לפני שלושה שבועות כתבתי פה מאמר שכותרתו היתה "אתמול ב-20:10, ישראל הפכה לטורקיה". תיארתי שם את האופן התמוה שבו עשר דקות לאחר פתיחת המהדורות, הוציא ממלא מקום פרקליט המדינה דן אלדד, שמונה בהליך שנוי במחלוקת ובניגוד לעמדת היועמ"ש, הודעה על פתיחה בחקירה פלילית בעניין הממד החמישי, ואיך כל התקשורת הידהדה את הספין באופן מושלם ומתוזמן. התרעתי, כי ניצחון של בלוק נתניהו בבחירות יוביל לשלטון חסר מעצורים המכפיף את גורמי אכיפת החוק למטרותיו הפוליטיות של ראש הממשלה.
שלושה שבועות עברו מאז, והארץ שינתה את פניה. הקורונה היא משבר עולמי ועושה שמות גם בישראל. לא ניתן לזלזל בה ובאיום שהיא מטילה. אבל כן יש מקום להטיל ספק בצעדים הנעשים בשם המאבק במניעת התפשטותה, ומה מהם נחוץ ונדרש (הגדלת מספר הבדיקות, בידוד מוגבר) ומה נועד כדי לזרוע פאניקה ודיסאינפורמציה, ולשרת מטרות פוליטיות.
אמש, במוצ"ש, במסגרת מסיבת העיתונאים היומית, שחלקה הגדול מוקדש לתשבוחות ראש ממשלת המעבר הנצחי, שהיה "הראשון לזהות", לפעול ולהוות דוגמא לשאר מדינות העולם כמו ניו זילנד – וחלקו הקטן יותר להוראות והנחיות חדשות (כמו גם אפס סולידריות וצעדים לטובת העצמאיים והמפוטרים) – זרק נתניהו כמה משפטים לגבי הצורך בהפרת זכויות הפרטיות באופן חסר תקדים ומתן אפשרות למעקב אחרי חולי הקורונה. צעדים שננקטו בטייוואן או סין, מדינות לא דמוקרטיות עם הרוגים רבים מהנגיף, שלא כמו בישראל.
ראש ממשלה, שכוחו הפוליטי תלוי על בלימה ונמצא בעיצומו של ניסיון להרכבת ממשלת חירום, בעוד שלטים מטעם מפלגתו המזהירים מממשלת מיעוט עם תומכי טרור פרושים ברחבי הארץ – מודיע כי יאפשר מעקב חסר תקדים אחר אזרחים חפים מפשע, חולי קורונה, על ידי איכון סלולרי ובאמצעים שמופעלים בדרך כלל נגד גורמי טרור. מי יפקח על המידע שייאגר? מי מבטיח שהמעקב יסתיים שם? ובתקופת זמן מוגבלת? לא ברור. רשות הפרטיות אגב לא שותפה בדיונים.
היועץ המשפטי המוחלש, שעד לפני רגע היה מועמד לפיטורים, ניסה להרגיע כי האמצעים יהיו נתונים לפיקוח, כאשר הממשלה והכנסת יאשרו את השימוש בהם. שרת המשפטים לשעבר שקד, שכיום נעדרת כל סמכות, מיהרה להכריז כי תדאג לכך שהמאגר לא יזלוג לידיים עוינות. "המעקב הטכנולוגי אחר חולי הקורונה הוא צעד קיצוני ופגיעה קשה בפרטיות, אך עשוי לחסוך חיי אדם….אני מתכוונת לפקח אישית על ההפעלה ולוודא שתיעשה בצורה מינימלית ומבוקרת", כתבה. נזכיר כי בפעם האחרונה שהיתה אחראית על משהו, הוועדה לבחירת שופטים למשל, זה נגמר בהזנייתה והפיכתה לבורדל בראשות אפי נוה.
ללא איזונים ובלמים
העם בישראל הלך לישון מבוהל ועייף בצל ההגבלות החדשות על השבתת המשק, וסגירת כל מסגרות החינוך בהן החינוך המיוחד והפנימיות. הודעות פיטורים ניתכו על ראשם של אלפים המעכלים את מצבם, בעת שרבים מהם עומדים בתורים האינסופיים בסופרים בשבת. עם ישראל רצוץ, מפוחד ומבוהל בצדק. הוא עומד כיום בפתחו של משבר כלכלי אדיר ואי ודאות שהולכת וגדלה. אי אפשר להאשים אותו. גם מבקרי נתניהו מחפשים את קולו המרגיע והסמכותי בסופו של יום.
ארבע שעות לאחר מכן, ב-1 בלילה, יצאה ההודעה מהנהלת בתי המשפט, החתומה על ידי שר המשפטים וידיד משפחת נתניהו, אמיר אוחנה, כי מערכת בתי המשפט נכנסת להשבתה/הדממה, למעט דיונים דחופים, למשך 24 שעות (הוראה שככל הנראה תתחדש ותוארך). המשמעות: הדיון במשפטו של נתניהו בבית המשפט המחוזי בירושלים ככל הנראה לא יתחיל ביום שלישי כמתוכנן.
עכשיו, תשאלו את עצמכם למה את מסיבת העיתונאים המפונפנת עם המחמאות העצמיות על אופן הטיפול בקורונה וההגבלות החדשות ישדרו בשיא הפריים טיים – ואת ההודעה על השבתת בתי המשפט יוציאו ב-1 בלילה? או יותר נכון, שאלו את עצמכם, מי פועל בשקט בלילה? (עדכון, 8:39 בבוקר: הדיון הראשון במשפטו של נתניהו נדחה ביותר מחודשיים ל-24 במאי)
אירוע הקורונה פוגש את ישראל, כשהיא מצויה במשבר חוקתי חסר תקדים. מזה יותר משנה פועל ראש הממשלה כמעט ללא הגבלות, ממלא שרים כרצונו, אינו מכנס את הקבינט, והחלטות הממשלה אינן נתונות לפיקוח ועדות הכנסת. החלטות בעלות משמעויות מרחיקות לכת, כמו השבתת בית המשפט או מעקב פולשני אחרי אזרחים שלא לצורך, מתקבלות בקלות יתרה וללא סייגים.
למעשה, מי שקם הבוקר, קם לישראל חדשה. ישראל בגרסתה הדיקטטורית ביותר עד היום. הצו של אוחנה תקף רק ל-24 שעות כרגע, אבל נכון להיום – הרשות השופטת מושבתת, הרשות המחוקקת אינה מסוגלת להתכנס או להפעיל ועדות בשל המגבלות וכנסת חדשה עוד לא הושבעה – ורק הרשות המבצעת כעת מקבלת החלטות, ללא איזונים ובלמים, ללא כינוס קבינט וללא ממלא מקום לנתניהו.
מי שקם הבוקר, קם לישראל חדשה. ישראל בגרסתה הדיקטטורית ביותר עד היום
את משבר נגיף הקורונה נשרוד, הוא יעזוב את חיינו בעוד כמה חודשים. אבל את הפגיעה האנושה בדמוקרטיה הישראלית ואת שינוי כללי המשטר, שעשו בממשלת המעבר בשקט, כמו גנבים בלילה, בחסות הפאניקה והלחץ – לא בטוח. בזמנים של משבר, המקום הכי חם שמור לאלו שעוצמים עיניים. כעת יותר מתמיד, הן חייבות להיות פקוחות.