לדרך בורמה יש סיפור טוב: מלחמת השחרור, הדרך לירושלים נחסמת בידי כנופיות ערביות ואחר כך צבא הלגיון הירדני. האספקה אוזלת, המים במשורה והתחמושת שבידי המגנים היהודים לא תספיק לעוד ימי קרב רבים. קרבות קשים על הגבעות באזור לטרון ושער הגיא, שיירות שמנסות לפרוץ נסוגות, עשרות הרוגים.
כמעט במקרה, מצליחים כמה חבר'ה, לוחמי פלמ"ח, ללכת מאזור ירושלים לכיוון השפלה ומסמנים ברגליהם תוואי לדרך שדרכה, אולי, תוכלנה שיירות לעלות לעיר הקודש. ברקע מגעים אינטנסיביים להפסקת אש.
במדינה שהוקמה בערך לפני שבועיים ובצבא שנוסד בדיוק לפני שבוע לא רוצים הפסקת אש כשירושלים נצורה. כמה שבועות של מאמצים כבירים, קטעי התוואי הבעייתיים נפרצים בחשאי והתנועה אל העיר מתחילה לזרום. לגיבורים שמצאו את הדרך יש שמות חמודים כמו "רעננה" (אליהו סלע) ו"גברוש" (גבריאל רפפורט) והכי כיף שאת הכל רואים גם היום בעיניים בדרך למשלט 16 משלט 21 ובעוד מקומות.
ב-1 ביוני 1948 מצטט העיתון "ידיעות-מעריב" את הדיילי מייל הבריטי שטוען כי שיירת אספקה פרצה את הדרך לירושלים ושתיים אחרות לא הצליחו. ב-10 ביוני 1948 זה כבר רשמי: ידיעה מתורגמת מאת כתב AP. תחת הכותרת: "פרשת גבורה ישראלית המעוררת התלהבות בלבו של הסופר האמריקני – שיירות עוברות לירושלים באישון לילה", כותב ג'ים לונג, איך "בדם, זיעה וכוויות מועברת אספקה לירושלים בדרך השיירות… פרטי הדרך הזאת, הם אחד מסודות המלחמה הישראליים השמורים ביותר. המבצע עצמו הוא אחד ההירואיים ביותר".
ב-14 ביוני מספר ש.וו ב"ידיעות-מעריב" כי כבר עשרה ימים ידע שיש דרך סודית: "זה למעלה מעשרה ימים ידעתי על 'נתיב המחתרת' העולה ירושלימה. אז בא האלמוני, איש הפלמ"ח, למועדון העיתונות בתל־אביב וסיפר על הנתיב הזה "תחת חותמת כפולת שמונה". הבחור היה בעינינו כאיש חידה, בא לרבע שעה, לפני שובו לפנות ערב לאותו נתיב. הג'יפ עמד בשדרות רוטשילד וגרר סקרנות. היה לא ככל הג'יפים. אבק נדבק בו לרוב וגם ציודו היה שונה ואלה שישבו בו. הבעת פניהם העידה שהם חיילים מהחזית. אז שמענו לראשונה את פרשת של פתיחת 'נתיב המחתרת' לירושלים".
היעד שלנו הפעם הוא "רכס שיירות" – הצד הדרומי של מעבר "שער הגיא" והצד הצפוני של "דרך בורמה". כשתגיעו לשם תבינו בדיוק איפה נמצא כל דבר. חונים בחורשת המסרק והולכים צפונה בשביל ישראל המסומן כתום-כחול-לבן. אחרי מטרים ספורים חוצה שביל ישראל את "דרך בורמה" שמגיעה מהוואדי ממערב. היום באזור זה של דרך בורמה מונח ופועל צינור גז טבעי לירושלים. כשנחנך הקו אמרו המכובדים בטקס שזה סמלי ויפה שדרך בורמה נותרה רלוונטית וחיונית לירושלים, גם היום. בזכותו העבודות להטמנת הצינור הדרך בולטת ונוחה לנסיעה לכל סוגי הרכב. תנסו את זה פעם.
כשנחנך הקו אמרו המכובדים בטקס שזה סמלי ויפה שדרך בורמה נותרה רלוונטית וחיונית לירושלים, גם היום
באמצעות הרגליים, השיפועים ומבנה הרכסים פשוט להבין מה הסיפור של הדרך הזאת ואיזו בעיה היא פתרה. משאירים את דרך בורמה מאחור וממשיכים בשביל ישראל. עוד 10 דקות הליכה והשביל מתפתל ועולה לכיוון ראש ההר. מימין (מצפון) שומעים ומיד גם רואים את כביש 1 שהיה גם ב-1948 הדרך לירושלים ונחסם ומצד שמאל (מדרום) את הוואדי הנסתר שבו עברה "דרך בורמה". הפריחה כעת בשיאה. השביל מתפתל בחוזקה שמאלה-ימינה ובזכות זאת השיפוע איננו חד.
הפסגה היא משלט 16, תצפית יפיפיה לצפון מזרח ולצפון מערב. המכוניות על כביש 1 קטנטנות. הגשר שרואים מעל הכביש הוא מעבר אקולוגי שנבנה בעת שהורחבה הדרך, למענם של בעלי חיים שרוצים לעבור בין רכס השיירות שעליו אנו עומדים לרכס משלטים שנמצא ממול.
העיר הקרובה היא מודיעין. בעומק משמאל המגדלים של מישור החוף והים. הייתה שם פעם מלחמה. אני חושב שאפשר להגיד "לא מזמן היתה שם מלחמה", אחרים אומרים שזה היה מזמן.
טיפ לדרך
ממש בימים האחרונים חנכה רשות הטבע והגנים את חאן שער הגיא-באב אל וואד. אתר מורשת וגם זיכרון לסיפור פריצת הדרך לירושלים. מומלץ להזמין מקום מראש כי הביקוש רב.
איך מגיעים?
וויז: חורשת המסרק. חונים. לוקחים את שביל ישראל צפונה עד למשלט 16 ו-21
טיולים נוספים ותמונות נוספות אצל: גיל טבת #המשוטט