקו ואפילו תופפו כנגד הנאשם במעונו".
יוסי דורפמן, אחד מוותיקי המחאה, אמר היום שהיתה במקום אלימות גם מצד המפגינים, "כל מיני פאנקיסטים שאין לדעת מאיפה הגיעו, אולי מפגיני קורונה או ממחאות אחרות, כלכליות, שבאו לפרוק זעם, היו שם אנרגיות שלא היו בהפגנות קודמות. חלק מהם באו בשביל לפרוק את זה. בשורה התחתונה, מי שעשה את הבלגן אלו מפגיני קורונה, מפגינים שאנחנו פחות מכירים, כאלו שכואב להם בכיס ולא רואים בעיניים. היו כאלו שזרקו דברים על שוטרים, וגם השוטרים נהיו מאוד קשוחים. המכת"זית רק הדליקה עוד יותר את האווירה".
ההיתקלות האלימה במדרחוב
שיר אהרון ברם מספר בפוסט בפייסבוק על הרגע שבו הצעדה ברחובות העיר החלה להשתבש: "כמות אדירה של אנשים, רובם צעירים בגילאי 20-30, צעדו על מסילת הרכבת בין כיכר ציון לבין ספרא. לידם הלכו איזה 20 שוטרים ו"ליוו" את הצעדה. – בשלב מסוים המפגינים עצרו את הרכבת הקלה. נעמדו על המסילה, צעקו, לא נתנו לה לעבור. ואז הגיעה תגבורת משטרה מטורפת, מכת"זית ופיצצו את כולם במים. פינו את המסילה. כולם ברחו לכל עבר, הרכבת המשיכה".
"כולה חסמנו את הרכבת הקלה", אמר יוסי דורפמן מפגין ותיק, "אבל בשביל זה מביאים מכת"זית? בת"א אנחנו חוסמים את איילון לא מביאים דבר כזה. כבר אמצע הלילה, אין רכבת, והם עם מכת"זית וסוסים – לא הבנתי מה הם מנסים לעשות, למה הם חוסמים, כי בתכלס לא היה שם איזה אירוע קיצוני".
"זה רק שילהב את הבלגן עוד יותר", ממשיך ברם. "תוך כמה דקות כ-ל המפגינים חזרו למסילה, והבלגן רק התגבר – המשטרה שלחה שוטרים על סוסים שננעצו כמו טריז בין המפגינים האלה והניסו אותם לכל עבר. אנשים כמעט נדרסו תחת פרסות הסוסים.
"בשלב מסוים איזה חכם בלילה, מצויד בדגל על מוט ממש ארוך, ניסה לדחוף אותו לעבר השוטרים על הסוסים – וזה עשה פי אלף יותר בלגן. הדגל הסתבך בראש של אחד הסוסים, הפרשים התעצבנו והתחילו להשתולל, שלפו את האלות הארוכות שלהם וכיסחו על ימין ועל שמאל, התחילו מהומות רציניות.
"עוד ועוד שוטרים הגיעו, הפעם כאלה משוריינים במעילי אופנוענים וקסדות. מינימום 100 שוטרים בכל הסיפור לדעתי. ה עשתה עוד כמה סיבובים ופיצצה את כולם במים כולל את עבדכם הנאמן ואת אבא שלו. הפרשים המשיכו להשתולל, סמויים יצאו מקהל והתחילו לעצור אנשים, שהובלו בערימות לניידות ונלקחו משם", ממשיך ברם.
"בשלב מסוים איזה חכם בלילה, מצויד בדגל על מוט ממש ארוך, ניסה לדחוף אותו לעבר השוטרים על הסוסים – וזה עשה פי אלף יותר בלגן"
"המפגינים מצידם לא בחלו בניסיונות לשחרר את חברים שלהם, גם בכוח ובהתנגדות למעצר. זרקו ביצים כיסאות וכל מה שבא ליד. התחילו אינסוף עימותים עם המשטרה. ראיתי אנשים מקבלים מכות רצח משוטרים, ראיתי שוטר אחד מקבל מכות ממלא מפגינים אחרי שהוא התנהג באלימות מוגזמת".
אריק קינג, סגן ראש עיריית ירושלים, שהצטרף למפגינים במטרה "לתעד אנרכיסטיים" כדבריו, מעיד שגם הוא נפגע מירי צבע כחול, אך גם ראה איך המפגינים הופכים שולחנות וכיסאות של בתי עסק, וניסה למנוע זאת. "רואים שהמפגינים לא ירושלמים. ירושלמים בחייים לא היו פוגעים ככה בעצמאיים".
המכתזי"ת
משטרת ירושלים משתמשת דרך קבע באמצעים קשים ביותר לפיזור הפגנות, בעיקר של ערבים וחרדים: המכת"זית (מכונת התזה), שיורה סילוני מים או זרנוקים של "הבואש" הנודע לשמצה (חומר מסריח שנדבק לבגדים ואינו יורד מהם במשך ימים), ירי של צבע, גז מדמיע, ירי באש חיה ועוד. מול מפגיני בלפור הם שלפו בשלב זה את המכת"זית, שהיכתה רבים מהם בתדהמה.
המכת"זית הוכנה מראש, כפי שמתברר, וכפי שניתן לראות בסרטון שהועלה בטוויטר של עיתונאי חדשות 12 יגאל מוסקו, התבצע כינון ישיר של זרנוקי מים לתוך מפגינים:
גיא זומר, משפטן ופעיל חברתי בתחום הגברת השקיפות בגופים ציבוריים (במיוחד במערכת המשפט), מעלה היום לעמוד הפייסבוק שלו צילום של נוהל הפעלת בוא"ש (המכת"זית, עם חומר מסריח ולא מים), בה נאמר שאסור לכוון את הזרנוק לתוך קהל. הוא כותב: "שימו לב שהסיבה לא להתיז ישירות קשורה לסילון ולא לחומר עצמו, משמע זה אמור לחול גם על מכת"זית מים, שזה להבנתי מה שהיה אתמול. הנוהל הזה הוא אגב חלק ממגה הפרת חוק מתמשכת וארוכה של המשטרה לטייח את התנהלותה הרשלנית ולהתיר את הציבור בלי שהוא יודע את זכויות ומגבלות המשטרה…"
גם השימוש בסוסים חרג מתחום שמירת הסדר (כפי שניתן היה לראות בתל אביב השבוע, כשהם דהרו לצד המפגינים), ומפגיני בלפור טוענים שהם רמסו אנשים ופגעו בהם.
הסמויים
בוידאו שצילם כתב המקום ניב חכלילי, נראים שני צעירים עם חולצות שחורות, נכנסים בשיא ההפגנה, באזור השעה 22:00, לתוך ההמון מול בלפור. "המפקד שלהם כל הזמן הלך לדבר עם דורון ידיד, מפקד מחוז ירושלים, לפני", מספר חכלילי, "הוא הצביע על כל מיני אנשים בקהל, ודיברו על המפגינים. ואז הוא עמד איתם ושלח אותם פנימה. היס"מניקים שעל הגדר היו מעודכנים, הם מיד פתחו, נתנו להם לעבור ולהיבלע בקהל".
בר גלין, אחד המפגינים, מספר: "היו שני חבר'ה בצעדה שהלכו אחרינו. אחד קצת קירח, עם חולצות פשוטות כהות. הבנתי שהם סמויים כי הם התגנבו מאחורי המחאה, הלכו בשקט, לא צעקו. רק נצמדו אלינו. אחד מהם ראינו אחר כך מבצע מעצרים כשחזרנו לאזור בלפור".
המפגין משה מנקין: "בתחילת ההפגנה הייתי ממש ליד המחסומים בית בלפור לאיזור ההפגנה. היה שם דוחק רב, אנשים היו אחד על השני ושוטרים ממול. ממש אזור חיכוך מועד לפורענות. עמדתי שם ופתאום שמעתי אמירות משונות כמו "אל תתקרב אליי" ו"תתרחק ממני". הגיעו לשם שני גברים. אחד גבוה, אחד נמוך. הנמוך דיבר לאנשים לא יפה ובעצם ייצר מצב של חיכוך בלתי נמנע. חבר שלו הגבוה צילם הכל בטלפון.
"נהייתה תחושה שעוד רגע קורה משהו רע כי הוא מתגונן. שאלתי אותו למה הוא מחפש בלאגן ולמה הוא מדבר ככה. שאלתי אם הוא מחפש מישהו שייגע בו כדי להתחיל מכות. פתאום הוא פנה אליי בסמנטיקה צבאית מובהקת ואמר "אתה לא רגוע". זה היה דיבור של שוטרים. לקחו לו את הכובע, כנראה שזה היה הטריגר שלו להתחיל להתקוף אנשים, והאווירה התחממה עוד יותר. פניתי לקצין שם, הסברתי לו מה קורה, והשוטרים מעבר למקום פשוט לקחו את הבחור הנמוך אליהם והעבירו אותו לצד שלהם".
אבישי בן חיים
חלק גדול מתשומת הלב הוקדשה אמש וגם היום למתקפה נגד העיתונאי אבישי בן חיים מחדשות 13, ששידר מהמקום. בהתחלה היו אלה קריאות וצעקות לעברו, שלא מנעו ממנו את המשך השידור, לאחר מכן היתה זאת תקיפה של ממש כשאחד האנשים התפרץ לשידור וחטף ממנו את המיקרופון והטיחו לרצפה. במהלך היום ניסו רבים לפענח את זהות התוקף, ולקבוע אם הוא ממחאת בלפור נגד השחיתות, שתול ימני או סתם מפגין שיכור. ראש הממשלה כבר הספיק לצייץ היום בצהריים: "ההתקפה המבישה בהפגנת השמאל על העיתונאי אבישי בן חיים, יחד עם האלימות שהשתוללה נגד שוטרים – בושה וחרפה".
אמיר השכל, מראשי המחאה, והעיתונאית אריאנה מלמד השוהה במקום, הוציאו הודעות כי אותו תוקף אינו שייך למחאה המקורית. לטענתם, "מדובר במפגין שכמה דקות קודם ניסה להפריע לישי הדס, מראשי המחאה, לנאום ולהעלות תומכת ימין לבמה".
מחומרים שעלו ברשת, נראה אותו תוקף מופיע לצד תוקפים נוספים גם בתוך ההפגנה, מייצרים פרובוקציה, ופעם נוספת, עם כובעים – תוקפים את אבישי בן חיים בשידור. הערב, חשף ברוך קרוא בערוץ 13 כי מדובר באמן, מוזיקאי מובטל שהגיע לקצה והוציא את זעמו על התקשורת.
כתב הארץ ניר חסון כתב היום כי ראה את חוטף המקרופון מנסה שעתיים מאוחר יותר להצית את דגל ישראל על אחד הגגות, באומרו "המדינה שלי גמורה. שרופה", בעוד מפגינים אחרים דורשים ממנו לא לעשות זאת, באקט שכמעט התדרדר לאלימות ביניהם. בסופו של דבר, לדברי חסון, האיש כיבה את הלהבה וירד מהגג.
שרשור נוסף של און עזריאל, מראה כיצד התוקפים מופיעים בכמה נקודות זמן. אחד מהתוקפים הפריע לאור-לי בר לב בשידור.
סגן ראש העיר עוצר מפגינים?
אריה קינג עורר מהומה השבוע, כשסימן עצמו כאחראי על הפינוי של מאהל בלפור. בציוץ שלו ביום ראשון כתב "השלטנו חוק וסדר על בני האלים, המקורבים לעליונים" (שופטי העליון; ת"מ), והסביר כי הפינוי נעשה בשל הפרעה לסדר הציבורי וחסימת המדרכה. אתמול הוא נראה מסייע למשטרה עם המפגינים.
שוחחנו עמו היום, וקינג הסביר זאת כך: "אחרי שצעדתי עם המפגינים, הגעתי חזרה לכיכר פריז וראיתי שוטר מנסה לעצור מישהו. תוך שנייה התנפלו עליו כמה חברים שלו, אז באתי והורדתי את אחד האנשים שהיה לו על הגב וגררתי אותו הצידה. מבחינתי עזרתי לעובד ציבור".
השוטרים והמעצר ההמוני
מעין אמרן, אחת המפגינות, מספרת: "ביום שאחרי אפשר לראות על הגוף שלי סימנים למה שקרה בהפגנה: יש לי מכות כחולות, וסימנים על הבטן והכתף מהמגאפון ששוטרים קרעו ממני. הייתי עם מגפון בהפגנה והשתמשתי בו כדי לבקר גם את השוטרים. אמרתי שהשוטרים הם עבדים של המשטר והם לא אהבו את זה. הבנתי זאת מהמבטים שנתנו לי.
"בפעם הראשונה שתקפו אותי זה היה ליד הרכבת הקלה ברחוב יפו. אחד המפקדים סימן לשלושה מג"נביקים. הם קפצו עלי וניסו לקחת לי את המגפון תוך כדי שהם כמעט מפילים אותי לרצפה. המפגינים במקום ניסו להגן עלי, ואני צרחתי שיעזבו אותי. בהמשך, כשחזרנו לבלפור, צעקתי לאחד המפקדים שהשוטרים צריכים להתבייש על איך הם מתייחסים למי שמפגין. אמרתי להם שיסתכלו עלי, אני נכה שבוע וחצי לפני ניתוח בקרסול. קפצו עלי שלושה שוטרים. לכולם היו דרגות על הכתפיים. הם ניסו לתלוש את המגאפון שלי שוב, הידית שלו נשברה, אחד המפגינים לקח אותה, הרצועה נקרעה, הסוללות התפזרו באוויר. ניסיתי להגן על עצמי באמצעות מקל ההליכה שלי, להרחיק אותם ממני".
אמרן מוסיפה: "הרגעים הכי קשים של ההפגנה היו כשחזרנו מהעיר לבלפור. היו דחיפות, המכת"זית, המון מגבניקים, הרבה סוסים. חלק מהמעצרים קרו כבר בדרך לבלפור".
"השוטרים יצרו כאוס ואלימות", אמר היום מפגין שהיה במקום, "אני לא יכול להגיד שלא היו מפגינים אלימים, אבל האלימות של השוטרים הופנתה כלפי כולם, גם מי שפשוט עמד על המדרכה וצעק".
"השוטרים יצרו כאוס ואלימות. אני לא יכול להגיד שלא היו מפגינים אלימים, אבל האלימות של השוטרים הופנתה כלפי כולם, גם מי שפשוט עמד על המדרכה וצעק"
"אני נעצרתי על המדרכה באגרון", מספר הפעיל החברתי יגאל רמב"ם, "דיברתי עם קבוצה של הפגנה, הדרכתי אותם, הסברתי להם איך להפגין מה הזכויות שלהם, מבחינתי קיץ 2020 הוא המשך של קיץ 2011, ואני מנסה להסביר להם, חוסך להם טעויות שכבר עשיתי, נותן להם את הניסיון שלי. ואז תופסים אותי על המדרכה של אגרון שני קצינים, לא התנגדתי, כנראה כאילו זיהו שאני גורם דומיננטי.
"בחצי אוזן שמעתי את הוראת מפקד המחוז להתחיל לעצור, להתחיל לקטוף. הבנתי שיש פקודת פיזור. הם אספו את כל מי שיש לו מגאפון, כל מי שדומיננטי מספיק, כל מי שנראה פאנקיסט, כל מי שנראה גדול. ככה הגענו ל-50 עצורים. היו שישה שהמשטרה ביקשה הארכת מעצר".
50 עצורים הם מספר עצום עבור כל מחאה מהסוג הזה. האם היתה הצדקה מבחינתה משטרה לעצור מספר גבוה כל כך של מפגינים, ביניהם כאלה שאמורים להיות מוכרים לה היטב ואינם מסכנים את ביטחון הציבור אולי יכולים אפילו להרגיע סיטואציות? ואולי העובדה שרובם שוחררו היום מלבד שמונה שנותרו להארכת מעצר, מעידה על שימוש מוגזם בכלי המעצר של המשטרה.
"בחצי אוזן שמעתי את הוראת מפקד המחוז להתחיל לעצור, להתחיל לקטוף. הבנתי שיש פקודת פיזור. הם אספו את כל מי שיש לו מגאפון, כל מי שדומיננטי מספיק"
וייתכן שהכל בכלל קשור למסגור מראש של ההפגנה? בראיון לאחד מערוצי הטלוויזיה אמר דורון ידיד, מפקד המחוז, שהם נאלצו לעצור "הפגנת שמאל". מפגינה שקלטה את המשפט צעקה לעברו: ״לא רק שמאל! איזה שטויות. אנחנו העם. היו כאן ליכודניקים״. ידיד בהה לעברה.
נשאלת השאלה, מדוע מפקד המשטרה מקטלג מחאה אזרחית כשייכת לצד אחד של המפה הפוליטית (ועוד משתמש בביטוי מובהק המשמש פוליטיקאים מהימין כדי לקחת לגיטימציה מאירוע או אדם) – והאם ואיך מושפע מכך יחסה של המשטרה לאירוע?