מרב מיכאלי לא רגועה. למרות שכל הפרשנים כבר מתייחסים אליה כאל היו"ר הבאה של מפלגת העבודה, מדאיגות אותה השמועות שעמיר פרץ שתל מתמודד מטעמו, וגם אי הוודאות לגבי מיקום הקלפיות ביום ראשון הקרוב. "שום דבר לא סגור", היא אומרת, "צריכים שכמה שיותר יצאו להצביע בראשון. יש לי בסיס תמיכה רחב מאוד אבל אני לא יכולה להיות שאננה".
על פניו, רוב הסיכויים הם שאחרי שנה מאתגרת כסיעת יחיד בכנסת, לאחר שסירבה להיכנס לממשלה לצד פרץ ואיציק שמולי, לאחר שנאבקה על קיום פריימריז לחברי המפלגה ולא בוועידה כפי שרצה פרץ – מיכאלי תקצור את פירות ההתעקשות וההתמדה ותבחר ליו"ר המפלגה. אבל היא לא שקטה.
למרות שהיא זוכה להערכה רבה בשדה הפוליטי והמפלגתי על הדרך שעשתה – פרלמנטרית מצטיינת ששמרה על עקרונותיה ונלחמה לממש אותם – מיכאלי יודעת שהיא מגיעה לכס הנכסף כשהבית כבר ריק וכמעט חסר מצביעים: מפלגת העבודה לא עוברת את אחוז החסימה בשום סקר בשנה האחרונה, מאז שפרץ נכנס לממשלת נתניהו. ועדיין, מיכאלי מאמינה שבכוחה לשקם את העבודה ולבנות אותה מחדש כגוף משמעותי במרכז-שמאל.
מנהג ידוע הוא שמיד אחרי בחירת יו"ר חדש למפלגת העבודה, נשלפות הסכינים מבפנים. הפעם לא נשאר אפילו מי שישלוף.
"כרגע הסכינים הן עוד לפני ההצבעה. אבל אני לא אוהבת את הדיבור הזה. אפשר לחשוב שבמקומות אחרים אין סכינאות. מפלגת עבודה פשוט המון שנים לא היתה בשלטון ולכן אין את הכותרות על מה שיש כשיש שרים, יש שלטון. המפלגה היתה עסוקה במאבקים פנימיים. אחד המאבקים הכי קשים שלי כיו"ר סיעה בעבר, היה למנוע את זה".
את בכנסת כבר שמונה שנים. ככה דמיינת את זה? שתישארי המוהיקנית האחרונה?
"לא. אבל אני לא מצטערת שלא התמודדתי קודם, למרות שהציעו לי ופנו אלי ויכולתי. רציתי להכיר את המערכת היטב. שיהיו לי את הכלים לממש את הדברים שאני רוצה".
אולי חיכית יותר מדי? מה נשאר בעצם מהמפלגה?
"לא, אני לא חושבת".
את לא חוששת להתבזות? המפלגה נראית גמורה. את עלולה להיות זאת שרשומה בדפי ההיסטוריה כמי שמוחקת אותה מתחת לאחוז החסימה.
"באיזה אופן זה להתבזות? לא יקרה שאני אסכן את קיומה של מפלגת העבודה. אני מאמינה שאני מסוגלת להקים אותה על הרגליים ולהעביר את אחוז החסימה בסקרים בצורה איתנה".
"אין לי כסף לסקרים"
עשית סקרים?
"אין טעם בעיניי לבחון דברים שלא קיימים. המפלגה כבר שנה מתחת לאחוז החסימה, זה יותר קשה. קודם כל הציבור צריך לדמיין שיש כזאת אפשרות בכלל".
נו מרב, פוליטיקאים עושים סקרים כל הזמן.
"אני לא יודעת מה זה פוליטיקאים. אני לא עוסקת בזה וגם אין לי את היכולות הכספיות לכך".
טוב. ההערכות אומרות שבריצה לבד את עשויה להגיע ל-4 מנדטים.
"קודם כל אני אבחר, צריך פריימריז לרשימה ונראה איך בונים אותה מחדש. זה זמן קצר וזה אירוע מאתגר אני יודעת. מה שנותן לי תקווה זה שאני מסתכלת מסביב, והמחנה מרוסק. כשהיה את כחול לבן, היה מאוד קשה, כי היא היתה סוג של מפלגת העבודה החדשה. היום אין את זה, אין מפלגה שיש לה איזה בסיס".
"באיזה אופן זה להתבזות? לא יקרה שאני אסכן את קיומה של מפלגת העבודה. אני מאמינה שאני מסוגלת להקים אותה על הרגליים ולהעביר את אחוז החסימה"
אבל מה הבסיס הזה שווה? זה בית ריק. אפשר לעשות עליו תמ"א אולי.
"אבל זה בית שאפשר לחזור אליו. כן, הוא זקוק לשיקום ולעדכון, אבל החזון הבסיסי של המפלגה עדיין בועט וקיים ויש לו דרישה. החזון שלנו מדבר על שלושה דברים: דאגה לאזרחיות ואזרחים שבסוף הקורונה נזדקק לה פי מיליון; לחזק את ישראל כמדינה שהיא בית לעם הציוני – אבל עם שוויון; וביטחון באמצעות הסכמים מדיניים".
אז בואי נחפש את היתרון שלך בשלושתם: נפתלי בנט רץ בקמפיין שמדבר רק על פרנסה ויצירת מקומות עבודה, עם ג'ובס ג'ובס ג'ובס. יש לך את נתניהו שהולך לערבים ומדבר איתם על שוויון ושילובם, ויש את ההסכמים המדיניים שהוא הביא בשנה האחרונה, בלי הפלסטינים ובלי סיפוח. בחלק מהמקרים הימין מיישם רעיונות של השמאל, ומשתמש בהם לטובתו. איך את מתכוונת להתמודד עם זה?
"קודם כל המשנה הכלכלית של בנט היא ניאו ליברלית קיצונית של פורום קהלת, ואפילו בארה"ב כבר חוזרים ממנה. תראה, יש בעיה. אנחנו חיים בעידן של עיוות מוחלט. יש פער עצום בין עמדות הציבור בישראל לבין ההנהגה הקיימת. לפי לא מעט מחקרים וסקרים שנעשו, 80 אחוז מעוניינים במשנה הכלכלית, החברתית ואפילו המדינית של השמאל. אבל שני דברים מפרידים ביננו.
"לימין יש מכונת תעמולה שהוקמה מ-93', כשנתניהו נבחר לראשות הליכוד ומאז היא לא עצרה לרגע. זו מכונה של דה לגיטימציה לשמאל, לשלום, לדמוקרטיה. זו מכונת תעמולה שממומנת בהון עתק של עשרות מיליוני דולרים, משלדון אדלסון ואחרים. אנחנו חיים ביקום שבו שמאל זה רע וימין טוב, וזה המון זמן ככה. תמיד היה ימין ושמאל, אבל לא היתה את האבחנה הזו. אני מקבלת המון תגובות מאנשים שאומרים לי, 'אני מסכים איתך בהכל, אבל אני לא שמאל'".
ומה את עונה להם?
"אני לא נכנסת לזה. הדבר השני שיוצר את הפער הזה, את העיוות בין עמדות הציבור להנהגה, זה עניין של מבנה פוליטי בסיסי. השמאל התרסק ככוח פוליטי, ואנשים רוצים להצביע למפלגות שקיימות ובעלות כוח. הריסוק של מפלגת העבודה נבע בין היתר מזה הגיעו אנשים חדשים ומפלגות חדשות ואמרו אנחנו לא רוצים את הדבר הישן הזה, נקים משהו חדש. שזה טעות נוראית, כי בית פוליטי צריך שיהיה לו גוף מתפקד שיודע לעבוד ולפעול בכנסת ובציבור. לכן אני כל כך מתעקשת על מפלגת העבודה. אילו קדימה היתה שורדת, אילו כחול לבן היתה הופכת להיות מפלגה, אז הייתי אומרת אוקי, לא צריך אותה. אבל זה לא קרה. היום במרכז שמאל אין שום מפלגה אמיתית".
מה עם יש עתיד?
"היא לא מפלגה אמיתית, היא רשימה שעושה אדם אחד. זה אוסף של אנשים, שהם לא חברים ואין להם זכות הצבעה ואין שם כלום. זה לא מקום עם אידיאולוגיה, שמונע מאידיאולוגיה. זה מקום של יאיר לפיד".
הוא יגיד לך שיש אידיאולגיה של המרכז, הוא אפילו כתב על זה ספר.
"תומר (מתעצבנת) אין שם שום אידיאולוגיה, אין שם כלום. וככה גם בכחול לבן לא היה ולא יהיה".
עד ששמולי יצטרף אליהם, הוא יכניס לשם אידיאולוגיה שיביא ממפלגת העבודה.
"טוב נו מה, באנו לעשות פה הומור? שאלת אותי על יש עתיד. במשך שנתיים היא החזיקה את כל השירותים החברתיים של מדינת ישראל: משרדי החינוך, הרווחה, הבריאות, ולפיד היה שר אוצר. מה הם עשו עם זה? הם לא עשו כלום. אפס. היא הקימה את ועדת גרמן, הוא את ועדת אללוף. אבל הם לא עשו כלום. למה? כי הם באו בלי אידיאולוגיה, בלי היכרות עם המערכת. וזה קורה כל הזמן במרכז שמאל, כל הזמן מגיעים אנשים חדשים ישר מהשקית, והם לא מכירים את הכנסת לא הממשלה. ואז קואליציית ימין עושה מהם קרקס".
את אומרת שפוליטיקה זה מקצוע.
"אני אומרת שפוליטיקה זה מקצוע והמדינה זה מקצוע".
הוכחת שפוליטיקה זה אכן מקצוע, כי שרדת מצוין בשנה האחרונה גם בלי מפלגה.
"אני חושבת שבשמונה שנותיי בכנסת הוכחתי, וזה בנוגע לשאלתך למה לא התמודדתי עד עכשיו, זה שאני טובה מאוד בתפעול המערכת של המדינה, בחקיקה, בקידום רפורמות, בקידום המדיניות שאני מאמינה בה. זה אפילו שהייתי רק באופוזיציה ורק חברת כנסת ולא שרה. אני מצוידת בכלים האלה. אני יודעת היום לבוא ולהגיד שאני יודעת לעשות את זה".
"כולם עושים פשרות בחיים"
"השמאל יותר מדי שנים אומר את כל הדברים הנכונים, אבל לא מסוגל ליישם אותם, כי יותר מדי שנים נכנסנו לממשלות ימין שמיישמות מדיניות ימין. פה ושם הם לוקחים אלמנטים מהשמאל. אבל זוהי אחיזת עיניים, זה לא מדיניות שמאל. אתה חושב שאתה תשפיע מבפנים בתוך ממשלה ימנית, אתה נידונת לכישלון, אבל אתה לא תשנה את המדיניות. בגלל זה מפלגת העבודה וגם מפלגות אחרות איבדו מהאמינות שלהם, כי הם הבטיחו הבטחות שהציבור רצה – אבל לא יכלו לקיים בממשלות ימין".
"במשך שנתיים יש עתיד החזיקה את כל השירותים החברתיים של מדינת ישראל: משרדי החינוך, הרווחה, הבריאות, ולפיד היה שר אוצר. מה הם עשו עם זה? הם לא עשו כלום. אפס"
לפי מה שאת אומרת לא תיכנסי לממשלת ימין? שוב תישארי צודקת בדרכך באופוזיציה?
"אני לא יודעת, יכול להיות שתהיה איזושהי קונסטלציה להחליף את נתניהו וזה ייראה כעדיפות ראשונה, אז נראה. אתה יודע זה פוליטיקה, צריך כל הזמן…"
לעשות פשרות?
"לא רק פשרות…אני מתה על זה שאומרים שבפוליטיקה עושים פשרות. לא, כי בחיים הרגילים אתה לא עושה פשרות. בחיים הרגילים את קמה כל בוקר עושה מאה אחוז ואומרת כל מה שאת רוצה. זה שטויות. כולם עושים פשרות בחיים כל הזמן. אני מתכוונת שיש סדר עדיפות ויכול להיות שהדבר היותר דחוף יהיה להחליף את נתניהו בקואליציה מסוימת. אבל צריך להבין מה לבנות פה לטווח בינוני. אם אנחנו רוצות יום אחד להיות הממשלה ולא בממשלה, שזה הבדל עצום – אז אין מנוס להבין שצריך לבנות שוב מפלגה. מפלגת העבודה לא תהיה מפלגת שלטון בטווח הנראה לעין, והיא תצטרך לעשות את המקסימום כרגע בתוך הגוש".
נניח שאחרי הבחירות יש אפשרות למפלגת העבודה להיכנס לקואליציה, באיזה תיק היית מעוניינת? מה הדברים הראשונים שהיית רוצה לקדם?
"קודם כל יש לי תפיסה מאוד הוליסטית. אני חושבת שהמדינה צריכה לעבוד הרבה יותר אינטרדיסיפלינרי (בינתחומי; ת"מ), שהמערכות יעבדו אחת עם השניה. אי אפשר באמת להפריד בין צרכים ודברים שקשורים לביטחון, חינוך, בריאות, סביבה ושוויון. האמת שחוץ ממשרד התיירות, אין משרד שאין לי תוכניות עבורו. ועדיין אם הייתי צריכה לבחור משרד אחד, הייתי בוחרת במשרד שהכי קרוב ללבי – שהוא משרד המשפטים".
כקונטרה לאיילת שקד?
"כי זה המשרד הכי חשוב. קודם כל כי הכל עובר דרכו, הוא אחראי על כל החקיקה. דבר שני כי הוא נוגע לכל תחומי החיים, יש לו אספקט מאוד משמעותי גם לכלכלה, הוא מרכז את כל ההתייחסויות לשוק חופשי לריכוזיות, לתחרות, להוצאה לפועל, לבנקים, כל החקיקה שמכתיבה את אי השוויון. דבר נוסף זה כל ההשפעה שלו על יחסי דת ומדינה. במידה רבה הוא גם משרד המגדר כי אפשר באמצעותו לנסח מחדש עבירות מין, חוקים שהתיישנו, ובכלל לטפל בכל ההתייחסות לאדם בחוק.
"אני מתה על זה שאומרים שבפוליטיקה עושים פשרות. לא, כי בחיים הרגילים אתה לא עושה פשרות. בחיים הרגילים את קמה כל בוקר עושה מאה אחוז ואומרת כל מה שאת רוצה"
"הדבר האחרון זה שהוא צומת מאוד מרכזי שיכול לאפשר לעבור מתרבות של סכסוך לתרבות של יישוב סכסוכים. אנחנו מדינה שרוויה בסכסוכים בכל מקום. אנחנו חייבות מערכת משפטית שמכוונת לגישור לצדק מאחה, וצדק מעברי, חייבים להשקיע יותר שיקום של עבריינים ופוגעים, זה נכון לעבירות מין ונפגעות אלימות. ענישה שאנחנו מכוונים אליה לא פותרת את הבעיה. משרד המשפטים הוא צומת שדרכו אפשר לעשות את כל הדברים האלו".
אבי ניסנקורן היה שר משפטים טוב לדעתך? מה חשבת על התפקוד שלו?
"אני חשבתי שאסור היה להיכנס לממשלת נתניהו. אסור היה לתת לו את הלגיטימציה הזאת לנתניהו. גם לא מתוך הרציונל של לבלום או לשמור".
היו דברים שכחול לבן יכלו לעשות אחרת?
"לא להיכנס לממשלה, מהרגע הזה דינם נחרץ".
אבל אמרת שצריך לעשות פשרות בפוליטיקה.
"לא כל הפשרות, לא כל הזמן. צריך לעשות את הדברים הנכונים".
"חייבים לשפוך כספים"
"המשבר הוא בדיוק הזמן להשקיע בחברה האנושית, אחרת שום דבר לא יצמח", אומרת מיכאלי, "ואם לא תשפוך כספים זה לא יקרה".
כמו שביידן מתכוון לעשות? איך מבחינתך צריך להיראות הניו דיל של ישראל אחרי המשבר?
"ישראל צריכה שיקום של מערכות השירות הציבורי שלה. היא צריכה להגדיל את מערכת הבריאות הרווחה, לשים עוד כסף במערכת החינוך. היא צריכה להשקיע המון בתחבורה ציבורית, בסביבה, בפיתוח סביבה. המדינה צריכה להשקיע בחברה הישראלית. בחברה הערבית והבדואית צריך לקדם את תוכניות המתאר. בכל החברות הכי מוחלשות צריך לשים הרבה כסף".
את מדברת הרבה על אבטלת נשים. 70 אחוז מהמובטלים בקורונה הן נשים. בהנתן עמדת השפעה, איך את היית מטפלת בזה?
"קודם כל התמריצים להחזיר נשים לעבודה צריכים להיות יותר גדולים מלגברים. צריך לטפל בדברים שיאפשרו לנשים ללכת לעבוד, וזה חינוך חינם מסוף תקופת הלידה. זה להאריך את חופשת לידה לשנה, חופשת לידה שוויונית לגברים זה דבר קריטי. קיצור שבוע העבודה זה גם משהו שצריך לעשות עכשיו".
מה עם החרדים? אנחנו רואים שבר גדול שם בין הציבור לבין ההנהגה בקורונה.
"נכון. חלקים גדולים בחברה החרדית לא מקבלים מענה במפה הפוליטית. מפלגת העבודה תחזור לפנות גם לציבור החרדי דתי, וגם לציבור הערבי. לקחנו יותר מדי שנים כמובן מאליו שהם לא יצביעו לנו. אין ספק שהכפייה הדתית הקשה ביותר שקיימת היום, היא כפייה אזרחית בתוך החברה החרדית. נתניהו נותן את המפתחות לפוליטיקאים חרדים ורבנים. כשהחרדים דורשים הפרדה באקדמיה ומורידים שלטים, אכפת להם ממני שאני אחזור בתשובה? לא. זה בא לפעול נגד הציבור שלהם, לשמור אותם קרוב.
"אכפת להם מהציבור שלהם שמתחיל לצאת החוצה לעולם, ולא מפסיקים להיות חרדים אבל מתעניינים בעוד דברים בעולם – וההנהגה שלהם לא מאפשרת להם את זה. תפקידה של ההנהגה הפוליטית לאפשר ולהפריד בין אורח חיים פרטי לאפשרות להשתלב בחברה הכללית".
איפה פה אפשר כחילונית להתערב?
"חייבים לבנות מלא מלא בתי ספר ממלכתיים דתיים. בשנים האחרונות אני עוזרת להמון הורים חרדים שבאים אלי ומבקשים שאעזור להם לפתוח בית ספר ביישוב שלהם כדי שהילדים ילמדו גם לימודים רגילים בנוסף לתורה. אבל בגלל שיש בלעדיות, תמיד יש סגן שר חינוך חרדי, בד"כ פורוש, שמונעים את זה, כי לא רוצים לאבד את הכסף ואת השליטה על הציבור שלהם".
בציבור החילוני, שהוא האלקטורט שלך כרגע, זועמים בתקופה האחרונה על האכיפה הבררנית.
"בצדק. חד משמעית אני אומרת שצריך לטפל בבעיה הזו. צריך להוציא את המפתחות מהידיים של הרבנים והפוליטיקאים החרדים".
אבל את לא בשיח של לפיד בעבר, או של שינוי של אביו, נגד החרדים.
"ממש לא. אני לא מוכנה להסית נגד אף אדם ואף ציבור. אני בכלל חושבת, ואני רוצה לקדם את זה בתור השיח הבא. להפסיק עם שיח הזהויות, להפסיק להסתכל אחד על השני דרך קבוצת ההשתייכות הגנרית שלנו".
בהצלחה עם זה.
"ואני אומרת את זה בתור פמיניסטית שלא מתכחשת לעובדה שיש אפליות שמונעות מהשתייכות קבוצתית, אבל זה לא חזות הכל. האופן שבו הימין משתמש היום בשיח הזהויות כדי לסכסך את החברה הישראלית בתוך עצמה הוא הרסני, הוא גומר אותנו".
את בנית את עצמך אבל על שיח הזהויות הזה, כפמיניסטית.
"אני לא מסכימה. יש לי תרומה לזה, כן. אבל בניתי את עצמי על המאבק לשוויון ולתיקון עוולות, ולא בדיבור נגד אחרים. זה אבחנה מאוד משמעותית. יש הבדל בין לדרוש תיקון עוולות – לבין לדבר על אחרות ואחרים, לעשות להם דה לגיטימציה ולהנגיד את עצמך אליהם, כמו שעושים האשכנזים-מזרחים נגיד בשנים האחרונות. הגיע הזמן להבין שיש השתייכות קבוצתית רלוונטית, אבל יש גם אינטרסים משותפים, ויש טוב משותף שהוא גדול בהרבה – ואי אפשר בחיים להשיג אותו כשאנחנו נמשיך רק לדבר אחד נגד השני, ולראות אחת את השנייה רק דרך הבגדים שאנחנו לובשים והמקום שגרים. אי אפשר. שיח הזהויות הפך להיות ממש הרסני, וחייבות להפסיק עם זה".
איך את מסבירה את העובדה שאין כמעט ראשי מפלגות נשים? הפוליטיקה הישראלית סובלת ממיזוגניה?
"לא הייתי ממהרת להכתיר את זה כמיזוגניה, זו האשמה קשה. יש בעיה של אי שוויון".
אני נזכר איך פרשנים כמו רביב דרוקר קיבלו את גנץ למערכת הפוליטית. יכול להיות שעושים חיים קשים יותר לנשים?
"דהה. זה נראה לי מובן מאליו. הציבור מבין את זה. יש הרבה פחות נשים בעמדות כוח הרבה יותר קשה להן להגיע לעמדות כוח. יש אי שוויון. הוא קיים בדברים מדידים – כמו הפער בשכר מספר מנכ"ליות, מספר שרות וח"כיות – ויש דברים לא מדידים, שהם תרבותיים, מגדריים, מה שמיוחס לנשים וגברים זה המגדר. לא יעזור, המילה מנהיגות עדיין מקבילה לגבריות, כי עדיין אתה רואה לנגד עיניך חליפה. אין לנשים חליפה, החליפה של נשים מיועדת להגיד שהן אישה.
דרוקר: "הוא היה עם חולצה לבנה מגוהצת ונראה ממש כמו האריסון פורד למתקדמים"
"אנחנו גם לא מחונכות לכוח. מגיל אפס את מחונכת לכל התכונות שהן מנוגדות לכוח. להיות צייתנית, עדינה לא נחמדה. היא לא נחמדה. כשאישה היא אמביציוזיות, עם אסרטיביות וכוח זה נתפס לא טבעי".
מאז פרוץ הקורונה ראינו פתאום בעולם הרבה יותר נשים מנהיגות בולטות.
"מספרית עדיין יש מעט. אבל אני חושבת שהקורונה הראתה שמקומות שיש בהם מנהיגות טיפלו במשבר טוב יותר, מבחינה מנהיגותית, מבחינת יצירת אמון עם הציבור ונועם הליכות.
"אנחנו הולכים אחורה בהרבה דברים בתקופה האחרונה בישראל. זה נובע מכך שיש שלטון ימין שמרני מאוד, דתי, עם עליונות גברית. יש דברים שנראו מובנים מאליהם והיום כבר לא. יותר קשה לגברים לקבל נשים בעמדת סמכות, אבל במקביל אני מגלה שיש יותר ויותר ציבור שרוצה לראות נשים בהנהגה. אני מקבלת את זה מכל עבר. אנשים שפונים ופונות אלי בעניין הזה"
אגב הרבה אנשים ברשת שתומכים בך, אומרים שמפריע להם הדיבור בלשון נקבה.
"בסדר. מה זה יגיד עלי אם אפסיק? אני מנסה. אני כל הזמן מנסה למצוא את המינון נכון. אני יודעת שזה מפריע לחלק מהאנשים, אני לא מזלזלת בזה. אבל דווקא בגלל שזה קשה אני חושבת ששווה להתעקש על זה. היום אתה שומע ברדיו את ההתייחסות תמיד לרופאים ורופאות למשל. זה לא מובן מאליו. 'הציבור רוצה' זה אולי קשה יותר. אבל הציבור באמת רוצה".
הפריימרייז מסתיימים ביום ראשון, את ראש העבודה. אמרת שאת לא פוסלת חיבורים.
"אמרתי שאני אעשה את הדבר האחראי שלא נאבד קולות ושנמקסם את הכוח הפוליטי שלנו".
האם הדבר הכי ריאלי הוא חיבור לחולדאי? בכל זאת היה בשר מבשרה של מפלגת העבודה.
"לא, זה לא יקרה, אני לא אדון בדיון התיאורטי הזה".
אז בואי נעשה אלימינציה: מרצ לא רוצים איחוד, לפיד אחרי מה שאמרת עליו לא נשמע לי כאופציה. מי נשאר? חולדאי. בוא נהיה ריאלים. ריאליות.
"אתה יכול להיות לעשות מה שאתה רוצה. כל עוד אין לי מנדט אני לא אנהל את הדבר הזה".
אבל יכול להיות שעוד שבועיים אנחנו יושבים ואת מספר שלוש או ארבע של חולדאי?
"אני לא נכנסת לדיון הזה".
תנצלי את האפשרות לשיריונים? לא שיש לך כזאת רשימה ארוכה, אבל פרץ עשה בזה שימוש נרחב. דיברו על ברק. היית משריינת אותו כמספר 2?
"כרגע… (מהססת)…תראה, זה טעות קלאסית ליפול באמירה כזאת. יש לי אפשרויות לשיריונים. לא יודעת עדיין מה אעשה איתם".
אז את לא פוסלת שיריונים ולא חיבורים. מה עם סתיו שפיר?
"מה איתה?"
הית משריינת אותה? אתן בקשר?
"לא. אני מדברת עם אנשים שהייתי רוצה לראות רצים ברשימה של העבודה, יש לי שמות בראש. אבל הם כרגע בראש, ובדיבור שיש לי איתם. אני אעשה את מיטב יכולתי לייצר רשימה טובה".
אמרת שאת מעריכה ניסיון פוליטי, אז אני מניח שזה אנשים שכבר היו במערכת הפוליטית.
"כמובן שאני מעדיפה, אבל האם זה אפשרי רק כאלה? לא. אז לא יכולה להבטיח".
עמיר פרץ יכול להיות נשיא טוב? הוא מתמודד.
"לא יודעת, נראה מי המועמדים. לא נותנת ציונים".
אתם בקשר?
"לא".
זה לא קשה? תמכת בו הרי.
"תמכתי בו הרבה שנים, אז האכזבה קשה. בדיעבד הבנתי שמה שראית כשותפות לא באמת היה שם. אבל זה לא שהיינו חברים קרובים או משהו".
לפני חודש פורסמה תביעת ההתעמרות על עובדת שלך לשעבר, נגדך. איציק שמולי טען שהאשמת אותו בקשר לכך. מה קרה שם ואיפה זה עומד?
"אין לי מושג ממי זה בא, אבל מיד אחרי שידור הידיעה בשלוש המהדורות, יצא סמס לכל חברי המפלגה – ערב העתירה שלי לבית המשפט נגד ביטול הפריימריז. אני לא האשמתי אותו מעולם. אני רק יכולה לציין את העובדות. בכל מקרה לגבי התביעה הזאת, זה מופרך ולא היה ולא נברא וזה יתברר בבית המשפט".