"זאת הכלכלה, טמבל" (באנגלית: It's the economy, stupid), היתה אחת מסיסמאות הבחירות המוצלחות ביותר שהגו הקמפיינרים של ביל קלינטון במהלך מסע הבחירות לנשיאות ארצות הברית בשנת 1992 מול ג'ורג' בוש האב. הביטוי היה תמצית מזוקקת של עיקר הביקורת של המחנה הדמוקרטי כלפי מצבה של כלכלת ארה"ב בתקופת בוש, כשבשלהי כהונתו נקלעה למיתון עמוק.
כמה מוצלח היה הביטוי? ובכן, הוא הצליח להנחיל הפסד היסטורי כמעט לנשיא מוערך שזכה לתמיכה רבה באותן שנים בעקבות מדיניות החוץ, בשורה של הישגים היסטוריים שהגדול שבהם הוא סיום המלחמה הקרה, לצד ניהול מוצלח של מבצע "סופה במדבר", נשיא שסיים קדנציה ראשונה במדינה שבאופן כמעט מוחלט מעניקה קדנציה שנייה לנשיאים מכהנים – ובכל זאת, זאת הכלכלה, טמבל, ולא כל השאר.
ואיך זה קשור אלינו? ובכן, מפתה לכתוב על השבוע ההזוי שעבר עלינו בביצה הפוליטית המקומית. על חוק המצלמות שהכניס מדינה שלמה לסחרור, ועל חקיקת בזק בהצעת חוק של ממשלה שלא קיבלה את אמון הכנסת. אפשר גם לכתוב על ההצהרה ה"דרמטית" בנוגע לסיפוח בקעת הירדן לשטחי מדינת ישראל, הבטחת בחירות במסווה של הודעה מדינית – אבל גם זה לא הסיפור.
זה לא הסיפור משום שמבעד לעשן הרב שפוזר פה השבוע, קרו שני דברים מדהימים, תקדימיים, ובעיקר מסוכנים – ובזמן שכולנו היינו עסוקים לצעוק "מצלמות" ו"בקעת הירדן", לא שמנו לב איך ראש ממשלת ישראל ועושי דברו חצו קווים שחורים שטרם נחצו – גם בדמוקרטיה המטורללת שלנו של השנים האחרונות.
בזמן שכולנו היינו עסוקים לצעוק "מצלמות" ו"בקעת הירדן", לא שמנו לב איך ראש ממשלת ישראל ועושי דברו חצו קווים שחורים שטרם נחצו – גם בדמוקרטיה המטורללת שלנו של השנים האחרונות
התחלנו את השבוע עם חוק המצלמות, הצעת חוק ממשלתי שעלתה לאישור הממשלה. ערב קודם פרסם היועץ המשפטי לממשלה, ד"ר אביחי מנדלבליט את חוות דעתו הקובעת באופן חד משמעי שהחוק במועד הנוכחי ובתצורתו הנוכחית הוא לא חוקתי – בין היתר בשל המועד בו אנו נמצאים, היתרון שיקנה למפלגת הליכוד הערוכה לצילום בקלפיות, וחוסר היכולת לשלוט במאגרי המידע.
היועץ המשפטי אף ביסס את דבריו על חוות דעתו של שומר סף נוסף – יושב ראש ועדת הבחירות מלצר, שהצהיר כי ועדת הבחירות לא ערוכה להתמודד עם מצב בו יגיעו המוני משקיפים עם מצלמות – וכי הדבר צפוי לגרום לכאוס אדיר בקלפיות ולשיבושים קשים בניהול יום הבחירות עצמו.
מנדלבליט לא הסתפק בחוות הדעת בלבד ובאופן חריג וכמעט תקדימי הגיע במיוחד לישיבת הממשלה כדי להסביר לשרים את עמדתו. זה לא עזר, ולראשונה בתולדות מדינת ישראל הוגשה הצעת חוק ממשלתית בניגוד לעמדתו המשפטית של היועץ המשפטי לממשלה.
אולם לא די בכך, בעקבות אישור החוק התכנסה הוועדה המסדרת של הכנסת לדון בזירוז הבאתו למליאה. לישיבה הגיע היועץ המשפטי לכנסת, עו"ד אייל ינון, אשר קבע גם הוא בחוות דעת מפורטת ומנומקת, כי בעת הזאת, חוק המצלמות אינו חוקתי ואין להעבירו. 12 חברי וחברות כנסת מהליכוד, איחוד הימין, ש"ס ויהדות התורה לא ספרו את היועץ – והצביעו בעד החוק.
ממשלה וכנסת שמתעלמים מהיועצים המשפטיים שלהם, ובשביל מה? חוק פוליטי שכל כולו נועד על מנת לעשות רעש תקשורתי, ומי שבוחר לחלוק על האמירה הזו, מוזמן לפגוש אותי בעוד חצי שנה ולבדוק האם מיקי זהר וחבריו העלו את החוק פעם נוספת להצבעה לקראת הבחירות לכנסת ה-23. הימור שלי? "הזיופים הנוראיים" פחות יעניינו אותם אז.
הסתיים בנזיפה
אבל פארסת המצלמות לא הספיקה, ובשלישי הגיעה הפינאלה החמורה יותר. ראש הממשלה הכריז כי הוא מתכוון להודיע הודעה מיוחדת ודרמטית לעם ישראל. כחול לבן והמחנה הדמוקרטי היו "הראשונות לזהות" והגיבו בעתירת בזק לוועדת הבחירות בדרישה למנוע מגופי השידור להעביר את מסיבת העיתונאים בזמן אמת – מתוך החשש שראש הממשלה ינצל את המעמד לתעמולת בחירות – דבר האסור על פי חוק.
הליכוד ונתניהו הגיבו בתוך כמה שעות, בתגובה חדה וחריפה ובה טענו כי "ראש הממשלה נתניהו "אמור לשאת דברים בעניינים אקטואליים שעל סדר היום של המדינה, כגון ענייני ביטחון ועניינים מדיניים, שאין בהם, משום תעמולת בחירות". היות ומדובר בהליך שיפוטי, צורף (באיחור) לתגובה הזו תצהירו של אחד מיועציו של ראש הממשלה, יונתן אוריך. נזכיר, כי תצהיר בהליך שיפוטי שווה ערך למתן עדות, ולכן, תצהיר שקרי משמעו עדות שקר תחת שבועה – עבירה שעונש המאסר עליה יכול להגיע עד ל-9 שנים.
תצהיר בהליך שיפוטי שווה ערך למתן עדות, ולכן, תצהיר שקרי משמעו עדות שקר תחת שבועה – עבירה שעונש המאסר עליה יכול להגיע עד ל-9 שנים
והנה, לא חלפה שעה מרגע הגשת התגובה וראש הממשלה נתניהו עלה למופע תעמולה מובהק. "תנו לי את הכוח להבטיח את ביטחון ישראל ואת הכוח להגדיר את גבולות ישראל" הוא הכריז, אם אבחר – אחיל את הריבונות הישראלית על בקעת הירדן וצפון ים המלח."
והמשמעות? ראש ממשלת ישראל, שיקר ביודעין ליו"ר וועדת הבחירות, על מנת שיוכל להפר את החוק ולקיים תעמולה אסורה. חמור מכך, ראש הממשלה סיבך את אחד מעובדיו הבכירים במתן עדות שקר בוועדת הבחירות, דבר שעלול לעלות לו בכתב אישום פלילי.
לא מאמינים? תשאלו את צחי הנגבי שב-2010 הורשע בבית משפט על עדות שקר שמסר בוועדת הבחירות שבע שנים קודם לכן, שבה טען כי לא פרסם מודעה בעיתון בה הוא מתגאה במינויים הפוליטיים שביצע – מה שהתגלה כשקר בהמשך בחקירתו. הנגבי הורשע ונקבע כי בעבירה שביצע יש קלון – וכמעט סיים את הקריירה הפוליטית שלו בגלל אותה "שטות" קטנה.
מה חשב לעצמו אותו אוריך שהחליט לשקר לוועדת הבחירות בשביל שנתניהו יוכל להרוויח עוד כמה דקות מסך? אתמול בערב הוא חזר בו והתנצל בפני יושב ראש ועדת הבחירות, שהסכים "לסלוח לו בפעם האחרונה", כאילו שהיה ילד נזוף ולא אחד ממובילי הקמפיין מהגזענים והאלימים מילולית שנראו במקומותינו.
אתמול בערב אוריך חזר בו והתנצל בפני יושב ראש ועדת הבחירות, שהסכים "לסלוח לו בפעם האחרונה", כאילו שהיה ילד נזוף ולא אחד ממובילי הקמפיין מהגזענים והאלימים מילולית שנראו במקומותינו
הסיפור החשוב של השבוע זה לא המצלמות ולא בקעת הירדן. אלו ראש ממשלה ושריו שבחרו להתעלם מחוות דעתו המשפטית של היועץ המשפטי לממשלה. חברי הכנסת שלו שבחרו להתעלם מחוות דעתו המשפטית של היועץ המשפטי לכנסת, והעובדים שלו שבחרו לשקר לוועדת הבחירות, כדי שהוא יוכל להפר ביודעין את החוק.
ואם נחזור לססמת הבחירות של קלינטון מראשית שנות ה-90, אלו לא המצלמות, ולא בקעת הירדן, וגם לא האיראנים, וכדאי שכולנו נפנים זאת – ובייחוד כל אלו שמתיימרים להחליף את שלטון נתניהו. במדינה שבה גורמי האכיפה, המשטרה, היועמ"ש ובית המשפט נרמסים בהליך איטי ומתמשך של כמה שנים, כדאי שמישהו יזכיר לציבור בישראל, מצלמות זה סבבה והכל, אבל בתכל'ס? זה שלטון החוק, טמבל.